את יפה שאת צוחקת...

תודה יפה שלי
אוהבת אותך קרמבה
דבריתי

אופי אני כבר לא יכולה לחכות ]:

את כותבת מדהים !!!!
ואני יגיד את זה שוב,
למרות שכבר אמרתי לך,
כדי שכולםםםםםםםם ידעו
שאת - כותבת מדהים 😛

אוהבת אותךךך יפ'שליי 😘

מירבוש!!.. :]
את יודעת מה זה מהמם?! מהממם זה שני הפרקים האלה והסיפור המושלם הזה!.. :]
חח
ואת היפיפיה... :] חח...
3>>
המשך דחוף..
ו.. עוד מעט המשך מבטיחה (לסיפור שלי!.. ) חח.. :]
3>>

אדווה- אוח יפה שלי אני מתה עלייך את יודעת? דברח איתי ואז לא תצתרכי לחכות יותר
אוהבת אותך

דרדרון חחחח יאא תודה בובית :] וזוכרת לך P:

וואי סיפור מ ה מ ם !
תמשיכייי דחוף [:

ההמשל נמצא במחשב השני :/ אני ישים יותר מאוחר

תודה 3>

כן" אמרה עדן "ראית את המוכר החתיך הזה?"
"יש לך חבר שחכת?" שאלתי.
"התכוונתי בשבילך" אמרה עדן "הבנאדם התחיל איתך לא ראית?"
"הוא לא הטעם שלי" אמרתי על מי אני עבודת אה? הוא בדיוק הטעם שלי.
"שקרנית" אמרה עדן "זה בגלל מתן נכון? את לא השתחררת ממנו?"
"אני לא רוצה לדבר על זה" אמרתי.
"טוב" אמרה עדן "אבל באמת שהגיע הזמן שתמשיכי הלאה"
"אני ימשיך" אמרתי "אבל בקצב שלי"

פרק 3
אחרי סיבוב בקניון התיישבנו בקפה ג'ו.
"מה את מזמינה?" שאלה עדן.
"מממ…נראה לי כפה אני לא הכי רעבה" אמרתי "את?"
"אני בניגוד אלייך כן אוכלת" צחקה "נראה לי אני ייקח טוסט"
"תיהני" אמרתי.
"תודה" קראנו למלצרית אמרנו לה מה אנחנו מזמינות ותוך חמש דקות היא באה עם הדברים שהזמנו.
"י'שמנה איך את אוכלת" אמרתי שראיתי אותה מתעסקת עם הטוסט.
"לפחות אני אוכלת" אמרה עדן.
"לא רואים" אמרתי.
"אז שימי משקפיים" אמרה עדן.
"טוב אחי" אמרתי.
"עוד שבוע" אמרה עדן לאחר שתיקה ארוכה וממש מעצבנת.
"שבוע?" שאלתי.
"בצפר" הסבירה.
"אהה נכון" אמרתי "אין לי כוח"
"תתגברי על זה" חייכה.
"לא אני לא" אמרתי "למרות שהחופש הזה לא היה משהו"
"נכון" אמרה "כי לא יצאת כמעט בגלל איזה אפס"
"אל תזכירי לי טוב?" אמרתי.
"אל תאכלי אותי" אמרה עדן.
"אני לא רעבה" אמרתי "אולי פעם אחרת"
היא צחקה. "טוב נגמרתי מהטוסט" אמרה עדן.
"אז אפשר לשלם ולעוף מפה" חייכתי.
"אם את כל כך רוצה" אמרה שילמנו ואז באנו אלי.
"אבא שלך לא פה?" שאלה עדן.
"שאבא שלי יהיה בבית?" שאלתי "חס וחלילה"
היא שתקה. הלכנו לחדר שלי נשכבתי על המיטה שלי. "אני עייפה" אמרתי.
"היה לך יום קשה" אמרה עדן וצחקה.
"כן" אמרתי "קשה לי בחיים, הילדים לא נותנים מנוח"
"אז הרגת אותם?" שאלה עדן.
"ברור" אמרתי "אף אחד לא רצה אותם"
"טוב כי הם ילדים שלך" אמרה.
"כן" אמרתי "וגם בגלל שאני מכירה אותך, אנשים עושים אחד ועוד חד הם חושבים שאם אני מכירה אותך אני בטח סתומה"
"דפוקה" אמרה עדן.
"את חושבת?" שאלתי.
"כן" אמרה עדן.
צחקתי. "עדן תודה" אמרתי.
"על שאמרתי שאת דפוקה?" שאלה עדן "מתי שתרצי"
"לא" אמרתי "על היום, הייתי ממש מבואסת ואת הוצאת אותי מהבאסה"
"אי בשביל מה יש חברות?" שאלה עדן.

