כבר היה מאוחר, ולכן הלכנו לאט-לאט, ברגל, לכיוון הבית שלי. כמה דיברנו בדרך, אלוהים יודע. ממש נפתחנו, ודיברנו על הכל. על איך שהיינו רעים אחד לשניה בתחילת השנה, ואיך אני התיידדתי עם דין, ועל כל הקטעים שאני ודין עושים בכיתה, על הקשר שלו עם אלינור, על הצופים, על כל מיני אנשים שאנחנו מכירים...אז בסדר, עברנו ברגל חצי עיר והיה לנו המון על מה לדבר...
בסוף כשהגענו לבית שלי, הוא חיבק אותי חיבוק ארוך ואמר לי:
"אני מצטער על כל רגע שלא הייתי איתך. אני נזכרתי היום מה זה אושר".
"נשמה שלי" אמרתי לו. "אני אוהבת אותך, הכי בעולם"
"גם אני אוהב אותך" הוא חיבק אותי, והביא לי צביטה בלחי. "ילדה חוצפנית, היית צריכה לספר לי קודם"
"אתה היית צריך לספר לי קודם, כי אני ביישנית ואתה לא"
"יאללה לכי כבר הביתה לפני שתקבלי מכות"
"אני רוצה לקבל מכות" אמרתי לו.
"אה כן?" הוא תפס את היד שלי, משך אותי אליו והתחיל למעוך אותי עם השרירים של הידיים. "את תשלמי על הכל" ואז הוא התקרב אליי ונישק אותי בפה. אני המשכתי את הנשיקה, ואחר-כך התחבקנו פעם אחרונה והלכתי הביתה.
לא התחשק לי לרוץ ולספר לכל העולם שאני וציון מאוהבים...הייתי יותר מדי מוקסמת מהילד המדהים הזה, מהנשיקות המטריפות, מכל התשוקה והאהבה שהתגלתה בינינו היום, רציתי לשחזר את הרגעים האלה, לנשום שוב את הריח שלו, להרגיש שהוא שלי...אבל בכל זאת, הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לדין.
"אהה נטי מה המצב? " הוא שמח לשמוע אותי.
"וואלה מדהים...מה איתך?"
"סבבה..מה מה קרה?"
"תנחש"
"את ועומרי חזרתם?"
"לא...יותר מעניין"
"את וציון ביחד!"
"כל הכבוד דין, שתי נקודות"
"חחחח נו עכשיו ברצינות"
"מה לא ידעת שהוא אוהב אותי יא בהמה? כל החברים שלו ידעו..."
"לי לא סיפרו, כי יש לי דיבור אתך"
"אז תגידי...אתם חברים?"
"אפשר להגיד...אבל עוד לא..."
"אההה אני מביןןן"
"מה אתה מבין?" שאלתי. אולי הוא יודע את הסיבה להחלטה של ציון?
"אני לא מבינה" אמרתי. "ציון ואלינור...עדיין ביחד?"
"ממש לא" אמר דין. "אבל יש להם איזה עניין לא סגור"
"זה מה שאני חושבת?" שאלתי בשקט.
"אני לא יודע מה את חושבת כפרה עליך" נאנח דין. "אבל זה עניין רציני...אל תדאגי, יהיה בסדר"
"היא בהריון או משהו?" ירד לי האסימון סופית.
"את נשבעת לא לגלות?"
"מתי גיליתי משהו? טוב נשבעת לך...במה שאתה רוצה"
"טוב...אלינור בהריון...היא ממש בדיכי אבל היא רוצה לעשות הפלה...היא בכלל לא חושבת על אפשרות אחרת...אבל עדיין, קשה לה עם זה נורא, ובגלל שציון הוא מין הסתם חלק מכל הסיפור, הוא החליט שהוא נשאר לצידה עד שהיא עוברת את ההפלה ואת כל הקטע הזה...מבינה עכשיו?"
"כן..."
"אבל דיר באלק! את לא מספרת"
"אל תדאג אח שלי" אמרתי, ואחרי השיחה שקעתי במחשבות.
