אהבה וזוגיות(מאת ליאת מוזס)

האהבה למעשה הינה חלק אינטגראלי מחיינו. אדם החש אהבה וזוגיות מהי – חש מהי מהות החיים. אם לא הייתה אהבה בעולם , העולם לא היה יכול להתקיים. אהבה הינה – אהבה במלוא מובן המילה, בן אם זאת אהבה בין בני זוג, אהבת הבריות, אהבת העולם בטוב וברע....

כעת אתייחס לאהבה במובן של זוגיות

אימון הדדי , חיבה וזוגיות הינן מילים המתקשרות למילה אחת –א ה ב ה.

עוד בתקופת המקרא ידועה האהבה הראשונה המתעודת בין אדם לחווה, שמתוך האהבה והאמון שרכש אדם לחווה, הוא שמע לה ואכל פרי מעץ הדעת.

מהות קיומנו בעולם מתחלקלהמון גורמים, אך כל הגורמים ביחד יוצריםמשוואהוהמשוואה הסופית כשמחברים את כל הגורמים,כולם, הינה –ה א ה ב ה.

במאמר זה אתייחס ואשים דגש לגורם אחד מיני רביםבמשוואת האהבה, אשר הוא מרכיב אחד ובודד בין כל המרכיבים במשוואה, כאמור.

הגורם שעליו הנני רוצה להסב את תשומת ליבכם הינו:

כיבוד(האחד כלפי השני – בזוגיות)

בכל קשר הקיים עלי אדמות ובפרט בקשר זוגי, החלק הבלתי נפרד מהאהבה והזוגיות הוא כיבוד הצד השני, שאלמלא היה קיים, האהבה לא הייתה יכולה להתקיים (כמו שנאמר: איזהו מכובד? המכבד את הבריות!). כל אדם רוצה שיכבדו אותו וכך גם הוא ירגיש מכובד, קל וחומר לגבי הזוגיות והאהבה.

ומהו הכיבוד באהבה???

כשיש אהבה בין בני זוג – זה מצב שבו שני אנשים שונים, ממקומות שונים, מדפוסי התנהגות שונים, ממנטאליות שונה(אולי)– נפגשיםויוצריםמעיןגוף אחדהנקראא ה ב ה.
הואיל ושני הגורמים הללו הם שני אנשים בעלי שני ראשים שונים, מן הסתם, לכל אחד יש דעה משלו, רצון משלו, מחשבה משלו, הרגלים מן העבר שרכש במסגרת הסביבה בה גדל.
וכאשרשניים נפגשים, שכל אחד מהם בא ממקום אחר, בשלב ראשון, עשוי ויתהוו קונפליקטים בין הצדדים.
כאן אדגיש – כי זה קורה בפרט, בשלב ראשון עד שמכירים יותר טוב האחד את השני, אך יחד עם זה גם לאורך כל החיים וגם כשמגיעים ילדים לעולם,
