"תודהה נשמה" הוא דפק חיוך של תינוק שראה צעצוע ואני לא מגזימה. שירז הסתכלה עלינו במבט ערמומי, והציצה בציון מדי פעם.
אחר-כך דיברנו בצד, אני ושירז.
"את שמת לב שבמקום לנסות להתקרב לציון את דבוקה כל הזמן ללירון? " הטיחה בי שירז.
"אני דבוקה ללירון? הוא זה שלא זז ממני"
"אז לכי לציון כבר, אינעל העולם"
"מעתיקנית"
"אל תשני נושא...לכי אליו כבר, את מבזבזת זמן. תראי מה הולך פה, אלינור כבר מתחילה להימרח עליו". באמת ראיתי את אלינור, עם ג'ינס שחור נמוך וחולצה צבעונית מהממת, עומדת לידו והוא מחבק אותה.
"מה זה צריך להיות?" סיננתי. ופתאום המבטים שלי ושל ציון נפגשו. אני, באופן אוטומטי, נעמדתי ליד לירון שחזר לחייך באותו רגע. התעצבנתי רצח מלראות את ציון עם אלינור.
"לירון" שמתי לו יד על הכתף ואמרתי לו באוזן כי המוזיקה הפריעה. "כמה עולה לקנות פה שתייה?"
"השתייה בחינם" הוא המשיך את הרעיון שלי לדבר עם יד על הכתף ובאוזן, ואף חיבק אותי. "בואי נלך לקחת".
"יאללה" הלכנו לשם, מחובקים. אף אחד לא התייחס לזה, כי זה נראה כתוצאה מהאווירה הממסטלת של המסיבה...כולם שם נמרחו על כולם, נראה לי. אפילו שירז, הילדה השקטה, שכל דבר בשבילה סיפור, לא זזה מתמיר.
"מה את רוצה לשתות אני ייקח לך" אמר לירון.
"תביא לי ספרייט נשמה"
"שניה מתוקה" לירון נדחף והביא לי כוס ספרייט וקולה לעצמו.
"תודה" חייכתי אליו.
בינתיים עשו קצת הפסקה עם המוזיקה. וראיתי, שציון לא נמצא בפנים. נבהלתי מהמחשבה שהוא נמצא עם אלינור, אבל מיד קלטתי את החולצה הצבעונית שלה בין על האנשים והבנתי שהוא לא איתה. הסתכלתי טוב, מעבר לקירות השקופים, וראיתי אותו יושב עם מאור בחוץ, בגן, ליד המזרקות הקטנות.
חייכתי ללירון, שתיתי מהר את הספרייט, השארתי את הכוס, ויצאתי החוצה, לכיוון של מאור וציון.
בשניות האלה, שהלכתי לכיוון שלהם, עברו בראשי המון מחשבות. הרגשתי כמו גיבורה של סרט רומנטי, שכל החיים שלה חולפים לה מול העיניים. הרגשתי שזה רגע כל-כך מכריע, ממש קטע מהסרטים. כאילו אני הולכת על משהו, שישנה את החיים שלי אחר-כך. בגלל שכולם החמיאו לי היום, הרגשתי בטוחה בעצמי, ובכל זאת הפחד הציק לי מבפנים. אבל כמו שכבר יצא לי לעשות פעם, אמרתי "זה עכשיו או לעולם לא" והמשכתי ללכת.
"הנה נטלי" אמר מאור לציון. למה כל הזמן אומרים לו את זה? אוף. "שמע אחי אני צריך ללכת לדבר עם אפי ואורטל"
"טוב..." אמר ציון. הוא נראה עוד פעם עצוב. זה קורע את הלב לראות מי שאוהבים כל-כך עצוב.
"שימי עליו עין נטלי" מאור הביא לי טפיחה קלילה על הגב.
"אל תדאג" חייכתי אליו.
אחרי שמאור הלך, התיישבתי איזה חצי מטר מציון. הסתכלתי עליו. רציתי לגעת בו, ללטף את היד השחומה שלו, לחבק אותו, לרכך את הכאב שהשתקף על פניו בנשיקה, אבל לא יכולתי, עצרתי את עצמי. יש את המצבים האלה, שרוצים לגעת במישהו, אבל אי אפשר, וזה משגע.
"מה יש לך למה אתה ככה?" שאלתי.
ציון הרים את הראש והסתכל עליי.
"קרה משהו עם אלינור?" שאלתי.
"מכירה את זה, שרואים מישהו וכל הרגשות...לא שחוזרים, אבל איכשהו מציקים?"אמר פתאום, בקול עצוב ומהורהר.
"בטח שאני מכירה" אמרתי. "ואז קשה להשתחרר...זה מעורר זיכרונות"
"אחושרמוטה" חייך בחיוך עצוב. "ואז כאילו רוצים לחזור לעבר...ואין לאן"
"אתה כבר לא אוהב אותה?" שאלתי בתום לב.
