•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

המשךךךךךךךךךךךךך

-יסווו-

קצצצר!
תמשיכייי=][=

מווווואאאאאאה 😍

[B][SIZE=7][COLOR=purple]
וואיייי איןן זה הסיפור הכי מעניין והכי יפה שקראתי בחיים שלייייי.. איממאאא יש מלא דברים שקשורים לחיים שלייי.. אני מרגישה כאילו אני אשכרה חלק מהסיפור חחח.. 😊

אברילו'ששש.. יש לך ת'סיפור הכי מ-ד-ה-י-ם ומושללםםם באתר הזהה..!!
ה=מ=ש=ך בובבהההה 😁

הייתיייייי... מורושש

2 פרקים מושלמיםםםם
תמשיכיי דחווףףף (:

קצר אבל יפה😊 מתה עלייך מחכה להמשך

אני ממש ממש ממש אוהבת את הסיפור שלך!
הוא לא מרוח כזה שפרק שלם הם רק מתנשקים ואומרים "אני אוהבת אותך,אני אותך"
כאילו כל פרק הוא פרק בפני עצמו שאי אפשר בלעדיו


תודה לך על זה שאת כותבת את הסיפור:]]]

המשך 😛

וואי פרק מדהים !!!!!!

המשךך

מתה על הסיפפפפור המדהיייים הזה!!
תמשיכיייי... בקששששה!!

😊 😊
אלמוג הייתתתה פפה , ותחזזזזזוווררר!!

ה-מ-ש-ך דחוףף😊

ווווואיי המשךךךך

מהמםםם

תודה רבה לכולכם😊
התגובות שלכם כאלה אמיתיות ויפות ותומכותתת
אוהבתת אותכם כלל כךךך😊)))

אינכ בר שמה המשך ארוך.. אני מקווה שתאהבו!...