ממשיכים להיות חילוקי דעות בין בני הזוג – ועל מנת לגשר על הפערים במחשבה ועל הרצונות השונים בין שני המינים, צריךכיבוד הדדי. נכון שרצונו של אדם – כבודו! אך לא בכל המקרים ובפרט לא במקרה של אהבה וזוגיות, בה צריך להגיע תמיד,אבל תמיד, לפשרות אחרת כל אחד בדעותיו יהיה רחוק מהשני מרחק של כמזרח ממערב והדבר רק יוביל לקרע בזוגיות.
והדוגמא הפשוטה ביותר שבחרתי להביא לכם (מן החיים) הינה: יום שישי בערב, בן הזוג רוצה לצאת בערב ובת הזוג לא, בטענה שבא לה להישאר בבית לראות סרט בדי.וי.די, לצורך העניין.
כאן לדוגמא, צריך להגיע לעמק השווה ולמצוא פתרון יעיל במקום להגיע לקונפליקט או למדון, חלילה.
במצב כזה, ניתן למצוא פתרון ביניים, לדוגמא: יום שישי נשב בין ד' אמות הבית ונצפה בסרט וביום שבת נצא ונבלה.
או ההיפך יום שישי נצא ונבלה ויום שבת נשב בין ד' אמות הבית ונצפה באותו הסרט. בזוגיות צריך המון המון וויתורים.
וויתורים הדדיים ולא חד צדדיים(ויתורים הינם חלק מכיבוד בן הזוג עמו אתה חי), פעם הויתור יבוא מצד הגבר ופעם מצד האישה, הרי בקשר שני בני הזוג שווים.
למותר לציין, כי הכבוד שעליו אני רוצה להוסיף ולדבר הינו, כבוד שצריך לרכוש בן הזוג או בת הזוג למשנהו,
קרי:
דבר ראשון, לדבר על הכול – להיות חברים הכי טובים.אהבה ללא חברות – היא לא אהבה(היא בעצם סתם התחברות לצורך הנאות רגעיות וסיפוק גחמות).
חייבת להיות חברות תקשורתית באהבה, המון המון תקשורת.
דבר שני, להקשיב לצד השני, להתעניין בו ולשאול לשלומו בכל יום, בתום היום, כשהוא חוזר מהעבודה, פשוט לגרום לו להרגיש שהצד השנימתעניין בוודואג לו ורוכש לו כבוד,
לשאול אותו כיצד היה בעבודה, האם דאג לעצמו, אכל, שתה? להקשיב לבעיותיו ולכבד אותן, לעזור לו לפתור את בעיותיו
הרי בשביל זה נועדנו להיות זוג, בכדי לעזור כשצריך ולא להיות חבר רק מתי שטוב.

