=פרק 210=
בן החל ללכת אחורה באיטיות, כל המבטים הופנו אליו.
"לאן אתה הולך?", שאלה נועה, "אם אתה נכנס לקיוסק אז תביא לי עוד דיאט קולה"
בן: "לא, לא... אני... אני חייב לעוף ו..."
נועה: "לאן?"
נסטיה: "מה עובר עליך?"
בן: "שכחתי שיש לי איזה... איזה עניין לסדר, אני... אדבר איתך, טוב?", הוא פנה לנועה ועשה עם ידו סימן של 'אני אתקשר אלייך'.
נועה: "חכה רגע!", קמה גם היא מהכיסא והלכה אחריו
בן: "מה?", הוא הסתובב אליה והביט בה בקוצר רוח
נועה: "אתה אפילו לא אומר לי שלום כמו שצריך"
הוא נשק על שפתיה נשיקה יבשה והלך לכיוון המכונית שלו.
"אני לא יודעת מה עובר עליו, בחיי", נועה אמרה בעצבים וחזרה לשבת על יד הדר
אסף: "בכלל, שמתם לב שבזמן האחרון הוא מתנהג מאוד מוזר?"
נטלי: "כן, מאז שמיטל... מתה, הוא..."
נועה: "מה, מיטל, מה?!", היא קטעה את דבריה בכעס, "כל דבר אתם ישר מכניסים אותה לשיחה, זה לא בגללה, עוברים עליו עוד דברים, אני חברה שלו, אתם יודעים!", היא קמה לכיוון המקרר ולקחה עוד פחית
קרה של דיאט קולה. זה לא היה נכון, הרי על בן לא היו עוברים עוד כל מיני משברים או דברים אחרים.
--------------------------------------------------------------------------------
הדבר הראשון שבן עשה ברגע שנכנס לחדרו היה להדליק את המחשב, בזמן שדף האינטרנט עלה הוא זרק את צרור המפתחות אל המיטה והתיישב במהירות על כיסא המחשב השחור.
"נו כבר!", הוא האיץ בו, כאילו מדבר אל מישהו שמבין אותו.
תחילה, הוא החליט לחפש את אמיר באתר מקושרים, הרי כמעט לכל אדם היום יש מקושרים.
הוא הקיש את שמו ב'חיפוש', בחר בעיר אילת וחיכה לתוצאות.
לא נמצא אמיר באילת מעל גיל 18, מוזר.
לאחר מכן הוא נכנס לאתר של בזק, מחפש מישהו אמיר באילת, זה נתן לו תוצאה אחת השייכת לרשת אורנג'.
"המנוי שאליו חייגתם איננו מחובר", אמרה המזכירה ובן ניתק את השיחה בעצבים.
--------------------------------------------------------------------------------
כעבור כמה ימים
--------------------------------------------------------------------------------
מאיה פקחה את עיניה והביטה מיד אל השעון הגדול המוצב על השידה שצמודה למיטתם, 06:34,
מה שאומר שיש לה עוד קצת זמן לפני היציאה לעבודה.
לאחר שסיימה את הארגונים הראשונים של הבוקר היא פסעה באיטיות לעבר המטבח, שם הופתעה לגלות שולחן ערוך למופת.
"אתה הכנת את כל זה?", היא שאלה את דורון שבדיוק הוציא סכו"ם מהמגירה.
"כן, קמתי מוקדם ואת יודעת... אף פעם לא יוצא לנו לאכול ארוחת בוקר ביחד, בדרך כלל אנחנו מכינים לנו סנדוויץ', וגם זה בקושי"
מאיה התיישבה על אחד הכיסאות ומזגה לכוס השקופה מיץ תפוזים, "תודה, זה באמת נחמד מצדך", היא חייכה.
דורון: "בתאבון, אהובתי"
מאיה: "בתאבון"
דורון: "תקשיבי...", הוא אמר לאחר כמה דקות, "אני... אני באמת מקווה שאת לא כועסת עלי"
מאיה: "בקשר למה?"
דורון: "בקשר לריב שהיה לנו השבוע... את התנהגת ממש מוזר אחרי זה"
מאיה: "אני יודעת, אבל... אתה צריך להבין אותי, דורון. אני לא יכולה ככה, אתה כל הזמן יוצא איתם,
אתם נפגשים כל שבוע, אני.. אתה רואה אותי יוצאת עם חברות שלי כל שבוע?"