=פרק 82=

נועה חשבה כמה שניות אם לענות או לא ולבסוף ענתה.
"הלו?" היא אמרה בקול שקט
שגיא: "מאמי .. יווו איך התגעגעתי אלייך"
נועה: "יופי" היא אמרה בקרירות
שגיא: "מה קרה?"
נועה: "כלום.. חוץ מיזה שאתמול בחורה ענתה לי לפלאפון ב3 בלילה והיום לא ענית לי..חוץ מיזה כלום"
שגיא: "מאמי אני יודע שלא תאמיני אבל אני יכול להסביר"
נועה: "דבר"
שגיא: "אתמול באתי להתקשר אלייך בסביבות 2 ואז המנהלת ראתה אותי ובדיוק היה לחץ אז היא לקחה לכולנו את הפלאפונים.. לקחתי את זה בסוף המשמרת.. כאילו היא החזירה לנו רק ב6 בבוקר אחרי שניקינו והכל ואת בטח היית ישנה.. הגעתי הבייתה וישנתי עד עכשיו"
נועה: "טוב"
שגיא: "מה טוב? נו נועה אני נשבע לך... את רוצה לדבר איתה? עם המנהלת?"
נועה: "זה לא מעניין אותי"
שגיא: "נו אל תיהי כזאת"
נועה: "מה אתה רוצה שאני אעשה?"
שגיא: "שתאמיני לי.. בחיי, אני לא משקר"
נועה: "לא יכולה להאמין לאף אחד כבר בעולם הזה.. כל הבנים אותו הדבר"
שגיא: "נועה אל תגידי כזה דבר, אני נשבע לך. את יודעת שאני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר בעולם הזה נכון?"
נועה: "אניכ בר לא יודעת כלום"
שגיא: "דיי נו.. אני יכול לראות אותך היום? תאמיני לי בבקשה"
נועה: "שגיא אני מיקודם קמתי.. אני אתקשר אליך יותר מאוחר טוב?"
שגיא: "טוב.....נועה?"
נועה: "מה?"
שגיא: "אני אוהב אותך"
נועה: "גם אני אוהבת אותך".. ביי"
היא ניתקה.
---
אני ובן התעוררנו ב3 בצהריים, לא האמנתי שישנו כל כך הרבה. הוא ישר קם להתקלח ואני התקלחתי אחריו.. כשיצאתי הוא שכב במיטה וראה טלוויזיה..
בן: "אני כל כך עייף.."
אני: "אבל ישנת מלא!" צעקתי עליו ונשכבתי על ידו. הייתי לבושה בטרנינג אפור שלו, שהיה די ענקי עליי
בן: "אז מה.. בא לי עוד לישון איתך ולהתכרבל איתך" הוא חייך ונישק אותי
אני: "אז בוא נתכרבל" חייכתי גם ושנינו נכנסנו מתחת לשמיכה.
ליטטפנו אחד את השניה.. נגענו.. התנשקנו.. אחריי שעה בערך החלטנו לקום לאכול..
הוא הכין לי ולו מלוואח וביצה קשה
בן: "וואי ניקיתם פה הכל.. איזה יפה" הוא אמר והתיישב על ידי.
אני: "כן.. חח.. אתה היית שיכור לגמריי" צחקתי ומזגתי לי רסק עגבניות על המלוואח
בן: "כן, שתיתי מלא.."
אני: "חחח היית כל כך מצחיק"
בן: "למה עשיתי משהו?"
אני: "לא משהו רציני.. רקדת כמו משוגע.. התנהגת מצחיק כזה, אבל לא נורא מותר לך יום הולדת"
בן: "את לא יודעת איךא הבתי את המתנה שלך, אין אני חושב שאני בחיים לא אוכל לשכוח את היום הזה"
אני: "אני שמחה שאהבת.. פתחת אתש אר המתנות מהחברים?"
בן: "אחרי האוכל נפתח.. הן לא מענייות אותי יותר מימך" הוא חייך ונשק לי בפה "בתאבון יפה שלי"
אני: "בתאבון מאמי"
אכלנו ואחריי 20 דקות סיימנו. הלכנו לפתוח ביחד את כל המתנות. הוא פתח את המתנה של לירז ושנינו פרצנו בצחוק
בן: "מה זה,ערכת טיפוח לגבר, מה אני לא מטופח מספיק?"
אני: "המממ..יש מקום לשיפור"
בן: "אה כן? איפה בדיוק?"
