את יפה שאת צוחקת...

מאמי !!!
למה אין המשך ???
אני במתח...

מחר אחרי בצפר מבטיחה :]

כול כך יפה מיבוש.
מתה על הסיפור שלך 😊

המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך דחוף[:

אוהבת אותך ביתי 3>
חחחחח

תודה אמוש

נכנסתי לחדר שלי התחברתי למסן.
לא היה משהו מעניין. דפיקה נשמעה בדלת "אבא אין לי כוח אלייך" אמרתי עצבנית.
"זה לא אבא שלך" הדלת נפתחה.
לא ידעתי מה לומר שתקתי. הייתי המומה מזה שהיא/הוא כאן בכלל...

פרק 5
דון חואן שוב מחכה מחוץ לדלת
מנסה לכבוש שוב גם את הלב שלך
קופידון עצוב שבר כבר את הקשת
ושלח כבר את כל החצים בסבך...

"אני יודעת שאת שונאת אותי" אמרה.
"למה שאני ישנא אותך?" שיחקתי אותה תמימה.
"אל תשחקי אותה לא יודעת מי אני נועה החברה החדשה של..."
"אני יודעת מי את" אמרתי "אבל זה כבר לא משנה"
"אני מרגישה שזה משנה" אמרה נועה.
"אני שונאת את מתן לא אותך" אמרתי "את יכולה להירגע ולחזור לחיים המושלמים שלך" הייתי חייבת לעקוץ.
"רציתי להגיד לך שאני מצטערת" אמרה נועה.
"אל זה שמתן אוהב אותך?" שאלתי "זה בסדר הוא אף פעם לא אהב אותי"
"אני בטוחה שאת מגזימה" אמרה נועה.
"עזבי אין לך קשר לסיפור שלי ושל מתן" אמרתי "והסיפור הזה נגמר"
היא שתקה.
"ראיתי את המבט שלך היום בכיתה הרגשתי נורא שגיליתי שאנחנו באותו כיתה ואפילו אשמה" אמרה נועה.
למה היא חייבת להיות כל כך בסדר, זה הקשה עלי לשנוא אותה. כל סיפורי הזוועה שתפרתי עליה נפרמו ברגע בו נכנסה לחדרי.
"עזבי נועה" אמרתי "אני לא שונאת אותך" אמרתי ורציתי להוסיף לצערי.
"טוב" אמרה נועה.
היא יצאה מהחדר שלי.
נאנחתי. יצאתי למרפסת שלי ונשענתי על המשענת. ראיתי אותה יוצאת מהבית שלי היא לא הבחינה בי הוא כן.
הוא חיכה לה בחוץ כנראה היא נישקה אותו. והם הלכו מחובקים.
התיישבתי על הרצפה.
'אתה שאחרי לכל שברי הלב תן לי את הכוח להדביק את הלב מחדש, תן לי את הכוח לא לאהוב יותר לעולם' אמרתי בלי מילים.
ראיתי עד כמה טוב להם...אני רואה את העניים שלו צועקות אהבה.
כמו שהעניים שלי צעקו אהבה אז בתקופה שהיה לי ולו עוד טוב.

------

"אבא שלי לא בבית" אמרתי למתן בטלפון "אולי תבוא לישון אצלי אני מרגישה נורא שאני לבד"
"אי את אף פעם לא לבד" אמר מתן הם היו מאותם הרגעים הבודדים בו מתן היה אותו הבחור שהתאהבתי בו מההתחלה.
חייכתי. "את מחייכת נכון?" שאל "אני יכול להרגיש את החיוך שלך"
"אני אוהבת אותך" אמרתי "אתה גורם לי להרגיש טוב"
"אני מת עלייך" אמר מתן חבל שלא ידעתי מה ההבדל בין אוהב למת.
"אתה בא?" שאלתי.
"כן כבר" אמר מתן "אני בדרך אלייך".
אבל אני חיכיתי...וחיכיתי....וחיכיתי. ומתן לא בא. בחמש לפנות בוקר עוד הייתי ערה בתקווה שמתן עוד יבוא יחייך את החיוך המעלף שלו ויגיד לי שהוא מצטער.
אבל במקום זה קיבלתי אסאמס 'סורי יפה שלי אני לא יכול לבוא נדבר...אוהב 3>'
כרגיל סלחתי