דורון: "לא, אבל את יכולה לצאת איתן אם את רוצה"
מאיה: "אז זהו, שזה לא נראה לי בסדר לצאת כשאני נשואה"
דורון: "למה לא? זה שאנחנו נשואים זה לא אומר שאנחנו נמצאים בכלא..."
מאיה: "וטוב שלא הפכת אותי לסוהרת הראשית", היא אמרה וחתכה את הטוסט לשניים.
דורון: "אני לא אמרתי את זה"
מאיה: "אבל אתה בטח חושב ככה"
דורון: "מאיו'ש, דיי, אני לא רוצה לריב גם היום"
מאיה: "אני לא רבה איתך, אני בסך הכל אומרת שזה לא נראה לי בסדר לצאת כאשר נמצאים בזוגיות כזו, כשכבר נשואים"
דורון: "אני לא מבין אותך, באמת. אני מכיר זוגות שהגברים בוגדים בנשים שלהם, לא שואלים אותם כלום ואני... אני מכבד אותך, מעריץ אותך, את כמו... את נסיכה בשבילי, והדבר היחיד שאני מבקש זה פעם בשבוע להיפגש עם החברים שלי, למה את לא מסוגלת לקבל את זה?"
מאיה: "אתה יודע מה?", היא אמרה לאחר דקה של שתיקה, "בסדר"
דורון: "מה בסדר?"
מאיה: "בסדר, אני... אני מסכימה, אין לי בעיה עם זה, אתה צודק, אבל בתנאי אחד... שתספר לי כל מה שאתם עושים כשאתה חוזר"
דורון: "באמת?", הוא חייך
מאיה: "כן... אם זה מה שיעשה אותך מאושר", היא התקרבה אליו ונשקה בעדינות על שפתיו
דורון: "אני שמח שאת חושבת ככה, שאת מבינה אותי סוף סוף, כי באמת שאין לך בגלל מה לדאוג"
מאיה: "ואני מקווה שאני לא טועה"
דורון: "ברור שלא"
מאיה: "טוב, אם נמשיך לשבת לנו ככה אנחנו נאחר בסוף אז..."
דורון: "כן אה? שנזוז?"
--------------------------------------------------------------------------------
נועה התיישבה על מיטתה הוורודה וקרעה בהתלהבות את המעטפה החומה שקיבלה,
בפנים היה הקטלוג העבה של דיזל אליו הצטלמה החודש, היא דפדפה בין הדפים ואהבה כמעט את כל התמונות.
"אמא, אמא!", היא ירדה למטה במהירות והתיישבה על ידה, "ראית?"
"תראי לי", היא לקחה ממנה את הקטלוג והביטה בתמונות. נועה באמת יצאה מדהים בכל התמונות, היא הייתה פוטוגנית בטירוף והבגדים באמת החמיאו לה.
"זו לא קצת... אמ... פרובוקטיבית?", שאלה קייט והצביעה על התמונה בה נועה לבושה בג'ינס כהה ובחזיית בגד-ים אפורה.
נועה: "היו כאלה שהצטלמו בלי כלום, הנה תראי...", היא העבירה כמה דפים קדימה, "אה, ורואה את זה?", היא הצביעה על אחד הבחורים, "זה ערן, שסיפרתי לך עליו"
קייט: "דווקא חמוד"
נועה: "אבל בן יותר, נכון?"
קייט: "כן... האמת שאני לא מבינה למה בן לא הולך להיות דוגמן בעצמו"
נועה: "עזבי, שלא יכנס לו עוד ג'וק למוח, מספיקות לי הבנות שמקרקרות סביבו גם עכשיו"
קייט: "מה איתו באמת?"
נועה: "לא יודעת, באמת", היא אמרה ביאוש והניחה את הקטלוג על השולחן בסלון, "הוא מתנהג לפעמים ממש מוזר ו..."
קייט: "מה זאת אומרת?", היא קטעה את דבריה, "נראה לך שהוא מתראה עם עוד בנות?"
