איזה חמודה :] הבאת לי חיוך 😊
חח מקווה שתפגשי P:
מחר :]
אושר...אני מתחתנת" אמרה לפתע הייתי המומה.
"עם מי בדיוק?" שאלתי "בפעם האחרונה שפגשתי אותך לא אמרת כלום על חבר"
"כן" אמרה אמא "לא יצא לי לדבר עליו"
"הכל בסדר?" שאלתי.
"מעולה אני אוהבת אותו" אמרה אמא "והוא אותי"
"בהצלחה" אמרתי "אני מקווה 'שיצא' לך להזמין אותי" אלו היו מאותם הפעמים ששנאתי אותה במיוחד.
"אויש אושר את יודעת שזה לא ככה" אמרה אמא.
"לא אכפת לי" אמרתי "את יכולה להמשיך להעלם, כבר לא בא לי לראות אותך בסוכות"
"אושר.."
"ביי" ניתקתי.
הרגשתי נבגדת משום מה, אמא שלי שוכחת לספר לי שיש לה חבר ופתאום ביום אחד מנחיתה עלי את החתונה המסריחה שלך? זה אנושי בכלל?
פרק 6
יכולתי לדמיין את אמא שלי צועדת לכיוון החופה וגבר זר עומד שמה מחייך אליה.
יכולתי לדמיין אותו מכוער שמן ועם מבט מרושע בעניים, היה לי כישרון כזה לדמיין אנשים מכוערים כאשר הם פוגעים או לא צרויים בחיים שלי.
והא בהחלט לא רצוי, לא הייתי מהילדות שיש להן את האשליה הזאת שההורים שלי יחזרו להיות ביחד.
אבל היה קשה לי לחשוב שלמשהו מהם יהיה מישהו/הי חדש/ה.
יותר מכל שנאתי את העובדה שאמא שלי נזכרה להגיד לי עכשיו שהיא מתחתנת.
הלכתי לחדר וכמו ברוב המצבים בהם מסתובב לי הראש מרוב מחשבות הלכתי לישון.
הכי טוב לי לישון זה ברור.
----
השעון המעורר לא יכל שלא להעיר אותי בבוקר. קמתי כולי רדומה מצטערת על אותם הרגעים שאני לא יכולה להמשיך לישון.
הלכתי לצחצח שינים התארגנתי והלכתי לבית ספר יחד עם עדן וזוהר.
"שלום לנערת החן" אמר עמית שנכנסנו לכיתה.
"שלום, שלום ומה שלומנו היום?" שאלה זוהר.
"טוב תודה ומה איתך?" שאל עמית.
"אחלה"
"חומוס?"
"לא סתם אחלה" אמרה זוהר.
ראיתי את נועה מסתכלת עלי מהקצה השני של הכיתה, המבטים האלו היו כל כך מעצבנים, רציתי שהיא פשוט תעוף מפה, לא הצלחתי לשנוא אותה לפחות שלא תסתכל עלי במבטים המצטערים האלה כאילו היא מרחמת עלי.
"הכל טוב?" שאל אותי רועי.
"היא לא מפסיקה להסתכל עלי" אמרתי עצבנית.
"עזבי אותה מסכנה" אמר רועי "לא אשמה בכלום"
"גם אני לא" אמרתי "אז שתפסיק לתת לי הרגשה כאילו אני לא בסדר ואני מסכנה".
"את עצבנית אושר לוי?" שאל רועי.
"בחיים לא" אמרתי.
השעתיים הראשונות עברו כרגיל הרבה מחשבות דיבורים ושער הירקות שום דבר חדש שלא היה.
בהפסקה הלכתי עם זוהר ועדן לקפטריה. קניתי לעצמי טוסט וישבתי בצד מחכה שהן יסיימו לקנות.
"אז מה בחורה כמוך יושבת לבד?"
"אני לא יושבת לבד" אמרתי "אתה בא לשבת לידי לא?"
"עלית עלי"
"אז מה עמית?" שאלתי.
"מה אושר?" שאל עמית.
"הייתכן כי יש מישהי באופק?" שאלתי.
"מכירה אותי אף פעם אין משו רציני" אמר עמית.
"שנינו יודעים שזה לא ימשך לתמיד" אמרתי.
"צודקת אבל נהנה בינתיים הכי חשוב" אמר עמית.
"לא הכל זה משחק" אמרתי.
"תראי לאן את הגעת 'עם לא הכל זה משחק'" אמר עמית.
