פפרקק
מ ה מ ם.#!!!!!!!..
איייןן כזהה מ-ו-ש-ל-ם-.#!!!!!!!!!..
איזה חמודיים הםם... יא.#!!!!!!?..
תמיישכייי...
מדהים [:
מעניין מה קרה במסיבה ..
תמשיכי
יווו פרק בן זון!!!! אהבתי רצח:]
פרק מדהים!!!! 😊
פרק ממש יפה..
מסכנה אנה, אני מרחמת עליה שתעזוב כבר את הסמי הזה!! הוא מתנהג אליה כמו איזו שפחה!
איזה בן אדם רע!!!
אוףףף 😠
חח
חוץ מזה פרק מושלם ומדהים!!! 😁
ביו'שש
מואאאאאאאאה😍
מחכה לפרק מחר..
אניי כבר מחכה לאפטר פארטי שלההם,לבד..;]... חחחחחחחחחחחח
פפרקק כווססוונני,סוסוניי... ממש צרריך לזכות באולימפיאדדה!#$
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
אאני עם מצב ררוח---- מחר אאילת!
תממששיכי מהר,אני מקווה שבבית מלון יש מחשבים אז אני אוכל לקרוא..
אבבלל גגם אם לא--- תפרסמי בככול מקרה,ככה שכשאני אחחזור יישר אני אוכל
לקרואאא!!!! 😊
אאוווהב אותך!😊
יאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
מהמםםםםםםםםם =]
תודה לכולכם:]
אניכ בר שמה המשך..
=פרק 80=
"נו אבל אני אכסה לך את הסימנים במייק אפ!" דנה צעקה בחדרה של אנה
אנה: "אבל זה לא עיזור.. עדיין יראו. עזבי לא מתאים לי מיני. אני אלבש ג'ינס וזהו"
דנה: "על מה את מדברת? עד שאת יוצאת מהבית סופסוף אני רוצה שתיראי כוסית!"
אנה: "ממש כוסית. תראי איך אני נראית!"
דנה: "מה תראי איך אני נראית מה! את יפה! יש לך שיער מדהים, עיניים יפות.. יש לך גוף פצצה! רק חבלש את כל הזמן מסתירה אותו בדגמ"חים ענקיים ובסווצ'רים של ראפרים" היא עשתה פרצוף עקום כזה
אנה: "אם היה לי כסף הייתי קונה בגדים אחרים"
דנה: "אבל הנה אני מביאה לך! אז בואי תלבשי!"
אנה: "אוף.. קרצייה את. נו טוב"
דנה חייכה לעצמה חיוך מרוצה ואנה התפשטה על ידה. לא היה לה מה להתבייש, הן חברות ממש טובות, מבלות המון ביחד. אנה לבשה את חצאית המיני מג'ינס של דנה, היא הייתה בצבע ג'ינס רגיל, בלי פייטים, קרעים ושפשופים נוספים. היא לבשה גם גופייה חמודה צמודה שחשופה קצת בחזה, שאלייה מחוברת מן שרשרת כסף כזאת..
דנה: "וואי את מדהימה"
אנה: "ממש"
דנה: "מה ממש תסתכלי על עצמך!" היא הובילה אותה אל המראה
אנה: "לא יודעת" היא עיקמה את פנייה
דנה: "יוו! ההערכה העצמית שלך זה משהו!"
אנה: "ואיזה נעליים?"
דנה: "מה את יותר אוהבת?"
אנה: "את נעלי הסקייט שלי"
דנה: "דיי! פעם ב3 שנים תחליפי נעליים. מגף או נעלי בובה?"
אנה: "נעלי בובה.."
דנה: "יופי" היא חייכה והוציאה מהשקית נעלי בובה חומות יפייפיות..
אנה: "איזה מידה זה?"
דנה: "38, המידה שלך נו שימי"
אנה נעלה את נעלי הבובה ופיזרה את שערה
אנה: "הן מוזרות"
דנה: "את תתרלגי אליהן. זה בגללש כל החיים שלך לא נעלת שום נעל חוץ מסקייט או ספורט"
אנה: "כי הן הכי נוחות"
דנה: "אבל לא מתאימה למסיבה"
אנה: "טוב.."
דנה: "טוב בואי אני אאפר אותך"
אנה: "בשביל מה?"