נועה: "לא, מה פתאום, נראה לך?!, אני... לא יודעת איך להסביר, לדוגמה לפני כמה ימים, בקיוסק, רק דיברנו על מיטל, ולא יודעת מה הלך שם הוא קם מהמקום ואמר שהוא צריך ללכת, אמר לי שלום בנשיקה מגעילה, יבשה כזו ונסע. מאתמול בלילה הוא לא התקשר בכלל, עכשיו עוד מעט כבר ערב"
קייט: "ניסית לדבר איתו על זה? אולי... אולי יש משהו שמפריע לו, את יודעת"
נועה: "אין, לא קורה לו שום דבר, הוא פשוט מוזר"
--------------------------------------------------------------------------------
גולן ובן שילמו למוכר בקיוסק ויצאו החוצה, הם התיישבו במכוניתו של בן.
"אם נופל פירור אחד אני הורג אותך", בן אמר ופתח את פחית השתייה שלו.
"אל תדאג, אחי", גולן חייך והחל לאכול מהטוסט.
גולן: "שומע... אני, האמת שיצא לי לחשוב הרבה על מה שדיברנו"
בן: "על מה?"
גולן: "על כל העניין הזה עם מיטל וזה...", הוא ענה בפה מלא
בן: "תקשיב, רק תעשה לי טובה... בוא נדבר על משהו אחר, לא עליה, טוב? כאילו, עד... עד לכאן"
גולן: "טוב, אין בעיה"
בן: "מה איתך, ניסית לחפש עבודה?"
גולן: "שאלתי כמה חנויות וזה... אבל לא, לא צריכים"
בן: "מוזר"
גולן: "מה מוזר?"
בן: "לא יודע, חשבתי שקל למצוא עבודה פה באזור. נכון אסף? זה שאז ישב איתנו אותו יום בקיוסק, מהכיתה שלי?"
גולן: "נו?"
בן: "אז הוא גם הלך לחפש עבודה ומצא באותו היום"
גולן: "וואלה? זה אחד עם מזל זה"
בן: "אם לא הייתי בנבחרת הייתי גם מחפש עבודה נראה לי"
גולן: "אתה? בלי להעליב אבל... אתה נראה אחד טחון, מה אתה צריך עבודה?"
בן: "למה לא?"
גולן: "תראה איזה אוטו יש לך י'א דפוק, ב.מ.וו שאם אני אעבוד עד גיל 40 לא תהיה לי מכונית כזאת"
בן: "זה ההורים קנו לי לפני שנה"
גולן: "רואה? אז בשביל מה אתה צריך עבודה?"
בן: "אי אפשר לחיות כל החיים על חשבונם"
גולן: "לי זה לא היה מפריע", הוא צחק, "היי, מה זה?", הוא שאל והרים מהרצפה את הקטלוג של דיזל.
בן: "אהה, זה הקטלוג של נועה, נו, מה שהיא טסה לחו"ל להצטלם שם"
גולן: "בואנה, זאתי... איזה גוף", הוא אמר ובן שלח לו מבט מזהיר, "סליחה אחי, אבל באמת, מושלמת"
בן: "חבל שבאופי היא לא כזאת", הוא מלמל
גולן: "כן, יש לה את הקטעים האלה, ואני עוד לומד איתה בכיתה... רואה את זה כל יום"
בן: "ואני בכלל... סובל את השטויות שלה כבר כל התיכון והחטיבה נראה לי"
גולן חייך והמשיך לאכול.
בן: "חוץ מזה, כמעט ואין לנו בנות נורמליות בבית הספר, לכל אחת יש את הדפקה שלה"
גולן: "כמו מה למשל?"
בן: "נטלי, לדוגמה"
גולן: "מה איתה?"
בן: "כמה שהיא סבבה והכל, היא חמומת מוח ברמות שאי אפשר לתאר בכלל"
גולן: "כן, דפוקה זאתי, מביאה לי את העצבים"
בן: "היא כזאת", הוא חייך, "היא מתעצבנת מהר"
גולן: "ועוד היא חושבת שעלי היא יכולה לעשות פוזות"
בן: "מה, קרה איתה משהו?"
גולן: "נההה... לא משהו רציני, בכיתה, אני יורד סתם על ההומו הזה, החדש, לאון, היא ישר מגנה עליו, יענו, מי דיבר איתך בכלל י'א שרמוטה?"
בן: "וואו וואו.... תרגיע אחי, היא דווקא סבבה, ולמה אתה יורד עליו?"
גולן: "מביא לי עצבים"
בן: "אתה והיא עוד תהיו ביחד בסוף, שני עצבניים"
גולן: "עם לייזר אני לא אגע בה, מגעילה"
בן: "טוב, במילא יש לה מישהו"
גולן: "וואלה? מי? לא שאני מתעניין או משהו אבל..."