"זה לא היה במקום" אמרתי.
"אני מצטער" אמר עמית "אני רק מנסה לעזור לך, לגרום לך להבין שאת צריכה להתחיל לחשוב רק על עצמך, ראית
איך נפגעת שחשבת על מישהו אחר".
"צודק" אמרתי "בגלל זה אני לא יפגע במישהו אחר כדי שלא ירגיש כמוני"
"בולשיט" אמר עמית "עם את לא פוגעת אז את נפגעת זה החלוקה בחיים"
"אני לא מסכימה איתך" אמרתי.
"במה?" שאלה עדן שהגיעה יחד עם זוהר ביחד עם הסנדוויץ' שהן קנו.
"סתם" אמרתי ואז פניתי לעמית "זה ממש דפוק דרך המחשבה שלך, אבל יש בזה משהו"
הוא חייך חצי חיוך ואנחנו חזרנו לכיתה.
"יש לכן משהו לעשות היום?" שאלתי.
"לא למה?" שאל זוהר.
"כי אנחנו הולכות לים" אמרתי
"מה ים?" שאלו.
"ים" צחקתי.
"סבבה" אמרה עדן.
"אבל רק אנחנו לא צריך בנים" אמרתי. ושנינו הפננו את מבטנו לעדן.
"בסדר אני לא יביא את ערן" אמרה עדן.
"אחרי בית ספר תתארגנו וניפגש בתחנה" אמרתי.
"סבבה" אמרה עדן.
שחזרנו מהבית ספר שמתי את הבגד ים החום שלי ומעל מכנס קצר וגופיה ארגני לי טיק והלכתי לתחנה עדן כבר הייתה
שמה זוהר עדיין לא הגיעה תוך רבה שעה היא באה, עלינו על האוטובוס ונסענו לים בראשון.
"האחרונה שמגיעה למים היא סתם נוד" אמרתי שפשטתי את הבגדים שיהיה לכם ברור שלא אני הייתי הסתם נוד אלה זוהר.
"רימית" אמרה זוהר.
"תלמדי להפסיד בכבוד" אמרתי.
"שום כבוד הכל פה זה קשרים בהנהלה" אמרה זוהר.
"כן בהנהלה של הרגלים שלי" אמרתי.
"שתקו" אמרה עדן ושפריצה עלינו מים.
תוך איזה שעה של שיגועים וכאלה ממש נמאס לי מהמים. "אני רעבה" אמרתי.
"שמנה" אמרה זוהר.
"עלק" אמרה עדן.
"אני הולכת לקנות לי משהו לאכול" אמרתי "אתן יכולות להישאר אם אתן רוצות"
"טוב" אמרו.
הלכתי לקיוסק בצדדית של העין קלטתי מישהו שנראה לי ממש מוכר אבל לא התעמקתי. "תביא לי פיצה" אמרתי למוכר שמה.
"לא אומרים שלום לחברים" שמעתי מישהו מאחורי.
הסתובבתי "רק לכאלה שרואים כל יום" אמרתי.
"איזה מן חברה את לא שומרת על קשר" קרץ לי.
"מה קורה דניאל?" שאלתי.
"זוכרת אותי" אמר דניאל.
"אני לא שוכחת חברים" קרצתי לו.
"נעלמת אז בחנות יצאת ולא חזרת" אמר דניאל.
"התגעגעת?" שאלתי.
"בטרוף" אמר דניאל.
"הפיצה שלך" אמר המוכר שילמתי לו ולקחתי את הפיצה.
"אז עכשיו לפני שאת נעלמת יש מצב למספר שלך?" שאל דניאל.
"בטור חבר הייתי מצפה שיהיה לך את המספר שלי" אמרתי כאילו כועסת.
"אל תשאלי נאבד לי" קרץ.
רשמתי לו את המספר בפלאפון שלי וחזרתי לעדן וזוהר.
האמת שהרגשתי עם זה טוב היה לי תחושה למשהו טוב:]
גיבו
פרק מדהים כמו כול הפרקים 😛
חחח
מיבוש?
משוגעת,המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך 😊
מירבו'ש .. !!
כמה זמן לא דיברתי איתך ..
אני מתגעגעת ]:
דברי איתי באייסי,
סיפור מושלם יש לך !!
אוהבת ת'ך 3>
כהה אהה:/
תודה יפה שלי אוהבת אותך 😘
מדהים!!!
אני כ"כ אוהבת ת'כתיבה שלך...
המשך1!!
אתר האהבה הישראלי