-----

"אייי אושר" שמעתי מישהו קורא לי מלמטה.
קמתי מהרצפה, זה היה אורן, אורן זה שכן שלי פעם הייתי מתנחלת שעות אצלו הוא היה ידיד טוב שלי.
אני לא יודעת למה התרחקנו אבל זה פשוט קרה.
"אורן מה קורה?" צעקתי לעבור מהמרפסת.
"בסדר מה איתך?" שאל אורן.
"בסדר" שיקרתי תוהה בליבי אם הוא עדין יכול להבין מתי אני באמת בסדר ומתי אני משקרת.
"על מי את עובדת" אמר את התשובה שלה ציפיתי.
"בוא כנס" צעקתי "הדלת פתוחה תנעל אחריך"
תוך כמה דקות הוא נכנס למרפסת חיבקתי אותו.
"התגעגעתי אלייך מטורפת" אמר אורן.
"גם אני" חייכתי "מאוד"
"בא לך לספר לי מה קרה?" שאל אורן.
"אתה מכיר את מתן האקס שלי, הוא איתך בשכבה" אמרתי והסברתי לו את אותם העניינים שהוא הפסיד בזמן שהוא לא דיבר איתי.
"בגלל זה את ככה?" שאל אורן. השאלה שלו העבירה לי דקירה בלב זה לא הוא שהצליח להבין אותי על הצד הכי טוב? "אי אושר תקשיבי לשם שלך א-ו-ש-ר שום חרא כמוהו לא צריך לתת לך את ההרגשה הזאת...יאללה יפה שלי עברו חודשים אל תהיי ככה בגללו"
כן ידעתי שהוא צודקת שאני צריכה להמשיך הלאה להתגבר על הכל וזה...אבל זה קשה לי.
לעולם יותר אני לא ייתן לגבר להפוך אותי לתלותית כזאת!.
"לא רוצה לדבר על זה" אמרתי לשם שינוי כבר נמאס לי לדבר על זה, כל כך הרבה פעמים דיברתי על זה עם כל כך הרבה אנשים שונים, וכולם אמרו לי אותו דבר, זה כבר לא משנה...
"אז מה הילדה הכי יפה בעולם רוצה לעשות?" שאל אורן.
"להעלם" אמרתי.
"חס ושלום מה יעשה העולם בלעדייך" אמר אורן.
"אמרתי לך אי פעם בחיי העלובים שאני מטורפת עלייך?" שאלתי.
הוא חיבק אותי חייכתי. "הולכים לים?" שאלתי.
"מה ים מה?" שאל.
"ים" חייכתי.
"ים?" שאל.
"אויש שתוק כבר" אמרתי.
"כמבוקשך" אמר וקרץ לי "אני גם ככה צריך ללכת"
"לא אל תלך" אמרתי.
"סורי יפה שלי אין לי ברירה" קרץ לי "נדבר כן?"
"כן המפקד ביי אורן" אמרתי.
ליוויתי אותו לחדר והרמתי טלפון לאמא שלי.
"יש לך שבוע בשבילי?" שאלתי.
"הכל תקין אושר?" שאלה אמא.
"סתם מתגעגעת" שיקרתי "חשבתי אולי אני יבוא אלייך בסוכות לכמה ימים"
"אני יבדוק" אמרה אמא כצפוי, כמה מוזר זה שאמא עסוקה מידי בשביל הבת שלה...אבל אי מדובר במשפחה שלי את אבא שלי אני רואה אולי רק בערב וגם זה נדיר.
"אני מקווה שתוכלי" אמרתי "הרבה זמן לא הייתי אצלך"
"אושר...אני מתחתנת" אמרה לפתע הייתי המומה.
"עם מי בדיוק?" שאלתי "בפעם האחרונה שפגשתי אותך לא אמרת כלום על חבר"
"כן" אמרה אמא "לא יצא לי לדבר עליו"
"הכל בסדר?" שאלתי.
"מעולה אני אוהבת אותו" אמרה אמא "והוא אותי"
"בהצלחה" אמרתי "אני מקווה 'שיצא' לך להזמין אותי" אלו היו מאותם הפעמים ששנאתי אותה במיוחד.
"אויש אושר את יודעת שזה לא ככה" אמרה אמא.
"לא אכפת לי" אמרתי "את יכולה להמשיך להעלם, כבר לא בא לי לראות אותך בסוכות"
"אושר.."
"ביי" ניתקתי.
הרגשתי נבגדת משום מה, אמא שלי שוכחת לספר לי שיש לה חבר ופתאום ביום אחד מנחיתה עלי את החתונה המסריחה שלך? זה אנושי בכלל.

פרק מדהיםםםםםם

מסכנה אושר=\
אוהבת אותך מדהימה שלי=]

מקסים !!

מדהים [:

פשוט מדהים.. [:
תמשיכי ! 3>

עצוב 😢

פשוט-
מעבר לכל מילה..
תמשיכי בייבי =]

תודה

פרק יפה מיב

יש לךף סיפור מדהיםםםםםםםםםםם
מצטערת שאני לא מגיבה,
אני עסוקה בלהציק לך באייסי שצתשלחי לי את ההמשך חיחיחיחי

מתה עליך יפיופה שלי 😘

ליפ תודה אהובתי
אדווה,
אני מבינה אותך אדווה יש לך עבודה מאוד קשה 😢
לשכנע אותי לשלוח לך המשך :'(
חחחחח אוהבת אותך

מירב ממש אבל ממש יפה..
סיפור ממש מדהים
כתביה נדירה ..
איזה חמודה

אושר עושה לי חשק לפגוש מישהי כזאת במציאות חחח
תמשיכי חמודה