את יפה שאת צוחקת...

תודה
קרמבה כנראה מחר :]

תגובות?

קוראת חדשה (:
סיפור מדהים מירבי ממש אהבתי את הרעיון !!!
מחכה להמשך 333>

תודה מאמי^

אווו שלום לך זוהר" אמרה רועי.
"שלום גם לך רועיקי ומה שלומנו היום?" שאלה זוהר.
ולהמשך השיחה כבר לא הקשבתי. לא בגלל שהשיחה שלהם הייתה ממש מעניינת
אלה בגלל שדרך הדלת של הכיתה נכנסה הילדה שבמשך חודשים למדתי לשנוא.ועכשיו שאני רואה אותה במציאות רציתי רק להעלם.


פרק4
לא ידעתי אם היא מכירה אותי או יודעת איך אני נראת. אבל אני זוכרת איך שהיא נראת מהתמונה בצד במסן של מתן. אני זוכרת איך הייתי מביטה יום, יום בתמונה מאז שנפרדנו באותו מקום בוא היה את התמונה שלי כמה ימים ספורים לפני ומקללת את עצמי.
אז זאת היא, הבחורה החדשה שלקחה למתן את המקום שלי בלב שלו.
היא הייתה יפיפייה אמיתית ואפילו אני לא יכולתי להכחיש עובדות כאלו.
יש לה עניים כחולות מהפנטות ושער חום מטולטל. הגוף שלה כל כך מדהים, יכולתי להבין מה מתן מצא בא.
שנאתי את עצמי עוד יותר על כך שלא יכולתי לחשוב עליה כמכוערת.
ראיתי אותה מחזירה לי מבט, על פי המבוכה בענייה יכולתי לראות שהיא זיהתה אותי.
"הכל בסדר איתך אושר?" שאל עמית.
"לא" אמרתי.
הם הפנו את מבטם אל אותו מקום עליו אני הסתכלתי.
"זאת..."
"החברה שלו" מלמלתי בעצב.
"את יודעת שהוא לא שווה אותך" אמר רועי.
"אני לא יודעת כלום" אמרתי.
"הוא היה מתייחס אליך כמו על זבל, בחודשים הוא הספיק לפגוע בך כמו שאף אחד לא הצליח." אמרה זוהר.
ראיתי אותה מתיישבת בשולחן בצד השני של הכיתה.
"היא איתנו" אמרתי ורציתי פשוט להעלם.
"יהיה בסדר" אמר רועי.
ראיתי את מתן נכנס לכיתה הוא נישק אותה הרגשתי איך הדמעות מנסות להשתלת על עיני ולצאת.
אני לא יבכה בגלל האפס הזה.
היא עצרה אותו ושניהם הביטו עלי.
הם יצאו יחד מהכיתה ואני הרגשתי איך אני הולכת להתפרק.
"כן אהה? יהיה בסדר" אמרתי לא בטחה בזה בכלל.
זוהר חיבקה אותי. "אני הולכת הביתה" אמרתי "אין לי כוח"
"אי יש לך להיות שנה איתה בכיתה" אמר עמית.
"יפי לי" אמרתי.
"אני יבוא איתך" אמר רועי.
הוא לקח את הילקוט שלו ושנינו הלכנו אליו הביתה. הדבר המיוחד שהיה בבית של רועי שהוא היה קטן וחמים.
תמיד היה בו מישהו עם זה אחיו הגדול או אחותו קטנה או אמא שלו או סבתא שלו..
תמיד חלמתי לבית שיש בו אנשים.
בבית שלי הרגשתי בודדה מידי.
נכנסנו לחדר שלו. התיישבתי על המיתה שלו. "יצאת דפוקה" אמר רועי.
"נו מה חדש?" שאלתי עצבנית מהתגובה שלו.
"את לא יכולה לברוח" נראה שגם הוא כעס "את צריכה להתמודד עם דברים"
"קל לדבר" אמרתי.
לא הייתי רגילה להתמודד עם דברים ככה.
"וקשה לבצע אני יודע אבל את צריכה לנסות" אמר רועי.
שתקתי. שנאתי את העבודה שיותר מהכל הוא צדק.


-------------------

מתוך המשברים בקשר שלי ושל מתן אחד המשברים הכי גדולים היה שמתן נעלם לשבוע.
הייתי יושבת לו מחכה כל יום שיתקשר ולא הייתי יוצאת מהבית.
עד שהוא צלצל.
"איפה אתה?" שאלתי בדאגה.
"מחר אני חוזר" התעלם מהשאלה שלי.
"לאן נעלמת?"
"לא משנה" אמרה מתן.
"תבוא אלי שתחזור" אמרתי "התגעגעתי.
"נראה" מלמל.
בלעתי את העלבון בלי לומר מילה "אני מתגעגעת"
"גם אני יפה שלי" אמר מתן.
לאחר שתיקה ארוכה הודיעה מתן שהוא צריך ללכת. ניתקתי את הטלפון ונשכבתי על המיטה שלי.
למחרת חיכיתי כל היום לטלפון או משהו הוא לא בא.
הייתה לי הרגשה רעה, עברו לי בראש אלף מחשבות של מה עבר עליו.
אבל מתן לא בא...
שהתקשרתי אליו הביתה אמא שלו אמרה לי שהוא יצא למסיבה. אבל שתקתי לו על זה.
פחדתי לאבד אותו. מתן שנא שלוחצים עליו.