בן: "איזה אחד, רועי, דווקא לא משהו הקשר שלהם לפי מה שהבנתי ממנה"
גולן: "כייף לו אבל, יש לה גוף טוב לזיון"
בן: "רק על זה אתה חושב, אה?"
גולן: "אתה בטוח שאתה גבר, אחי? לא, אני רציני.... אך פעם לא הסתכלת על בנות אחרות חוץ מנועה?"
בן: "מה? ברור ש... שכן, אבל לא יודע, לא נמשך לאף אחת"
גולן: "הייתי מציע לך לבדוק את זה"
בן: "אל תשגע אותי"
גולן: "צוחק איתך אחי, מה יש לך"
בן: "סתם... אבל נגיד כשהייתי עם מיטל לא הייתי מסוגל להסתכל על אף אחת, כאילו... היא הייתה ממש מושלמת, לא יכולתי לבקש יותר מזה"
גולן: "אמרת שאתה לא רוצה לדבר עליה, לא?"
בן: "צודק, צודק"
--------------------------------------------------------------------------------
"איזה כייף שבאת אליי", נועה חייכה והתיישבה על המיטה, על יד הדר, "ממש השתעממתי כל היום הזה, ושובל, גם כן זאת, פתאום נהיו לה עיסוקים"
הדר: "את יודעת, ראיתי את הקטלוג, יצא ממש יפה, באמת"
נועה: "תודה", היא חייכה, הפלאפון שלה צלצל, 'ליהי המכוערת', "חכי רגע", היא ענתה לשיחה
נועה: "תראו, תראו מי מתקשרת... מה קרה?"
ליהי: "תירגעי, בסך הכל התקשרתי בשביל לברך אותך על הקטלוג, יצא ממש מגניב, וגם על הפרסומת, יצא לך לראות אותה?"
נועה: "וואלה? הפרסומת כבר משודרת? לא ראיתי..."
ליהי: "כן, חתכו אותי לגמרי, רואים אותי רק בהתחלה ואותך רואים במשך כל הדקה ו-20 שניות האלו... מעניין מה עשית בשביל זה"
נועה: "ידעתי שלא התקשרת סתם"
ליהי: "אהא"
נועה: "טוב, מה לעשות, אי אפשר לשדר דברים מכוערים, אז חותכים אותם בעריכה"
ליהי: "רק שתדעי לך שיש אירוע עוד כמה ימים, של דיזל, אני הייתי בין הראשונים שקיבלו את ההזמנה"
נועה: "עוד לא קיבלתי, אבל אני בטוחה שאני אקבל, שכחת שאני הפרזנטורית ואת עוד סתם דוגמנית בשביל לקשט את הרקע?"
ליהי: "טוב, זהו... יאללה ביי", היא אמרה וניתקה.
"היא כל כך פוסטמה...", נועה מלמלה והניחה את הפלאפון על ידה.
הדר: "מי זאת?"
נועה: "סתם איזו אחת... מקנאה בי כמו לא יודעת מה"
הדר: "אפשר להבין אותה, כאילו... את יפה, את יודעת את זה... ו... בטח בצילומים כל המבטים והיחס הופנו אלייך"
נועה: "כן...", היא חייכה, "איזה כייף שאת מבינה אותי"
הדר: "את יודעת, בדרך לכאן ראיתי את בן ואת גולן, הם בדיוק ישבו באוטו של בן, הם לא ראו אותי"
נועה: "והוא לא התקשר אליי בכלל, את יודעת?"
הדר: "מוזר... אולי תתקשרי את?"
נועה: "איך רואים שאת לא מכירה אותי בכלל... אני לא אהיה זאת שתישבר ראשונה"
הדר: "אבל אתם לא נמצאים בקטע של ריב, אולי פשוט לא יצא לו להתקשר"
נועה: "אין דבר כזה לא יצא, העיקר יצא לו להיפגש עם הערסוואת הזה מהכיתה שלנו, אבל להתקשר אלי לא יצא לו, אה? אני לא מפגרת... הוא סתם מתרחק, מילא הייתה סיבה, אבל גם את זה אין."
הדר: "את יודעת, עם כמה שגולן ערס, הוא דווקא נראה אחלה כזה, חמוד"
נועה: "מה חמוד בו?", היא עיוותה את פניה.