אני: "אמממ פה.." נישקתי אותו בפה "ופה..." נישקתי אותו בצוואר "ויש עוד כמה מקומות ש..שאני לא יכולה לנשק אותם כרגע.." הסמקתי והוא צחק וחיבק אותי.
בן: "אני הכי מטופח שיש!"
אני: "חח נכון, לפעמים כמו כוסית"
בן: "מה למה?"
אני: "כי אתה עושה גבות!"
בן: "אוי נו, אפשר לחשוב. אני כולה עושה באמצע. מה, היית מעדיפה שיהיו לי גבות מקדונלדס?"
אני: "אממ... לא!!" צחקתי וחיבקתי אותו
הוא פתח את המתנה של נועה ונורא אהב
בן: "ראית ראית מה היא כתבה לי?"
אני: "מה?"
בן: "לבן באהבה מנועה" הוא הוציא לשון וציפה שאתעצבן
אני: "נו ו?"
בן: "מה, את לא מקנאה?"
אני: "טיפשון, אני יודעת שאתם ידידים.."
בן: "אה אוקיי" הוא חייך "הייתי בטוח שתקנאי"
אני: "אמממ אני לא מקנאה לה.. אבל בוא נגיד שאני מוכנה להתחלק בך עם אחרות..." קרצתי
בן: "מ..מה.. באמת?" הוא נעשה רציני פתאום ואני פרצתי בצחוק מתגלגל
אני: "נראה לך?... אתה שלי ורק שלי!!" הצמדתי לו נשיקה בפה
בן: "אוף כמה התגעגעתי אלייך, כל השבוע הזה בקושי ראיתי אותך בגלל כל האימונים"
אני: "אבל העיקר שעכשיו אנחנו ביחד"
בן: "כן..."
אני: "טוב נו תפתח את שאר המתנות!"
חלק מהמתנות היו כסף, 100/150/200 ש"ח במעטפה עם ברכה, קנו לי משחק מחשב כזה של בנים:|, תלושי קנייה ללי קופר, היו גם תלושי קנייה לקרוקר בסך 400 ש"ח, זה היה מאורן.. קנו לו גם מערכת אמ.פי 3, זה היה מליאור.. הקיצר מתנות שוות.
בן: "אההההההה יווו לא סיפרתי לך!!!" הוא פתאום צרח בהתרגשות
אני: "מה קרה?.."
בן: "יו, אני לא מאמין איך שכחתי לספר לך!.. מה שההורים קנו לי?"
אני: "מה הם קנו?" שאלתי מסוקרנת
בן: "זה בחוץ, בואי"
אני: "בחוץ?.." עיקמתי את פרצופי והלכתי אחריו
יצאנו החוצה וראיתי את המכונית המדהימה עם הסרטים.
אני: "וואי! אתה רציני? זה שלך??"
בן: "כן ! גם אני לא האמנתי.. נכון שהיא יפייפייה?!"
אני: "הכי בעולם!"
בן: "רק הלוואי ואני אעבור את הטסט הזה.. ואני אוכל לנהוג בה"
אני: "ומה עם האופנוע?"
בן: "לא יודע.. אני לא יודע אם להשאיר או למכור"
אני: "וואי, אבל המכונית מדהימה!"
---
"דורון אני יוצאת" אורית אמרה ובדקה את עצמה פעם אחרונה במראה.
דורון: "ביי"
אורית: "אתה אפילו לא שואל אותי לאן אני יוצאת?"
דורון: "זה לא מעניין אותי"
אורית עשתה פרצוף עצבני ויצאה מהבית. היא נכנסה למכוניתה ונסעה לבית הקפה 24/7, המקום הקבוע שלה ושל חיים. כרגיל חיים ישב בשולחן האחרון. היא התקדמה לעברו והביאה לו נשיקה ארוכה בפה.
חיים: "התגעגעתי אלייך.."
אורית: "גם אני חיים"
חיים: "מתי הולכים מיפה?"
אורית: "מה ז"א, לאן?"
חיים: "לבית מלון, אמרנו שנבלה לילה אחרון ביחד, זוכרת?"
אורית: "אהה...כן, אני לא יכולה בסוף.. אני צריכה לחזור דורון במילא חושד. הוא חקר אותי כשיצאתי.. אני לא רוצה לגרום לעוד בעיות"
חיים: "אז מה.. זהו? נגמר?"
אורית: "אני..אני מניחה שכן"
חיים: "אז בעצם באת להיפרד מימני?"
אורית: "כן"
חיים: "הבנתי.. תודה, זה מאוד יפה מיצידך" הוא אמר בציניות
