מהמםםםםםםםםםםםםםםם
אין מיליםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
השמךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך המשךך
השמך המשך המשך המשך המשך המשך המשך!!!
נ.ב : המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
QUOTE המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך :!: :!:
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך :!: :!: :!:
QUOTE
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
"קשה לי להתמודד עם העובדה שאני בהריון ולבד" אמרה. " זה אוכל אותי מבפנים...לכן אני צריכה שהוא יהיה קרוב אליי ברגעים האלה, לפני ההפלה"
"מאמי" אמרתי לה. "את ממש לא צריכה להתנצל, אני מבינה הכל ואני מקבלת את זה"
"רק אל תחשבי שציון לא מספיק מעריך אותך או מתבייש בך" אמרה. "פעם אחת מישהו מהחברים שאל אותו אם הוא היה מתבייש בך אם הייתם חברים, והוא אמר בחיים לא. אני יכולה להבטיח לך את זה. פשוט קשה לו במיוחד עם כל הסיפור של ההריון...הוא בכלל שונא דבר כזה הפלות, זה מזעזע אותו בצורה לא נורמלית, ותאמיני לי כמה שהוא שותק אני שומעת בין המילים שהוא ממש על הפנים בגלל שאני עושה הפלה..."
"אבל זה הדבר הנכון...נראה לי" מלמלתי.
"גם אני חושבת ככה" אמרה. "אני בסך הכל מסיימת כיתה י', אני עדיין ילדה, אז מה, אני לא יכולה לגדל ילד עכשיו...ובמיוחד ממישהו שאנחנו כבר לא ביחד ולא יכולים לחזור. פשוט ציון מתבאס...יש לו לב זהב תאמיני לי"
"אני יודעת" אמרתי. "לא סתם אני אוהבת אותו ככה"
"אז תאהבי אותו ותהיי מאושרת" אמרה. "רק תני לנו לצאת מהמשבר הזה...ותודה לך באמת על ההבנה"
"אל תדאגי, אני בכלל אין לי תלונות" חייכתי אליה. "ואני מקווה שתעברי את זה בשלום"
פתאום שמעתי ליד השער רעש של מכונית ישנה. היא חנתה בחנייה, ויצאו ממנה שלושה בנים.
ניגשתי לשער. מיד זיהיתי את מיכאל וחבר שלו אדי. השלישי כנראה נהג, כי הוא נראה יותר גדול.
הם התקרבו לשער.
"אתה מכיר את ציון שרעבי?" שאל מיכאל את השומר.
"היי!!" עשיתי להם סימן עם היד. יצאתי מהשער, מיכאל חייך אליי ונתן לי נשיקה בלחי. אדי לחץ לי את היד.
"מה המצב?" שאל מיכאל.
"אחלה..."
"תקראי לציון" אמר.
"מה זה תקראי לציון, מה הוא עובד אצלי?" חייכתי.
"אני רוצה לדבר איתו"
צעקתי לילד אחד מהשכבה שלנו:
"אלכס, עשה לי טובה, קרא לציון שיבוא לשער"
אלכס רץ לקרוא לו, ואני המשכתי לדבר עם מיכאל.
"מה אתה רוצה להגיד לו?" שאלתי. "אני רואה באת עם חברים, בלגנים"
"יש עוד כמה חברים באוטו השני" הוא הצביע על אוטו אדום שעמד יותר רחוק. "אם יהיו בעיות"
"למה שיהיו בעיות?"
"אם יבואו אנשים להרביץ לנו"
"מה נראה לך פה זה אבו כביר?" אמרתי. "אף אחד לא יבוא להרביץ"
"יותר טוב" אמר. "מה איתך מה ככה?"
"וואלה חיים..."
"ציון הזה, לא עושה לך בעיות?"
"איזה עושה בעיות, הוא נשמה."
"ככה צריך. נו איפה הוא?"
ראינו את ציון מתקרב לשער, בצעדים איטיים, קצת מופתע. "מי זה, ההוא?" שאל מיכאל. "כן, עם החולצה הכחולה". אמרתי, הסתכלתי על ציון וחייכתי. הוא קרץ לי. "איזה, התימני או הזה עם התיק?" "התימני...נו, זה הוא".
