"אתה אשכרה לא קולט...בחיית...ציון..זה קשה לי...אני לא יודעת מאיפה להתחיל?"
"אז תתחילי מהיציאה שלך במסיבה"
"סליחה על מה אתה מדבר?"
"אוקיי. לאט לאט. במסיבה של מאור, את באת אליי, דיברנו, ופתאום נישקת אותי."
"אה נכון..."
"היה בן זונה דרך אגב"
"תודה" חייכתי. "תראה...זה לא היה סתם"
"כן זה היה סתם את ניצלת אותי לצרכים שלך"
"שתוק טמבל" צחקתי. "אני מנסה להגיד משהו"
"אין לך הצדקה ואין לך מחילה" אמר. "אבל נוותר לך, תמשיכי"
"אני חיכיתי למצב כזה מלא זמן...אני רציתי שזה יקרה...מאוד"
"וואלה?"
"בעצם נישקתי אותך כי אני כבר אוהבת אותך"
ציון, שהמשיך בינתיים להחזיק את היד שלי, תפס אותה עם היד השניה, כאילו פחד שאני אתחפף אחרי המילים האלה. שנינו שתקנו, והסתכלנו על השמים שהפכו להיות שחורים לאט-לאט. הסתכלתי עליו. הוא יפה בכל מצב, והפנים שלו, בצבע שוקולד ועם חיוך של מלאך, נראות כל-כך יפות בכל דקה, בכל שניה.
"את יודעת..." אמר פתאום. "אני אף פעם לא אבין את הגורל"
"למה?" המשכתי להסתכל עליו.
"כי איך זה קורה? אנחנו שנינו לומדים באותה כיתה כבר שנה, מכירים ממזמן, ופתאום דווקא את מתאהבת בי...ודווקא אני מתאהב בך..איך?"
"אה..מה?" חטפתי הלם קצרצר. "מה אתה..?"
"גם אני אוהב אותך" אמר בקול מאוד ענייני ולא מבולבל כמו שלי. "ואת יודעת, התאהבתי בך בצורה כל-כך מיוחדת שלא ראיתי את זה הרבה זמן...כאילו תמיד ניסיתי להיות קרוב אלייך כי לא יודע למה...אחר-כך ראיתי עוד סימנים...וככה הבנתי"
"עכשיו אני מבינה למה אתה מופתע מהגורל..." אמרתי. "כי גם אני מופתעת"
"איזה קטע" אמר בקול מצחיק.
קמנו, הוא לקח את היד שלי, והתחלנו ללכת. בחיים לא דמיינתי, שנלך ככה, אני והוא, יד ביד. הלכנו ככה, בלי לדבר, לאורך כביש ארוך...כל אחד מאתנו חשב, עם עצמו.
בסוף הגענו לפארק, באזור החדש של העיר. היו שם המון פרחים, העצים פרחו בורוד ולבן, ומזרקות קטנות הוסיפו קצת רעש של מים...כמו באותו יום שהתנשקנו פעם ראשונה...גם שם היופי של הסביבה הטריף את החושים שלי. אבל עכשיו היינו פשוט חייבים את המקום היפה הזה, עם ילדים שמשחקים...
המבט של ציון היה מאושר, אבל עם עצב קטן כזה, כאילו יש לו מטען כבד על הלב, בנוסף לאושר של האהבה שלנו, שרק התגלתה.
"נשמה" לקחתי את היד שלו, בזמן שישבנו על הדשא. "למה אתה כזה עצוב?"
"אני אספר לך...אבל לא עכשיו טוב?"
"טוב..." בטח לא רוצה להרוס את האווירה. "אבל אתה יודע...אני פה בשבילך...אם משהו מציק לך..אז דבר"
"נזכרתי עכשיו במשהו שכואב לי" אמר. "בואי לא נדבר על זה טוב?"
בטח קשור לאלינור.
"טוב כפרה"
הוא שם את הראש שלו על הכתף שלי. חיבקתי אותו, כמו שמחבקים ילד קטן, פעם ראשונה בחיי. לא האמנתי שזה קורה לי. ליטפתי את הפנים שלו, ואל האמנתי שהידיים שלי נוגעות בעור שלו, ושהוא פה, איתי.
"את יודעת נשמה" אמר פתאום. "אני הכי בעולם רוצה עכשיו שנהיה חברים"
"גם אני רוצה" נישקתי אותו בלחי. איזה נעים זה, אלוהים...
"בגלל זה...תראי...אני רוצה את זה, אבל נצטרך לחכות...לא הרבה..."
