כיצד אנו בוחרים את בני/בנות הזוג שלנו
רובינו נוטים לחשוב שאנחנו בוחרים בן זוג לפי מראה חיצוני -אם הוא גבוה, אם היא בלונדינית או בוחרים לפי אופי אם הוא חכם ומצחיק, אם היא שנונה ונעימת הליכות.
אבל איך באמת אנחנו בוחרים בן זוג? למה אנחנו מחפשים מישהו עם תכונות כאלה ולא אחרות?
בשנים האחרונות טורחים מדענים מתחומים שונים להבין את האהבה הרומנטית, ואומנם, בכל תחום כבר הושגו הישגים נאים. במאמר זה נציג את הסברות המדעיות ל-איך אנחנו בוחרים בן זוג.
ביולוגים טוענים כי אנחנו בוחרים באופן אינסטינקטיבי בני זוג שיבטיחו את המשכיות המין. גברים נמשכים לנשים בעלות יופי קלאסי – עור צח, עיניים ושיער בהירים, שפתיים אדומות, גוף חטוב – לא בגלל צו האופנה אלא משום שתכונות אלו מעידות על נעורים ועל גוף בריא וחסון, תכונות האופייניות לאישה בשיא שנות הפוריות.
נשים בוחרות גברים מסיבות ביולוגיות שונות במקצת. כיוון שהנעורים והבריאות הגופנית אינם חשובים לפוריות הגבר, הנשים בוחרות אינסטינקטיבית בגברים שתלטניים המסוגלים לגבור על גברים אחרים ולהביא הביתה ציד רב. לפי הנחה זו, שתלטנות הגבר מבטיחה את קיום המשפחה יותר מהיופי או מהנעורים. לכן יו"ר ועד מנהלים בן 45 מושך את לב האישה ממש כמו בחור צעיר, גברי ונאה אבל מצליח פחות.
הפסיכולוגיה החברתית מציעה תיאוריה משל עצמה המסבירה את בחירת בני הזוג. תיאוריה זו נקראת "תיאוריית החילופים". הרעיון המרכזי של תיאוריה זו הוא שאנחנו בוחרים בני זוג שווים לנו פחות או יותר. אנחנו בוחנים את ההופעה החיצונית, את המצב הכלכלי, את המעמד החברתי וגם בודקים תכונות אישיות. אנחנו מחשבים את "ניקוד" המועמד ואם הניקוד של המועמד דומה פחות או יותר לניקוד שלנו אזי המועמד ראוי להיבחר כבן זוג.
תיאוריה אחרת בתחום הפסיכולוגיה החברתית נקראת "תיאוריית הפרסונה". עיקרה של תיאוריה זו היא שאנחנו בוחרים בן זוג לפי איך הבן זוג מחזק את הדימוי העצמי שלנו. לכל אחד מאיתנו יש מסכה – "פרסונה", מה שאנחנו מראים לאנשים אחרים ולכן חשוב לנו מה חושבים האחרים, בהתאם לכך אנחנו בוחרים בן זוג.
תיאוריה מרכזית אחרת בתחום הפסיכולוגיה גורסת כי אנחנו מחפשים בני זוג הדומים להורינו.
ברמת המודעות אנחנו מחפשים בני זוג בעלי תכונות חיוביות בלבד, ואם לא היינו מאושרים בילדותינו אנחנו משתדלים לחפש את ההפך המוחלט של הורינו. אך למרות הכול אנחנו מוצאים את עצמינו נמשכים לאנשים עם תכונות חיוביות ושליליות כמו להורינו, ולרוב לתכונות השליליות יש השפעה גדולה יותר.
מדוע מושכים אותנו דווקא התכונות השליליות?
לפי שיקול דעת הגיוני אנחנו אמורים לחפש בני זוג בעלי תכונות אופי שיפצו אותנו על ליקויי הורינו ולאו דווקא אנשים הדומים להם. אך ההיגיון כאן אומר משהו אחר. לפי תיאוריה זו אנחנו רוצים לשחזר את נסיבות החינוך שלנו על מנת לתקן אותן. ההתייחסות שהאדם זכה לה בילדותו הספיקה לו על מנת לשרוד אך לא השאירה אותו שבע רצון ולכן האדם מנסה לחזור כל הזמן לעבר ולתסכול המקורי שלו כדי שיוכל לפתור את הבעיות הבלתי פתורות מילדותו.
בילדותינו נאלצנו להתמודד עם תסכולים רבים, עם כך שהחברה לא תמיד קיבלה דחפים מסוימים, מחשבות מסוימות ומעשים שונים. נאלצנו להדחיק דברים על מנת להסתגל למשפחה ולחברה.
כאשר אנחנו בוחרים בן זוג אנחנו חושבים איזה מן אדם יעזור לנו להשיג מחדש את ה"אני השלם" שלנו. לכן בני אדם בוחרים בני זוג בעלי תכונות המשלימות את שלהם. בדרך זו אנו כביכול משיגים תחושה של שלמות.
לסיכום, ניתן לומר כי יש מספר מניעים שונים לחיפוש בן זוג:
סיבה ביולוגית – המשכיות המין האנושי;
סיבה פסיכולוגית - מציאת בן זוג שיתקבל ע"י החברה, מציאת בן זוג שיגרום לנו להרגיש יותר טוב עם עצמינו, מציאת בן זוג שירפא את פצעי ילדותינו.