"ציוןןן" קרא מיכאל.
"אה?" ציון יצא מהשער וניגש אליהם. הסתכלתי על שניהם, מבולבלת. כרגע עמדו לידי ציון ומיכאל...מיכאל, שהיה אהבת חיי, או יותר נכון הכאב הכי גדול בחיי, הסדק הכי עמוק ומכאיב בלב שלי, הסיבה לדמעות, ניסיונות התאבדות, דיכאון, לילות ללא נחת. וציון, הילד שהכניס לחיי את התקווה ואת האור, את האושר ואת האהבה החדשה, אהבה חיובית, שעושה לי טוב. כמו פלאשבק כל הארועים חזרו לי לראש , הסתכלתי על מיכאל, וגוש של דמעות הצטבר לי בגרון. שונאת לבכות...איזה רגשנית אני לאחרונה.
חוץ מזה פחדתי שמיכאל יתחיל לעשות שטויות...ראיתי אצל חבר שלו סכין ונבהלתי מאוד. כבר אמרתי שאני שונאת כששני בנים מתעמתים בגללי? זה קרה לי אולי פעמיים או שלוש בחיים, וכל פעם זה היה כרוך באיומים, למרות שאף פעם לא הסתיים באלימות באמת.
"מה המצב אחי?" שאל מיכאל ולחץ את הידו.
"הכל טוב" אמר ציון.
"אני מיכאל" אמר.
"נעים מאוד"
"אתה יודע מי אני נכון? נטלי סיפרה לך עליי?"
"רק דברים טובים" אמר ציון.
"תני לנו רגע לדבר איתו" אמר אדי.
"אני לא זזה מפה" אמרתי.
"בסדר, שלא תלך, היא לא מפריעה" אמר מיכאל. "תשמע אחי...שמעתי שאתה ונטלי עומדים להיות חברים"
"אינשאללה עוד מעט" אמר ציון.
"אז תראה...היא ילדה מאוד חשובה לי, אני הייתי חבר שלה, אתה יודע?"
"כן אני יודע..." ציון היה מאופק, והייתי גאה בו. גם מיכאל התנהג בסדר, אבל אותו כבר הכרתי ולא ציפיתי ממנו לפחות. יש לו חוכמת חיים, והוא יודע איך לדבר.
"בכל מקרה, אני רוצה שתשמור עליה טוב טוב" אמר מיכאל. "היא הילדה הכי טובה שהכרתי, והיא ידידה מאוד טובה שלי, ואני לא רוצה שהיא תסבול או משהו"
חייכתי לעצמי בציניות. כבר שמעתי אותו פעם מדבר ככה עם חבר שהיה לי...אבל מה..? הוא לא רוצה שאני אסבול? טוב, הוא כבר התנצל על הכל ואמר שהוא לא רוצה לפגוע בי...
"אל תדאג אח שלי" אמר ציון, ולא יודעת אם הוא חיקה את הטון שלו או באמת התכוון לזה. "אני מכבד אותה, ואני לא אפגע בה. טוב שאתה דואג לה"
"אני דואג לה כי אני מכיר אותה" אמר. "כשהיא אוהבת מישהו היא נותנת ת'נשמה היא נותנת, אתה מבין? וזה מה שאני רוצה, שתכבד אותה. אני לא רוצה לשמוע שהיא סובלת..."
"היא לא תסבול!" אמר ציון.
"היא לא אמרה לי לבוא לפה או משהו" הסביר מיכאל. "נכון אדי?"
אדי הנהן בראשו, והסתכל לכיוון החבר השלישי, הגדול.
"באתי בגלל שהיא אמרה לי שהיא אוהבת אותך וזה...ואני חשוב לי לראות שהיא בידיים טובות"
"אל תדאג" ציון הביא לו טפיחה על הכתף. "אני אשמור עליה. נטלי את רוצה לדבר איתו עוד?"