דנה: "אוייש שתקי!" היא הושיבה אותה מולה ופתחה את מגירת האיפור הקטנה של אנה
דנה: "יש לך מלא איפור, למה את לא משתמשת?"
אנה: "לא אוהבת.."
דנה: "טוב.. אל תזוזי"
היא התחילה לשים לה מייק אפ ופודרה, סומק, צללית לבנה בהירה קצת נוצצת בעיניים, מסקרה ועיפרון שחור.. קצת סומק והרבה קרם על השיער
דנה: "את מהממת!"
אנה הסתכלה על המראה ולא האמינה למה שראתה. היא הייתה רגילה לראות תמיד מול המראה ילדה מוזנחת, בבגדים ענקיים, פצעים וחבלות על כל הגוף.. שיער שהוא תמיד אסוף..
אנה: "תודה.. אני כל כך אוהבת אותך" היא חיבקה אותה
---
בנתיים בבית של בן כולם כבר הגיעו, הוא היה ב"בייביסיטר" אצל השכנה. תלינו מלא בלונים, הכנו פונץ' טעים בקערה ענקית, את בקבוקי האלכוהול ושאר השתייה והאוכל שמנו על השולחן בפינת האוכל, שאותו גררנו לאמצע הסלון. את הרהיטים הזזנו. אוראל [הדי.ג'יי] הגיע. הוא לבש ג'ינס צמוד כזה של סטייליסטים, גופיית סבא לבנה של מאמז ומעל חולצה מכופתרת עם פסים פתוחה.. הוא ישר התחיל לארגן את העמדה שלו.
"שששש הוא מתקשר תשתקו!!" צרחתי כשהפלאפון שלי צלצל ועל הצג היה רשום "אהובי".
אני: "הלו?"
בן: "מאמי, אני עוד מעט מגיע.. איזה ילדים מעצבנים! אני לא מבין מה תקעו אותי איתם! הרסו לי את כלה יום הולדת! רציתי לצאת וזה.. טוב אבל העיקר שאת אצלי" הוא חייך
אני: "כן.. לא נורא מאמי. מתי תהיה פה?"
בן: "מממ עוד 20 דקות בערך"
אני: "אוקיי..."
בן: "אווו הנה שוב הקטנה בוכה.. איזה עצבים!"
אני: "מה זה אתה ככה מתעצבן מילדים, ומה יהיה איתנו?"
בן: "אממ... ילדים מימך לא יכולים להיות מעצבנים" הוא צחק והחבר'ה מסביבי התאפקו של לצחוק.
אני: "טוב, אז תבוא כבר"
בן: "טוב בובה.. אוהב אותך.. ביי"
אני: "ביי מאמי"
ניתקתי וישר המשכנו לסדר את הכל. רובם הביאו לו מתנות, מה שכבר דבר שדי נשכח שמביאים מתנות בגיל הזה אחד לשני. את המתנות שלי סידרתי לו למעלה בחדר, זה יצא כל כך יפה.
היו דפיקות בדלת, הלכתי לפתוח וראיתי בענית שאלו לירז, עמית ונועה.. פתחתי והכנסתי אותם במהירות.
אני: "סוף סוף הגעתם!"
נועה: "מתי הוא מגיע?"
אני: "עוד רבע שעה.. יאללה בואו תעזרו!"
לירז: "איפה לשים את המתנות?"
אני: "על השולחן" אמרתי והצבעתי עלה שולחן הפינתי שהיה מפוצץ במתנות.
שוב היו דפיקות בדלת.. הלכתי לפתוח ואלו היו דורין ועוד מישהי מהכיתה חמודה כזאת שהיא ידידה של בן.
אני: "דורין הזמינו אותך בכלל?"
דורין: "אני באתי איתה!"
אני: "אבל את לא מכירה בכלל את בן"
דורין: "אבל היא מכירה" היא אמרה והצביעה על חברתה, מעיין.
עם מעיין לא הייתה לי שום בעיה.. למרות שלא היינו חברות היא הייתה נחמדה כזאת.
אני: "טוב אין לי זמן לבזבז עלייך עכשיו..כנסי וזהו. ותיזהרי לעשות משהו" נתתי לה מבט עצבני וזזתי מישם. באמת חסר לי שהזונה הזאת שוב תנסה להפריד בין עמית ללירז.
