מהה אבאאא???
לאאא!!!! אסור לוו חחח
2 פרקים מהממים..וחסר לך עם הם נפרדים!!
תמשיכיי (:
הזוי ביותר ..
אבל פרק מדהים 😊
תמשיכי
לא יעזור כלום, שחר חמוד בכל מצב 😁 רק חסר לו אם הוא פוגע בה.
מדהים מירבי.
לאאאאאאאאאאאאאאא
לאא אבאאא 😢
אוףף
פרק יפה בובה......
מואהה
וואט דה פאאאאאאק !?!?!??!
מה אבאאאאאאאאאאאאאא !?!?
ואיייייייי תמשייייכיייייייייייייייי !!!!!!!!
ואווו מדהייםם!!
המשששך ( :
חחחח אתן מצחיקות אותי!! תודה לכולן =] ואתן תראו...רושמת עכשיו המשך😊
"כאלה שגורמים לי לעשות הכל כדי להיות הכי מושלם" אמר שחר "כמו ההורים שלי, משפחה מושלמת יש לי את לא חושבת? גם אני צריך להיות מושלם
כדי להתאים למשפחה"
"אתה לא צריך להיות מושלם" אמרתי.
"או, כן. אני גם לא אהיה כי בעוד חודשים אני יהיה אבא" אמר שחר "את חושבת שאני יהיה אבא מושלם?"
לא יכולתי לומר כלום, גם לא היה לי מה לומר אז זה היה בסדר.
בסופו של דבר יצא לי מן גמגום כזה. "א...ב...אא...אא..בב"
הוא הביט מבין שקלטתי את מה שאמר ואז יצא לי הקול. "אבא?" שאלתי ואולי צעקתי.
פרק 44
הוא שתק. ואת האמת? לא רציתי לשמוע עוד כלום הספיק לי כבר מה ששמעתי עד עכשיו, אז סובבתי את גבי אליו התחלתי ללכת, הוא הדביק את צעדיו אלי.
"אל תלכי" ביקש.
"מה לא ללכת?" שאלתי "אבא? מתי התכוונת לספר לי? בברית?"
"אני לא ידעתי" אמר שחר "וזה קשה לי בדיוק כמו שזה לך, אם לא יותר."
"אני לא מבינה" אמרתי "שחר אם זאת בדיחה בשבילך תפסיק זה לא מצחיק."
הוא התחיל לצחוק, אבל זה לא כאילו זה מצחיק אותו, כי הוא לא ידע מה הוא יכול לעשות.
"בואי" אמר ואחז בידי גורר אותי אחריו.
"איך זה קרה?" שאלתי שהתיישבנו בדשא בפארק.
"אני לא יודע,זה היה סתם, פגשתי אותה בחורה יפה אני רווק, רציתי להעביר את הלילה איכשהו, נפגשנו דיברנו דייט שלישי העניינים התחממו ובלי שנשים לב בילינו ביחד.."
"דלג על הפרטים האלה בבקשה" אמרתי, העדפתי לא לשמוע מי הייתה לפני אצלו במיטה.
"מסתבר שהיא לא לקחה גלולות, הקונדום נקרע..." אמר "לפני שמונה חדשים" חיוך מריר עלה על פניו.
"והיו לך יותר משלוש חודשים לספר לי" אמרתי.
"הלוואי הייתי יודע לפני ככה הייתי יכול לעצור את זה לפני שהיה מאוחר" אמר שחר.
"הפלה?" שאלתי והמילה נשמעה לי פתאום כל כך נוראה.
הוא התעלם מהשאלה שלי. "היא דווקא אצלי בדלת לפני בערך שבועה, בטן עגולה, הייתי מופתע לא דיברנו כמעט, סיפרה לי שהיא בהריון חודש שמיני לא הייתה עם אף אחד אחרי, וכל השאר היא לקחה גלולות, וזהו..."
"מה ההורים שלך אמרו על זה?"
"אבא שלי הרביץ לי" אמר שחר ושפשף את זרועו "אמר שאני טיפש ואמא שלי שתקה, הם היו עצבנים."
הסתכלתי עליו ושתקתי, רציתי לחבק אותו על שאיכשהו העולם הסתובב עליו ככה, אבל באותו הזמן כעסתי עליו על שהכניס מישהי למיטה שלו ככה בלי לחשוב לפני,אין סכנות בעולם?
גם הוא שתק. השתיקה נראתה לשנינו כנצח.
"תגידי משהו" ביקש ממני בתחינה.
קמתי על רגלי וגם הוא, נעמד מולי צמוד מידי, צמוד כל כך.
התקרבתי אליו ושמתי את ידי על לחיו, הוא השפיל את מבטו למבטי, מחכה ולא רוצה לשמוע את מה שיש לי להגיד.
הוא ניסה להקריב את שפתיו לשלי כדי לנשק אותי אבל שמתי אצבע על שפתיו כדי לעצור אותו.