אורית: "נו מה, אתה כועס עכשיו?"
חיים: "האמת שכן. ציפיתי שתרצי לבלות איתי לילה אחרון כמו שאמרת"
אורית: "אבל זה בלתי אפשרי! אניב אתי רק כדי להביא לך מתנת פרידה קטנה"
חיים: "באמת? מה?"
אורית הגישה לו את השקית החומה.
הוא הוציא מימנה את החגורה ומכתב אדום קטן.
אורית: "זו ברכה, תקרא את זה בטיסה, וזאת חגורה, שתראה כמו איש עסקים באמת.. אין לך חגורה אחת נורמלית.." היא חייכה חיוך מתוק
חיים: "תודה רבה לך אורית, זה מקסים, באמת"
אורית: "בבקשה"
חיים: "את חושבת שכדאי לשים את זה ביום של הטיסה?"
אורית: "ברור! תבטיח לי שתלבש אותה מחר בטיסה"
חיים: "בשבילך אני מוכן להבטיח הכל, ואת יודעת את זה"
אורית שוב חייכה "טוב אני צריכה ללכת, באמת, אני מפחדתש כבר דורון עקב אחריי לפה" שיקרה.
חיים: "חבל.. אני אתגעגע אלייך"
אורית: "אתה יודע, תמיד נוכל להיפגש בתור ידידים על כוס קפה או משהו, כש..כשתחזור"
חיים: "כן.. את אישה מדהימה את יודעת?"
---
אנה ישבה בחדרה עד שפעמון הדלת צלצל. היא קמה לפתוח וזאת הייתה דנה שמייד קפצה עלייה בחיבוק ענקי.
אנה: "בואי בואי לחדר" היא אמרה. הן הלכו לחדרה של אנה ודנה מייד נזרקה על המיטה
דנה: "נו? איך היה אתמול?!" היא שאלה בתלהבות
אנה: "וואי, היה כל כך כייף! אני כל כך שמחה שבחרתי ללכת!"
דנה: "באמת?? רואה! אמרתי לך!" היא חייכה חיוך מנצח
אנה: "היה שם אחד.. ליאור מהכיתה.. והוא היה כל כך חמוד רקדנו מלא ביחד"
דנה: "היה משהו?"
אנה: "את יודעת שאני לא מסוגלת לבגוד בסמי"
דנה: "למה לא? הוא במילא מתנהג אלייך מגעיל!" היא אמרה בעצבים
אנה: "טוב, בואי לא נפתח שוב את השיחה הזאת.. אוקיי?"
דנה: "איך שבא לך" היא שמכה בכתפה "שתית?"
אנה: "כן, אחריי אולי 3 חודשים שלא שתיתי. את יודעת, עם סמי אניב כלל לא יוצאת לשום מקום.. היה כל כך כייף להשתחרר ככה, למרות שכל פעם היה לי מן פחד כזה שסמי ייכנס בדלת ויעשה משהו"
דנה: "וואי.. את מתכוונת לספר לו שהלכת?"
אנה: "מה פתאום נראה לך?!"
דנה: "חשבתי.. שלא יגלה אבל"
אנה: "אין לו איך לגלות"
דנה: "את בטוחה?"
אנה: "במליון אחוז" היא חייכה וחיבקה את דנה "תודה רבה לך! אני כל כך אוהבת אותך.. ממש הצלת אותי אתמול"
דנה: "את יודעת שבשבילך אני אעשה הכל" היא חייכה.
---
"מאמי נורא נהנתי, חבל שאני צריכה ללכת" אמרתי וחיבקתי את בן בפעם האחרונה שכבר היינו מתחת לביתי
בן: "לא נורא, אני במילא אראה אותך מחר"
אני: "תתגעגע?"
בן: "מאוד.. ואת?"
אני: "גם" חייכתי ונישקתי אותו בפה "ביי מאמי"
בן: "ביי יפה שלי" הוא חייך ואני נכנסתי הביתה.
עליתי לחדר שלי והחלפתי לבגדי בית, הבאתי לי כוס קולה מלמטה והתיישבתי קצת על המחשב. גלשתי קצת באינטרנט ואז התחברתי לאייסיקיו וכתבתי אוואי
+*+*+
פה:]
אתמול היה הכי כייף בארץ
מושי שלי אוהבת אותך הכי בעולם!!
+*+*+
ראיתי שגם בן על אוואי וקראתי
+*+*+
ישן... תשאירו הודעות
יפה שלי תודה על אתמול.. אוהב אותך כל כך
את הכי מדהימה בעולם!
+*+*+