הוצאתי את העוגה הענקית מהמקרר והנחנו עלייה את הנרות. שוב נשמע הפעמון בכניסה. הלכתי לפתוח וראיתי מולי את אנה.
אני: "וואי את מדהימה" אמרתי. היא הייתה כל כך יפה, בדרך כלל אני רגילה לראות אותה בבית הספר בבגדים ענקיים כאלה.. ועכשיו רואים איזה גוף יפה יש לה.. בכלל, היא ילדה משמ יפה.
אנה: "אני מקווה שלא איחרתי.."
אני: "לא לא הוא עוד לא הגיע"
אנה: "ואני מצטערת שלא קניתי מתנה, פשוט החלטתי לבוא ברגע האחרון"
אני: "מה פתאום זה בסדר, העיקר שבאת, כנסי" חייכתי ונכנסנו שתינו חזרה.
כולם נעצו באנה מבטים, בעיקר מי שמהכיתה שלה.
הבטתי מהחלון וראיתי את בן מתקרב..
"מהר תתחבאו אני מגיע!!!!" צעקתי וכולנו התחבאנו מתחת לשולחן, מאחורי הספות וכאלה.. היו מלא אנשים, בערך 60-70. מזלש הבית שלו ענק כדי להכיל את כמות האנשים הזאת.
הוא פתח את הדלת עם המפתח שלו והדליק את האור, כולנו קפצנו מאחוריי הדברים שהתחבאנו בעזרתם "הפתעהההההההההה!!!!!!!!" צרחנו כולנו, אני, לירז, נועה ועמית החזקנו את העוגבה בידיינו. הוא עמד שם המום והסתכל עליי..
בן: "את לא נורמלית.. יווו.." הוא רץ וחיבק אותי.. הדבקתי לו נשיקה ענקית בפה
אני: "מזל טוב יפה שלי...!!"
בן: "דייי.. איזה כייף! יו כולם פה! מה מתי איך? מתי הספקת לתכנן?!" הוא צעק וכולם התאספו סביבנו
אני: "הספקתי, אל תדאג... יאללה תעלה להחליף בגדים.."
בן: "את באה איתי רגע?"
אני: "כן, בוא" חייכתי ועלינו לחדר.. דאגתי לשים קצת נרות, בלונים על המיטה ואת המתנה.
בן: "מה זה? בשבילי?"
אני: "כן בובי, אני מקווה שתאהב"
בן: "יו את לא נורמלית.. אמא כמה אינ אוהב אותך" הוא חיבק אותי חזק אליו
בהתחלה הוא פתח אתה שקית מקסטרו מן.. הוא ממש אהב את הג'ינס, החולצה והבוקסר.
הוא ישר התחיל להתשפט ואני הסתובבתי במבוכה..
בן: "זהו את יכולה להסתובב"
אני: "איזה חתיך!" קפצתי עליו
הוא לבש את הבוקסר ואת הג'ינס, ראו את הפס של הבוקסר בגלל שהג'ינס היה זרוק ונופל כזה.
בן: "אני אשים גופייה כי יהיה לי חם עם ארוך. אבל זה כל כך יפה! ידעת בדיוק מה אני אוהבת.. איזה מתוקה!"
אני: "באמת אהבת?"
בן: "כן מאמי.. הכי בעולם!" הוא נשק לי על שפתיי
אני: "טוב רגע יש עוד"
בן: "מה זה?" הוא הצביע על משהו עטוף בעטיפה לבנה עם פרח אדום יפה.
אני: "תפתח" חייכתי.
הוא פתח וישר חייך "דיי! זה הבושם שאני מת לקנות כבר כמה זמן ולא יוצא לי.. איך ידעת? איך?"
אני: "האמת שסתם ניחשתי... אני יודעת מה אתה אוהב"
בן: "מה אני אוהב?"
אני: "את כל המ שקניתי, זה בערך הטעם שלך לא?"
בן: "נכון! ומה עוד אני אוהב?"
