הפרקים האחרונים כתובים בצורה שונה
אם שמתם לב
בגלל ההתרחשות.
מואהה ענקית...תיהנו.
(מקוצר)
הוא רצה לראות אותי שם,
עירומה ומושפלת
והוא גם צחק.
בדיחה.
אני בדיחה.
אז למה.....למה אני לא צוחקת?
ואני בוכה
וגם כבר מתחננת לרחמים
שיעזוב, שייתן לי למות בשקט
את הילדה שבי הוא לקח
עכשיו כבר לא תמימה
עכשיו מלוכלכת
רק רוצה ללכת.
"תן לי לעזוב...בבקשה...אם תיתן לי ללכת אני לא אגיש תלונה."
אמרתי בקול כאוב וצרוד
כאילו חתכו לי את הגרון.
הוא התקרב אליי
תפס לי את הגרון
חנק
אמר מילים שלא אשכח
"לא קרה פה כלום
ואם מבחינתך קרה-את מתה"
עזב
השתעלתי
"שמעת,שרמוטה!?"
הוא צעק לעברי
"כן..."
אמרתי ובלעתי את הדמעות המרות
הוא שיחרר את האזיקים
"עופי לי מהפרצוף."
לקחתי את הבגדים הרטובים, את שלו כבר לא רציתי.
התלבשתי בחדר המדרגות,
בוכה
נזכרת
לו רק עידו היה פה...לו רק עידו היה פה לחבק אותי ,
להעיר אותי.
כשחשבתי שאני בתוך סיוט כששמעתי מה קרה לעידו...
ראיתי בעצמי מה זה סיוט.
חור בנפש
שלוקחים את הדבר הכי יפה בך
והופכים אותו להכי מכוער
הכי נבזי
הכי שפל ומגעיל.
חזרתי הבייתה
ברגל
בגשם
חושבת
על מה שקרה, מה שיקרה
אני כבר לא בתולה
כל מה שדמיינתי על הפעם הראשונה
היה סתם
פנטזיה
אשליה
שזה יקרה
ויהייה יפה
........ואולי....חשבתי שזה....אולי יקרה........
עם עידו.
ועכשיו עידו אין,
בתולים אין,
רק כאב יש
לא, גם זה אין.
רק חור.
כלום.
ריק.
ואין, לא נותר דבר.
הרגשתי כמו קליפת אדם
דפקתי על הדלת
לא פותחים
כאב לי הראש
ראיתי שחור
ולפני ששמתי לב
התמוטטתי על מפתן הבית.
"שני?"
התעוררתי בבוקר
אמא העירה
"מה את עושה כאן?!
בטח חטפת דלקת ריאות!"
"לא אמא אני מרגישה בסדר..."
"בואי בואי נכין לך תה.."
ובאתי הבייתה
וחשבתי רק על אתמול.
ואמא בהתלהבות
"נו אז איך היה אתמול?"
"סיוט"
"מסכנה...חבר שלך חולה..."
חיבקה אותי
למה היא לא רואה מעבר?
אבל ניצלתי את החיבוק
חיבקתי אותה חזק
בכיתי
"אמא אני אוהבת אותך"
ובלילה...מנסה להירדם
מנסה לא לחשוב
אבל אני חוזרת להרגיש
את הנגיעות שלו
את הריח שלו
את מה שהוא עשה לי
הלוואי שזה היה רק הסקס
רק הפעם הראשונה
אבל זה יותר מזה
הוא פשוט השמיד לי את הנשמה.
ולא מפסיקה לחשוב
על איך שעכשיו הייתי רואה עולם
אם הוא היה רק קצת יותר...
קצת יותר בן-אדם.
לפתע אבן פורצת מהחלון
ושוברת את הזכוכית...
אתר האהבה הישראלי