אין בכלל מלאכים בשמיים

"זה המכונית של אבא" אמרתי שראיתי מכונית חולפת לידי, ללא ספק זה היה אבא, בעניו היה מבט מצטער הוא הביט בי ואז הסיט את מבטו.
דרור אח שלי עמד לידי הסתכלתי עליו והוא עלי ורצנו אל תוך הבית.
הוא נכנס לחדר השינה של אבא, חיפשתי את אבא בחדר העבודה, הוא לא היה שמה. ידעתי, משהו אמר לי את זה, אך לא יכולתי להגיד את זה לעצמי.
יצאתי החוצה התיישבתי על מדרגות של הכניסה לבית.
הדלת מאחורי נפתחה, זה היה דרור, לא הסתכלתי עליו.
"את רועדת"
"קר לי" שיקרתי, יותר נכון לומר פחדתי.
הוא התיישב לידי הניח את ידו על כתפי והשעין את ראשי על כתפו. הרגשתי מן סלידה שכזאת, כאילו הוא מנסה להסתיר משהו, אם הוא לא יגיד לי זה לא באמת יהיה?
"תגיד לי" אמרתי בקול רועד.
"אני מצטער" לחש.
"למה? למה הוא עשה את זה?" שאלתי מחבקת את עצמי ומתחילה לבכות.
דרור נרעה כמישהו שמסה לעצור את מילותיו, כדי לא לפגוע בי, מחפש מילים אחרות וניראה אבוד כי שום מילה לא התאימה.
"כי הוא בן זונה" פלט לבסוף את מילותיו.
לא היה דרך אחרת לומר את זה אבא שלי עזב אותי שהייתי בת 14 וחצי ואת אחי שהיה בן 20, אמא שלי נפטרה הרבה לפני.
אח שלי דרור הוא כל מה שנשאר לי מאז..
~~~~~

"את תהיי בסדר?" שאל דרור.
"בטח" אמרתי.
"בטוח?"
"השאלה היא אם אתה תסתדר בלעדי, ודיר באלק אם אתה מתקשר אלי כל הזמן" אמרתי.
"חח...מעיין אני רק דואג" אמר דרור.
"נהפכת לאמא פולנייה" אמרתי.
"אמא שלי אכן הייתה פולנייה" אמר דרור. 'הייתה' חשבתי יש דברים שלעולם לא אתרגל אליהם.
"נו יאללה בוא כבר דרור" אמרה סיוון חברה של אחי.
"רגע שנייה"
"תן לי לנחש לא לפתוח לזרים" אמרתי.
דרור צחק. "לא רק רציתי להגיד לך ביי" אמר דרור.
"יופי, שמחה לשמוע שקלטת שאני בת 16 וחצי ולא בת 10" אמרתי "זאת התקדמות".
אחרי שנתיים שאני גרה אצל אח שלי אח שלי הבין שזה הזמן לעשות את טיול חלומותיו והוא נוסע לדרום אמריקה אם חברה שלו. משאיר אותי ביחד עם הבית מלא החפצים היקרים שלו.
איזה טעות.
אהה כן ויש גם חתול, זה החתול של סיוון למען האמת, סיוון נתנה לי לשמור עליו, חתול שמן בעל פרווה אפורה בשם בובו.
שם מטומטם לחתול, לדעתי!
שמתי לבוב לאכול והלכתי לחדר שלי, הפלאפון שלי צלצל.
"הוא הלך" אמרתי.
"אז מתי באים אלייך?"
"לא יודעת" אמרתי.
"מה אם עכשיו?"
הסתכלתי מהחלון בבית לידנו הבחנתי שיש שכן חדש. 'ממ...מעניין' חשבתי כשראיתי בחור בעל שער שחור פחם נכנס לחדר, הוא נשכב על מיטתו. 'עוד יותר מעניין'
"מעיין? מעיין?!?" שאלה הדר חברה שלי מהצד השני של הקיו.
"עכשיו זה לא רעיון טוב, מחר" אמרתי "בי"
ובלי לשמוע אותה אומרת בי ניתקתי.
התקרבתי לחלון. הוא קם מהמיתה שלו ניגב לארון והוציא מכנס וחולצה, הוא הוריד את החולצה שלו, באמת מעניין. לאט, לאט הבחנתי שהוא מוריד את מכנסיו. תוך כדי שאני לוקחת את הפלאפון שלי ומצלצלת לשכנים מן הבית מהצד השני .
"הלו?" ענתה השכנה.
"גב' כהן? מדברת מעיין מהבית ליד, את יודעת במקרה מי הם השכנים החדשים?" שאלתי.
"שכן" תיקנה "זה בן לוי, הוא עובר לכאן במקום דודו"
"יש לך במקרה את המספר שלו, אני צריכה להגיד לו משהו" אמרתי.
היא נתנה לי. המשכתי להסתכל עליו, בעודו פושט את בגדיו.
התקשרתי אליו.
"הלו" ענה.
"היי, מדברת השכנה מהבית ליד מעיין, רציתי להגיד לך שהיה מאוד נחמד אם תסגור ת'חלון שאתה מתלבש" אמרתי.
הוא הסתכל מהחלון וראה אותי ובמקום כמו שציפיתי להסתובב או להתכסות או להסמיק לפחות חיוך עלה על פניו.
"אני בטוח שנהנית" אמר.
"ברור" אמרתי בציניות אולי לא בכל כך ציניות. הוא סגר את הווילון.
"אולי פעם תוכלי להחזיר לי באותו המטבע" אמר, מצמצתי פעמים עד שהבנתי למה הוא מתכוון.
:לך חפש" אמרתי וניתקתי, חיוך עלה על פני, 'מטומטמת הוא רצה שתפשטי מה את מחייכת?' שאלתי את עצמי בלי קול.