הדר: "לא יודעת איך להסביר... כאילו... זה נראה שכל הערסיות שלו זו רק פוזה ושבפנים מסתתר מישהו ממש נחמד ורגיל... ו... לא יודעת"
נועה: "את מרגישה טוב? יש לך חום או משהו? לא, אני רצינית, אם את חושבת שהוא כזה... מה אני אגיד לך. הוא ערס. נקודה. ולא סתם ערס, ערס שאין לו כבוד לאף אחד, ראית איך הוא מדבר עם אנשים? כל מילה שנייה שלו זה 'זונה', 'שרמוטה', 'זיינתי', 'השחלתי', יאללה... שילך לחפש את החברים שלו.
אני לא מבינה איך בית הספר הזה הדרדר, פעם היו פה אנשים על רמה, כמוני, כמו בן, פתאום באו כל מיני כאלה משכונות מצוקה כמו נטלי, אנה, גולן..."
הדר: "ואני?"
נועה: "מה את?"
הדר: "אני שייכת לבית הספר הזה לדעתך?"
נועה: "את... את בסדר את"
הדר חייכה.
נועה: "תגידי, בא לך אולי להישאר לישון אצלי?"
הדר: "באמת?", היא שאלה בהתלהבות
נועה לא סתם הייתה מזמינה אליה הביתה אנשים, ובמיוחד לא מציעה להם להישאר לישון אצלה.
נועה: "כן, למה לא? ומחר נעבור דרך הבית שלך"
הדר: "בכייף, למה לא... אבל... שובל לא תכעס? כאילו, היא תחשוב שאני מנסה להתקרב אלייך וזה..."
נועה: "למי אכפת ממנה עכשיו? היא עשתה את הבחירות שלה והיא החליטה להתחבר עם הנטלי הזאת"
--------------------------------------------------------------------------------
"חנן, בוא לאכול", אמו נכנסה לחדרו.
חנן ישב על הכיסא והיה בשלבי סיום של העבודה בכימיה.
"אוי, תראה את החדר שלך, כל היום אתה על המחשב", היא התקרבה אליו, "תראה, תראה מה זה! כל הבגדים על הרצפה, התיק על המיטה, הכל מפוזר... חנן! אני מדברת אליך!"
חנן: "אמא, עזבי אותי, אני לומד!"
אמא "כל היום אתה לומד, חנן! אולי תצא קצת מהבית? תכיר חברים, תבלה? תסדר קצת, תעשה משהו בבית? אתה כל היום תקוע עם הלימודים שלך כמו איזה לא יודעת מה! תאמין לי, אם תקבל 3 נקודות פחות אני לא אוהב אותך פחות"
חנן: "את... ח... חושבת שאני לומד בשביל, בשביל ש... שתאהבי אותי?", הוא גמגם, "אני לומד בשביל ע... עצמי!"
אמא: "אתה חושב שאני מאמינה לך שאתה כל היום יושב כאן ולומד?"
חנן: "מה... ל... למה את רו... רומזת?"
אמא: "אתה בטח מתכתב לך בכל ה... התוכנות מסרים האלו"
חנן: "הלוואי והיה לי עם מי להתכתב בכלל!"
אמא: "אז אתה בטח נכנס לאתרי פורנו, אני, אני לא יודעת כבר מה, תאמין לי, התייאשתי. טוב, בוא לאכול"
חנן: "טוב, אני לא... אני לא רעב!"
אמא: "יודע מה? נמאס לי! אל תאכל, לא צריך, אל תצא מהחדר, תסתגר פה מצידי גם עוד 20 שנה!", היא צעקה ויצאה מחדרו לא לפני שטרקה את הדלת בעצבים.
--------------------------------------------------------------------------------
"נו, תקחי בגדים ממני, מה יש לך?", נועה פתחה את ארונה בפני הדר. השעה הייתה כבר 8 בבוקר והן כמעט ואיחרו לבית הספר.
הדר: "את בטוחה?"
נועה: "כן, נו, יאללה, אנחנו נאחר"
הדר: "ידעתי שעם כל הדיבורים האלה אנחנו נקום מאוחר"
נועה: "היה כייף, לא?"
הדר: "ברור שכן, אבל איך עכשיו אני אספיק לעבור בבית כדי לקחת ספרים וזה?"
נועה: "את לא"
הדר: "מה לא?"
נועה: "אין זמן, אל תביאי תיק, את במילא יושבת ליידי, אף אחד לא ישים לב"
הדר: "יאו..."