לעיתים אני נתקלת בזוגות שכל אחד מהם חושב בכיוון אחר, ממש שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו – ופשוט חבל לי...
הדבר מוביל להמון קונפליקטים וריבים, פגזים ופצצות (יותר גרוע מהירושימה) שהשד יודע לאן הם יגיעו וחבל – כאן צריך לרכוש כבוד והקשבה ולהבין את הצד השני,
את המצוקה של הצד השני (ממה נובעת המצוקה הזאת – לדבר על הדברים), הרי אם שני אנשים אוהבים אף אחד לא יעשה לשני משהו רע בזדון,
יכול להיות שנגרם קצר כל שהוא ממעשה של אחד מבני הזוג שנעשה בתום לב ואפילו לא ביודעין. אם נצא מנקודת הנחה שבן הזוג לא עשה לנו רע בכוונה תחילה,
הואיל והוא אוהב אותנו ולא יפגע בנו כי הרי אנו יקרים לו והוא שומר עלינו כמו לשמור עליהלום מאוד יקר, נבין שהדבר נעשה בתום לב, נדבר (ושוב – הדגש הוא עללדבר) על הדברים,
נבהיר מדוע הפגיעה נוצרה וננסה לגרום לבן הזוג לשפר את התנהגותו להבא, הואיל ואם יחזור להתנהגות זו שוב, אזי שוב יהיה ריב ומדון, דבר שאנו לא מעוניינים בו.
החכמה בלכבד את בן הזוג, הינה להגיד,O.K.פה טעיתי ואניאשתנהלמענך להבא, על מנת שזה לא יקרה שוב. לעולם לא לצאת מנקודת הנחה שזהו האופי שלי ואופי לא ניתן לשנות,
הואיל והדבר לא נכון בעליל. אופי ניתן מאוד לשנות (זה לא קל, יש לומר, אך ניתן אם קצת רצון טוב ואם באמת בן או בת הזוג חשובים לך).
לוקח המון זמן לשנות אופי ולפעמים משנים פעם פעמיים טעות מסוימת ובפעם השלישית נופלים בה שוב, ושוב יש ריב,אך לא נורא!!!
העיקר שהבן/בת זוג ימשיכו במגמה של לשנות את האופי כלפי הצד השני, גם אם יש מעידה חד פעמית או שכמה פעמים...קורה – כולנו בני אדם.
אך שוב, הדגש הוא על כיצד לשנות את האופי שלי, בדבר מסוים, המציק לבן/בת זוגי, על מנת שלהבא לא לגרום לה/לו לכעס וכאב.
וזאת האלטרנטיבה הטובה ביותר, הואיל ומה האלטרנטיבה השנייה? לא להשתנות? שוב להביא את בן/בת הזוג לכעס בפעם הבאה?
ונניח שהוא יסלח, אחרי תקופה שוב להביאו לכעס, הואיל ולא השתנינו? כעס אחרי כעס אחרי כעס זה כמו לשחק בלגו ולבנות מגדל שבסוף נופל ומתפרץ כמו הר געש וההקשה היא על הקשר,
כעס בקשר שמתווסף לו עוד ועוד כעס ברמות חזקות במיוחד (וכאן אדגיש כי לא מדובר בסתם קונפליקט מינורי – אלה משהו סנסציוני שעלול להעיב על הקשר במשך הזמן) – וסופו להתפוצץ –
וזאת האלטרנטיבה השנייה שאף אחד מאתנו לא רוצה בה.
כי התפוצצות כזאת ועוד התפוצצות כזאת – בהתחלה הן רק בגדר של ריב אך כעבור כמה שנים, עם ההרגל לבן/בת הזוג, זה הופך להיות מוקצה מחמת המיאוס ואזי,
או שנפרדים כל אחד לדרכו, הואיל וזה מתפוצץ, או שלא טוב בבית, אזי מחפשים אלטרנטיבות אחרות בחוץ
(ואף אחד לא רוצה שבן/בת זוגו/זוגתו יגיעו לבגידה, חלילה – כי באותו הרגע שרע בבית, רואים רק את הטוב השיקרי בחוץ, שלמראית עין נראה טוב וכדאי וכייפי ואז נוצרת בגידה – אך שוב – הכל שיקרי כי ברוב המקרים בגידה היא רק סטוץ – אפיזודה חולפת ולעיתים מאוד רחוקות מובילה לקשר יציב ואינטנסיבי ולקשר טוב – לכן – סוף מעשה במחשבה תחילה).
כל בגידה בעיניי נוצרת כי לא טוב בבית באיזה שהוא מובן מסוים,
כי בן הזוג לא פתוח לכאבו של השני ולא משתנה ובשל תחושת הזעם של הצד השני שלא מכבדים את כאבו ובשל תחושת הכאב,
עשויה לבוא בגידה שהיא מעיןמפלט רגעי(או שלא רגעי), הגורם לריגושים והנאות (מוטעות),
אך באותו הרגע זה נראה הפתרון האידיאלי לשכוח מהצרות בבית – ולזה אף אחד לא רוצה להוביל את הקשר שלו.

