(מקוצר)
השתגעתי מהכאב.
לראות אותו שם, חסר אונים, חיוור,פצוע,ישן..
זה כאב לי כל כך.
הייתי רוצה לחבק אותי חזק, אם לא היו את כל הצינורות והמחטים האלה סביבו..
הרופא נכנס לחדר...
"אתם מעוניינים בדיווח על מצבו?"
"כן..."
עניתי בקול מפוחד, מביטה לעבר הרופא בעיניים לחות וכואבות.
הוא הביט אל הדפים שבידו מעבר למשקפים העבים שלו.
"המצב הפיזי שלו בסדר. יש לו שבר ביד ובמותן, אך שמנו לו קיבועים וזה צריך להתאחות תוך שבועיים
או יותר.
אבל יש לנו פה פגיעה במוח ברשתית,באונה השמאלית.
חוששני, שהוא שקע בתרדמת. איני יודע מתי הוא יתעורר, זאת לא צריכה להיות תרדמת ארוכה.
אבל הפגיעה המוחית שהוא חווה יכולה לגרום לשכחה חלקית או מלאה. אני לא צריך להסביר מה זת שכחה, נכון?"
לבי נצבט, לא, נקרע.
הדברים שהוא אמר, שהוא ישכח.
אולי הוא ישכח כל מה שהיה בינינו.
אולי,הוא ישכח אותי.
"אם הוא יתבלבל, אם יהייה לו קושי בשפה אנא אל תכעסו עליו. הוא צריך המון תמיכה."
רכנתי לעברו מעבר למכשירים ולצינורות.
ליטפתי את פניו הרכות והחבולות.
"בואי" אמר לי אחד הילדים.
"לא!" צעקתי
"אולי תשתקו!?" צעק לעברינו איש מעבר לוילון ההפרדה.
פתחנו את הוילון.
הייתי בהלם.
פשוט בשוק.
"אהה הנה השרמוטה!"
הוא אמר לי.
היה זה אביו של עידו.
שכחתי, הוא לקה בשבץ, גם זוהי פגיעה מוחית.
מהם הסיכויים שיאשפזו אותם יחד!?
ברחתי הכי מהר שיכולתי מהחדר.
פגשתי את האחות בדרך החוצה.
"תקשיבי אם עידו יתעורר תתקשרי לסלולארי שלי..."
אמרתי לה ורשמתי לה את מספר הטלפון שלי.
יצאתי החוצה.
כבר 3 בלילה.
מפתח לבית לא היה לי.
ולהעיר את אמא?
לא...
דודי, חבר של עידו היה שם איתי.
"דודי אני יכולה לישון אצלך?"
שאלתי אותו..
"בטח! רוצה ללכת עכשיו?"
הוא היה מאוד חברותי.
"כן...."
נכנסנו לאוטו שלו,
איזה כיף לו, בן 18... אני גם רוצה כבר אוטו.
הגשם לא הפסיק לטפטף.
הגענו לביתו.
נכנסנו.
"אתה יכול להביא לי חולצה ומכנסיים שלך?
רק עד ששלי יתייבשו מהגשם..."
הוא לא ענה, ישר הוא הלך להביא לי.
הוא חזר ונתן לי את הבגדים.
נכנסתי לשירותים להחליף וכשיצאתי
נכנסתי לחדרו.
הוא היה שם.
ישר אחרי שנכנסתי הוא מיהר לנעול את הדלת.
"למה אתה נועל?" שאלתי.
"שששש...." הוא סתם את פי ותפס את ידי בחוזקה ובכאב.
כששתי ידיי כבולות בידיו,
והוא סותם לי את הפה
הוא הפיל אותי על המיטה שלו
ונשכב עליי.
נאבקתי, לפחות ניסיתי, ודמעות היו לי בעיניים.
ניסיתי לצעוק אך
אין שומע.
המשך יבוא.