חיוך עלה על פניי.
שלחתי הודעה לנועה
~*~*~
אני - פה?
נועה - כן.. מה קורה?
אני - סבבה:] מה איתך?
נועה - בסדר כזה
אני - נו, מה נסגר עם שגיא?
נועה - הוא אומר שכשהוא בא להתקשר אליי אז המנהלת ראתה וכעסה
כי זה היה בזמן עבודה והיה מלא לחץ וזה.. אז היא לקחה לכולם את הפלאפונים
והחזירה להם רק ב6 בבוקר, בסוף המשמרת והוא חשב שאני כבר ישנה..
והיא זאת שענתה לי
אני - נו את רואה? אמרתי לך שזה כלום ואת לא צריכה לדאוג!
נועה - הקטע הוא שאני לא יודעת אם להאמין או לא
אני - מה?! למה לא?? הוא אוהב אותך, הוא לא ישקר לך נועה
נועה - מאיפה לך לדעת? גם ככה לירז חשבה ובסוף עמית בגד בה
אני - אבל..אבל זה משהו אחר לגמריי... דיי נו אל תשווי.. את יודעת
ששגיא לא יעשה כזה דבר
נועה - לא יודעת.. קבענו להיפגש מחר בערב, אז ניראה כבר
אני - תחשבי על מה שאמרתי לך.. באמת לא כדאי לך להפסיד אותו
נועי הוא באמת אוהב אותך
נועה - אני יודעת שהוא אוהב.. אבל אני רוצה לדבר איתו פנים מול פנים
ככה, כשארה את פניו, את עיניו אני אוכל לדעת באמת אם הוא משקר או לא
אני - אתתראי שצדקתי.. בהצלחה מאמי3>
נועה - תודה:] מה איתך, איך היה אצל בן?
אני - הכי כייף:] הוא היה אתמול כל כך שיכור.. חח זה היה מצחיק
נועה - מה הוא אמר על המתנה שלי?
אני - הוא ממש אהב אותה!!
נועה - 😊
אני - יו את יודעת שההורים שלו קנו לו מכונית???
נועה - מה באמת?! איזה כייף לו! איזה מכונית? חדשה?!
אני - כן כן! מהחברה! BMW משהו, אני לא ממש מבינה בזה..
אבל יש לה גג נפתח ופאקק היא כזאת מדהימה
נועה - חחחח איזה כייף לוו מניאק.. שיתחדשש..!!!
~*~*~
דיברנו עוד קצת עד שכבר ראיתי ש12 בלילה והייתי גם די עייפה אז הלכתי לישון.
למחורת התעוררתי ב7 בבוקר, יום ראשון, היום השנוא עליי כי לומדים עד 3 ורבע.
קמתי באי רצון ולבשתי טייץ צמוד שלמטה טיפה מתרחב בצבע כחול כהה, את ענלי הספורט הלבנות שלי של סקצ'רס, חולצה צמודה ארוכה לבנה ומעל סווצ'ר כחול של אדידס. התאפרתי קצת וירדתי למטה לאכול קורנפלקס.. אבא ואמא כבר לא היו בבית אז לקחתי 20 שקל מהמגירה של אבא, הוא מרשה לי:] ויצאתי לבית הספר.
---
דורון ישב במשרדו עד שהטלפון שלו צלצל.. הוא לחץ על כתפור המענה והמזכירה אמרה "דורון, יש ישיבה עוד 5 דקות אצל יואל"
דורון: "תודה יונה"
יונה: "בבקשה"
הוא שמר את מה שעשה במחשב וירד לחדר של הישיבה של יואל.. שם היו כבר עודש 7 עובדים, מהבכירים, כמו דורון.
הוא התיישב על אחד הכיעסאות ושאל את זה שישב לידו "אתה יודע בשביל מה קראו לנו?"
...: "אין לי מושג תאמין לי, לא ניראה לי משהו רציני"
דורון: "למה להודיע אבל בדקה ה90?"
...: "נו, זה יואל, למה אתה מצפה? הוא תמיד מודיע ברגע האחרון" הוא חייך וכך גם דורון.
יואל נכנס למשרד.. יואל היה בסוף שנות ה40, הוא היה די שמנמן, 1.75, שיער בהיר שקצת מקריח ועיינים חומות כהות. הוא לבש חליפה שחורה ועניבה בצבע צהוב בהיר. דורון תמיד חשב לעצמו איך בנאדם עם משכורת של 25 אלף בחודש לא יכול להרשות לעצמו השתלת שיער, אבל זה יואל, בנאדם שחי את הרגע ולא מעניין אותו כלום. יואל התיישב על כיסא העור הגדול על יד שולחנו.