אני: "ממ לא יודעת" חייכתי
בן: "א-ו-ת-ך!" הוא צעק
התחלנו לשמוע את המוזיקה למטה מתחילה
אני: "אהה ויש גם די.ג'יי אם לא ראית"
בן: "ראיתי.. ואת פשוט מקסימה... אין עשית לי את השנה! אני כל כך אוהב אותך"
אני: "גם אני אוהבת אותך.. טוב יש עוד" חייכתי
בן: "יווו כרית עם התמונה שלנו" הוא אמר וחיבק את הכרית אליו
אני: "איזה חמוד" צחקתי
בן: "עכשיו תמיד כשלא תיהי ליידי אני אחבק את הכרית"
אני: "אמממ אבל בלי להגזים כן?"
בן: "ואיזה דובי יפהה!" הוא אמר והצביע על הדובי הגדול ש'ישב' על צד המיטה.
הוא גם אהב את החגורה.. ושם אותה עליו.
אני: "טוב רגע יש עוד 2 דברים"
בן: "מה מאמי?"
אני: "הדבר הראשון זה ברכה, ותקרא אותה אחר כך"
בן: "אוקיי.. ומה השני?"
אני: ,זה דבר שממש עבדתי קשה בשבילו, והיה קשה להשיג אותו.. אבל ידעתי שזה הדבר שהכי ישמח אותך"
בן: "מעניין מה זה, למרות שאת הכי משמחת אותי" הוא חייך ונישק אותי שוב.
אני: "תפתח את השקית הגדולה החומה"
הוא פתח את שקית הקרטון החומה הגדולה, והוציא מימנה כדורגל.. נזכרתי איך היה לי קשה להשיג את כל החתימות.
+*+*+*+*+
עמדתי מחוץ למגרש, הקהל צרח כמו בהמות. הייתי צריכה לקנות כרטיס כדי להיכנס. המאבטחים צעקו עליי לשבת אבל פשוט בכיתי להם שאני חייבת להשיג חתימות.. ממש התחננתי. הם אמרו לי לחכות לידם לסוף המשחק ולא לזוז. והם יקחו אותי לחדר ההלבשה כשהמשחק יסתיים. לא הפסקתי להודות להם. אחד המאבטחים, ולאדי, לא הפסיק לזיין לי את השכל מה זה פנדל, קרן וכל הדברים האלה. כמעט נרדמתי, כדורגל זה משחק מפגר. אבל העיקר להשיג לו את החתימות. כשהסתיים המשחק 2 מאבטחים הובילו אותי לחדר ההלבשה, הסבירו למאמן שאני שיגעתי אותם כדי לקלב חתימות. כל שחקני הקבוצה נעמדו מולי והמאמבן הסביר להםש באתי בשביל חתימות על הכדור. הם חייכו וראיתי שה מאוד החמיא להם.
אני: "הוא פשוט מטורף עליכם, החבר שלי. הוא גם משחק בפועל ת"א ו..ואין הוא ממש אוהב אותכם.. אני חייבת להשיג לו את זה"
הם חתמו כל אחד בתורו על הכדור.. כל הכדור היה מלא בחתימות בלורד שחור. ממש התרגשתי.
לאחר שהם סיימו המאמן התקרב אליי "אמרת שהוא ממש ממש אוהב את הקבוצה הזאת נכון?"
אני: "כן.. וואי ממש תודה לכם! אני כל כך מעריכה את זה! תודה תודה תודה!"
המאמן: "אז תתני לו גם את זה" הוא חייך והביא לי מן כרטיסיה אדומה כזאת
אני: "מה זה?"
המאמבן: "זה מנוי לכל המחשקים הבאים של הפועל"
הוא התחיל להסביר לי אני כמובן אמרתי אלף תודות לכולם ו2 המאבטחים שכבר היו עצבניים עליי ליוו אותי החוצה.
+*+*+*+*+
בן: "יוווווווווווווווווווו!" הוא צרח "אני לא מאמין!!! איך עשית את זה????" הוא קפץ עליי בחיבוק ענקי, כמעט חנק אותי:] כל כך שמחתי שהוא אהב את זה
אני: "ויש עוד משהו" הוצאתי מכיס החצאית אתה כרטיסיה האדומה "זה המאמן נתן לי מרצונו"
בן: "דיי!! יוו! את לא רצינית!! איך הצלחת איך?!"
אני: "שיגעתי אותם עד שנתנו לי" צחקתי וחיבקתי אותו.