"אני צריכה לחשוב על זה" אמרתי "כל כך הרבה לעקל"
"ואת חושבת שאני לא צריך לעקל?" שאל עצבני.
"אבל זאת הייתה הטעות שלך!" אמרתי וידעתי שאני פוגעת בו וכל כך הצטערתי "לא שלי.." את זה כבר מלמלתי.
"כמה זמן תחשבי על זה?" שאל שחר.
"אני לא יודעת" אמרתי.
הוא הביט בי בתקווה, ואני הסתובבתי והלכתי הביתה.
!@#$%^&**&^%$#@!
בדיוק חזרתי מבת דודה שלי עינב שראיתי את אור מסתכל עלי, הרגשתי כאב הולם בליבי, כל כך הרבה זמן לא דיברתי איתו מאז שראיתי אותו.
הוא הפסיק להסתכל עלי והמשיך ללכת. "אוף!" אמרתי וכמעט צעקתי "למה את כל כך טיפשה?! למה?!"
הרגשתי מישהו שם יד על כתפי והסתובבתי בבהלה.
"יוני!! הבהלת אותי" אמרתי.
"אני צריך לראות מה קורה עם הידידות שלי שבזמן האחרון מדברות כל הזמן לעצמן" אמר יוני כאילו לעצמו.
"טוב אהמ...תקופה קשה" אמרתי "מותר לי אז."
"מותר לך הכל" אמר יוני וחייך אלי.
הסתכלתי לחפש בעיני את אור שנעלם כבר מטווח ראיה, נאנחתי בעצב, חבל היה ידיד טוב.
אבל ידעתי שלא על זה הצטערתי, אך אני כהרגלי המשכתי להלחם בעצמי.
"בא לך לזלול איתי גלידה?" שאלתי.
"חח שמנה, בואי" אמר יוני והלכנו לאנדרי לקנות גלידה בלי לחסוך בקלוריות.
"נו אז?"
"אז?"
"באה לפה הרבה?" שאל יוני וצחקתי.
"משתדלת" אמרתי "במיוחד במצבי משבר".
"דברי כבר" אמר יוני.
"לא עזוב" אמרתי.
"ליאת, את תגידי עזוב, אני יגיד לך נו דברי, את תמשיכי להגיד לא משנה ובסוף תמצאי את עצמך מספרת לי הכל ומתמרחת עלי בנשיקות ולא כי את אוהבת אותי כי את נואשת לגבר שיקשיב לך ואני הכי מתקרב לזה מכל מה שיש לך" אמר יוני.
הסתכלתי עליו בחיוך. "בשביל זה צריך לשתות משהו מעורר"
"לא זמן טוב להשתכר" אמר יוני.
"אתה נקבה, סמוך עלי אנחנו לא נתנשק היום."
הוא לקח אותי לאיזה בר, שתינו קצת, ואיכשהו מצאתי את עצמי מספרת לו הכל כולל הכל.
"למה?"
"כי אני אהבלה" אמרתי.
"נכון" אמר יוני "יאללה, אומרת שאת רוצה להמשיך בחיים שלך וחוזרת על אותה טעות עם אותו בחור כמו איזה טיפשה."
"אי" אמרתי "זה לא היה נחמד"
"אבל זאת האמת!" אמר יוני.
"נכון" אמרתי וצחקנו.
אבל יוני באמת צדק, הייתי זקוקה לגבר, מישהו שיקשיב לי, והוא הכי קרוב באותו הרגע.
בגלל זה פשוט הצמדתי את שפתי לשלו, בהתחלה הוא זרם, הוא יוכל לספר לכולם איך ליאת מנשקת פצצה, ולהתלהב מזה שהוא יוותר?
אבל אז הוא עצר.
"אמרתי לך!"
צחקתי. "בבקשה אל תספר לאף אחד" אמרתי.
"ברור, יש לי מעמד טוב להרוס אותו?"
"כלב" אמרתי.
הוא צחק ושנרגע אמר "את באמת מרגישה אליו משהו לא?"
"לא!" אמרתי ואז שחשבתי על זה אמרתי בהיסוס "כן.." הוא כמעט התפוצץ מצחוק שראה אותי נלחמת בעצמי אוהבת או לא אוהבת זאת השאלה! "או אלוהים כן!" אמרתי חזק יותר "אני אוהבת אותו!" אנשים סובבו את ראשיהם אלי לראות מי זאת המטורפת שצועקת.
"היא מחזור" תירץ ואנשים נרגעו..
שתקתי, והוא גם שתק. ואז בהחלטה של רגע "אני הולכת אליו" אמרתי "כן אני הולכת אליו."
"לכי את לא צריכה להגיד פעמים"
באתי ללכת ואז חזרתי, חיבקתי אותו. "תודה יוני!" אמרתי "אתה נשקן לא משהו אבל ידיד משהו דה באסט"
"אין על מ...אי!" אמר וצחקתי.
