=פרק 79=
"נו קומי כבר! פעם אחרונה שאני מעירה אותך!" שמעתי טריקת דלת ורק אז הרשתי לעצמי לפתוח את עיניי. שהדבר הראשון שאני אראה בבוקר זה את אמא שלי? מה פתאום. קמתי בלי חשק ונכנסתי לחדר האמבטיה שבחדרי ושתפתי פנים. הסתכלתי על עצמי במראה, הייתי נראית כל כך עייפה. היום בן שלי בן 17, חייכתי לעצמי חיוך ענקי. שלחתי לו הודעה לפלאלפון "מאמי יום הולדת שמח, עד 120 אני אוהבת אותך", ידעתי שזאת רק ההתחלה של היום. לבשתי ג'ינס בהיר מאוד וצמוד, חולצה צמודה ארוכה לבנה, נעלי אדידס לבנות עם פסים שחורים. שמתי צעיף לבן מחמם ומעיל לבן כי היה די קר. הכנתי מערכת במהירות, היום יום שישי, 4 שעות.. לקחתי 100 שקל ויצאתי מהבית, השעה הייתה 7 וחצי.
---
נועה התעוררה מהדפיקות שעל דלת חדרה "זה בסדר..ק..קמתי" היא מלמלה והדפיקות הפסיקו. היא פיהקה וקמה בעייפות, עשתה מקלחת מהירה ויצאה.. השעה הייתה רק 6 בבוקר, למה מעירים אותה כל כך מוקדם אם היא מתחילה רק ב8 ורבע? היא ישבה מול המחשב שלה, עטופה בחלוק רחצה וורוד, היא התחברה לאייסיקיו וכתבה אוואי
*****
רק עכשיו קמתי.. לא לחפור
נו, בוקר טוב:]
בןןןן מזל טוב!!! 😊 מווואה
*****
היא התכתבה קצת באייסיקיו עם מי שהיה ער, רק 3 אנשים. לאחר מכן שכבר השעה הייתה 7 היא קמה להתלבש.
---
ירדתי בתחנה על יד בית הספר אבל הלכתי לחנות לייד.. ביקשתי מהמוכר להכין זר ענקי של בלוני הליום, זה עלה 50 ש"ח, שילמתי ויצאתי.. הלכתי לבית הספר וכלה דרך אנשים אמרו לי "מזל טוב" ואני עונה להם "זה לא בשבילי", ואז הם מחייכים חיוך דפוק כזה.. נכנסתי למבנה בית הספר ועליתי לכיתה של בן.. הוא ישב בסוף הכיתה עם 2 חברים .. התקדמתי אליו ואיך שהוא ראה אותי העיניים שלו נפתחו, הוא רץ וחיבק אותי..
בן: "יפה שלי... התגעגעתי אלייך"
אני: "מזל טוב!!!" חייכתי חיוך ענקי והדבקתי לו נשיקה גדולה בפה
הבאתי לו את הבלונים והוא לא הפסיק להגיד תודה, כמה שהוא אוהב אותי, וכמה שאני מקסימה.
ישבנו ביחד עד שהיה צלצול ואני הלכתי לכיתה שלי. נועה ולירז כבר היו שם, דיברנו קצת על מה שיהיה היום בערב וסיפרתי להן שכבר דיברתי עם ההורים שלו שיוציאו אותו מהבית, והם התנדבו לישון אצל ההורים של אמא שלו.. ממש נחמדים😊 היו שעתיים הסטוריה שעברו בשלום ואז הייתה הפסקת 10. לירז, נועה ואני ירדנו לקפיטריה ובן כבר היה שם, קניתי לו קורסון גדול ופחית קולה.. הוא שוב אמר אלף תודות ונישק אותי. ישבנו כולנו בשולחן גדול והוא הושיב אותי על ברכיו..
