הנה הפרק ה14.
תהנו לכם ושוב...אין סוף תודות על התגובות 😊
(מקוצר)
*הבטתי לאחור וראיתי בחורה מדהימה בערך בגילי.
*"אני כל כך מצטער... אני לא ידעתי איך תגיבי...באמת... אני אוהב אותך...היא באמת הייתה כדי לשכוח אותך...בדיוק כמו שאור היה כדי לשכוח אותי."
*"אז אנחנו תיקו, אני מניחה."
*"אביך התאשפז בצהרי היום בבית החולים, יש דיווח על מצבו, אתה מעוניין לשמוע?"
"כן..."
"הוא חטף שבץ מוחי ועכשיו הוא....
...בחדר ניתוח.אתה מעוניין לבוא?"
הוא היסס לרגע והיה בהלם.
"שבץ? זה לא קטלני?" הוא שאל בקול מעורער...
"בדרך כלל זה קטלני, אבא אבא שלך ניצל בנס.. אתה צריך להודות לאלוהים על כך. אתה מעוניין לבוא...?"
"לא...יש לי דברים חשובים לעשות. ואם הוא יינצל תגידו לו שאמרתי "באסה" "
"מצטערת, אך לא אוכל לדבר אליו כך. אנחנו בית חולים מתורבת."
הוא ניתק.
"למה הוא היה צריך לחיותת למה?!!!? איך תמיד המנייאקים ניצליםםםם?!!?"
"תפסיק עידו....הכל לטובה... אל תדאג..."
אמרתי בטון מנחם בעודי מביטה בו בועט באדמה בזעם.
"הלוואי שהוא ימות בניתוח בבקשה אלוהים!!!"
הוא החל להשתגע...
"עידו... שמעת על המושג קארמה?"
אמרתי בפתאומיות..
"מה זה קארמה?"
"זה אמונה שכל דבר רע שאם עושה, החיים גומלים לו באותו מטבע, וכל דבר טוב שאדם עושה החיים מחזירים לו כפול"
"למה הכוונה?!"
"אבא שלך היכה אותך, אז זה התגמול שלו,שבץ."
"יופי שייחנקקקקקקקקק!!!"
"לא חשוב... רק תחכה ותראה שאני צודקת..עוד יקרו דברים שיוכיחו לך את זה."
"הלוואי."
הוא אמר.
מסכן...החיים היו לו כל כך קשים עד עכשיו.
האדם שהיה הכי קרוב אליו נפטר..
אבא שלו מכה אותו ועכשיו בסכנת חיים...
מה עוד?
אני מקווה שאם יש אלוהים ,אז הוא שם לב לסבל של עידו.
התקרבתי אליו.
חיבקתי אותו.
"עידו...אני פה תמיד בשבילך בזמנים הקשים...ולא משנה מה, תזכור את זה."
הוא חיבק אותי יותר חזק.
"בסדר... אני אזכור. גם אני פה בשבילך בזמנים כאלה...אם יש לך כאלה..."
"תודה מאמי שלי...אני אוהבת אותך.."
"גם אני..." הוא אמר וחייך...
הוא ליווה אותי הבייתה... בדרך יכולתי לראות שהוא מלא מחשבות.
נפרדנו בדלת ביתי .
"ביי מאמי, נתראה בערב?"
אמרתי בהיסוס
"לא מאמי אני נראה לי יוצא עם חברים... דברי איתי מחר "
"טוב..." אמרתי באכזבה...
נשקתי לו וחיבקתי אותו ונכנסתי הבייתה.
אמא שלי חיכתה בסלון.
"הסבר כלשהו יקירה?"
היא אמרה ברוגז מתוחכם
"בקשר למה אמא?"
שאלתי בלחץ...
"המחנכת שלך התקשרה ואמרה שאת לא נכנסת ללפחות חצי מהשיעורים בשבועיים האחרונים.
יש לך הסבר לזה? היא משקרת? "
היא שאלה בחיוך מזויף שאמור להעביר כעס עצום ותוסס שהולך להתפרץ בכל רגע..