"לכי כבר" אמר יוני עצבני על הערה שלי.
"ביי" אמרתי והלכתי משמה.
"ליאת?"
"צדקת" אמרתי "פחדתי! שקשקתי מפחד רק מלחשוב על להתחיל התחלה חדשה בלי עמית, ועוד עם אח שלו?"
הוא הסתכל עלי כמחכה שאני ימשיך לא נותן לי אופציה להתחמק עכשיו באמצע השיא.
"אני לא יודעת מה עוד להגיד לך. אבל כן, אני אוהבת אותך. והרגשתי משהו באותו יום שנישקת אותי כלומר שהתנשקנו, כל כך הרגשתי, ואני לא רוצה להתרחק ממך ואולי להפך אני רוצה שתחבק אותי ותאהב אותי כמו שלא אהבו אותי כל כך הרבה זמן!"
הוא המשיך לשתוק וחיוך החל להימתח על פניו עם כל מילה שאמרתי.
"ו...או אלוהים מה עשית לי? אני אוהבת אותך!" אמרתי ושהמשיך לשתוק אמרתי "ואני אהמ..ו...תעזור לי? אני כבר לא יודעת מה לומר"
"אני מחכה שתפסיקי להגיד את המונולוגים שלך ותנשקי אותי פשוט אבל אהמ...זה ימשך עוד הרבה? הזמנתי פיצה."
דפקתי על חזהו עם אגרופי. "דפוק אחד!" אמרתי וצחקתי והוא השתיק את צחוקי בנשיקה, ושהרחיק את שפתיו משלי לא היה לי עוד מה לומר, אני באמת מאוהב בו.
הלילה הזה ביליתי בשינה אצל החבר החדש שלי ;]
!@#$%^&**&^%$#@!
כל הלילה לא נרדמתי, פחדתי! שקשקתי מפחד ממה שיהיה מחר, ממה שהיא תאמר לי, כל כך קיוויתי שנצליח לעבור את זה. עוד מכשול קטן לא? זה שום דבר. עלק שום דבר!
ההורים שלי סרבו לדבר איתי אם לא חייב, כעסו עלי עד מוות, ואני כעסתי עליהם שהשימו אותי במשהו שלא אני אשם בו. בחורה אחרת לא לוקחת גלולות ואני צריך למוטט לעצמי את העולם.
בעטתי במשהו.
הפלאפון צלצל, על הצג היה רשום רוני, אותה בחורה שלא חשבה הרסה לי הכל. אני אבא? ילדים קטנים שונאים אותי! איזה אבא? איך זה יכול לקרות בכלל?
לא עניתי לה, לקחתי מפתחות ויצאתי מהבית.
כמה זמן הספקנו להיות אני ומעיין ביחד? שלוש חודשים? זה כלום!!
מה פתאום זה? הכל היה מושלם, אולי כל הזמן הזה חשבתי למה בכלל היא איתי? בחורה טובה כל כך, עם בחור אידיוט כמוני? השילוב המוזר הזה לפעמים נראה לי כל כך מנצח!
נעצרתי שמעיין הייתה מולי.
"חשבתי" אמרה ולא הסתכלה עלי אפילו.
שתקתי נותן לה להמשיך.
"שחר, אני יודעת שזה לא אשמתך, זה איזה פאק בגורל, או הזה שרושם את התסריט של החיים שלנו השתגע..."
התקרבתי אליה, וראיתי אותה נאבקת ברצון לנשק אותי, ברצון להמשיך לומר את מה שרצתה לומר, מריחה את הריח שלי ומפחדת כל כך.
"אני אוהבת אותך" לחשתי לאוזנה.
"גם אני" אמרה ודמעות דלגו מענייה, כמו שני מפלים קטנים שזורמים וזורמים ואין סוף. שפתיה נעו לעבר אוזני והיא לחשה ישר לתוך אוזני "אבל זה גדול עלי."
היא התרחקה ממני כמבקשת ללכת ואני עצרתי אותה בעודי אחוז בידה. "אנ..."
"עזוב" אמרה וניסתה ללכת "ותעשה טובה תפסיק לעשן! יהיה לך ילד בקרוב..." היא ניסתה לצחוק אבל זה גרם לה לבכות יותר, והלכה, ואני בעטתי בדבר הראשון שהיה לידי, פח. אירוני לא? אני בועט בפח בדיוק שהחיים שלי בזבל.
אני פה עם דמעות הפרק הזה מזכיר יותר מדי זכרונות
אהבתי מחכה להמשך...
מ-ד-ה-י-ם
וכל מילה מיותרת....
😮 את חייבת לסדר שהכל יסתדר חח , מה זה הסיבוך הזה? חח יפהיייפה מירבי.
גאד זה מהמם !
את כותבת מווווווווושלם !!!!
תמשיכי
אתר האהבה הישראלי