יואל: "אוקיי אני יודע שקראתי לכם ככה ברגע האחרון.. אבל נו, אתם מכירים אותי.." הוא חייך וכולם צחקו. יואל היה איש מאוד נחמד ובדרן, אפילו כשהיה כועס הוא היה יודע איך להגיד זאת בצורה יפה ולא ישר להשתולל ולפטר.
יואל: "אני רוצה להציג בפניכם את מנהלת החשבונות החדשה שלנו, מאיה.."
כולם הביטו אל הדלת שנפתחה, בפתח הדלת עמדה בחורה שנראת בסוף שנות ה20 לחייה, היה לה שיער חום בהיר גלי עד אחריי הכתפיים, עיניים חומות גדולות וזוהרות וחיוך ענקי. היא לבשה ג'ינס רגיל בצבע כהה וחולצה מכופתרת לבנה ארוכה. היא הייתה בחורה מאוד חמודה, חייכנית כזאת. היא נכנסה והחליפה כמה מילים עם יואל
יואל: "כן אל דתאגו, ממחר היא תלבש גם חליפות" ושוב כולם צחקו "אז תציגי את עצמך מאיה"
מאיה התקדמה למרכז המשרד ושילבה את אצבעותייה "שלום.. אממ אני מאיה כמו שכבר הבנתם, אני בת 28 מחולון.. עבדתי לפני כן בגולדשייןן ביטוחים ברמת גן, למי שמכיר.. אני מנהלת חשבונות כבר 6 שנים, כן מגיל 22.. לא עשיתי צבא למי שתוהה, בזמן הזה למדתי כלכלה, הנהלת חשבונות, מנהל. אני אשמח אם גם אתם תצגידו את עצמכם" היא חייכה וכל אחד הציג את עצמו בתורו.
---
"תודה רבה, כמה זה?" חיים שאל את נהג המונית
...: "40, כמו שסיכמנו בהתחלה"
חיים: "הנה כך" הוא שלף 2 שטרות של 20 ש"ח מהכיס והביא לנהג
...: "היי, אתה צריך עזרה עם המזוודות?"
חיים: "לא אני אסתדר, תודה רבה לך, יום טוב" חיים חייך ונהג המונית נסע.
'כולה 2 מזוודות, במה צריך כבר לעזור?' חיים חשב לעצמו. הוא נכנס אל שדה התעופה ורק אחריי שעה הוא עבר את הבדיקות והכל, הכל עבר כרגיל. הוא כל הזמן נגע בחגורה שלבש ונזכר באורית המתוקה שקנתה לו אותה. רק אחריי עוד 45 דקות הוא עלה אל המטוס והתיישב. על ידו ישב בחור נחמד בן 20.
הם דיברו בניהם, הבחור סיפר לחיים שהוא טס לטוריכה כדי לפגוש משפחה, וחיים סיפר לו שהוא טס לטוריכה רק ליומיים לפגישות עסקים.. חיים כל כך התרגש, הוא מעולם לא היה בטורכיה, הוא היה בטוח שזאת הולכת להיות אחת החוויות המעניינות בחייו. הטיסה עברה די מהר, חיים הספיק לישון קצת ולחשוב על איךהוא הולך להציג את עצמו בפני קוראט, אחד אנשי העסקים החשובים בטורכיה. כאשר ירד מהמטוס הפרפרים בבטנו רק גברו.. הוא התהלך בשדה התעופה וחיכה לקבל את המזוודות שלה, זה לא ארך יותר מידיי זמן. הכל היה כל כך שונה, כל כך מוזר. היו שם שוטרים, הרבה שוטרים, כניראה מנסים לתפוס מישהו. הוא הלך בביטחון אל מתקן השתייה והוציא פחית של קוקה קולה. הוא צחק בליבו שקוקה קולה כאלה מצליחים שמשווקים לכל העולם, הלוואי והיה יכול להיות המנכ"ל של קוקה קולה או משהו. לפתע הוא הרגיש מישהו נצמד אליו מאחור.. הוא הסתובב וראה 2 כלבים מסוג זאב, רועה גרמני. הוא ליטף אותם ולא הבין מאיפה הם צצו, לא עברה חצי דקה וכבר 5 שוטרים התקרבו אליו. הם ביקשו מימנו באנגלית לפתוח את התיקים שלו. הוא לא הבין מה הם רוצים ופתח את 2 המזוודות.. הם חיטטו בלי בושה על יד קהל האנשים שנעמד מסביבו.. הם החזירו הכל למקום..
