אאאאאאאאאאאאאאאאההההההההההההההההההההההההההההההההה
זה היה קצר מדי
מאמי תביאי עוד אחדדדדדדדדדדדדדדדדדדד
פליזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז
בבקשהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
פליזזזזזזז:'(:'(:'(
יואוו מסכנה היא
אני מתה לדעת מה יהיה בהמשךךךךךךך
מאמי תביאי המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
מואאהההההההההה
המשךךךךךךךךךךךךךך!!!!!!!!!!!!!!!!!
QUOTE המשךךךךךךךךךךךךךך!!!!!!!!!!!!!!!!! :!: :!: :!: :!: :!:
והנה, באופן אוטומטי אני כבר כאן...הולכת ברחובות המוכרים של השכונה הגדולה, מסתכלת מסביב...
ושוב, באור העמום של ערב קיץ ארוך, שלא ממהר להפוך ללילה, אני רואה את הבית ספר היסודי המקומי, שאהובי למד בו פעם, כמו רבים מהאנשים שאני מכירה, כמו כמה חברות וידידים שלי...הכל מוכר פה, חיים שלמים עברו בעיר הזאת שהתחלתי כבר להרגיש בה כמו בבית...והנה, אני עושה משהו כל-כך אמיץ...והפעם זה נובע ממחשבה, ולא מטרוף חושים כמו הנשיקה שנתתי לציון במסיבה. אז הייתי שיכורה מהמתח האדיר, מהתשוקה שהתפזרה באוויר, מהאהבה שממלאה אותי...ועכשיו אני רגועה, ויש לי הגיון בראש.
ושוב, כמו אז, ילדים משחקים כדורסל. אני מזהה אנשים מוכרים...מאור, אפי, ערן, אייל, עוד כמה חברים שלהם משעריים ומרמורק, ובין כולם, הכי יפה, הכי מרשים- ציון, בלי חולצה, שרירי, חטוב, כהה עור וזריז, מנענע את גופו על המרגש, רץ עם הכדור...
והפעם לא עמדתי בצד בשביל להסתכל מרחוק. אזרתי אומץ, ונכנסתי למגרש. התיישבתי על ספסל קטן, וצפיתי במשחק. אבל אחרי כמה דקות המשחק נגמר. אפי ניגש אליי.
"רוצה לדבר עם ציון?" שאל, כשהוא מנגב את הזיעה מהפנים.
הנהנתי בראשי. הוא עשה סימן לציון, וכל השאר, כאילו היה ביניהם כבר הסכם, התחפפו בעדינות מהמגרש. ממתי לבנים יש טקט, חשבתי. כנראה זאת ההבנה ביניהם...אחלה חברים יש לו, ואני שמחה בשבילו. הילד הזה, ציון, בחיים לא ירגיש לבד.
הוא התקרב אליי בצעדים איטיים אבל עצבניים והתיישב לידי על הספסל.
"מה שלומך?" שאל.
"בסדר...מה איתך?"
"איתי? יכול להיות יותר טוב"
"למה משהו לא בסדר?"
"החיים בזבל" אמר.
"למה?" אמרתי בקול יותר מדי חם ואוהב כנראה. הוא הסתכל עליי, קצת מופתע, וחייך.
"באמת אכפת לך?"
"בטח שאכפת לי" הסתכלתי לו עמוק בתוך העיניים.
באותו רגע הרגשתי כאילו כל הכוח שבעולם הצטבר בתוכי. האנרגיות החיוביות, אנרגיות של אהבה, מילאו אותי. הרגשתי כאילו יש לי מטרה עם ערך עליון בחיים, כאילו יש לי טעם לחיים. הרגשה שכל-כך התגעגעתי אליה. הרגשתי כאילו יצאתי למלחמה על משהו שהכי חשוב לי בעולם.
"תגיד" אמרתי. "אתה ואלינור לא חזרתם?"
"לא..." אמר. "זה לא שחזרנו."
התאפקתי שלא לנשום לרווחה.
"אז מה קרה?"
"יש לנו איזה סיפור...בקיצור, אנחנו צריכים להיות קרובים עכשיו"
"אתה אוהב אותה?" שאלתי. שאלה כמעט רטורית.
"לא...אני כבר לא אוהב אותה"
"שמע ציון..." אמרתי, והרגשתי שאני מוכרחה להגיד לו את זה. "אני מבינה מה עובר עליך...אתם נפרדתם ואתה מרגיש שאתה לא רוצה לעזוב את הסיפור הזה ושאתה עדיין צריך אותה..."
הוא הסתכל עליי וחייך.
"אני מכירה את זה" המשכתי. "זה קרה גם לי, ולא יכולתי לצאת מהמעגל הזה עד שהתאהבתי שוב"
"ואהבת את החבר ההוא?"
"הכי בעולם. אבל זה היה קשר לא בריא שרק פגע בי"
"גם הקשר הזה פוגע בי, תמיד" אמר.
"רואה כפרה? ככה זה"
"אבל גם אני יצאתי מזה כי התאהבתי שוב"
"התאהבת באמת, כאילו ממש?" שאלתי.
"מקודם לא הייתי בטוח, אבל עכשיו אני יודע בוודאות. אוף, למה אני עוד פעם מספר לך הכל?"
המשךךךךךךךךךךך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יאאא מדהיםםםםםם
יש לך כישרון מאמי..
שימי המשך!!!!
ואיייייייייייייייייי
המשךךךךךךךך
אימלהה!!!!
אאאאאהההההההההההההההההההה
אני מעריצה שלך!!!