אבל איך באמת אנחנו בוחרים בן זוג? למה אנחנו מחפשים מישהו עם תכונות כאלה ולא אחרות?
בשנים האחרונות טורחים מדענים מתחומים שונים להבין את האהבה הרומנטית, ואומנם, בכל תחום כבר הושגו הישגים נאים. במאמר זה נציג את הסברות המדעיות ל-איך אנחנו בוחרים בן זוג.
ביולוגים טוענים כי אנחנו בוחרים באופן אינסטינקטיבי בני זוג שיבטיחו את המשכיות המין. גברים נמשכים לנשים בעלות יופי קלאסי – עור צח, עיניים ושיער בהירים, שפתיים אדומות, גוף חטוב – לא בגלל צו האופנה אלא משום שתכונות אלו מעידות על נעורים ועל גוף בריא וחסון, תכונות האופייניות לאישה בשיא שנות הפוריות.
נשים בוחרות גברים מסיבות ביולוגיות שונות במקצת. כיוון שהנעורים והבריאות הגופנית אינם חשובים לפוריות הגבר, הנשים בוחרות אינסטינקטיבית בגברים שתלטניים המסוגלים לגבור על גברים אחרים ולהביא הביתה ציד רב. לפי הנחה זו, שתלטנות הגבר מבטיחה את קיום המשפחה יותר מהיופי או מהנעורים. לכן יו"ר ועד מנהלים בן 45 מושך את לב האישה ממש כמו בחור צעיר, גברי ונאה אבל מצליח פחות.
הפסיכולוגיה החברתית מציעה תיאוריה משל עצמה המסבירה את בחירת בני הזוג. תיאוריה זו נקראת "תיאוריית החילופים". הרעיון המרכזי של תיאוריה זו הוא שאנחנו בוחרים בני זוג שווים לנו פחות או יותר. אנחנו בוחנים את ההופעה החיצונית, את המצב הכלכלי, את המעמד החברתי וגם בודקים תכונות אישיות. אנחנו מחשבים את "ניקוד" המועמד ואם הניקוד של המועמד דומה פחות או יותר לניקוד שלנו אזי המועמד ראוי להיבחר כבן זוג.
תיאוריה אחרת בתחום הפסיכולוגיה החברתית נקראת "תיאוריית הפרסונה". עיקרה של תיאוריה זו היא שאנחנו בוחרים בן זוג לפי איך הבן זוג מחזק את הדימוי העצמי שלנו. לכל אחד מאיתנו יש מסכה – "פרסונה", מה שאנחנו מראים לאנשים אחרים ולכן חשוב לנו מה חושבים האחרים, בהתאם לכך אנחנו בוחרים בן זוג.
תיאוריה מרכזית אחרת בתחום הפסיכולוגיה גורסת כי אנחנו מחפשים בני זוג הדומים להורינו.
ברמת המודעות אנחנו מחפשים בני זוג בעלי תכונות חיוביות בלבד, ואם לא היינו מאושרים בילדותינו אנחנו משתדלים לחפש את ההפך המוחלט של הורינו. אך למרות הכול אנחנו מוצאים את עצמינו נמשכים לאנשים עם תכונות חיוביות ושליליות כמו להורינו, ולרוב לתכונות השליליות יש השפעה גדולה יותר.
מדוע מושכים אותנו דווקא התכונות השליליות?
לפי שיקול דעת הגיוני אנחנו אמורים לחפש בני זוג בעלי תכונות אופי שיפצו אותנו על ליקויי הורינו ולאו דווקא אנשים הדומים להם. אך ההיגיון כאן אומר משהו אחר. לפי תיאוריה זו אנחנו רוצים לשחזר את נסיבות החינוך שלנו על מנת לתקן אותן. ההתייחסות שהאדם זכה לה בילדותו הספיקה לו על מנת לשרוד אך לא השאירה אותו שבע רצון ולכן האדם מנסה לחזור כל הזמן לעבר ולתסכול המקורי שלו כדי שיוכל לפתור את הבעיות הבלתי פתורות מילדותו.
בילדותינו נאלצנו להתמודד עם תסכולים רבים, עם כך שהחברה לא תמיד קיבלה דחפים מסוימים, מחשבות מסוימות ומעשים שונים. נאלצנו להדחיק דברים על מנת להסתגל למשפחה ולחברה.
כאשר אנחנו בוחרים בן זוג אנחנו חושבים איזה מן אדם יעזור לנו להשיג מחדש את ה"אני השלם" שלנו. לכן בני אדם בוחרים בני זוג בעלי תכונות המשלימות את שלהם. בדרך זו אנו כביכול משיגים תחושה של שלמות.
לסיכום, ניתן לומר כי יש מספר מניעים שונים לחיפוש בן זוג:
סיבה ביולוגית – המשכיות המין האנושי;
סיבה פסיכולוגית - מציאת בן זוג שיתקבל ע"י החברה, מציאת בן זוג שיגרום לנו להרגיש יותר טוב עם עצמינו, מציאת בן זוג שירפא את פצעי ילדותינו.
