כן אני יודעת שנטשתי הרבה סיפורים אבל אותו יש לי כבר הרבה פרקים שמורים במחשב
אז אני לא ינוטש
מקווה שתואהבו
פרק 1
"מה אתה מסתכל עלי ככה?" שאלתי.
"אמרו לך פעם שאת יפה ככה?" שאל הוא הביט בי בחיוך כמו חיוך שרק הוא יודע לחייך.
"איך ככה?" שאלתי.
"שאת צוחקת" אמר מעביר דקירה בליבי "או-שר" מלמל את שמי כמו שרק הוא יודע לומר אותו.
השם שלי אף פעם לא הצליח להיות כל כך מיוחד כמו שהוא נשמע מפיו.
חייכתי.
הוא הביט בי מרפרף בי עם עיניו.
"תודה" מלמלתי משפילה מעט את ראשי לא מבינה מה הוא עושה לי, איך הוא מצליח לגרום לי להרגיש ככה?
הוא הזיז את שער מעל פני והביט בעיני.
"אני אוהב אותך אושרי שלי" אמר
חייכתי…
דון חואן שוב בא מאגדה אחרת
מנסה לכבוש שוב את הלב שלך
הוא ייקח אותך אל תוך בועה של עצב
הוא ינעל אותך במעגל האהבה
כמה תמימה יכולתי להיות?
כנראה הוא היה חזק במילים, הוא שאני פשוט חלשה…חודש אחרי ח-ו-ד-ש מצאתי אותו אומר אותו דבר למישהי אחרת.
אני כבר לא תמימה זה בטוח.
----------------
חודשיים אחרי…
"אי הכל טוב איתך?" שאלה אותי עדן.
"וואי היה לי היום חלו ם זוועה" אמרתי.
"וואלה? על מה?"
"על מתן" אמרתי.
"מה נזכרת בו?" שאלה עדן.
"מה נזכרתי?" שאלתי "את חושבת ששכחתי?"
"את לא דיברת עליו" אמרה עדן.
"בשביל מה לדבר עליו? בשביל שיכאב לי?" שאלתי נזכרת בפניו שכל כך אהבתי אלו שנראו לי שלא יכולים לעשות רע לאף אחד ובסוף פגע בי יותר מכל.
"את יודעת שמגיעה לך יותר מזה?" שאלה עדן.
"זה כבר לא אכפת לי" אמרתי.
היא שתקה. "בואי נעשה משו" אמרתי וחייכתי חיוך על פני שאפילו אני לא הייתי בטוחה אם הוא מזויף או אמיתי.
"מה?" שאלה.
"לא יודעת חשבתי שאת תדעי" אמרתי.
"על מה חשבתי" אמרה עדן "שאת תדעי משהו?"
"חחח שאת תחשבי?" שאלתי מחזירה לה הקיצה.
"אני ישתוק על זה" אמרה עדן.
"זה כי אין לך מה לומר" אמרתי כמנצחת.
"אל תטפסי טוסיק עלי" אמרה עדן.
"ועוד איזה טוסיק" צחקתי.
היא הביטה על השעון שהיה מעל החלון, "דאמט קבעתי עם ערן" אמרה עדן.
"אז תבטלי" אמרתי בתקווה חסרת סיכוי שהיא תגיד משהו כמו 'בסדר לא יזיק לי לבלות איתך קצת' לא רציתי לחזור הביתה הוא ריק מידי.
"סורי אבל אני מתה מגעגועים אליו לא ראיתי אותו כברי יומיים" אמרה עדן.
הרגשתי צביטה בלב, אולי מין קנאה כנראה אחרי אם כמה שהיה קשה לי להודות בזה באמת התגעגעתי לימים בהם חוויתי מהי אהבת מת או שכך חשבתי שקוראים לזה.
"טוב" אמרתי "אני ילך"
"לא נעלבת נכון?" שאל עדן.
"מה פתאום" אמרתי "ביי מאמי תיהני" חייכתי והפעם הייתי בטוחה שזה חיוך מזויף.
"תודה" אמרה עדן "ביי".
נכנסתי הביתה, כרגיל הוא ריק. אבא עבד עד שעות מאוחרות אמא כבר לא גרה כאם יותר, ההורים שלי גרושים.
הלכתי למחשב והתחברתי למסן.
ראיתי שמתן מחובר היה רשום לו בהודעה אישית
'יפה שלי חודשים קולטת…אני אוהב אותך'
חודשים? כן חודשים, חודשים מאז שיצאתי מהשטח ופניתי לה את המקום שלי בלב שלו…
שלחתי הודעה לרועי, רועי הוא משהו בסגנון של החבר הכי טוב שלי, עוד מהגן.
אושר אומר/ת
רועיקווווו
רועיקו אומר/ת
היי מה קורה מאמי?