אז ככה...? ציון ואלינור הגיעו רחוק...הלכו עד הסוף...הסתבכו...עכשיו יש תוצאה, וציון לא מסוגל לנטוש אותה ולא להתעסק בעניינים שלו, כשיש בעיה כזאת באוויר...כל עוד ההריון קיים, הם לא יכולים להיות רגועים...אז זה הכאב שטוחן אותו מבפנים...בגלל זה אלינור באה, בוכה ושבורה, לחפש את ציון, ובגלל זה הם נראו כאילו הם ביחד...זה היה עניין של עידוד ותמיכה הדדית.
אני לא יכולה להגיד שקינאתי בהרמוניה הזאת ביניהם...כי בכל זאת מדובר בצרה שאיחדה אותם ככה. אבל בכל זאת, היה לי קשה לדמיין את המצב הזה, של אלינור וציון ביחד, מתמודדים עם משהו כזה גדול. בעיקר חשבתי עליו. הילד הזה הפך להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. אז נכון, לא הספקנו לפתח משהו רציני ביחד, ומה שאיחד בינינו זה רק הרגש, תחילת קשר, רצון להיות ביחד. ועם אלינור זה שונה...יש להם עבר, קשר רציני ואדוק, חוויות משותפות, ועכשיו הסיפור הזה של ההריון. ציון אהב אותה מאוד ובטח נורא קשה לו להשלים שהסיפור הזה היה צריך להיגמר ככה, מלווה בדמעות, כאב ופחד. אני מכירה קצת הרבה יותר טוב ממה שצריך את המצב שהיא נמצאת בו, ולא נראה לי שיכול להיות משהו קשה מזה לילדה בת 16. בנוגע לציון, ראיתי לבד איך הוא מרגיש. מין ריקנות...הוא בהחלט בן אדם בוגר, לא מאלה שבורחים מהאחריות, אבל נראה כאילו הכל כואב גם לו, כמו שזה כואב לה.
יוווווווו!
אין אין סיפור מהמם!
ברבי את נשמה תמשיכי!
יוווווווווו
המממממממממממממממממממממממשךךךךךךךך
את מוכשרתתתתתתתתתת
אין לי מיליםםםםםםםם!!!!!
המשך!!!!!!!!!!!!!!
מיד!!!!!!!!!!!!!!!
היא מנותקת ---> אז כנראה שלאא אופפ 😠
תמשיכייי פליזזזזזזזזזזזזזזזז!!!!!!!!!
בלילה לא יכולתי להפסיק לחלום על השניים האלה. הפנים של ציון היו תקועות לי בחלום כל הלילה, ושיגע אותי שאני לא יכולה לדבר אליו...התעוררתי, כי לא היה לי נחת. התקשרתי למיכאל.
"מה המצב נשמה?" הוא די שמח לשמוע אותי.
"וואלה לא הכי טוב...אני מרגישה רע"
"למה מה קרה?"
"סיפרתי לך על ציון נכון? "
"ציון? ההומו הזה יעני?"
"הלו, אל תדבר עליו ככה"
"הופה! מישהי פה מגנה עליו..."
"נו די מיכאל אני רצינית...בקיצור גיליתי שהוא גם אוהב אותי"
"אתם חברים?"
"עוד מעט נהיה ...פשוט יש בעיה עכשיו"
"למה מה הבעיה?"
"חברה שלו שלעבר בהריון...והוא צריך להיות איתה בינתיים"
"היא מתכוונת לעשות הפלה?"
"כן...אז הוא רוצה להיות לצידה עד שהיא תעבור את זה, כי נורא קשה לו"
"ברור שזה קשה...מכיר את זה. הוא בטח פוחד וזה..."
"לא, מה פתאום, הוא לא פוחד מכלום, והוא נשאר איתה עד הסוף" אולי במילים האלה, רציתי להראות לילד שכל-כך פגע בי, איזה אנשים יש בעולם, ואיך צריך להתנהג. אז נכון, אני והוא לא היינו במצב כזה, אבל גם בלי זה הוא הספיק לפגוע בי המון.
