איזה מתח ! =P
איזה פרק יפה [:
תמשיכי
אייזהה מתחחח יאואואואוא =]]
ההמממשששךךך
דחוףףף =]
יאאאאאא
תמיישכיי דחוווף.1!!!!!!!!!..
יו.. אני לא רוצה לחשוב מה יש שם....=//
פררקק מ-ע-ל--ף.!!!!!!!!1..
איזה זבל הואירת הזאתת..בעעע..
מחכההה להממשששךךךך
קראתי עכשיו שני פרקקים
והם כאלללה יפפפיים !!
את חייבת להמששיך !
דדדדדדדי !
השלממממתי ההכל ווודווווקא תפרררררק עם המתתתח אין !@
גגגגגר.
המשך דחוווווווף
חסססססססר לבבןן ~#
מה, מה קרה?! מה ראית?!
את לא יכולה לעזוב אותי עם המתח הזה!!!
לאאאאאאאאאא😮
זה קשור לאנה נכון?!, כי בטח ראית אותה ואת בן, ובגלל זה כתוב לפני מה שאמרה לך דורין הזאת!!
ואיי די עם הניחושים האלו תמשיכי!!!!
😊
מואאאאה
מחכה בקוצר רוח לפרק הבא!! 😍
פליז שזה יהיה איכשהו משו טוב..
אולי איזה הפתעה למיטלללללל.... ):
אסור שהם יריבו!!!!!
תמשיכי היייוםםםם
יאאאללה חוווומד. .תראי כממה תגוווובות :]
=פרק 81=
נועה ישבה בפינת החדר על הרצפה, רגלייה היו מקופלות אל בטנה והיא בכתה. ישר רצתי אלייה והרמתי את מבטה אליי
אני: "נועה מה קרה?" היא לא ענתה.. היא רק חיבקה אותי והמשיכה לבכות
אני: "נועה? תסבירי מה קרה? מה יש לך? למה את בוכה?" הצפתי אותה בשאלות.
נועה: "כ...כל..כלום" היא גמגמה וניגבה את דמעותייה
אני: "מה כלום, את לא בוכה סתם"
היא שוב שתקה. "את רוצה מיים? הצעתי והיא הנהנה בראשה לאות הסכמה.
ירדתי מהר למטה ובדיוק ראיתי את בן יוצא מהשירותים.. הוא היה ממש מסטול וחיבק אותי אליו
בן: "אנייי .. אוהב.... את מי אני אוהבב??" הוא עשה פרצוף עצוב "אאהה אותךךך" הוא חייך חיוך דפוק כזה והצמיד לי נשיקה.. הוא גרם לי לחייך
אני: "אני תכף באה.."
בן: "את עוזבתת אותי" הוא שוב עשה פרצף מסטול כזה
אני: "לא עוזבת אותך בובה, 10 דקות אני באה" הדבקתי לו נשיקה קטנה בפה ומילאתי כוס מים. עליתי לחדר שלו ונועה הייתה באותה תנוחה
אני: "בואי תשתי את זה" הבאתי לה את הכוס ליד
נועה: "ת..תודה"
אני: "עכשיו את יכולה לספר לי מה קרה?"
נועה: "את לא תביני"היא אמרה ולגמה עוד מהמים
אני: "תנסי אותי"
נועה: "זה הכל טוב? אני רואה פה את כולכם ביחד, מגובשים.. אני מרגישה שאני בכלל לא שייכת לפה"
אני: "מה הקשר?! את הכי שייכת לפה!"
נועה: "לא, את לא מבינה רואה? אני לא יודעת מה קרה בעבר! זה נרא לך שטותי ודפוק אבל זה הורס אותי מבפנים!"
אני: "זה ממש לא ניראה לי שטותי או דפוק.. אומנם אני לא יכולה להבין אותך בעניין הזה לגמריי כי לא עברתי משהו כזה אבל אני בהחלט מסוגלת להיבן עד כמה קשה לך. את לא צריכה לסבול מיזה, הזיכרון יחזור, הבטיחו לך" אמרתי והרגשתי צביטה בליבי, מה יקרה כשהוא יחזור?
נועה: "כן, מתי בדיוק? בעוד 120 שנה? סעמק"
אני: "אבל את כל הזמן חושבת על זה,תהני מהחיים בנתיים"
נועה: "איך אני יכולה להנות מהחיים אם אני לא יודעת מה היה לפני כמה חודשים?"