---
אורית ישבה בחדר העבודה ונעלה את הדלת. דורון אפילו לא ניסה להיכנס, לא עניין אותו במה היא עוסקת לא עניין אותו כלום. הוא רצה להתגרש מימנה, הוא לא היה מסוגל להביט בעינייה, למרות שכל הזמן היא הייתה מנסה להתפייס איתו, להשלים איתו.
היא הוציאה מיתוך השקית את החגורה החדשה שקנתה.. בעזרת כלי תפירה היא פתחה אותה ל2, בגלל זה היא רצתה חגורה בעלת 2 שכבות. לבפנים היא הכניסה את השקיותה שקופות הקטנותש בתוכם היה את הקוקאין. היא תפרה את הכל חזרה שבקושי ירגישו בהבדל... היא לא שכחה לפתוח קצת את השקיות כדי שהאבקה תתפזר בפנים. היא הורידה את כפפות הגומי שלבשה ודחפה אותם לאחת המגירות.
היו דפיקות על הדלת
דורון: "אורית, אני הולך לישון"
הוא הלך מישם. היא קמה במהירות והחביאה את החגורה מאחורי כמה ספרים ויצאה אליו.
אורית: "דורון חכה, בוא נישן ביחד" היא אמרה בקול מתחנן
דורון: "לא. אני ישן בסלון כמו בימים האחרונים ואת בחדר שלנו"
אורית: "אני לא רוצה לישון לבד..."
דורון: "תקראי לחיים!"
אורית: ,תפסיק להיות כזה קשוח! אתה שם לב איך אתה מתנהג אליי? אל תתלונן אחריי זה כשאני הולכת לגברים אחרים!" היא עצקה והוא היה המום
דורון: "תגידי לי, את לא מתביישת? אני הערצתי אותך כל השנים האלו, רדפתי אחרייך, דאגתי לך, בכל הזדמנות ניסיתי לעשות אותך מאושרת. כשלא יכולת להביא ילדים אני זה שהצעתי את התילך האימוץ, חשבתיש זה יעזור. וזה עזר בהתחלה אבל את כל הזמן המשכת להיות אישה קרה ורעה! אל תאשימי אותי בדברים שלא עשיתי! אני אהבתי אותך כל כך.. ואני עדיין אוהב. אבל את יודעת מה? את פשוט לא שווה רבע מהיחס שנתתי לך, פשוט לא" הוא אמר בשקט והלך לסלון.
---
המסיבה הייתה בעיצומה. כולם שתו, עישנו, אכלו, רקדו וצחקו.. היה כל כך כייף.
הדי.ג'יי שם שיר סלואו וראיתי איך כל הזוגות מתקרבים. נועה לא רקדה, טוב נו, כי שגיא והיא חבירם והוא לא היה שם. אנה וליאור רקדו ביחד, לירז ועמית רקדו ביחד, היו עוד הרבה זוגות, אני בדיוק זרקתי כמה דברים מהשולחן לפח, שלא יהיה יותר מידי בלאגן, לכן את כלה כוסות המשומשות העפתי לפח. בן חיבק אותי מאחורה ולחש באוזני" תרקדי איתי?" לא עניתי, רק חייכתי. הוא תפס בידי בעדינות והוביל אותי למרכז ה'רחבה', למרכז הסלון יותר נכון. שמתי את ידיי מסביב לצווארו והוא הניח את ידיו על מותניי בעדינות. כל נגיעה כל פשוט עשתה לי תחושה נעימה בגוף, מן צמרמורת כייפית כזאת. אני חושבת שמי שלא חווה אהבה מעולם לא יכול להרגיש את ההרגשה הנפלאה הזאת. שמרגישים כאילו הבטן מתהפכת לה מצד לצד.. מן דקירות כאלה בבטן.. לא כואבות.. דקירות מרגשות.. הלב פועם בחוזקה ובמהירות.. כל הגוף רועד ומשדר אהבה, תשוקה. זו הרגשה כל כך נפלאה.
בן: "זה כל כך מקסים.. אני לא יודע איך אוכל להודות לך על היום המדהים הזה" הוא אמר באוזני
אני: "אתה לא רציך להודות לי על שום דבר.. רק בבקשה, אל תשתנה לי לעולם" נישקתי אותו נשיקה צרפתית ארוכה.