אני: "נו תאכל!" אמרתי לו כשלא הפסיק לנשק את צווארי
בן: "את יותר טעימה" הוא חייך והמשיך לנשק אותי בצוואר, בפה, בלחיים
אני: "נו לא פה" חייכתי חיוך ביישן
בן: "למה לא?.." עשיתי לו פרצוף עצבני והוא חייך ואמר "טוב טוב הנה אני אוכל"
אחריי זה נועה קראה לי וללירז לצד אז אמרתי לבן שלום, נשיקה בפה ויצאנו מיחוץ לקפיטריה. התיישבנו על אחד הספסלים בחוץ
לירז: "מה קרה?"
נועה: "זה בקשר למיטל.." היא חייכה
אני: "מה?"
נועה: "את מתכוונת היום..."
אני: "מה?"
נועה: "נו.... את יודעת" היא חייכה ופתאום גם לירז חייכה
לירז: "הבנתי.."
אני: "מה, מתכוונת היום מה?"
לירז: "נו... לעשות זה.."
אני: "נו תפסיקו לדבר איתי בקודים!" צעקתי ושתיהן אמרו ביחד "לשכב איתו!"
נועה: "הגיע הזמן לא?"
אני: "לא! אנחנו רק 3 חודשים ביחד!"
לירז: "אבל זה יום ההולדת שלו!"
אני: "אז מה!"
נועה: "את בסוף תישארי בתולה בגיל 100"
לירז: "אוי, זה מה שאני תמיד אומרת לה"
אני: "אוי לירז שתקי, את דמברת עליי שאני צריכה לשכב איתו.. אז למה את לא שוכבת עם עמית כבר? אה?" היא שתקה
נועה: "חח היא צודקת"
אני: "לירז?"
לירז: "מה?" היא אמרה וניסתה בכח שלא לחייך
אני: "ל-א נכון...." הבטתי בה בפה פעור
נועה: "יוו.. דיי.. רציני?"
אני: "ולא סיפרת לנו?... וואי.."
לירז: "כ..כי לא מצאתי את הזמן המתאים!!!"
אני: "מההה... ספרי מההרר מההתחלה!!"
לירז: "הקיצר.. היינו אצלו.. וסתם ישבו דיברנו.. התחלנו להתנשק הוא בדיוק יצא מהמקלחת .."
נועה: "גרררר.. תמשיכי תמשיכי!"
אני ונועה הבטנו בלירז בעיניים פקוחות ובאוזניים הכי מקשיבות שבעולם כמו 2 ילדות קטנות שמאזינות לעמי ותמי... היא סיפרה הכל..
אני: "יו אני לא מאמינה..ועד עכשיו לא סיפרת לנו!"
לירז: "כי באמת שלא מצאתי את הזמן"
נועה: "חיחי מזל טוב" היא חייכה
---
אורית ישבה בשולחןה אחרון בבית הקפה הקבוע שלה ושל חיים. כעבור כמה דקות הוא נכנס והתיישב מולה.
אורית: "התגעגעתי אליך" היא חייכה ובאה ללטף אותו אך הוא זז עם הכיסא
אורית: "מה קרה?"
חיים: "כלום.. אורית.. את..את לא כועסת?"
אורית: "על זה שסיפרת לבעלי? מה פתאום" היא חייכה. אבל מבפנים? היא רצתה לרצוח אותו באותו רגע.
חיים: "בטוח? חשבתי שאת לא תרצי לראות אותי יותר לעולם"
אורית: "ממש לא.. אני אוהבת אותך כל כך חיים"
חיים: "ג..גם אני אוהב אותך" הוא אמר מבולבל "א..אבל זה צריך להיפסק"
אורית: "מה צריך להיפסק?"
חיים: "אנחנו.. את ואני.. זה לא יכול להימשך, במיוחד לא כשדורון יודע"
אורית: "זה לא קשור. תבין! הוא לא מעניין אותי בכלל"
חיים: "אני אמרתי לו שאני מפסיק להיות איתך בקשר.."
אורית: "אז אמרת, אז מה? הוא לא אמור לדעת. הוא גם לא היה מגלה אם א-ת-ה לא היית מספר לו.." היא שמה לב שהיא מתחילה להוציא עליו את העצבים ונירגעה מייד
חיים: "אני מצטער, אורית..ב..באמת שאני.."