"יפה...שיהיה בריא. אז מה את עושה בכל הסיפור?"
"מחכה לו. אחרי שהיא תעשה הפלה ותתאושש קצת, אנחנו נהיה חברים"
"ואם הוא עובד עלייך?"
"הוא לא בן אדם כזה" אמרתי, שוב עם הרבה מרירות וכוונות נסתרות. "הוא באמת אוהב אותי נראה לי"
"טוב...אני רק לא רוצה שהוא יפגע בך"
"תודה" (וואו, מיכאל הנשמה הטהורה. אם הוא רק היה רואה את עצמו מהצד, הוא לא היה ישן בלילות מרוב ייסורי מצפון).
"אני רוצה לדבר איתו" אמר פתאום.
"טוב...אם בא לך...אבל אל תספר לו מה שעשינו טוב?"
"אל תדאגי מה אני אהבל?" אמר. "מחר אני ברחובות"
בבית ספר, כשנכנסתי ראיתי את אלינור יושבת ליד ומחזיקה את היד שלו. כשהיא ראתה אותי, מיד קמה וחייכה בחיוך מתנצל.
"דיברנו" אמרה.
"זה בסדר נשמה את לא צריכה להסביר" אמרתי. ובאמת לא כעסתי...היא צריכה עכשיו את החום והתמיכה שלו...
"שמעי נטלי" אמרה. "אני צריכה לדבר איתך"
ציון הסתכל עליי וחייך גם הוא בחיוך מתנצל. כשאלינור הסתובבה, שלחתי לו נשיקה באוויר והוא החזיר לי.
"טוב, בואי נדבר" אמרתי.
"ציון, ביחידות!" אמרה לו עם חיוך על הפנים.
"מה שתגידו" אמר בקול הקורע הזה שלו, והלך עם כמה חברים שלו שעברו בדרך. הם היו מופתעים לראות אותי ואת אלינור יושבות ביחד. היא נראתה די לחוצה, עשתה תנועות עצבניות וחייכה בחיוך עצוב.
"הכל בסדר?" שאלתי אותה.
"חיים את יודעת..." אמרה. "רציתי לספר לך משהו מאוד אישי שנוגע לי ולציון אבל הבנתי שזה נוגע גם לך"
"ספרי" במילא אני כבר יודעת, ולמה היא החליטה לספר לי בכלל?
"תראי..." שוב חייכה בחיוך מתנצל. "אני וציון נפרדנו...ובגדול, אני לא אוהבת אותו, כאילו באמת שלא...עכשיו את בטח לא מבינה למה אנחנו ככה קרובים...אז תראי מה הקטע...אני פשוט בהריון"
"וואי" אמרתי בשקט.
"עכשיו תראי...זה לא שרצינו את זה" אמרה בקול עצוב ומלא רגשי אשמה. "אנחנו לא היינו שוכבים..." היא נראתה נבוכה. "פשוט קרה מצב חד פעמי שהשתכרנו קצת במסיבה בבית שלי...טוב, בעצם קצת הרבה...ממש השתגענו שם...והגענו למצב שלא ידענו מה אנחנו עושים...בגלל זה גם לא נזהרנו...וככה זה קרה"
"אל תהיי ככה, אני מאמינה שהכל יהיה בסדר" היא כמעט בכתה.
"תראי, אני הכי בעולם רוצה שציון יהיה מאושר, ואני יודעת כבר מזמן, " חייכה. "הרבה לפנייך, שאת האושר שלו. פשוט הוא היה טמבל ולא הודה בזה...תראי, הוא בן אדם מאוד יקר לי למרות הכל, אני אוהבת אותו מאוד בתור ידיד...פשוט עכשיו אני צריכה אותו"
שתקתי.
ברבי נשמה שיליי שאת מתחברת המשךךך ד-ח-ו-ף!!!!!!!!!!!!!!
אני משתגעת פהההה...!!!!!
ואיייייייייייייייייייייי,מ-ה-מ-ם!!!!!
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך ודחוףףףףףףףףף!!!!
יאלוהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
אתר האהבה הישראלי