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
השמךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
השמךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
נוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
ייייייאאאאאאאללללללהההההההההה
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
"אתה בטח יודע למה" אמרתי ממש בשקט.
"אני תמיד חוזר לעבר..." התחמק והמשיך. "אבל חלאס, נמאס לי. צריך להסתכל לעתיד ולא לעבר"
"גם לי נמאס כבר ללכת נגד הזמן...אתה יודע כמה סבלתי בגלל מיכאל? חיפשתי כל הזמן דרך להחזיר את מה שהיה בינינו...פשוט נהרסו לי החיים בגללו"
"אז דברי עם זה שאת אוהבת עכשיו..."
"אני מדברת איתו אבל הוא לא קולט" חייכתי.
"מה, יש לו בעיות בקליטה?"
"יש לו קליטה כמו של פלאפון שבור במעלית" צחקתי.
"מי האיש החכם?"
"אהה זה סוד"
"למה סוד? אני סיפרתי לך מה שיש לי בלב, ולך אין אמון בי?" אמר בקול מצחיק. "נראה לי אתם צריכים להיות ביחד וזהו"
"וואלק אם נהיה ביחד כל היום נלך מכות" אמרתי.
"אני עוד מעט יביא לך מכות" אמר עם חיוך ערמומי.
"למה מה עכשיו?"
"את דורשת מכות" אמר.
"אע תודה, זה גם אתה" אמרתי.
"אוף איך את מעצבנת אותי..."
"תודה כפרה עלייך"
"שמעי כפרה נשמה עיניים שלי" עשה חיקוי של הקול שלי. "מה את עושה פה בכלל?"
"באתי לדבר איתך"
"על מה?"
"אבל אתה לא קולט"
"נו מה עכשיו...מה? מה את רוצה?" צחק. "יש לך משהו חשוב להגיד? כי אין לי פה את כל היום"
"מספיק חשוב כדי שתחכה עד מחר" עשיתי את עצמי כאילו אני קמה והולכת.
"אינעל דינאק את זה זזה עכשיו" תפס את היד שלי והושיב אותי בכוח בחזרה על הספסל. "תשפכי ת'לב מיד. מה רצית מהחיים שלי?"
"שיו אתה כזה קרוע"
"אני?!!"
"כן אתה. אולי בגלל זה אני כל-כך אוהבת אותך". במשפט הזה לא התכוונתי לאהבה שאני מרגישה אליו אלא סתם, בכלליות כזה, בצחוק.
"אה באמת? ואני לא סובל אותך! ובכלל אני שונא ילדות כמוך! בא לי להרביץ לילדות כמוך!"
"אתה לא יכול" אמרתי בקול מתגרה.
"רוצה לנסות?" קם.
"כן!" גם אני קמתי.
הוא הביא לי כאפה קלילה.
"את רואה שאני יכול?"
"רק להרביץ אתה יודע" אמרתי.
"לא נכון!" טען.
"אה באמת? רוצה לראות מה עוד אני יודע לעשות עם חוצפניות כמוך?"
"באמת יהיה מעניין לראות"
ציון התקרב אליי, תפס אותי בגב עם שתיו ידיו, התקרב אליי עם הפנים, ועוד לפני שהספקתי לקלוט מה הולך, הוא התחיל לנשק אותי, אבל נשיקה לוהטת בטרוף. ממש הרגשתי איך הוא מתנפל עליי עם כל האנרגיות שלו, מחבק אותי, מחזיק אותי קרוב אליו ומנשק אותי. זאת הרגשה של אושר טהור, בחיי. כל-כך הרבה חום בא ממנו.
*****
הערב היה חם, החושך התחיל לרדת, והרגשתי איך האוויר החם עוטף אותי, מלטף את עורי. הפנסים נדלקו, ובתוך כל האווירה הזאת של ערב רגיל בתוך השכונה, במגרש כדורסל של בית ספר- אני וציון עמדנו, והמשכנו בשלנו, באיחוד הקסום הזה, בדבר הכי יפה שיכול לקרות- מגע בין שני אנשים שהרגשות מובילים אותם למגע הזה. לא רציתי לפספס כלום מהרגע הזה, לא רציתי לנתק את הידיים שלי מהעורף שלו, לא רציתי להפסיק להרגיש את הידיים שלו עוטפות אותי, וגם לא את השפתיים שלו נוגעות בשפתיים שלי, את הקרבה האדירה הזאת.
התנתקנו, והתיישבנו בחזרה על הספסל.
"וואו" אמרתי בשקט.
"עכשיו" ציון לקח את היד שלי והסתכל לי בעיניים. "חסר לך שלא תתחילי לדבר"
"מה אתה רוצה שאני אגיד?" חייכתי אליו.
"נו נטלי מה זה פה...כיתה ו'? מה את רוצה, לשחק אמת או חובה?"
"לא אני רוצה מאה ואחת נשיקות...
"אה באמת?" הוא התקרב אליי והדביק לי עוד נשיקה, קצרה אבל חמה. רציתי להמשיך, אבל הוא זז אחורה. "אני רוצה שתגידי לי על מה באת לדבר"
נו המשך!!!!!!
די אני מכורה!!!!!
אאאאאאאאאאאאאאההההההההההההה
השמך מייידדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד
אני חייבת המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
או שאני מתהההההההההההההההההההההההההההההההההה
נננננננננוווווווווווווווווווו השמךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
נ.ב: המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
ננננוווווווווווווווווווווו
איזה מהמם את כותבת!!!!!
תמשיכי כבר!!!!!!!!!!
אין לי כבר סבלנות לחכות!!!!!!!!