אורית: "זה בסדר.. עזוב.. עבר"
חיים: "אנחנו חייבים אבל להפסיק עם זה"
אורית: "במחשבה שנייה אתה צודק.."
חיים: "את באמת מסכימה איתי?"
אורית: "כן כן, אתה צודק.. זה לא יכול להמשיך ככה, במיוחד שדורון יודע והכל.. אתה.. אתה צודק, כן"
חיים: "אבל אני אתגעגע אלייך"
אורית: "גם אני. אני רואה לילה אחרון איתך"
חיים: "את..את חושבת שזה בסדר?"
אורית: "כן.. למה לא? רק לילה אחרון, וזהו.. יותר לא נהיה בקשר, נפסיק את זה"
חיים: "מתי?"
אורית: "בוא ביום ראשון.. ניסע לאנשהו.. אני לא יכולה שישיש בת לא להיות בבית. דורון יחשוד"
חיים: "אני לא יכול"
אורית: "למה לא? אמרת שזה בסדר ש.."
חיים: "לא.. זה לא זה"
אורית: "אז..מה קרה מה זה?"
חיים: "יש לי נסיעת עבודה, לטוריכה, ביום ראשון בבוקר"
אורית: "באמת?" עינייה פתאום נפתחו, והמוח שלה החל לתכנן מחדש את התוכנית
חיים:" "כן, אבל זה רק ליומיים! אני חוזר ביום שלישי.. ו.. ונוכל להיות ביחד כמה שתרצי"
אורית: "תהנה..אני אתגעגע המון"
חיים: "אז ניפגש ביום שלישי?"
אורית: "כן" היא חייכה ונשקה בעדינות על שפתיו
הם ישבו עוד 20 דקות ואז כל אחד חזר למשרד שלו. בעצם אורית לא חזרה. היא הלכה לאחת החנויותש הייתה באותו רחוב, נכנסה והחלה להתבונן בעגלת החגורות הגדולה.
...: "את צריכה עזרה?" פנתה אלייה מוכרת כהת עור, היא נגעה בכתפה של אורית אך אורית זזה באי נוחות.
אורית: "כ..כן. אני מחפשת חגורה לגבר.. עבה.. 2 שכבות של עור"
...: "עור אמיתי?"
אורית: "זה לא משנה, עדיף שכן"
...: "אוקיי, מה עם זאת?" היא הראתה לה חגורת עור חומה עם אבזם בצבע זהב
אורית: "לא לא.. חגורה שחורה, עם אבזם בצבע כסף.. ריגל.. יש לך?"
...: "כן... זאת" היא הראתה לאורית חגורת עור שחורה עבה במיוחד, עם 2 שכבות כמו שאורית רצתה, אבזם כסןוף רגיל מלבני.
אורית: "בדיוק מה שאני מחפשת.. היא ממש יפה. כמה היא עולה?"
...: "650, אבל יש עלייה מבצע עכשיו אז היא תעלה לך 600"
אורית: "זה נורא יקר בשביל חגורה"
...: "טוב.. מה רצית, זאת חגורת עור.. עור אמיתי"
אורית: "כן.. אוקיי אני אקח אותה" היא אמרה ובדקה שוב שהחגורה עבה עם 2 שכבות עור
---
יום הלימודים הסתיים ובן נסע הביתה באופנוע שלו, כעבור 10 דקות הוא הגיע ונכנס. ההורים שלו ישר קפצו עליו בחיבוקים וברכות. הוא עלה לחדור והחליף לבגדי בית, טרנינג לבן וגרביים מחממות, הוא ירד למטה וכולם ישבו לאכול ארוחת צהריים.
ליסה: "בני, היום אני ואבא נוסעים לסבא וסבתא"
בן: "למה? מה קרה?"
אבא: "סתם מלא זמן לא היינו אצלהם"
בן: "מתי תחזרו?"
אבא: "הם גרים בפתח תקווה, אז כבר נישן שם, נחזור מחר בערב"
בן: "אז יש לי בית ריק?"