"אז זהו, שבעיקרון לא, אבל כשהיא מתקרבת ככה ומזכירה לי את העבר, כואב לי שאני לא אוהב אותה כבר, כואב לי על האהבה הזאת"
"אין לך מושג כמה אני מכירה את זה"
הוא הסתכל עליי וחייך.
"את מתכוונת לחבר שלך לשעבר?"
"לא עומרי...מיכאל"
"כן אני יודע...זה שרצית שהוא יחזור אלייך?"
"אוף...עכשיו אני אתחיל להתבאס גם" אמרתי. "זה היה סיוט. לקח לי 9 חודשים להתגבר"
"בואי נעשה סיבוב" הוא קם.
"יאללה" גם אני קמתי, והלכנו בשביל קטן, בין הצמחים, המפלים הקטנטנים, והאורות. מקום קסום, בחיים לא הייתי במצב כל-כך קסום. אני וציון...אני לא מאמינה...איזה סרט...כל החיים שלי הם כמו טלנובלה...בעצם לא טלנובלה, אופרת סבון. כי לאירועים בטלנובלה יש סוף.
"בקיצור מבינה? כואב לי שזה נגמר כבר...שלא שמרנו על זה"
"אל תתבאס" אמרתי. "אתה יודע מה צריך לעשות?"
"מה? את בטח יודעת" קרץ לי.
"רציני אני אומרת לך...פשוט תחשוב שזה היה יפה, ונגמר. אל תחשוב על מה שלא קרה"
"אז זהו, שקרה הכל, היה מושלם, והרסנו את זה"
"דווקא נראה כאילו מיציתם את הכל ביניכם"
"איך ידעת? זה בדיוק מה שהיא אמרה לי כשהיא עזבה אותי"
"מה עזבה אותך?"
"היא נפרדה ממני...אוף, איך הגענו לזה שאני מספר לך את כל זה?" ציון הציץ בי, מופתע קצת מהמצב.
"אני מבינה אותך" אמרתי. "זה עבר גם עליי"
"זה עבר גם עלייייי, נהרסו לי חייייייי...." ציון חיקה קול של אבי ביטר, ואני צחקתי.
"חשבתי שאתה לא שומע מזרחית"
"נראה לך?! אח שלי אוהב את השיר הזה. אני שונא מזרחית!"
"תהיה בריא" אמרתי. "כל אחד והטעם שלו..."
"צודקת. אבל שומעת? אני את הילדה הזאת שכחתי. אני כבר חושב על מישהי אחרת. שלא תחשבי שאני תקוע עליה"
"גם אני כבר לא אוהבת את מיכאל, וסוף-סוף חושבת על מישהו אחר"
"כן אני יודע" אמר פתאום ציון.
"מה אתה יודע?"
"אני יודע מי זה אפילו" אמר. "את שקופה ממש"
הרגשתי שהפנים שלי בוערות מרוב סומק. מי פתח את הפה, מי? שירז? לא נראה לי. דין? יש מצב. מי הגאון? או שהוא גילה לבד? ברור, תמיד ידעתי שהוא ילד חכם, שהוא מבין בעניינים האלה יותר ממני אפילו, ואני אנציקלופדיה לאהבה. הרגשתי כל-כך טיפשה פתאום. רציתי להסתיר את זה, אני מדברת איתו על דברים אחרים, והוא כבר יודע שאני אוהבת אותו. בגלל זה כל החברים שלו אומרים לו "הנה נטלי" ובגלל זה הם רומזים רמזים...אינעל דינאק, איך נפלתי. ל-ה-ת-ח-פ-ף מפה ומהר.
"מי אמר לך?" אמרתי, כשאני בקושי מסתכלת עליו. עמדנו על גשר קטן, עם מפל מתחת, המים זרמו, והפחד שיתק אותי מבפנים. בקושי יכולתי לדבר איתו.
"לא צריך שאף אחד יגיד לי, רק מסתכלים עליכם והכל ברור"
"מי? מה?" עכשיו כבר התחרפנתי.
"לירוןןן" אמר. "אתם לא זזים אחת מהשני"
פתאום רגשות מאוד מעורבים חנקו אותי. מצד אחד, התחשק לי לשחק איתו קצת, לגרום לו לקנאות אולי, אבל מצד שני, הוא עמד שם מולי, כל-כך יקר לי, כל-כך אהבתי אותו באותו רגע, ולא יכולתי לשקר לו. היופי שלו, החיוך התמידי, העור השחום של פניו, הגוף השרירי...הוא הטריף אותי לגמרי. חושיי נטרפו, האווירה מסטלה אותי לגמרי, והגעתי למצב שבו המוח שלי בקושי עבד. הוא פשוט דרש שאני אגע בו, אחבק אותו, ולא עשיתי את זה...
נשמות.. זהו להיום.. מחר אני מבטיחה להמשיךךךךך ותגיבווו הרבההה!!!!! לילה טוף!