לאחר שנגמר הסלואו כולנו המשכנו להשתולל.. פתאום דלת הבית נפתחה.. לא כולם שמו לב אבל ראיתי שבן מייד התסכל. בפתח הדלת עמד אורן. הוא נכנס ובן הלך לכיוונו.
הם עמדו זה מול זה ולא אמרו מילה, הם ישר התחבקו.
---
אורן: "אני יכול לדבר איתך שנייה אח שלי?"
בן: "כן בטח בוא נעלה"
הם עלו לחדרו של בן ובן הדליק את האור, הם התיישבו על המיטה
אורן: "מה, כל זה מיטל הכינה בשבילך?"
בן: "כן.. אני כל כך אוהב אותה"
אורן: "אני שמח בשבילך.. תקשיב.. אני לא יכול ככה להמשיך לא לדבר איתך.. אתה החבר הכי טוב שלי, אתה אח שלי"
בן: "אתה סולח?"
אורן: "אין על מה לסלוח! אני סתם אכלתי סרטים שאתה מנסה בכח להרוס לי, כמו איזה דפוק לא הבנתי שזאת לא אשמתך בכלל!"
בן: "אני כל כך שמח שהבנת את זה סוף סוף"
הם דיברו בניהם עוד כמה דקות ואז ירדו למטה לאחר שהשלימו.
---
דורין משכה אותי בידי למדרגות
אני: "מה את רוצה?"
דורין: "אני רוצה רגע לדבר איתך"
אני: "אין לנו על מה לדבר. את יודעת טוב מאוד שמיצידי את לא היית אמורה להיות כאן. אבל באת, ואני לא יכולה לגרש אותך.. אבל פשוט תתפסי מרחק מימני"
דורין: "אבל אני לא מבינה מה יש לך נגדי, זה לא שעשיתי לך משהו"
אני: "לא עשית לי, אבל עשית לחברה הכי טובה שלי"
דורין: "אבל מה זה קשור אלייך?"
אני: "רויאם שמעולם לא הייתה לך חברה אמיתית"
דורין: "אוי נו באמת..."
אני: "טוב מה רצית?"
דורין: "רציתי להזהיר אותך"
אני: "אה כן?" גיכחתי "מימה בדויק?"
דורין: "מאנה.."
אני: "מאנה?"
דורין: "כן" היא הצביעה עלא נה שעמדה על יד בן, שניהם צחקו להם ביחד. לא התעצבנתי. אני יודעת שהיא ידידה מאוד טובה שלו כבר הרבה זמן
אני: "נו מה את רוצה להזהיר אותי מימנה?"
דורין: "את לא שמה לב איך היא מתחילה עם חבר שלך?"
אני: "אולי תפסיקי לנסות לסכסך?! לא הלך לך עם עמית ולירז אז את מנסה איתי עכשיו? הם ידידים טובים, תפסיקי לאכול סרטים!" צעקתי
דורין: "טוב, רק תזכרי שאני הזהרתי אותך"
אני: "אהא, בסדר..."
דורין: "אני הלכתי הבייתה"
אני: "הגיע הזמן"
היא הלכה ולקחה איתה את מעיין, שתיהן יצאו מהמסיבה. חשבתי על מה שהיא אמרה ולא הבנתי עד כמה היא יכולה לרדת, חוצפנית.
המשכנו במסיבה, כולם כבר היו מסטולים לגמריי, רובם בעצם. השעה הייתה כבר 3 בלילה.. רקדתי קצת עם ליאור, לא צמוד או משהו, סתם כזה בתור ידידים. שמתי לב שלירז נעלמה, כך גם נועה ובן. שאלתי את כולם איפה הם, חלק אמרו שראו את לירז בשירותים, את בן בשירותים, את נועה למעלה. רציתי להיות גם איתם, במיוחד עם בני שלי. עליתי במדרגות וראיתי שהחדר של בן סגורה.. פתחתי אותה ולא האמנתי למה שראיתי.
לאא נכוןוןןןןןווןן
לא לסכסכךך בינהםם דייעייי!@#$^&*)
המשךך דחחופפפפפפפפפפפפפפפפפ
אתר האהבה הישראלי