אושר אומר/ת
נחמד :]
מה איתך?
רועיקו אומר/ת
ממ אחלה :]
אושר אומר/ת
נכון שהיום אנחנו יוצאים?
רועיקו אומר/ת
מה השתנה רק אתמול לא היית מוכנה לצאת מהבית
אושר אומר/ת
חודשים זה מה שהשתנה…
זה הזמן להמשיך הלאה אתה לא חושב?
רועיקו אומר/ת
חושב
אושר אומר/ת
אז מה עושים היום
רועיקו אומר/ת
בא לך ללכת למסיבה?
אושר אומר/ת
לא, לא בראש שלי מסיבה
רועיקו אומר/ת
מממ….אפשר ללכת לשבת בגינה עם עוד כמה חבר'ה
אושר אומר/ת
מתאים לי :]
רועיקו אומר/ת
חח…כפרה שלי
אני יבוא אלייך ב 10 סבבה?
אני יגיד לכולם
אושר אומר/ת
טוב :]
רועיקו אומר/ת
טוב חיים שלי אני צריך לזוז
אושר אומר/ת
טוב :] ביי מאמי 3>
רועיקו אומר/ת
בייי
יצאתי מהמסן, שמתי שירים ונשכבתי על המיתה שלי.
השקט הזה בבית יכל להטריף אותי. שנאתי להיות בבית שלי מאז שההורים שלי התגרשו.
הבית פשוט היה ריק.
אבל כנראה שאין ברירה אלה להתרגל.
קמתי מהמיתה שלי והלכתי להתקלח.
יצאתי לבושה בחלוק, שמתי סתם חולצה ומכנס.
יצאתי למרפסת ונשענתי על המשענת שמה.
'הם בטח יצאו לחגוג' התגנבה לה המחשבה הזאת לראשי 'כמו שאני והוא יצאנו לחגוג, ביום בו הוא סיפר לי שיש לי מישהי אחרת'
אני חייבת להפסיק לחשוב עליו. נכנסתי הביתה. השעה הייתה 9 התחלתי להתארגן.
רציתי לדפוק הופעה, להחזיר את אושר הישנה. אושר שבאמת הייתה אושר, זאת שלא ידעה מהו כאב.
ובאמת הלכתי לעשות את זה.
לקחתי חולצה טוניקה שחורה לבשתי סקיני ושמתי נעלי בובה.
אספתי את השער בקוקו גבוהה ושמתי עגילי חישוק גדולים.
הבטתי למראה אהבתי את מה שראיתי, תמיד אהבתי את המראה שלי. היה לי שער חום ארוך ופוני לצד, עניים חומות חודרות וגוף לגמרי רגיל.
הדבר שהכי אהבתי בעצמי זה שהיה לי גומות. פעם אמרו לי שיש לי חיוך מיוחד וכובש.
בעשר רועי בא. "מישהי פה דפקה הופעה" צחק רועי.
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר" קרצתי לו.
הוא נתן לי נשיקה על הלחי ונכנס. "התמימות לא מתאימה לך אושר" אמר רועי.
"אתה חושב?" שאלתי.
"כהה"
"אז תפסיק" אמרתי "זה לא עושה לך טוב לחשוב יותר מידי".
"טוב את מוכנה?" שאל רועי.
"כן בוא" אמרתי.
"לידי פארסת" צחק.
צחקתי.
הלכנו לגינה. כולם כבר היו שמה. "תראו מי פה?" אמרה זוהר שראתה אותי.
"אז מה זוהר התגעגעת אלי?" שאלתי.
"מה זה מתחילת החופש לא ראיתי אותך" אמרה זוהר.
"היו לי עניינים" אמרתי.
"תירוצים" אמר זוהר.
לא אמרתי כלום רק חייכתי.
הערב עבר רגיל…שתינו, דיברנו, צחקנו, מה שלא עשיתי הרבה זמן.
"תגידי אושר עכשיו שאת פנויה יש מצב למשהו בנינו?"
"אפילו לי יש גבולות אדומים" צחקתי
"אואו קטלה אותך" אמר ערן.
"חס ושלום" אמרתי בחיוך "עמית הכל מאהבה"
"אני יודע שאת אוהבת אותי" חייך עמית.
"נכון עמית" חייכה זוהר "כולנו אוהבות אותך"
"אפילו אני" אמרה עדן וקרצה לערן.
"עד כאן" אמר ערן וצחקנו.
"מקנא אחי?" שאל עמית.
"בטרוף"
"OMG" אמרתי משחקת את עצמי המומה "ערן? אתה חושק בעמית?"
"אואו ערן בא לך לספר לי משהו?" שאלה עדן.
"לא" אמר ערן "עמית לא הטעם שלי"
"עכשיו אנחנו רגועים" אמרה זוהר בציניות.
תגובות3>




