רק עכשיו (23:30) שמתי לב ששלחת המשך בקיצר מחכה להמשך הבא .
סיפור מהמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
פשוט יפהה :] אהבתיי מאודד
מחכה להמשךךך =-]
פרק 10.
הסתקלתי עליו מהצד רואה אותו מבואס עצוב כאילו תקעו לו סכין חזקה בלב רציתי להתקרב אבל פחדתי.
אחרי הלימודים שחזרתי הבייתה כרגיל רבתי אם אדם זה היה שיגרתי.
"לך, לך לסאם" אמרתי
"מה יש לך מסאם? מה את מקנאה?" שאל
"במה יש לי לקנא בה?" אמרתי
"שאני חבר שלה" השיב כאילו זה ברור שאני אוהבת אותו.
"אויש נו היא אפילו לא אוהבת אותך" אמרתי בלי כוונה
"הכול קנאה אני מריח את זה עכשיו תקשיבי אני והיא אוהבים" אמר
"אז למה היא כל הזמן נפגשת אם מישהו אחר ומנשקת אותו ומתמזמזת איתו ואחר כך מספרת לי כמה הוא חמוד" אמרתי ובלי להסהס הוספתי "ואומרת לי שהוא אהבת חייה".
זה היה נכון אבל לבן אדם מאוהב כפי שנראה קשה לקבל את האמת ולא משנה כמה רעה היא.
הוא נתן לי סטירה.
"שקרנית, אל תעזי לדבר עליה ככה" אמר
"אתה כמו כולם שפוט שלה נותן לה לשחק בך אם חוט בלי שום שמץ של התנגדות" אמרתי.
הלכתי הביתה כולם ככה חשבתי אפילו ההורים שלי עושים לה הכל דואגים שיהיה לה נוח אבא אפילו מביא לה אוכל מבחוץ והוא בחיים לא מביא אוכל מבחוץ. אחותי מחקה אותה בכל צעד וצעד.
אפילו החברות שלה הולכות אחריה כמו שפוטות כולם כליים במשחק שלה ועושים כל מה שהיא אומרת בלי לאצור לחשוב.
והא הוא הכי מכולם הולך אחריה לטהוס עמוקה, בלי להסתקל למטה קופץ ויוצר לעצמו פגיעה שמי יודע מתי תגליד.
אני לא אשכח איך נכנסנו למועדון אני גיל סיוון ונטלי איך ראיתי את אדם מסתקל על סאם שלא מבחינה בו והיא מתעסקת אם עמית שיותר ויותר מתרחק ממנה. רציתי שיגיע הרגע הזה שהיא תיפגע כמו שהיא פגעה בו גרמה לי לקנא ולכולם להיות המשחק שלה שבסוף ימאס לה ממנו והיא תזרוק את כולם.
הוא יצא משמה ואני אחריו ראיתי אותו יושב שמה בחוץ הוא בוכה, הוא אהב אותה לא סתם. הוא בכה וגם אני בוכה,כי קשה לי לראות אותו סובל אני לא באה אליו, אני לא יודעת מה לומר לו מה לעשות לו.
אני לוקחת נשימה אבל סאם באה דוחפת אותי והולכת אליו.
אבל לפני זה אצרתי אותה.
"אין לך בושה לעשות לו את זה" אמרתי מגנה עליו בפעם הראשונה בחיים שלי.
"אל תתערבי" אמרה
"לשחק ככה בשניי אנשים בעצם רק באחד כי עמית בכלל לא אכפת לו ממך" אמרתי
"על מה את מדברת?" אמרתי
"אני מדברת על זה שעמית הוא.." אמרתי
"הומו" אמר עמית שיצא ממעדון "אני הומו" חזר על עצמו. והיא עמדה בשוק זה דמעות שיצאו בענייה?.
היא הלכה. זה מגיע לה נכון?, סוף סוף קיבלה מה שהגיע לה. אז למה אם זה מה שהגיע לה לא הרגשתי טוב אם זה.
היא הלכה משמה.
ואני הסתכלתי על אדם שבכה ובכה בלי לחסוך שום דמעה.
התקרבתי והתיישבתי לידו.
הוא הסתקל עלי, חיבקתי אותו והוא לא התנגד.
הוא בכה ואני בכיתי איתו
הוא הרגיש כאב ואני כאבתי איתו.
הצתהרתי על מה שעשיתי זה הגיע לה אבל זה לא הגיע לו.
אני אוהבת אותך רציתי ללחוש, אני אוהבת אותך ורוצה לחיות איתך לעד. אבל לא אמרתי רק חיבקתי אותו. בכיתי איתו וכאבתי את כאבו
ממממש יפהה(:
אבל ממתי בנים נותנים סטירות לבנות?!
תודה
ומהיום היום ידיד שלי נתן לי סטירה שיתק לי את הלסת התחתונה.
מהמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
יו אני במתחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
את חייבת להמשיך עוד היוםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
פרק מדהיםםם..
למה הוא נתן לך סתירהה?!?
:-O
מי ידיד שלי סתם כי הייתי מעצבנת והוא חשב שזה ישתיק אותי אז במקום זה הוא השתיק לי את הלחייי אבל לא נורא החזרתי לו ואחר כך השלמנו
ואני עכשיו ממשיכה את זה
בפרק הקודם…. אני אוהבת אותך רציתי ללחוש, אני אוהבת אותך ורוצה לחיות איתך לעד. אבל לא אמרתי רק חיבקתי אותו. בכיתי איתו וכאבתי את כאבו.
פרק 11
הוא הרטיב אותי אם הדמעות שלו, אבל לא היה אכפת לי.
"את צדקת אני עוד חלק מהשחק שלה לא אכפת לה ממני" אמר אדם.
"אני מצתהרת" מלמלתי אני חושבת שהוא לא שמע כי הוא לא הגיב.
הוא השתחרר מהחיבוק שלי והביט בי, נותן לי את העונג להסתקל בעניו וכמעט לטבוע בהם מרוב הכחול. הרגשתי איך בא לי לשחות בהם כל כך הרבה עומק כל כך הרבה כאב.
"אתה אהבת אותה?" שאלתי.
"כן, לא ידעתי שהיא כזאת" אמר אדם
"זאת לא השמעתך" אמרתי.
אחרי רגע של שתיקה חיוך קטנטן כזה, חמוד כזה אלה על הפניים שלו.
"מי היה מאמין שמכל הבנות בעולם דווקא את תיגשי אלי כדי לנחם אותי"
' לא אל תעשי את זה אל תהרסי את הרגע הזה' הוראתי לעצמי אבל אני הייתי עקשנית מידי, ואמרתי "גם אני לא מאמינה שניגשתי אלייך, בתכלס זאת די הייתה אשמתך שאתה כל הזמן רודף אחרי בנות זולות ורדדות" אמרתי.
"אז אחרי מי את רוצה שאני ירדוף אחריך?" שאל אדם.
"תחסוך לעצמך את המרדף" אמרתי. ובאתי ללכת
"זוהר חכי שנייה" קרא לי.
הסתובבתי הסתקלתי עליו.
"אנחנו לא יכולים לדבר בלי לריב?" שאל
"כנראה שלא" אמרתי והלכתי משמה.
בדרך הבייתה חשבתי קצת, איך הצלחתי להרוס ככה רגע מתוק רגע כזה שבחיים לא יקרה שוב? למה את הסיכוי היחיד הרסתי?
נכנסתי הביתה סאם הייתה בחדר ישבה על המיטה ובכתה.
הסתכלתי עליה. להתנצל או להתנצל? לעזוב או לא?.
"את בטח מרוצה" אמרה סאם.
"אני לא כמוך סאם אני לא יכולה לדרוך על כולם ולהרגיש טוב אם זה" אמרתי.
"גם אני לא" אמרה "אני אף פעם לא הייתי כזאת אבל.."
"אבל.. מה ? רצית שכולם יקנאו בך שכולם יעשו לך יקנו לך?" שאלתי
"לא אני קנאתי בך" אמרה "זוהר יש לך משפחה אוהבת אחות שמעריצה אותך חברים שיעזרו לך תמיד, רציתי את מה שיש לך רציתי אפילו הרבה יותר מזה, רציתי שיקנאו כמו שאני מקנאה, רציתי להיות המרכז אבל רק בגלל שההורים שלי לא אכפת להם ממני אין לי אחים והחברות שלי בארצות הברית בשבילם אני סתם דרך להיות בחבר'ה" פרץ של דמעות יצאו מענייה.
ידעתי שהיא לא משקרת ראיתי את זה עליה כאילו חרטו את על המצח שלה.
"את מקנאה בי? יש לך הכל כולם עושים כל מה שאת רוצה" אמרתי.
"נכון אבל אף אחד לא מבין מה אני רוה ומה שאני רוצהאי אפשר לבקש" אמרה
שתקתי ואחרי שתיקה אמרתי: "בואי נעשה הפסקת אש" אמרתי בסוף.
חיוך עלה על פנייה."הפסקת אש" לחצו ידיים ובפעם הראשונה בחיים שלי הרגשתי שיש בה טיפה שך אנושיות.
אחר כך ששכבנו שנינו במיטה.
"אני מצתהרת" אמרה "לא הייתי צריכה לשחק ככה באדם ולגרום לך לקנא"
"זה בסדר כבר סלחתי לך" אמרתי
ואחר כך שנינו נרדמנו.
זהו תגיבו.
מהמםםםםםםםםםםם
עכשיו אני רגועה ....חחח...
אתר האהבה הישראלי