"ברור, כדי להכיר יותר טוב וזה, לא להיות סתם חברים"
"לא בגלל זה ...אני מצדי הייתי רוצה גם עכשיו...פשוט עכשיו אני מעדיף שנחכה ..."
"כמה זמן?" שאלתי מתוך התעניינות פשוטה, אבל בפנים, בגלל חוסר האמון שלי בבנים, פחדתי שמדובר בתירוץ... חשבתי שהוא יגיד משהו כמו "לא יודע"
"שבועיים" אמר פתאום.
"למה דווקא שבועיים?" שאלתי, כשאני ממשיכה ללטף את הפנים שלו.
"אני אספר לך בהמשך...פשוט אני לא בטוח שאני יכול...מבינה? אם אני אוכל אני אספר לך"
"תראה נשמה" אמרתי. "אפילו שאנחנו לא חברים, אני רוצה שתדע שאתה יכול לסמוך עליי בהכל, ואני מבינה אותך. אם לא בא לך לספר אז לא צריך, אבל אל תראה בי זרה"
"את יודעת מה?" אמר.
"מה?"
"דין צדק כשהוא אמר שאת נשמה"
צחקתי וחיבקתי אותו. הוא קם, עזר לי לקום גם, וחיבק אותי. עמדנו ככה מחובקים, והוא קירב אותי אליו קרוב- קרוב.
"היינו צריכים להיות ככה כבר מזמן" אמר. "איך לא ראינו זה את זה קודם?"
"כן אה..." חייכתי. "האמת היא שאני תמיד ראיתי אותך...אבל הייתי תקועה על מיכאל וזה...אתה יודע, אהבה זה משהו שקשה מאוד לאבחן. "
"את מספרת לי? אני התחרפנתי מרוב שלא הבנתי מה קורה לי איתך"
"כן?"
"תחשבי מה זה..אני רואה אותך, ולא יכול להתעלם...פשוט לא...חייב לזרוק משהו, כדי לשמוע אותך עונה. כל הזמן. וככה לא הבנתי מה עובר עליי, הייתי כמו ילד קטן"
"היית ונשארת" צחקתי.
"תיזהרי" עשה לי פרצוף. "בקיצור, אחרי ששמעתי על חברים שלך וזה, זה הציק לי משום מה...הרגשתי שזה מפריע לי...ואת יודעת, קשה לזהות אהבה כשהיא לא גלויה, כשאין לה הגיון..."
"מה הכוונה אין הגיון?" נעלבתי.
"לא, חח, לא הבנת. התכוונתי...תראי, אנחנו לא היינו מדברים, לא היה בינינו שום קשר, אני פה ואת שם...וכל הזמן הרגשתי שאת נוכחת בחיים שלי"
"אני יכולה להגיד אותו דבר...למרות שהיה לי ועוד איך הגיון בלאהוב אותך"
הההההההההההההההממממממממששששששךךךךךךךךךךךךךךךךך
אני מכורה נשבעתתתתתתתתתתת לך
תמשיכיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי ננננננננננננננוווווווווווו
בבקשההההההההההההההההההההההההההההה :cry:
פליזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז
נ.ב: המשךךךךךךךךךךךךך
המשךךךךךךךךךךךךך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
QUOTE המשךךךךךךךךךךךךך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
:!: :!: :!: :!: :!: :!:
אני מסכימה עם אלו שהגיבו לפניי... המשך!!!!!!!!
הההההמממממשךךךךךךךךךךך
אני גם מכורה לזההההההההההההה יאלוהיםםםםםםםםםםם איזה יפה את כותבת את זההההההה
מעניייייייייייייןןן כולכךךך!!!
יא ווארדי!= ]
אין אני מרותקת זה סיפור מהמם!
והיא כזו חמודה שהיא לא מותחת אותנו יותר מדיי!
מואה תמשיכי נשמה!
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
יפהההה איפה ההמשך??
:biggrin:
QUOTE
הההההמממממשךךךךךךךךךךך
אני גם מכורה לזההההההההההההה יאלוהיםםםםםםםםםםם איזה יפה את כותבת את זההההההה
מעניייייייייייייןןן כולכךךך!!!
יא ווארדי!= ]
:!: :!: :!: :!: :!:
תמשיכייי פליזזזזזזזזזזזזזזזז!!!!!!!!!
איזה כישרוווןןןןן יש לך בובית!!!!!!!!!!!!!!!!
תמשיכיייייייייייייייייייי!!!
מואאאאההההההה...!
המשך המשך המשך...
:biggrin:
