שיררררקע דארלינג [: מוקדש לך מהממת שלי (:
מהפרק הקודם
"אתה מדברים אליי ברמזים.. על מה אתם מדברים?"
"יסמיני, בכל הפלה יש סיכון לעקרות" אמר אבא שלי
"הסיכויים לסיכונים האלה קלושים אבל, לא?" שאלתי קצת מודאגת.
"זהו... שלא" ענה אבא שלי.
נעלם התיאבון.
המשך
"טוב אני עולה" אמרתי מניחה את המזלג ששיחקתי בו על הצלחת.
"כל כך מהר?" שאל אבא
"קבעתי עם נוי וקארין" אמרתי עולה במדרגות
"קחי מפתח" צעקה אמא, "ותהני"
הריח של הבישול התחלף בריח המתוק של הנרות בחדר שלי.
התיישבתי אל מול המחשב עם בדיקת ההריון לידי.
נכנסתי לגוגל והקלדתי 'סיכוני הפלה'.
המון מאמרים בנושא הפלה אבל בשום מקום לא הוזכרו הסיכונים.
מכתבה לכתבה, ממאמר למאמר עד שהגעתי לתגובות בפורום לידה.
לכל הגולשות הייתה חתימה זהה של מד חודשי של הריון.
לכל אחת הסמן סימן בעוד כמה זמן היא צריכה ללדת או באיזה חודש היא.
נרשמתי ורק לי הייתה חתימה ריקה.
נכנסתי לפורום המתאים לשאלות ותמיכה ששם הרופאים המוסמכים עונים ורשמתי את הבעיה שלי
בזמן שחיכיתי לתשובות שיחקתי עם הקופסא הורודה והארוכה באצבעותיי ובכל פעם שהסתובבה סיבוב שלם פתחתי קצה אחד.
קצה ועוד קצה ועוד קצה... ומתוך הקופסא גלשה שקית פלסטית לבנה ארוכה ואטומה ודף הוראות מקופל.
בתנועות עיניים מהירות עברתי על ההוראות עד שנשמע רטט על השולחן.
'SHANI מחייג אלייך' נכתב על הצג.
"יאלו" עניתי
"שמנה את באה יורדים לאבו גוש?"
"לא יודעת מאמי, בלי מצב רוח"
"אנחנו נעשה לך, אוספים אותך ב11 וחצי מאמי, תהיי מוכנה ונדבר"
"נדבר"
"ביי מאמי"
"ביי" אמרתי וניתקתי והרגשה רעה עטפה אותי.
רק רציתי לשכב.. אבל נרדמתי וכל מה שהצלחתי לחלום עליו זו מיטה לבנה ארוכה שסביבה היו וילונות לבנים.
רטט.
'SHANI מחייג אלייך' האור הכאיב בעיניים ומיהרתי לענות.
"אה?"
"בובי?! צאי חומד אנחנו בדרך אלייך" אמרה וברקע נשמעה מוזיקה חזקה
"אה? איך?" שאלתי והבטתי בשעון קרוב
"בונא ילדה מה חרפת עכשיו?"
"טוב שני.. מתארגנת" אמרתי מביטה בשעון שמחוגיו קפצו בשלוש שעות וקמתי מנתקת.
זרקתי על עצמי בגדים וניקיתי את האפור שנמרח ובחוץ כבר נשמעה צפירה.
"ביי" צעקתי אל הבית ובדיוק כשההורים באו לשאול שאלות "אני עם הפלאפון!" הוספתי בצעקה ויצאתי נועלת את הדלת.
שני היחידה שהכירה גם אותי וגם את סער.
אבל החברות שלי ושל שני לא הייתה אמיתית.
הכרנו בגן טרום חובה ומאז החברות שלנו בעליות וירידות.
היא גרה בכפר קטן, מוצא עלית, שהיה קשור לירושלים ואני ביישוב עצמאי, מבשרת ציון 10 דקות ממנה.
היא הלכה לבית ספר בירושלים ואני לבית ספר במבשרת.
מאז כל אחת קיבלה אופי שונה והתרחקנו.
הדבר היחיד שקירב אותנו זו הכייפת ששם אני הכרתי את סער והיא הכירה את החבר הנוכחי שלה - יאן.