-----------------------------------------------

"יש לי הפתעה בשבילך" אמרתי למתן בטלפון.
"מה?" שאל מתן.
"תהיה אצלי בעשר" חייכתי.
"טוב" אמר מתן "ביי יפה שלי"
"ביי מאמי שלי" אמרתי וניתקתי.
כבר חודש ביחד, חודש עם הרבה מורדות ועליות רציתי להפתיע אותו.
סידרתי את הבית יפה ועשיתי לנו ארוחה. הדלקתי נרות.
וסידרתי את החדר, זה היה היום בו רציתי לתת לו את הגוף שלי.
השעה הייתה עשר, הוא עדיין לא הגיע. טוב הוא בטח מאחר ניסיתי להרגיע את עצמי. כמה תמים מצידי.
אך לא הצלחתי להרגיע את עצמי כשראיתי איך מחוגי השעון זזים לאט, לאט והשעה כבר הייתה 11.
ניסתי לשלוט בדמעות שלי. אבל לא הצלחתי הדמעות זרמו בזרם שכזה.
ב 11 וחצי שמעתי דפיקה בדלת.
פתחתי. הוא פשוט נפל עלי זה היה מתן וריח נוראי של אלכוהול נדף מפיו. "אתה שיכור" אמרתי.
הוא נישק אותי רציתי להקיא.
דחפתי אותו. "מה יש לך?" שאל.
"היית צריך להיות כאן בעשר" אמרתי.
"אז איחרתי" אמר באדישות
"איחרת?" שאלתי "אנחנו כבר חודש ביחד י'דפוק אפילו את זה לא זכרת"
"אין לי כוח לריב איתך" אמר מתן.
התיישבתי על הרצפה קרוב לקיר חיבקתי את ברכי והתחלתי לבכות.
"די תפסיקי לבכות" הוא לא ידע מה לעשות כמו רוב הבנים גם אצלו דמעות השפיעו.
הוא התקרב אליו וחיבק אותי. "אני מצטער" אמר.
כנראה שהייתי ממש דפוקה אם זה היה מה שגרם לי לסלוח לו.

----------------------

סינדרלה מחכה לך כל ערב
וחושבת שהיא האחת שלך
עם אותו מבט כמו ערוב לטרף
היא חולמת שהיא מפליגה איתך

---------------------

היום הראשון של הלימודים הגיע נכנסתי יחד עם עדן וזוהר לכיתה מחכה לרגע בו אני יוכל לחזור למיטה.
"מה זה הפרצוף הזה?" שאל רועי.
"אני מתה מעיפות לא ישנתי על הלילה" אמרתי.
"התרגשת מהצפר?" שאל רועי בצחוק.
"כן איך ידעת?" שאלתי.
"חחחח כפרה עלייך" אמר רועי "לא יזיק לך לחזור לשגרה"
"השגרה שלי זה לישון" צחקתי.
"די לקטר" אמרה זוהר.
"קלטו אנחנו ב י'" אמרה עדן משחקת את עצמה בשוק.
"קלטנו" אמרה רועי וצחק.
התיישבתי יחד עם עדן בשולחן האחרון בטור ליד הדלת, כמו שנה שעברה.
לפנינו ישבו עמית ורועי ושולחן לידנו ישבו זוהר ונופר.
"את באה איתי בהפסקה לבקר את ערן?" שאלה עדן.
"מממ...מה אני קשורה אתם בטח תרצו לדבר על כל מיני עניינים"
"טוב" חייכה עדן.
המורה נכנסה הציגה את עצמה והתחילה לדבר על השטויות הרגילים.
"חבל באמת שלא לקחת את המספר של דניאל" לחשה לי עדן.
"עדן דיברנו על זה" אמרתי.
"אבל הוא היה יכול לעזור" אמרה עדן.
"אני עדיין לא התגברתי על מתן" אמרתי "אני לא מרגישה מוכנה לזה"
"תירוצים" אמרה עדן "את סתם לא רוצה, את עוד חייה באשליה שהכל יחזור להיות כמו פעם, את פשוט מפחדת להשתחרר ממתן"
מילים אף פעם לא היו מכאיבות כמו המילים האלו שנשמעו מפיה של עדן.
שתקתי. "אני עוד ימשיך הלאה" חייכתי "שאני יהיה מוכנה"
"אני מקווה שזה יהיה בקרוב כי אני יודעת שאת לא אומרת אבל כואב לך" אמרה עדן "אני דואגת לך"
"תודה עדן" אמרתי.
לאחר שעתיים של חפירה עם המורה נשמע הצלצול שכל כך חיכינו לו ולא האמנו שהוא יגיע סוף, סוף.
עדן יצאה מהכיתה והלכה לערן.
אני הלכתי לשולחן של רועי.
"אין לי כוח אולי נלך הביתה" אמרתי.
"את מתייאשת אושר?" שאל עמית "יש לך עוד לסבול את זה שנה שלמה".
"לא הייתי יודעת את זה בלעדיך" אמרתי.
"אי אושר איפה רוח הלחימה שלך" צחק רועי.
"רוח לחימה?" שאלה זוהר שבאה לעברנו "מה אתה מבלבל לה את השכל על הבוקר?".
"אווו שלום לך זוהר" אמרה רועי.
"שלום גם לך רועיקי ומה שלומנו היום?" שאלה זוהר.
ולהמשך השיחה כבר לא הקשבתי. לא בגלל שהשיחה שלהם הייתה ממש מעניינת
אלה בגלל שדרך הדלת של הכיתה נכנסה הילדה שבמשך חודשים למדתי לשנוא.ועכשיו שאני רואה אותה במציאות רציתי רק להעלם.

מדהים :]

מהמם!.. :]
3>>>
המשך דחוף..

למרות שקראתי,
אנ יקוראת שוב !

כי זה פשוט מדהים,
וכיף לקרוא שוב,
אהבת ת'ךךךךךךךךךךךךךךךך 3>

תודה :]

עוד תגובות?

שושי!!!!!!!
וואו תיהי בריאה איזה כישרון 55555
אוהבת אותך3>

תודה מאמי שלי
אוהבת אתך

שושי מתי את שמה המשך???
תמשיכי!=]

פרק מדהיםםםםםםםםם מיב
המשךךךךךךךך[=