"כן, אני אחליף איתו כמה מילים...אה אתה יודע אלינור דיברה איתי. סיפרה לי הכל"
"וואלה?" ציון הסתכל עליי, וראיתי בעיניים שלו הרבה כאב.
"נשמה" לחשתי לו. "אני מקבלת את זה..קחו את הזמן, טפלו בבעיה שלכם. אני מחכה לך"
"אני אוהב אותך" ציון לחש לי באוזן, הביא לי נשיקה קצרצרה בפה, ולחץ את היד למיכאל.
"תהיה בריא" אמר לו מיכאל. אחרי שציון הלך, אמרתי:
"תודה שדאגת לי"
"וואלה פשוט הסיפור הזה עם ההריון של חברה שלו...הוא בטח אחד ששוכב עם בנות חופשי..."
"אל תדאג...הם סתם היו שיכורים, מקרה חד פעמי"
"מה, עוד שתיין, כמו החבר הזה שלך עומרי?"
"מה פתאום...ציון יש לו הרגלים בריאים" צחקתי.
"אם הוא עושה לך משהו את מספרת לי, דיר באלק אם לא. "
"אל תדאג" חייכתי אליו. "וואלה הבאת פה מאפיה"
"מאפיה בוכרית" אמר אדי וקרץ לי.
"כן אה..." אמר מיכאל. "טוב מאמי...אני זזתי...תשמרי על עצמך..ובהצלחה עם הציון הזה"
"תודה כפרה עליך" לחצתי את היד שלו.
"תהיי בקשר"
כשראיתי אותו נוסע, עוד פעם תקפו אותי רגשות מעורבים. איש לא יידע, כמה אהבתי את הילד הזה. בגלל הנסיבות של החיים, הגעתי למצב שהייתי מוכנה למות בשבילו. "בלילות לא ישן, מול עיניי דמותך, איך נלחמתי וסבלתי רק למענך..." בכיתי כמו ילדה קטנה כששמעתי את השיר הזה כי הוא שיקף בדיוק את מה שהרגשתי למיכאל. עברה כמעט שנה...שוב, באוויר של קיץ לוהט, הוא נראה כמו הזיה. ילד גבוה, קצת מלא, עם גורמטים, מבט עמוק וחיוך שובב על הפנים. איך הכל התנפץ לי אז בפנים, בערב אחד. "בכיתי, בכיתי, נתתי את ליבי, ניסיתי, עשיתי הכל אהובי, היו לנו ימים יפים מטורפים, ואת הכל הרסת..." עוד שיר שמשקף את הכל. "וזה קשה, כל-כך קשה, ואולי הזמן ירפא אותי, אך לעולם אני לא אשכח שאתה פשוט קרעת את ליבי..."
נשמות זזתי לישון קצת.. שמחה שאהבתן תסיפור שלי.. כשאני אקום אני ארשום המשך.. בנתיים תגיבוו לי המוןןןן ולא כל אחד אלף תגובות.. אלא המון זאת אומרת המון אנשים עם תגובה אחת.. הבנתוש? ביי בנתיים.. ממוואאאההה!! :wink:
טוף מאמי אבל על תשני הרבהההההההה
כי אנחנו נשתגע פההההההההההההההההההההההההה
טוף?!
כשאת מתעוררת תבואי לרשום המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
ביי נשמה
מואהההההההההה
הסיפור מהמםםםםםםםםםם ממששששששששששששששש
טוב..אבל שאת תתעוררי תביאי לנו המשך ארוך!!!!!
מ~ה~מ~ם!
הופה ערס עם גורמטים!
סוף סוף סיפור כמו שצריך!
חחחחחח סתם!
שיו זה סיפור מהמם!
שלחי לי בבקשה בפרטי את כל הסיפור בבת אחת פליז!
אוהבת אותך! מואה!
תמשיכייייייייייייייייייייייייי
אני מכורה לסיפוררררררררררררר
אני רק יושבת וקוראת אותו שעהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
פליז תמשיכייייי
שאני ישן בלילה.....................
אתר האהבה הישראלי