נועה: "תפסיקי להיות בלחץ"
הדר: "אבל את יותר רזה ממני, שום דבר לא יעלה עלי!"
נועה: "איזה מלחיצה את! קחי, הנה, טייץ, זה one size!"
הדר לבשה במהירות את הטייץ השחור ולבשה את הגופיה הלבנה מאתמול.
נועה : "יאללה, שנצא?"
הדר: "כן, בואי..."
"חכי דקה...", נועה אמרה כשהן יצאו מביתה ופתחה את תיבת הדואר, "הנה זה!"
הדר: "מה זה?"
נועה: "ההזמנה לאירוע של דיזל, בואי נראה...", היא פתחה את המעטפה הלבנה והחלה לקרוא, "איזה באסה"
הדר: "מה קרה?"
נועה: "זה שבוע הבא ומותר לי להביא איתי רק אדם אחד. רציתי שגם את וגם שובל תבואו איתי"
הדר: "ואמא שלך? בן?"
נועה: "אמא שלי אוהבת לבוא איתי רק לצילומים, לא לאירועים כאלה, לא היא ולא בן"
הדר: "אז מה... מה תעשי?"
נועה: "לא יודעת, אני אצטרך לחשוב על זה"
--------------------------------------------------------------------------------
יום הלימודים עבר מהר מאוד, נטלי הייתה בין הראשונים שיצאו החוצה, היא עלתה על האוטובוס הראשון וכעבור חצי שעה היתה כבר בביתה.
היא אהבה את ימי חמישי, הימים שבהם היתה נוסעת לרועי, היא התקשרה אליו וכעבור כמה שניות הוא ענה.
"מה קורה?"
נטלי: "הכל טוב, מה איתך?"
רועי: "סבבה... שומעת, אני עוד שעה אהיה בבית, נדבר"
נטלי: "חכה"
רועי: "מה?"
נטלי: "אנחנו... אני... אני באה אליך היום?"
רועי: "אם את רוצה"
נטלי: "ואתה רוצה?"
רועי: "נו, מה עכשיו?! אם את רוצה, תבואי, אם לא – לא!"
נטלי: "טוב... אז... אני, אני רוצה"
רועי: "תקשיבי אבל, אני יוצא היום עם חזי ככה עד לא מאוחר, נסיים בטח ב-1 וחצי,שעה-2 גג, אני אבוא לאסוף אותך"
נטלי: "אהה, אוקיי, סבבה"
הערב הגיע ממש מהר ונטלי החלה לארוז את התיק שלה, היא הכניסה את בגד הים השחור שלה, איפור, ג'ינס, 2 חולצות, תחתונים, חזיה, ועוד כמה דברים.
"מתי הוא רוצה להגיע? כבר 9 בערב", אימה נכנסה לחדרה
נטלי: "יותר מאוחר, ב2 מקסימום"
אמא: "למה כזה מאוחר? אני לא מבינה..."
נטלי: "כי הם יוצאים לאנשהו"
אמא: "למה הם לא לוקחים אותך איתם?"
נטלי: "לא יודעת, נו..."
אמא: "מתי כבר תביני שהוא לא בשבילך? בן אדם שאכפת לו ממך לא יבקש ממך לחכות לו עד אמצע הלילה בזמן שהוא יוצא עם חברים שלו ומכיר בנות"
נטלי: "מאיפה את יודעת שהוא מכיר בנות?"
אמא: "זה שקוף, נטלי, אז למה הוא אף פעם לא מזמין אותך לצאת איתם?"
נטלי: "כי... כי הוא אומר שהוא כל הזמן איתי, לא יודעת"
אמא: "ממש, פעם בשבוע אתם נפגשים"
נטלי: "נו, עזבי את זה"
אמא: "את פשוט מעדיפה להתעלם מהעניין הזה, את לא מוכנה לעכל את זה שהוא לא רציני כלפייך"
נטלי: "אמא די"
הזמן עבר, השעה הייתה כבר 01:40, נטלי התקשרה לרועי אך הוא לא ענה,
ככה היא ניסתה כל 10 דקות בערך, לא מבינה למה הוא לא עונה לה.
היא התיישבה על המחשב והחליטה להעביר את הזמן, אולי הוא פשוט עדיין בתוך המועדון ולא שומע את הפלאפון.
נשלחו אליה כמה הודעות
~*~*~
בן – ערה?
