וואו... בכתיבת הפרק הזה ממש ירדו לי דמעות.
אני לא מאמינה כמה שהסיפור שלי נוגע לי ללב...
אני לא יודעת למה התחברתי לדמות של שני עד כדי כך שאני בוכה ממה שאני כותבת...
אולי בגלל שחשבתי עליי ועל חבר שלי במצב הזה וזה קירב אותי לדמות עוד יותר.
אבל ממש ממש התרגשתי עד דמעות...😯
קריאה מהנה חברים...
(מקוצר)
*"אני מצטער,התבלבלתי...שני,מירי זה נשמע אותו דבר יפה שלי אל תיפגעי..."
*
אני מצטערת,אני לעולם לא אהייה מירי שאתה כל כך מחפש. "
רצתי.
שמעתי אותו קורא לי.."שני,חכי אל תלכי!"
*"רק רציתי לומר לך שאני אוהב
אותך ולא אף אחת אחרת. אני לא רוצה אף אחת אחרת
ואני לא מנסה לראות בך אף אחת מלבדך!"
*"עידו,אני צריכה קצת זמן. תעזוב אותי בשקט ליום יומיים"
*"עידו,החלטתי...."
"החלטת?"
הוא שאל בחיוך.
"תראה עידו,
אני לא רוצה להיפגע. אני לא רוצה לפגוע בעצמי בכך שאני אכנס לקשר עם מישהו
שהחיים שברו לו את הלב ... כי הוא יכול לשבור לי את הלב גם.
בינינו אתה יודע שלא היית מתיישב לדבר איתי מהתחלה אם לא הייתי דומה למירי.
אני לא חיה בסרט עידו אני באמת רוצה להיות איתך אבל אני מרגישה שאני תמיד אחיה בצל של מירי.
אני מצטערת, אבל גם לי נשבר הלב,פעמיים, בחודש וחצי האחרונים...
ואני לא מתכוונת לתת לו להישבר שוב."
השפלתי מבט ,עיניי היו לחות
"מצטערת"
לחשתי שוב בקול חנוק ומריר.
הוא הביט בי בתדהמה.
כמה הייתי רוצה שהוא יהייה שלי
באמת...
העיניים האלה...המשגעות האלה...
כמה הייתי רוצה שיביטו בי ויראו את שני ולא את מירי.
כמה זה כואב להעיף מבט בפנים האלה שנשקו לי לפני כמה ימים
כמה זה פוגע לחשוב שאם היא הייתה בחיים הוא בכלל לא היה מסתכל עליי.
זה פשוט
כואב.
"שני אני לא אכריח אותך להיות איתי את מחליטה את ההחלטות שלך...
אבל שני אם את תהיי איתי את תראי כמה שאני כן אוהב אותך.
אני לא מתכוון לשבור לך את הלב! כי אם נהייה ביחד ,הלב שלי והלב שלך יהיו לב אחד
ואם יישבר לך הלב יישבר גם לי הלב.
שני אני אוהב אותך והדבר האחרון שאני אעשה זה לפגוע בך.
אני צריך אותך כאן לצידי,"
הפסקתי אותו
"לא, אתה צריך את
מירי כאן לצידך."
כבר לא יכולתי להביט לו בעיניים...
הרגשות המרירים הציפו אותי ממש כמו ספינה טרופה.
"שני, אני מבין שמה שאמרתי פגע בך. אבל אני באמת רוצה אותך עכשיו!
אני רוצה שיהיו לי רגעים יפים איתך,לנו."
הוא לקח את שתי הידים שלי ועטף אותם עם הידים שלו,
"אני רוצה להישאר חבר שלך ולא של מירי"
הוא הסתכל בחיוך קטן לתוך העיניים הרטובות והמרות שלי
הפנים שלי היו אדומים השפתיים שלי היו נפוחות וכל מילה שהוא אמר רק ירדו לי עוד ועוד דמעות.