"שמנה, סורי הערנו אותך" אמרה שני מסתובבת מהמושב הקידמי לאחורי ונתנה לי נשיקה
"יסמיני, את צריכה טיפה לצאת מהבית יא דיכאונית" אמר אברם
"טוב טוב חלאס, מה נהיה?" שאלתי ונתתי נשיקה גם לדניאלה ויאן שהיו במושב האחורי איתי.
אברם החזיר את המוזיקה ונסענו לאבו-גוש.
כפר ערבי יהודי שהנוער של מבשרת אהב לתפוס שם ראש.
"מה מאמי? מה המנחוס?" שאלה שני כשהתרחקנו מכל השאר
"יש מצב אני בהריון" עניתי
"עלאק.. מסער?"
"כה, אבל תרגיעי... אל תספרי לו עדיין, למה אנלא בטוחה"
"אני אהרוג ת'תימני הזה! בסבא!"
"אמרתי תירגעי" חייכתי צוחקת
"מאמי זה לא צחוק, איך לא אמרת קודם?"
"יום שלישי הייתי אצלו.. ורק יום אחרי כזה איכשהו חשבתי על זה והבנתי שיש מצב"
"עשית בדיקה?"
"צריכה לחכות שבוע עד שיהיה אפשר"
"ווא ווא איך את מצליחה ככה?"
"בקטנה.. תכלס אני מחכה למחזור"
"מתי הוא צריך לבוא?"
"עוד שבוע וחצי"
"שמעי ! הוא הכניס מישהי קטינה להרין! זה לא צחוק!"
"טוב חלאס מאמי .. אמרתי אני לא בטוחה" ניסיתי להוריד אותה מהלחץ.
"את צריכה לספר לו"
"אני ארגיש סתומה שאני מספרת לו שאני רק 'חוששת' שאני בהריון.. יענו בקושי היה שם משהו"
"מה כן היה?"
"חדירה.."
"יסמין!"
"אבל בקטנה כזה! רק הגשתי אותו בפנים וישר הוצאתי" שוב ניסיתי להרגיע אותה וחייכתי
"האדישות שלך הורגת אותי! הורגת! עכשיו בואי לעשן" אמרה תופסת לי ביד וקמה
"לא מעשנת" אמרתי קמה
"אה גם את?" חייכה
"מה קרה הפסקת לעשן?" שאלתי אותה
"יאן" חייכה חיוך מאוהב
"הוא אמר לא לעשן אז את לא מעשנת?" שאלתי מחייכת חזרה ושתינו הסתכלנו עליו ועל אברם משחקים שש-בש כשביד של אברם סיגריה וביד של יאן צינור נרגילה.
"כה.. אבל את יודעת.. לוקחת מידי פעם, פשוט חייבת"
"תזהרי" לחשתי והתקדמנו אליהם
"מי שמדברת על להיזהר..." לחשה לי חזרה ונגעה לי בבטן.
חזרנו בשלוש לפנות בוקר. והתיישבנו מול הבית שלי שותים קצת מהוודקות שהיו במכונית של אברם.
אברם ויאן התחילו לעשות חיקויים מהמופע של אלי ומריאנו, וכולנו קיבלנו כאבי בטן מהצחוק.
מזמן לא צחקתי ככה.
אבל הצחוק נעלם מהר, הם חזרו לבתים שלהם. הבקבוקים נשארו על החומה מול הבית שלי ואני התיישבתי בחזרה אל מול המחשב בודקת אם יש תשובות לדאגות.
וכן, היו תשובות. תגובה מקריסטנה1 שהיו לה תאומים בחודש רביעי, ותגובה מאורלי שהיא בחודש השמיני...
והייתה גם תגובה מד''ר אסייג...
פי פו פה .. לא רגילה למחשב הזזזה .. לא ידעתי שיש גם הדבק בתפריט העליון של החלון הזה . .
קיצר הסתדרתתתי .. [: סוווורי סווורי על השבוע המגעעעיל הזה..
פשוט אינלי הרבה זמן על המחשבים שיש בבית . . ושלי לא נדלק יותתתר. אבל מזמין טכנאי שבוע הבא ונקווה לטוב. (:
אוווווווווהבת
אתר האהבה הישראלי