נטלי – כן... למה אתה לא ישן?
בן – סתם, מחשבות
נטלי – מה קרה?
בן – עזבי... למה את לא ישנה?
נטלי – רועי אמור לאסוף אותי, הוא יצא למסיבה והוא לא עונה לי פתאום
בן – אז לכי לישון, מה את מחכה לו בכלל?!
נטלי – כי קבענו....
בן – אז אם קבעתם למה הוא לא עונה לך?
נטלי – אולי הוא לא שומע
בן – תפסיקי לנסות להצדיק אותו כל הזמן
נטלי – חכה אני מנסה שוב
בן – טוב
~*~*~
הוא שוב לא ענה לה, היא כבר הרגישה שהיא עושה מעצמה מפגרת, מתקשרת אליו ללא הפסקה.
היא הביטה בשעון, השעה 03:25.
~*~*~
בן – נו?
נטלי – לא ענה
בן – רואה? יאללה... לכי לישון
נטלי – לא
בן – מה לא?
נטלי – אני אחכה עוד קצת...
בן – איך שאת רוצה, אני זורם למיטה
נטלי – טוב, לילה טוב ביי :]
בן – ביי מותק
~*~*~
--------------------------------------------------------------------------------
"דורון... דורון...", מאיה לחשה והעבירה את ידה על גבו, "דורון"
דורון: "אה... מה....?", הוא שאל בעייפות
מאיה: "קום רגע, נו"
דורון: "מה קרה...?", הוא פקח את עיניו ומצמץ
מאיה: "מישהו דופק בדלת", היא לחשה, "כבר 4 וחצי בבוקר... לך תבדוק מי זה"
דורון: "מה?", הוא שאל בקול רדום
מאיה: "נו, דורון!"
דורון: "מה?!"
מאיה: "ששש..."
דורון: "נו, מה?"
מאיה: "מה יש לך? מישהו דופק בדלת כבר עשר דקות"
דורון: "מה? מי זה?"
מאיה: "לא יודעת, לך תבדוק"
--------------------------------------------------------------------------------
נטלי הרגישה איך עיניה נעצמות לאט לאט, היא ניסתה להשאיר אותן פתוחות בכח,
השעה היתה 4 וחצי לפנות בוקר, הוא עדיין לא עונה, עדיין לא חוזר אליה.
אולי קרה לו משהו?
היא ניסתה שוב, שוב לא עונה.
היא קמה למטבח ולגמה מבקבוק המים הקטן שהיה במקרר, לפתע שמעה את הפלאפון שלה מצלצל,
היא עזבה את הכל ורצה לחדרה.
"הלו?", היא ענתה
רועי: "תגידי לי... השתגעת? מה זה, 37 שיחות שלא נענו..."
נטלי: "אם אני השתגעתי? רועי, איפה נעלמת?!", היא הרימה את קולה, "אני מנסה להשיג אותך כבר כל הלילה, אני עוד שניה נרדמת פה! אמרת שגג בשעה 2 אתה בא!"
רועי: "תירגעי נטלי! השארתי את הפלאפון באוטו ו..."
נטלי: "ממתי אתה משאיר את הפלאפון שלך באוטו?"
רועי: "מאז ומתמיד"
נטלי: "איזה שקרן! ומה, לא יכולת להתקשר אלי מחזי או משהו?"
רועי: "לא, נו, מה את עושה לי סרטים עכשיו?"
נטלי: "כי אתה מעצבן אותי, אני מתה מעייפות, נרדמת פה כבר... ואתה שם זין"
רועי: "אני לא שם זין! בקיצור, אני עוד 10 דקות אצלך, רוצה לבוא או לא?"
--------------------------------------------------------------------------------
דורון התקדם לעבר הדלת, "מי זה?", הוא שאל
"תפתח, תפתח, זה אני, אלון!", נשמע קול גברי מעבר לדלת
דורון: "אלון?", הוא היה מופתע, הוא פתח את הדלת במהירות ואלון, חברו כבר כמה שנים טובות עמד שם.
דורון: "מה... מה קרה?", הוא שאל והביט בו. אלון היה לבוש כהרגלו בג'ינס עם קרעים באזור הברכיים, טי שירט לבנה עם הדפס ילדותי ונעלי סניקרס לבנות. לידו, על המדרכה, הייתה מונחת לה מזוודה גדולה שחורה.
אתר האהבה הישראלי