"it's probably a misunderstanding.. i can go now right?"
[זו כניראה אי הבנה, אני יכולה ללכת עכשיו נכון?]
הוא שאל וחייך.
"not yet. pleace don't move"
[עוד לא, בבקשה אל תזוז]
פקד עליו אחד השוטרים הטורכים.
הכלבים המשיכו לרחרח את חיים בכל גופו עד שלבסוף לא הפסיקו להריח ולנסות לנשוך את החגורה שלו
"you are crazy or what? this is a new belt!"
[אתה משוגע או מה? זאת חגורה חדשה!]
חיים צרח אל אחד השוטרים שהביט בו בזלזול
השוטר: "yea, right. give me the belt pleace"
[כן, בטח. תן לי את החגורה בבקשה]
חיים: "no way!" הוא היסס לרגע ואמר בלחץ "but why?! i can't understand! i'm here for a business meeting! this is a new belt, it's very expensive! i can't just give it to you!"
[אבל למה?! אני לא יכול להבין! אני כאן בשביל פגישות עסקים! זאת חגורה חדשה, היא מאוד יקרה, אני לא יכולה סתם ככה לתת לך אותה!]
השוטר פרץ בצחוק ופתאום שינה את פניו למבט רציני מאוד ואמר "i'm look like i'm kidding to you? i don't think so. i'm a policeman, you are understand what i'm talking to you, ah? i can arrested you right now! but i give you a chance to give me your f**king belt!"
[אני נראה לך אחד שמתלוצץ? אינ לא חושב ככה. אני שוטר, אתה מבין מה אני מדבר אליך, אה? אני יכול לעצור אותךב רגע זה! אבל אני נותן לך צ'אנס לתת לי את החגורה המזויינת!]
חיים הביט בו בפחד, הוא לא ידע מה לעשות. מה לעזאזל השוטר הזה רוצה המחגורה שלו?
הוא הביט בשעון הגדול שהיה על אחד הקירות הענקיים בשדה התעופה.. עוד שעה יש לו פגישה.
חיים: "listen, ok, i will give you that belt, i don't know why it's so important to you, but i'm not argue.. just pleace, no matter what, i have a meeting in less then a hour"
[תקשיב, בסדר, אני אתן לך את החגורה, אני לא מבין למה זה כל כך חשוב לך, אבל אני לא מתווכח..רק בבקשה, לא משנה מה, יש לי פגישה בעוד פחות משעה]
השוטר כבר החל לאבד את סבלנותו וחיים הוריד את החגורה והביא אותה לשוטר.
הוא שלף סכין שפיץ מהכיס שלו וקרע את החגורה לשניים.
חיים קפץ ממקומו וצרח "no!!! wha't are you doing?!"
[לא!!! מה אתה עושה?!]
עוד לפני שהספיק להמשיך את המשפט הוא שם לב למלא אבקה לבנה שהתפזרה על הרצפה.
הוא הביא המום ברצפה, בחגורה, בשוטרים, לא הבין מאיפה זה הגיע.

מקווה שאהבתם.. כמו ששמתם לב אני לא כל כך חזקה באנגלית חח... אז תסלחו לי😊 ..
אני מקווה שהמשך יהיה מחר [שישי] או ביום שבת....

3>

איייייייייזה יאפפפפפפפפפפפה
יאיאיאאיאיא!#$

מסכןן חייםם!!!:///


מחכה להמשךךך
שבת שלום 3>

ווואאאאייי מסכן ..
פרק יפה :]

תמשיכי
שבת שלום 😘