ליסה: "מסתבר" היא חייכה ובראשה התחילה להריץ תמונות מהמסיבה שהולכת להיות
הם סיימו לאכול ואז אבא של בן התקרב אליו
אבא: "קנינו לך מתנה"
בן: "לא הייתם צריכים, מספיק שאתם ההורים שלי וכל זה" הוא חייך
ליסה: "כן בטח" היא אמרה ושלושתם צחקו
אבא: "זו מתנה יקרה מא-ו-ד אבל ברוך ה' יש לנו את התקציב הזה אז הרשנו לעצמנו לקנות לך את זה.. אתה תמיד רצית את זה"
בן: "מה? למה יקר? איך אתה יודע שרציתי? מה זה?"
ליסה: "וואו.. כמה שאלות.. רגע"
אבא: "תוכל להשתמש בה בעוד כמה ימים.. ו..תשמור עלייה! זה דבר חשוב! יותר מהכל!"
ליסה: "הגזמת! זאת רק.."
אבא: "שקט!" קטע אותה .. "אל תגלי לו"
בן: "נו מה זה? אתם מותחים אותי"
אבא של בן חייך והושיט לו קופסה קטנה לבנה.. בן פתח את הקופסה ובפנים היו מפתחות.
בן: "מפתחות?"
אבא: "בוא.."
הוא משך בידו ושלושתם יצאו החוצה, בן היה המום. מול הבית עמדה ב.מ.וו חדשה מסדרת 3, קבריולה מהממת ועלליה מלא סרטים צבעוניים.
בן: "את..א..אתם ל-א רציניים" הוא צרח
ליסה: "תזהר לא לשמור עלייה"
בן: "לאאא נכון! לי!? מכונית בשבילי?! ליום הולדת!? אתם רציניים!? אתם עובדים עליי.. לא.לל.א.. נו.."
אבא: "תירגי.." הוא חייך "כן בשבילך"
בן: "לא נכון נו.. בטח יגעל שילון יבוא עם הסגר מאחוריי נכון? אתם עובדים עליי נכון?"
ליסה: "לא, לא עובדים עליך.." היא צחקה וחיבקה אותו
בן: "פאק! איך ידעתם שאני רוצה אותה?"
אבא: "חיטטתי לך קצת במחשב. כל התיקיות מלאות בתמונות של הדגם הזה"
בן: "וואי.. אני לא מאמין!!" הוא קפץ עליהם בחיבוקים ולא הפסיק להגיד תודה. הוא לא ידע איך הוא יוכל להודות להם על מתנה כזאת מושלמת.
---
ישבתי בחדר שלי, בדיוק יצאתי מהמקלחת. הדעה הייתה 6 בערב. עשיתי פן שיצא קרשים ממש חלק ויפה.. הוצאתי מהארון חצאית מיני ג'ינס מהממת כהה עם קצת קרעים, גופייה לבנה חשופה שצמודה בחזה וקצת רופפת בשאר הגוף ומגף שפיץ שחור עד הברך. התלבשתי והלכתי להתאפר. התאפרתי די הרבה, ככה זה כשאני יוצאת. הרבה שחור בעיניים, מסקרה, אייליינר, סומק, שפתון.. והייתי מוכנה. נועה הגיעה אליי לבושה במכנס לבן צמוד נמוך, נעלי עקב קטנטנות וורודות ויפות וגופייה וורודה צמודה עם נצנצים.
נועה: "טוב, את יוצאת אליו?"
אני: "כן.. תקשיבי .. ההורים שלו כאילו תכף יתקשרו אליו, הםכ בר בדרך להוריםש ל אמא שלו, ואז הם יגידו לו שהוא חייב לעשות ביביסיטר לשכנה במשך שעה.. גם את זה הם תכננו.. איך שהוא יוצא אתב אה אליו עם לירז בריצה!! אבל בריצה עם כל הדברים.. כולם כבר יבואו אנחנו נסדר את הכל, אני אצא להביא את העוגה מהקונדטוריה.. וזהו.."