כבר מזמן דון חואן
הסתיו עבר ולא הגעת לכאן
כבר מזמן דון חואן
הבטחת שתשוב הביתה

----

"בא נצא לעשן" אמרתי לרועי.
"חשבי שאת מפסיקה" אמר רועי.
"הפסקתי רק בגלל מתן" אמרתי "אני כבר לא חברה שלו זוכר? זה הזמן גם להפסיק להיות שפוטה שלו".
יצאנו למרפסת הדלקתי סיגריה הצמדתי לפי.
"אי מה איתך?" שאל רועי.
"זוכר שמתן נעלם לי?" שאלתי "אני עכשיו הבנתי שככה בדיוק הרגשתי שמישהו ירק לי על הלב"
"את צריכה לשכוח מהחרא הזה" אמר רועי.
הדמעות זלגו מעיני כבר לא עצרתי אותם.
"שהוא נעלם הרגשתי הכי נורא בעולם פחדתי שאיבדתי אותו, פחדתי שהוא פשוט סתם מתחמק ממני" אמרתי "והיום אני מרגישה בדיוק אותו דבר רק שאני לא מפחדת, כן איבדתי אותו, כן הוא עזב אותי וכן יש לו מישהי אחרת"
"זה הוא שאיבד אותך" אמר רועי "הוא הפסיד את הדבר הכי טוב בחיים המסריחים שלו"
"אני לא חושבת ככה" אמרתי "לחשוב שאני מתגעגעת לתקופה הכי נוראה בחיים שלי".
"את נשברת לי" אמר רועי.
"קשה לי" אמרתי.
"את חזקה" אמר רועי "את תעברי את זה"
"אתה מבטיח?" שאלתי.
"כן" אמר רועי.
חיבקתי אותו. "אני שונאת להיות כזאת רועי" אמרתי.
"את צריכה לזכרו שאת גדולה, את הכי מכולם, שום אפס לא ירק לך על הלב" אמר רועי.
חייכתי.
"עכשיו בואי נאכל" אמר רועי.
"בוא" חייכתי "מה יש?"
"פיצה" אמר "תוצרת בית".
"יש" אמרתי.
הלכנו לפינת האוכל כולם ישבו שמה. אפילו האח של רועי שנמצא בצבא וחזר היום הביתה כל כך רציתי להתחלף איתו.
שגם לי יהיה משפחה כזאת.
"טוב רועי אני יחזור הביתה" אמרתי כאילו מישהו באמת מחכה לי בבית.
"טוב יפה שלי" אמר רועי "ביי"
"ביי" אמרתי וחיבקתי אותו.
הלכתי הביתה מסלקת לי מהראש בכל רגע אפשרי מחשבה מיותרת על חרא מיותר שנכנס לחיי.
הסתכלתי על הרחוב בתקווה למצוא משהו שיסיק את המחשבות שלי.
נכנסתי הביתה. התיישבתי בסלון ופתחתי טלוויזיה.
הדלת של הבית נפתחה.
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי כן מוזר אבל הייתי מופתעת שאבא שלי חזרה הביתה בשעה כזאת.
"לקחתי יום חופש" אמר אבא.
"יופי לך" אמרתי באדישות. פעם שהייתי קטנה הייתי מתרגשת שאבא היה חוזר הביתה מוקדם היום זה כבר לא היה מזיז לי, גם שאבא חזר הביתה מוקדם הוא לא היה שם לב אלי במיוחד.
"אל תהיי שמחה במיוחד" אמר אבא.
"אין לי כוח לריב איתך" אמרתי.
"למה כל דבר ריב?" שאל אבא.
"יאווו אתה מוכן לרדת ממני?" שאלתי.
הוא שתק כנראה גם לו לא היה כוח לריב איתי עכשיו.
נכנסתי לחדר שלי התחברתי למסן.
לא היה משהו מעניין. דפיקה נשמעה בדלת "אבא אין לי כוח אלייך" אמרתי עצבנית.
"זה לא אבא שלך" הדלת נפתחה.
לא ידעתי מה לומר שתקתי. הייתי המומה מזה שהיא/הוא כאן בכלל...

סיפור יפה..
אהבתי😊

מושלםםםםם 😊
ואת רק בכיתה י'?
נישמע שאת יותר....
תמשיכי מאמי



ספירי.

מדהים :]

וואוו ממש יפהה
אני במתח 😊
המשךך דחוף!


----------------------------------


גם לי יש סיפור משלי

http://www.lovesite.co.il/modules.php?name...showtopic=79415

תגיבו ..

תודה בנות
וספיר אני כיתה ט' :]

QUOTE (ספירבלולי @ 18/11/2007) מושלםםםםם 😊
ואת רק בכיתה י'?
נישמע שאת יותר....
תמשיכי מאמי



ספירי.
נכון?
היא כותבת מדהים...
שושי אין עלייך!
אוהבת אותך3>

פרק יפה (:

QUOTE (karnusha_167 @ 18/11/2007) QUOTE (ספירבלולי @ 18/11/2007) מושלםםםםם 😊
ואת רק בכיתה י'?
נישמע שאת יותר....
תמשיכי מאמי



ספירי.
נכון?
היא כותבת מדהים...
שושי אין עלייך!
אוהבת אותך3>
מאוהבת בך

תודה 3>

משגעעעעעעעע
ואי מעניין מי זה או זאת נכנס\ה לחדר שלהה
תמשיכי מאמי 😊

תודה מותק

מדהים