לילה טוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
מחר על הבוקר השמךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
השמךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
השמךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
מחר כשאת מתעוררת שלחי לי הודעה מאמי
ותגידי שהמשכת את הסיפור כי אני מתה להמשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
את כותבת כול כך מעניין שאני חייבת לקרוא את כול הסיפורים שלךךךךךך
מחר על הבוקר את רושמת לנו השמךךךךךךךךךךךךךךך
דחוף תמשיכייייייייייייייייייייייייייי מחר!!
😁 בואנה זה כזה יפההה!!! :biggrin:
מחר אני ישר מיסתכלת על זה
ההודעה הראשונה שאני פותחת חח 😂
ואי אלוהיםםםםםםםםםםםםם 😊
מ-ה-מ-מ-ם!!!!! 😮
במילה אחתתתתתתתתתתת
מ-ו-ש-ל-םםםם 😮
אני מחכה כבר להמששך!!! :|
ממש יפה חח :biggrin:
QUOTE את כותבת כול כך מעניין שאני חייבת לקרוא את כול הסיפורים שלךךךךךך
מחר על הבוקר את רושמת לנו השמךךךךךךךךךךךךךךך
כןןןןןןןן!!!!! על הבוקר הודעה גם אליי!! =]
פשוט
מטורףףףףףףףףףףףףףף :wink:
"ציון" אמרתי לו בקול שונה לגמרי, יותר משוחרר, יותר נינוח. "אני ולירון רק ידידים, נשבעת לך."
"אבל זה הוא שאת אוהבת לא?" הוא היה קצת מופתע.
"לא..." אמרתי בשקט, אבל השקט לא נבע הפעם מביישנות אלא מהפחד שאני לא אעמוד בפיתוי הזה. "באמת שלא...אני אוהבת מישהו אחר"
עמדתי לידו, כששנינו נשענים על הגשר, הסתכלתי עליו. ופתאום המבטים שלנו נפגשו. ושוב, עור בצבע שוקולד, עיניים כהות ומהממות, ניצוץ קטן בהם, חיוך קליל אבל מסתורי, יופי פשוט קסום- הכל בלבל והטריף אותי. היינו קצת יותר קרובים ממה שאמורים להיות שני אנשים שכל היום עסוקים בלריב ולהציק, הריח של הבושם שלו דגדג אותי, והעיניים שלו הקרינו משהו מיוחד. והידיים שלי כבר לא היו בשליטתי וכך גם כל גופי. כל הפחד נעלם ברגע הקסום הזה, הלב המכווץ הרפה והתרכך בתוכי. הייתי שיכורה בלי אלכוהול, לא היה בי הגיון. הוא אבד, יחד עם כל השיקולים. באותו רגע, האהבה הזאת הפכה פתאום להיות מותרת, ולא אסורה. אותה אהבה שנדחקה לעמקי ליבי, הסתתרה מהעולם ודקרה אותי מבפנים בדקירות קטנות, כמו איבר שנרדם, אותה האהבה פרשה כנפיים והפכה להיות חלק מהותי ממני, חלק מהלילה המדהים הזה.
ולכן, לא עצרתי את עצמי כשהידיים שלי התקרבו אליו ונחתו בעדינות על הכתפיים שלו, והרגשתי את השרירים שלו, את ידיו החמות...לא עצרתי את עצמי כשהתקרבתי אליו עם הפנים ופשוט נגעתי בשפתיו עם השפתיים שלי...ידיי נגעו בו, והרגשתי שכל גופו נרעד פתאום לרגע...ואחר-כך גם הידיים שלו נגעו בידיי, וזה היה מגע שורף. נישקתי אותו כמו שאני רק יודעת...הוא הרפה קצת, והמשיך את הנשיקה, עדיין קצת לחוץ, הידיים שלו רעדו ברעד עדין כזה, והטעם של הפה שלו היה כל-כך מתוק. לא רציתי שהרגע הזה ייגמר ופשוט הייתי בעננים. ופתאום תנועת גוף לא זהירה שלו, מין ניסיון להשתחרר כמו שזה היה נדמה לי, העירה אותי. מיד התנתקתי ממנו, ועמדתי מולו, בפחד שקשה להסביר. פתאום כל האומץ והתשוקה נעלמו, והרגשתי כמו ילדה קטנה שעשתה שטות, כל-כך מבויישת שהתחשק לי למות.
המממממממממממממממממממממממממממממממממממשששששששששששךךךךךךךךךךךךך
ווואלייי קמה מוקדם בשביל הסיפור הזה חחח
ה-מ-שךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
קמתי********
נו את שמה עוד??
אני במתחח יוו!
איזה סיפור יפההה
שים המשךךך!!!!!!
נו המששך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יאווו............
אני פשוט בשוק...........!!!
איזה פצצה את כותבת!!!!!!!!!!
דיייייייייייי
שימי השמך!!!!!!!!
