•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

החלטתי להתחיל לכתוב סיפור חדש. הסיפור לא אמיתי אבל הכנסתי המון קטעים שקרו לי במציאות. מי שמעוניין לקרוא את הסיפור שלי מוזמן:


http://www.lovesite.co.il/modules.php?name...showtopic=41397

ותגיבו תגידו איך...אולי נמשיך..

==1==


"...........................................................................................
.....................................................................................
.............................................!!!!!!
......................................? ...............................
שלך לנצח,
מיטל"

הכנסתי את המכתב למעטפה לבנה, ניגבתי את הדמעות מפניי ונעלתי את האולסטאר השחורות שהיו זרוקות בפינת החדר. השעה כבר 12 וחצי בלילה, יצאתי בשקט בלי שאף אחד מההורים ישים לב, נועלת אחריי ומתחילה ללכת לכיוון הבית שלו. הנה הבלוק שלו..התקרבתי בשקט לכיוון תיבות הדואר, מסתכלת עשרות פעמים סביבי לראות שאף אחד לא רואה, במיוחד לא הוא. שמתי את המכתב בתיבת הדואר והסתלקתי מישם.

----------------
כמה זמן לפני:
----------------

[COLOR=blue]"נו מיטל בואי כבר, מה קשה לך להיפרד מהביצפר??!?!" צעקה לכיווני [B]לירז בעודה נשענת על דלת הכיתה
"כן אל תשאלי" צחקתי "כבר באה"
הרמתי את התיק על גבי, מבט אחרון על הכיתה ויוצאת

אז אני מיטל אוטוטו בת 15 גרה בחולון, מזל אריה. אני מתה על וורוד קוראים לי לפעמים פאקצה או ברבי בגלל שהכל אצלי וורוד או סגול, יש לי שיער בלונד-שטני עם גוונים, עיניים כחולות, גוף רגיל וגובה ממוצע. לאמא שלי קוראים אורית ולאבא שלי קוראים דורון. לחברה הכי טובה שלי קוראים לירז בת 15 וחודש, גבוהה עם גוף מהמם, עיניים חומות ושיער חום בהיר גלי. אנחנו חברות כבר מתחילת כיתה ז'.

"את קולטת?!?!" נכנסתי אל חדרי וזרקתי את התיק על המיטה, נזרקתי על הפוף הוורוד בפינת החדר "אין יותר נווה [המורה לג"ג], אין יותר ילדי קטנים מעצבנים, אין יותר חטיבה זהו סיימנווו שנה הבאה י'..ביצפר חדש התחלה חדשה"
"כן אהה?? עדיין קשה לי לעכל" לירז ננסה אחריי וישבה על כסא המחשב הסגול. "עדיין לא נרשמנו לשום תיכון"
"אל תדאגי נדאג לזה כבר השבוע, אבל יש דבר אחד שאת חייבת לדעת, אני בחולון לא נשארת אני רוצה תיכון בת"א"
"אוייי נשמע טוב! פול כוסונים..!"
"כן..שנייה יש לי טלפון.. הלו?"
"מיטל"
"מאמיי מה קורהה איך אני מקנאה בך סיימת י"ב"
"לא נורא יפה שלי את יותר חכמה ממילא.. אני מתגייס עוד מעט..הכי חרא"
"כן.. ואז אני לא אראה אותך בכלל" אמרתי בקול עצוב
"בטח שתראי! איפה את אני רוצה לראות אותך"
"בבית..לירז פה.."
"אהה טוב אז אני אתקשר בערב"
"לאב יו"
"לאב יו 2"
וניתק..

זה היה החבר שלי, אלירן, בן 18 וחצי. גוף פצצה, עיניים חומות, שיער חום שטני, שזוף, גבוה, חתיךך.. גר 10 דקות מימני.. אנחנו חברים כבר 10 חודשים ..אלו היו החודשים הכי יפים בחיים שלי..

לאחר כמה ימים ושכנועים להורים אני ולירז נרשמנו לתיכון בת"א. כל כך התרגשנו..!
........
כבר נכנסנו לחודש אוגוסט. כל יולי עבר בכל יום ים, שופינג, בריכה, מסיבות.. אלירן התגייס וזה היה אחד הדברים הכי קשים..הפרידה הזאת..לקחה מימני את הכל.. הוא יצא לחמישי שישי שבת חופש בדיוק ביום ההולדת שלי..
יום חמישי:
"הלו אלירן?"
"כן יפהה שלייי.."
"איפה אתה? השעה כבר 12 בצהריים אמרת תהיה פה בבוקר..!"
"אני מצטער מאמי התעכבתי בתחנה והיה משהו בבסיס לסדר..אני עכשיו בעזריאלי רק אומר שלום לחבר יושב איתו חצי שעה ונוסע אלייך...תלכי תנוחי בנתיים"
"טוב..אלירן..אני אוהבת אותך"
"גם אני אוהב אותך הכי בעולם את הכל בשבילי!"

הוא הגיע אליי בשעה 4 אחר הצהריים וישר עף להתקלח ולישון.. בערב הערתי אותו ויצאנו לקניון סתם עשינו סיבוב.. למחורת יום שישי זה יום ההולדת שלי=] יום הולדת 15! על הבוקר מלא טלפונים מכל הידידים והחברות. התבאסתי שלא הביאו לי כלום ואלירן אמר שהוא מצטער ולא היה לו כסף.. אבל עדיין המתנה הכי גדולה זה שהוא פה איתי! מעניין מה נעשה בערב.. =/

הגיע הערב ואלירן אמר שנלך לחוף סתם להנות..לקחנו בגד ים היה ממש ממש חם וכבר 9 וחצי בערב.. נכנסתי למים יצאתי..ולא ראיתי אותו... הסתכלתי סביב בבהלה חזרתי למים ושוב יצאתי הוא פשוט נעלם לי! פתאום שמעתי בומים חזקים... כמו יריות כמו פצצות..!!

המשך יבוא 😊 תגידו אם אהבתם או לא באמת שזה חשוב לי..!!