מיכלללי תאומה שלללי .. מוקדש לך נסיכה
מהפרק הקודם
אבל הצחוק נעלם מהר, הם חזרו לבתים שלהם. הבקבוקים נשארו על החומה מול הבית שלי ואני התיישבתי בחזרה אל מול המחשב בודקת אם יש תשובות לדאגות.
וכן, היו תשובות. תגובה מקריסטנה1 שהיו לה תאומים בחודש רביעי, ותגובה מאורלי שהיא בחודש השמיני...
והייתה גם תגובה מד''ר אסייג...
המשך
פחדתי שאם אחכה למחזור יופיע לי הדימום הקל ואחשוב שזה באמת מחזור.
קריסטינה ואורלי כתבו והציעו לי ללכת לעשות בדיקות דם.
אומרים שבדיקות דם הן יותר אמינות מבדיקת הריון, אבל כדי ללכת לבדיקות דם צריך הפנייה מרופא המשפחה.
הרגשתי כל כך מתוסבכת. לא ידעתי איך להשיג את הטלפון של רופא המשפחה אם לא מאמא.
הייתי הקטנה בבית. הקטנה, השובבה והמפונקת.
והיה ידוע לכולם שאני ילדה מאוד לא עצמאית.
אם הייתי נכנסת לצרות בדרך כלל היו מוציאים אותי מהן.
אבל ברגע שנכנסתי לזאת, ידעתי שממנה רק אני יכולה להוציא את עצמי.
אבל פשוט לא יכולתי, התלבטתי המון ובסוף ידעתי שהתיכנון הוא לספר לאמא.
"אני רוצה לעשות בדיקת דם אמא" אמרתי נשכבת על המיטה הגדולה של ההורים מפריעה לה לקרוא את העיתון של הבוקר.
"מה קרה?" היא שאלה בטון הרגיל שלה עוד מביטה בעיתון
"אני רוצה לבדוק אם אני בהריון" אמרתי והעיתון הופסק לקרוא
"למה שתהיי בהריון?" היא שאלה, "שכבתם?"
"לא" עניתי מהר, "אבל זה מסובך..."
"יסמיני, את לא איזה מריה קדושה שיכולה להיכנס להריון מאלוהים... זה לא עובד ככה" היא חייכה
"בכל זאת, אני רוצה לעשות בדיקה"
"מאחר לך?"
"אני עוד לא צריכה לקבל"
"מתי כן?"
"עוד שבוע" עניתי
"אז בואי קודם נחכה למחזור"
"שני מתחילה לעצבן אותי"
"למה?" שאלתי
"היא יוצאת עליי בלי סיבה... עושה לי חכה חכה יום שני אתה בא ליסמין יש לי איתך דיבור"
"אה? למה?" שאלתי בתמימות מזוייפת
"זהו שאינלי מושג, דברי עם הילדה הזאת תעשי לי טובה ותסדרי לה תראש... כי אני לא הכי הבנתי מה היא רוצה ממני"
"אני אדבר איתה גוש"
"יופי מאמי.. מה ככה.. איפה את?"
"סתם, במיטה" עניתי "איך תבוא לפה?"
"אוטובוס בבוקר"
"התגעגעתי" אמרתי בשקט
"גם אני" שמעתי אותו מחייך ונושף עשן סיגריה
נזכרתי בלילה שהוא היה שיכור וישב מחוץ למועדון כשחברים שלו תפסו כוסיות בפנים.
על איך שדיבר...
"אפילו אם פאמלה אנדרסון הייתה באה מולי ואומרת 'סער אני רוצה אותך' לא הייתי מסתכל עלייה כי אני רוצה רק אותך"
עכשיו רק הבנתי כמה השיחות שלנו מתייבשות, כמה אני מתחילה להשתעמם - כמו תמיד.
חשבתי שאיתו זה אחרת.
כל הסיפורים של לפני השינה שהיה ממציא לי, עוד לפני שנקראנו חברים רשמית.
דיברנו מהבוקר עד הבוקר.
אבל עכשיו הדברים השתנו. השיחות שלו הופכות להיות מסוננות במקום להיענות בלי מחשבה שנייה.
שקרים מתחילים לצוץ אחרי הרבה פעמים שלא עניתי .
"איבדתי את הפלאפון, הרגע מצאתי אותו"
"איפה היה?"
"באחד התיקים שלי אבל על שקט... סורי מאמי"
מאמי מאמי מאמי כל היום... התחלתי להיגעל - כמו תמיד.
הילדה הקטנה, השובבה והמפונקת תמיד מחפשת ריגושים חדשים... טיפוסים שונים.
שהלב לא יעצור לשנייה. תמיד ללכת, לפעמים לרוץ ובלי לעצור.
כשעוצרים השיעמום משתלט והאהבה נעלמת.
עבר יום ואני וההורים נסענו לאחותי ובעלה לארוחת ערב.
באותו יום אמרתי לסער שיכול להיות שאני אקפוץ גם אליו אם אני אוכל.
בנסיעה אל אחותי בן שלח לי הודעה.
"תקשרי אלי שתראי תהודעה אני צריך לדעת אם את באה אלי או לא..?!" קראתי על הצג
"לא" שלחתי חזרה.
סער התקשר, לא עניתי. אני לא מדברת בנסיעות עם ההורים.
בפלאפון אני מדברת בצורה שההורים לא אוהבים.