נועה: "טוב תירגעי איזה ילדת לחץ" היא חייכה
אני: "כי..כי אני רוצה שהכל יצא מושלם"
חייכתי בחזרה ויצאתי.
---
"את לא הוכלת לש-ו-ם מקוםםם!!" סמי צרח והכניס עוד סתירה לאנה הבוכיה.
היא עפה על מיטתה "אבל למה אני לא מבינה.... זו רק מסיבה קטנה... לידיד מהכיתה!" היא צרחה
סמי: "לא מעניין אותי! עלק ידיד... בטח מזדיינת איתו"
אנה: "יש לו חברה! והיא מארגנת את המסיבה הזאת!"
סמי: "לא מעניין אותי את לא מבינה?" הוא דחף אותה "את לא יוצאת לשום מקום.. זונה מפגרת"
אנה: "אבל למה נו דיי.." היא בכתה
סמי: "ככה! זונה!" הוא נתן לה עוד סתירה
אנה: "אבל אני אוהבת אותך, למה אתה מתייחס אליי ככה.." היא ניגבה את דמעותייה בחולצת הטריקו השחורה שלבשה
סמי: "אני לא מבין מה אני ועשה איתך בכלל, רוסייה מטומטמת.. תאמיני לי אם לא הייתי עכשוי צריך ללכת לעבודה הייתי נשאר וממשיך לחנך אותך.. זונה"
אנה: "אל תלך נו דיי..." היא משכה בשרוול חולצתו והוא ניער אותה מימנו, הוא יצא מדחרה וטרק את החדר. אנה המשיכה לבכות ורק אחריי 20 דקות הפסיקה. היא החליטה שלא משנה מה, היא תלך למסיבה. היא הרימה טלפון לדנה חברתה
דנה: "הלו?"
אנה: "דנה?.."
דנה: "אנה? מה קרה?"
אנה: "כלום.."
דנה: "נו אני שומעת על הקול שלך שקרה משהו.. זה עוד פעם סמי?"
אנה שתקה
דנה: "אני לא מאמינה.. איזה בן זונה! תעזבי אותו כבר! כוסאמא שלו מה הוא עשה לך הפעם?"
אנה: "כלום.. רבנו.. כי רציתי ללכת למסיבה של בן... והוא לא מסכים לי.. א..אז רבנו.. הוא הרביץ לי..כואב לי דנה"
דנה: "איזה בן זונההה!!! אני שונאת אותו! תלכי למשטרה! אני אלך אם לא תלכי"
אנה: "לא נוד נה דיי.. לא התקשרתי בשביל זה"
דנה: "מה נו דיי? זה לא יכול להמשיך ככה.. הצורה שבה הוא מתנהג אלייך! כזה חרא חסר כבוד!" היא צעקה בעצבים
אנה: "אני צריכה את העזרה שלך ו.."
דנה: "איפה הוא עכשיו?" היא קטעה אותה
אנה: "הוא הלך לעבודה...."
דנה: "יופי לו באמת! הלוואי שימות!"
אנה: "נו דיי דנה.."
דנה: "טוב.. מחר לי ולך יש שיחה רצינית לנהל! מבינה?"
אנה: "כן.. מבטיחה לך .. אבל רציתי לבקש מימך משהו"
דנה: "מה?"
אנה: "החלטתי ללכת למסיבה.."
דנה: "אני גאה בך! סופסוף את עושה מה שאת רוצה!"
אנה: "אבל אין לי בגדים.."
דנה: "אני יביא לך.."
אנה: "בשביל זה התקשרתי"
דנה: "ג'ינס? מיני? מגף? מה?"
אנה: "לא.. אני לא יכולה משהו קצר ברגליים.. יש לי סימנים כחולים.."
דנה: "יש מייק אפ! אל דתאגי אני תוך 10 דקות אצלך.. ביי מאמי"
אנה: "ביי..תודה"
דנה: "אין על מה"
ומה שיהיה במסיבה? לפרק הבא.. !
המשך מחר3>
אתר האהבה הישראלי