עוד פאן של כיבוד שאני רוצה להעלות הינו, כיבוד בן הזוג ושמיעת מה שיש לו להגיד. ישנם בני זוג שהאחד ניחן בחכמה יתרה והשני בפחות ומאידך, השני יש לו תכונות טובות אחרות שלראשון אין, או להיפך. החכמה בזוגיות הינה, שגם אם אחד הצדדים חושב שהוא המבין והוא יודע יותר טוב, יותר חכם – הוא צריך לאפשר לבן הזוג השני לתת ולחוות גם את דעתו ולא להתעלם ממנה, הואיל ואני יותר חכם – זאת טעות. צריך לכבד כל אדם באשר הוא. ויש משפט שאומר מכל מלמדיי השכלתי, קרי: גם אם יש אדם שפחות חכם ממנו –גם ממנו אני יכול, בדברים מסוימים, להשכיל או ללמוד דברים שלא חשבתי עליהם קודם. וזה נכון לכל אחד ואחד עלי אדמות ובפרט במערכת זוגית.

כאשר זוג נקלע כבר, לדאבוננו, למצב של ריב – שוב, צריך לדעתכיבודמהו??!! מבחינתיהאישיתאין דבר כזה לריב (חד וחלק) יש דבר שנקרא להתווכח. הואיל ולכל אחד יש דעה שונה, כאמור לעיל, לכן באים הריבים/ וויכוחים. אך אם נצא מנקודת הנחה שניתן להגיע, בכל דבר, לעמק השווה וגם אם יש שתי דעות שונות או רצונות שונים, הדבר הואלא מבוי סתוםוניתן לגשר עליו – למעשה לא ייווצר ריב (אלא רק ויכוח קטן, משהו הבטל בשישים לעומת כל הקשר הטוב והכייפי, שיחלוף תוך כמה דקות – כשנגיע לעמק השווה). ריב, למעשה, נוצר כאשר לשניים יש דעות שונות והם חושבים שאין מוצא ויש חומה המפרידה ביניהם ואינם רוצים לכבד ולהקשיב לצד השני אלא רק לעצמם – דבר זה גורם להם להרים ידיים ולהגיע לריב על דבר מינורי ואפסי – שיכול להגיע לדבר גדול ועצום ולהתפרץ כמו לבה בהר געש. לכן, אם נצא מנקודת הנחה שלכל דבר יש פיתרון – לעולם לא נריב, אלא רק נתווכח. וגם בוויכוח צריך לדעתלקבל דעות בסובלנות. צריך לשמוע אחד את משנהו, להבין כל אחד מבני הזוג מה הנשמה של בן הזוג השני אומרת (הרי כולנו נשמות טובות וטהורות) לנסות להיכנס לנעליו של בן הזוג השני ולהבין מהי כוונתו במה שהוא אומר, לנסות לגלות אמפטיה ואם שני הצדדי יעשו זאת – לא ייווצר לעולם ריב, הואיל ויגיעו לעמק השווה וילמדו לפתור את הבעיה או המחלוקת, בטרם ייווצר הריב – וזהו כיבוד – אתה מכבד את מחשבתו ורצונו של הצד השני ומגיע עמו (בהחלטה הדדית) לעמק השווה.

ואם כבר נקלעתם לריב, חלילה, דבר שלא מומלץ שיקרה (בפרט לא ליד ילדים – אם יש) אך לדאבונינו קורה, לעיתים (נקווה שרחוקות מאוד), לעולם אסור להגיע למצב של ניבולי פה וקללות, הואיל וחיים ומוות ביד הלשון. ניתן לקחת פסק זמן של כמה דקות, לקחת נשימה ארוכה, לספור עד 10 ולדבר על הדברים.

אני מקווה שאף אחד לא יגיע למצב של ריב או איבוד שליטה וכולנו נלמד להפיק לקחים ולקבל את הצד השני כמות שהוא, וכמובן שכל צד ינסה לשנות את מגרעותיו כלפי הצד השני. ושוב, החכמה להפיק לקחים ולדעת שאם הפעם רבנו בשל דבר כזה או אחר שגרם להתרגזות של בן/בת הזוג ולאנטגוניזים מצידו/ה –לא נעשה זאת שוב.

סוף דבר

האהבה והזוגיות – שוות הן (הן חלק אינטגראלי בהתמזגות שני המינים) צריך לשמור על האהבה והזוגיות ולעשות כמיטב יכולתנו לשמר את הקשר ולא להרים ידיים ברגעים קשים. לכל זוג יש עליות וירידות וניתן לפתור הכול, אם רק נרצה ונצעד יחד בגשר הצר מאוד ולא נפחד כלל.

מקווהשכלמה שקראתםעשהלכםמשהובלב,נתן לכם חומר למחשבהושינהלכם משהו, אם היה מקום אצלכם לשינוי...חיבוקים ונשיקות.....ליאת מוזס!