"לא יכולה עכשיו.." שלחתי לסער אחרי שהרטט פסק
הוא התקשר שוב.
"חח יואו אמרתי לך אני לא יכולה עכשיו"
"תעני רגע!" הוא שלח חזרה והתקשר בפעם השלישית.
"אמרתי לך אני לא יכולה עכשיו סער! מה לא מובן?"
"נו שתי דקות יסמין.. נו.. אני צריך לדבר איתך" קראתי
"לא יכולה עכשיו ! תגיד מה לא מובן כדי שאני אסביר!" שלחתי חזרה מתעצבנת
לקח זמן עד שההודעה הגיעה... אבל אחרי דקה הרגשתי שוב את הרטט
"לא מובן לי למה את לא עונה.. ולא רק ביומיים האחרונים..!!! תשמעי אם בא לך לשחק אזז וואלה אין לי זמן לזה..!!! אז תגידי לי עכשיו שאני יידע.." ההודעה הגיעה בתור ארבע הודעות אחת אחרי השנייה ועם כל הודעה הרגשתי אדומה יותר ויותר.
"מייי משחק איתך!? אל תעצבןן אמרתי לך איבדתי תפלא. . ואם אתה מרגיש שאני משחקת איתך ואינלך זמן בשבילי או בשביל זה, אתה יכול ללכתתת! אתה יודע אנלא מחזיקה קצר איתי" כתבתי מהר ושלחתי.
הבטתי מחוץ לחלון והצלחתי לנשום.
כנראה הקלדתי את ההודעה בלי לקחת אוויר.
ואז שוב הורגש הרטט.
"טוב איך שבא לך.. שתחליטי אם בא לך לחזור לקשר אז תודיעי לייי!!!!!!!!!!1..."
"וואי סער תחליטמה אתה רוצה. . לדבר או לנתק תקשר. . ונגמרת לי הסוללה עד שאני אגיע"
"מתי את חוזרת הביתה? ואני לא רוצה לנתק....!!! אבל אני לא מבין אותךךך..."
התעלמתי מההודעה האחרונה. חייכתי להזדמנות שאני אוכל לדבר איתו בצורה נכונה ולא דרך מקשים.
אבל שוב הרטט הורגש.
"תתקשרי אלי שתוכלי... יסמינוש אני מחכה לטלפון ממך.. אל תאכזבי אותי...."
שמחתי שהוא נרגע ושהוא שולט בעצמו והמשכתי להביט בחלון כל הדרך עד תל אביב.
הבלגתי וחיכיתי לראות מה יהיה ביום שני, והוא היה בכלל לא כמו שדימיינתי.
"אמא! תפתחי!" צעקתי מהחדר זורקת את המגבת ומוצאת מהר מה ללבוש
"מה לפתוח?" שאלה בצעקה
"את הדלת! סער שם!" אמרתי קופצת מנסה להיכנס לשרוואל לבן שאני ונוי קישקשנו עליו.
"מי?"
"סער!" עניתי ולבשתי מהר גם חזיה וגופייה.
"איפה?"
"בדלת! אמא! תפתחי -א-ת- הלא משנה..." אמרתי יוצאת מהחדר מסתכלת במראה שבכניסה לראות שהכל בסדר ופתחתי את הדלת.
"אה... תגידי שהוא בדלת" אמרה אמא שלי שבדיוק הגיעה לכניסה
"פדידה!" חייכתי והתנפלתי עליו. התרגשתי כשהוא בא.
"היי סער" חייכה אמא שלי
"היי אמא" הוא ענה
"אמא?" שאלתי בחיוך
"וואו וואו, לאט" היא חייכה וירדה בחזרה למטה לפסנתר שלה
"גררר יפה שלי" הוא גירגר מדגיש את הפ' כמו שתמיד נהג לעשות.
חייכתי ונכנסנו מחובקים לחדר שלי טורקים מאחורינו את הדלת.
בכל הפעמים שנפגשנו היו יותר נגיעות מאשר מילים.
כך גם הייתה הפעם הזאת שנפגשנו. זה הפריע לי... אבל יותר מאוחר... נהנתי מכל רגע.
הוא פקח את עיניו חייך והעיף מבט בחדר שלי עד שעיניו התקבעו על השולחן שהיה מאחורי
"איך הייתה הנסיעה?" שאלתי מלטפת את פניו באצבעותיי
"הנסיעה הייתה בסדר... מאמי? זאת בדיקת הריון?" הוא שאל עדיין מקובע על השולחן מאחוריי
הסתובבתי להביט ועל השולחן הייתה הקופסא הורודה והארוכה עם ההוראות המקופלות והמקל הארוך והלבן.
יאוץ' ..
המיסמוסים בפרק העתקתי אותם בדיוק כמו שנכתבו .. חוץ מהשמות .. יואו כמה התבלבלתי בשמות בפרק הזזזזה . .
קיצווור : כתבתי אותם בדיוק כמו שהם .. אז סלחו לי על האותיות הכפולות והשגיאות כתיב שיש לבן (:
היינו אמורים להיפגש היווום . . גררר לא יצצצצא .. מתגעעגת לבנאדם רצצצצח .
אווווווווווהבת . . ומצטערת שצא מעפני . . וכל שתי דקות התנתק לי האינטרנט. . איזה עצבים. . מזל אני מעתיקה ..
צ'אוץ' (:
אתר האהבה הישראלי