לא הצלחתי להפסיק לבכות.
"אתה משקר לעצמך" אמרתי בבכי.
הרפיתי את הידיים שלי מתוך כפות ידיו החמות, והלכתי .
רציתי ,ועם כך,סירבתי.
אהבתי ועם כך נפגעתי.
למה לפעמים בחירות חייבות להיות כל כך קשות?
כל כך רציתי להיות שם,איתו.
כל כך רציתי להישאר עם הידיים שלנו מחובקות יחדיו.
כל כך רציתי
אותו.
אם ג'וסי הייתה פה היא הייתה יודעת מה אני צריכה לעשות,
אני בינתיים ממש לא יודעת אם אני עושה את הדבר הנכון.
הסתכלתי אחורה.
הוא נשאר עומד שם. חושב.
אני לא יודעת אם הוא חשב עליי או שהוא חשב על מירי.
כל כך הרבה דברים שאני לא יודעת.
חבל שהחיים לא קלים כמו בגיל 5.
לפעמים אני רוצה לחזור לגיל התמים הזה,באמת.
לא יכולתי להישאר שם אפילו דקה.
כל כך רציתי לנשק אותו.
כל כך באמת רציתי.
עברה לי צמרמורת בגוף.
נכנסתי לכיתה וראיתי את אור.
"מה קרה יפיופה שלי!?"
הוא שאל בזרועות פתוחות...
"אור תחבק אותי..."
אמרתי מרירה ובוכייה
"אל תרפה"
הוא חיבק אותי חזק...
"די, די נסיכה ... את תראי הכל יהייה בסדר את רוצה לספר לי מה קרה?"
לא עניתי.
פשוט ישבתי שם וחיבקתי אותו.
חיבקתי אותו כמו שהייתי רוצה לחבק את עידו.
ככל שהחיבוק נמשך יותר ככה בכיתי יותר.
יותר התגעגעתי לחיבוקים ולנשיקות.
יותר התגעגעתי לעידו.
"שני , אנ לא יודע מה קרה אבל אני יודע מי שיפגי בך אני אישית מטפל בזה שהוא יהייה ילד מת..
אני אהרוג אותו..!
זה בגלל עידו,נכון? רוצה שאני ארביץ לו?"
"די מה אתה מדבר שטויות.?"
חייכתי קצת.
הוא תמיד גורם לי לצחוק.
"הנה החיוך שאני אוהבב.!!!"
עוד ידידים שלי התאספו סביבי.
אושר,שגיב ודור.
שלושה חברים שהם כמו אחים.
הם הצטרפו לחיבוק עד שמחצו אותי.
צחקתי ועם זאת בכיתי.
המורה נכנסה.
"מה זה פה? אונס?! רדו מהילדה המסכנה! כולכם לחדר המנהל עכשיו!"
היא צווחה בקול צייצני של מורות.
"הם לא עשו לי כלום המורה"
אמרתי להגנתם
"אז מדוע את בוכה?"
היא שאלה בתמיהה..
"לא חשוב המורה תני להם לשבת"
כלום לא עניין אותי.
כל השיעור הסתכלתי מבעד לחלון הכיתה וחשבתי על עידו.
מהרגע שהוא נכנס לחיים שלי אני לא מפסיקה לבכות.
לפתע אני ראיתי אותו מבעד לחלון.
הוא הסתכל עליי.
הפניתי את מבטי.
בהפסקה הסתובבתי עם אור.
הוא כזה חבר טוב.
הוא תמיד שם בשבילי.
התיישבנו על ספסל בחצר בית הספר ודיברנו.
סיפרתי לו על מה שקרה עם עידו.
לפתע עידו התקרב אלינו מרחוק.
באותו הרגע עשיתי דבר ששינה לי לגמרי את הרגשות.
ידעתי שעידו ייפגע מזה, וידעתי שאני אפגע מזה. אבל עשיתי את זה.
המשך יבוא.