"תראי אמא עוברת עליי תקופה קשה מאוד ..."
"עם עידן החבר הקטן שלך?"
"אמא הוא לא קטן, וקוראים לו עידו!"
"אה, כן... סליחה..עידו. מה הקשר שלו ללימודים שלך?"
"אני לא מרוכזת כל כך בזמן האחרון... גם בגלל שאיבדתי את ג'וסי...וגם בגלל הבעיות שלי..."
"מה עם אבא שלך?! למה את לא מזכירה את אבא שלך!? תמיד זה ג'וסי! נראה שאהבת אותה יותר ממנו!"
"אמא עם כל הכבוד את אבא... לא הכרתי. אתם תמיד הייתם מרוכזים בעצמיכם ובעבודה ושכחתם שיש לכם בת ! אני בת יחידה !
מגיל קטן זה ככה! אז את מי אני אוהב יותר? את ההורים האלמוניים שלי? או את האמא השנייה שלי, ג'וספין?"
"אבל היא לא אמא שלך! אני אמא שלך!!"
"עכשיו רק את אמא שלי! כשאבא היה חי את היית בקושי חברה שלי!"
היא החלה לבכות...
"אמא די, אל תבכי..."
"את כפוית טובה! אני ואבא קרענו את עצמינו, במיוחד הוא, כדי שיהיו לך חיים מושלמים! ואת? אפילו את הכבוד לומר את השם שלו לפני האומנת שלך את לא אומרת."
"אתם לא מבינים שזה היו חיים בבועה! חיים של אשליה!
אני לא ידעתי מה אלו הם חיים רעים באמת, וכנראה שגם את לא!
יצא לי להכיר ילד שלפי איך שנראים החיים שלו הבנתי כמה שהחיים שלי עכשיו ברמת גן
הם מושלמים באמת..אני לא צריכה בריכה ובגדים יוקרתיים כדי להבין את זה! אני צריכה הורים אוהבים שיראו לי כמה החיים שלי יפים.
לא כסף וצעצועים.אז סליחה אם אני כפוית טובה על טובה שמראש הייתי אומרת עליה 'תודה, אב לא תודה?' אמא אני מצטערת... פשוט החיים שהיו לי לא היו מושלמים. הם היו סנוביים."
היא השפילה מבטה על הרצפה.
היא בכתה כמו שמעולם לא ראיתי אותה בוכה.
היא חיבקה את הראש שלי חזק..
"אוה, ילדה שלי... איך גדלת. את כל כך בוגרת עכשיו...
עזבי, תקבלי את מות אביך כיצד שאת רוצה, אני לא יכולה לשפוט אותך."
חייכתי חיוך מזויף ועקום.
"אמא אני רוצה לישון..."
"לכי יפה שלי" היא אמרה וחייכה בועדה מנגבת את הדמעות שלה.
נפלתי בתשישות על המיטה
ונרדמתי במהרה.
התעוררתי לתוך שעה 11 בלילה.
מזל שיום שישי היום, אחרת מחר לא הייתי מתעוררת...
חשבתי לעצמי.
התקשרתי לאיציק חבר של עידו, איתו הוא בדרך כלל יוצא.
"איצקוש מה נשמע חמוד?"
שאלתי בחביבות יתרה..
"הכל טוב מאמי...מה קורה?"
"בסדר... עידו איתך?"
"אממ לא... הוא לקח ממני וודקה למסיבה שהוא עושה , לפני שעתיים."
"מה? הוא אמר שהוא יוצא איתך..."
"הוא לא איתי..."
ניתקתי.
2 בקבוקי וודקה?
2?
זה לא יכול להיות טוב... במיוחד כשאין לו איפה לעשות מסיבה.
אחרי חצי שעה התקשרו אליי כמה חברים שלו...
"שני? את לא מבינה... עידו...
המשך יבואאאא 😊
ת=ג=ו=ב=ו=ת
אתר האהבה הישראלי