שתקתי, לא היה לי מה לענות לה.
נועה: "וזה לא הכל.. זה גם שגיא.. התקשרתי וענתה לי בחורה עצבנית כזאת.. ישר ניתקתי"
אני: "אולי זאת סתם ידיה או משהו"
נועה: "לא יודעת מה לחשוב ולא מעניין אותי כבר".
במשך חצי שעה ישבתי ודיברתי אותה, הרגעתי אותה שהכל יהיה בסדר.. היא גם הייתה מסטולה ככה שבכלל היא לא הבינה מה קורה. אחריי ששכנעתי אותה לרדת למטה ירדנו שתינו, בן רקד כמו משוגע, וככה גם השאר. שמתי ל שבערך 15-20 אנשים כבר התחילו ללכת, טוב השעה הייתה כמעט 4 וחצי לפנות בוקר. נועה רקדה קצת עם לירז ואני הייתי הושבתי את בן ליידי על הספה
אני: "כמה שתית?"
בן: "ק..קצת!" הוא סימן בידיו וצחק
אני: "ממש"
בן: "מה, את כועסת עליי?" הוא חיבק אותי
אני: "חח לא, אבל שתית הרבה, זה לא טוב"
בן: "זה מעולה" הוא חייך חיוך ענקי
אני: "טוב טוב, מה שתגיד" צחקתי
בן: "את לא אוהבת אותי..."
אני: "אני כן! הכי בעולם!"
בן: "אז תביאי לי צ'יקה..."
אני: "חחח נשיקה?"
בן: "כן"
הצמדתי אותו עליי וצירפטתי אותו, ככה התנשקנו כמה דקות עד שאורן הפריע ואמר שהוא הולך הביתה. הוא אמר שלום לי ולבן ויצא מישם עם ליאור ואנה שגם אמרו לנו הלתראות. לאט לאט אנשים התחילו ללכת ונשארנו רק אני, בן, לירז, עמית ונועה. בן היה שפוך על הספה וארבעתינו ניקינו וסידרנו הכל.
אני: "נרגעת..?" שאלתי את נועה כששתינו היינו בצד וניגבנו את הרצפה עם סחבה גדולה לאחר ששתפנו
נועה: "כן.. תודה"
אני: "תתקשרי לשגיא"
נועה: "לא עכשיו.. לא יודעת.. אני בטוחה שהוא בגד, תמיד הפלאפון אצלו"
אני: "מאיפה לך לדעת אבל?"
נועה: "עובדה, הוא אפילו לא התקשר אליי"
אני: "לדעתי את סתם מסיקה מסקנות"
נועה: "יכול להיות.. אבל רוב הסיכויים הם שאני צודקת"
המשכנו לסדר ואז נועה, לירז ועמית הלכו הבייתה.
"בוא מאמי, תעלה למעלה" אמרתי לבן ועזרתי לו לקום.
עלינו לחדר שלו והחלפתי לו בגדים למכנס טרנינג וחולצה לבנה קצרה:]
הוא חיבק אותי אליו ונישק אותי נשיקות קטנות ומתוקות כאלו בפה
בן: "אני כל כך אוהב אותך.. את יודעת? תודה רבה על היום"
וככה נרדמנו.
---
נועה התעוררה בשעה 2 בצהריים.. היא כבר באה להילחץ שהיא הפסידה יום לימודים אבל אז נזכרה שהיום בכלל יום שבת. היא התקשרה לשגיא אבל הוא לא ענה. היא ירדה למטה מדוכאת והכינה לעצמה פיצה במיקרוגל, היא ישבה ואכלה מול הטלוויזיה עד שצלצול הפלאפון שלה נשמע, היא עלתה לחדרה ועל הצג היה רשום "מאמי שלי מחייג אלייך"..
אני יודעת שזה ממש קצרצרצרצרצרצרצרר.. כי אין לי זמן.. אבל 90 אחוז יהיה המשך בסביבות 10-11 בלילה... :] אוהבת..3>
יפה אבל כמו שאמרת .. קצר :[[
QUOTE (TtUuLlIi @ 07/12/2006) יפה אבל כמו שאמרת .. קצר :[[
😢
יפהפהפהפ;]
מקווה שיהיה עוד המשך;]
מעעעלללףףף =]]
הממשששךךך
דחוףףף =]
אתר האהבה הישראלי