•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

[SIZE=7]וואי.. יפה ברמות!!!![SIZE=7]
😛

פצצצצצה ;]
הממשך

מהמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם =]

יאאאאאאאאאאוו פרק מושלםםםםם
באמת השקעתת!!

אני פשוט מתהה על הכתיבה שלךךך
זה הסיםפור הכי מדהים ביקוום כולוו חחח

נכנסתיי חזקק

המשךך ומהרררררר

אוהבתתתתתת=]

מהמם!

וואי , כמה תגוובות תוך חצי יום ! (:
חח רק בגלל שביקשתתי שיגיבו .
עאללק , חח זה בגלל שאת כותבת כזה יפה (:
[ חנפננית אנני . ]

מה שאני מנססה להגייד
שאחרי כזאת כמוות את חייבת להמשיך [[:

=פרק 78=

יצאנו כולם מבית הספר, כבר חשבתיש הצלוצול הזה לא יגיע לעולם. לירז, נועה ואני ישבנו בספסל מול בית הספר והן חיכו איתי קצת עד שבן יסיים, שזה היה עוד חצי שעה. הדלקתי סיגריה וחשבתי על אתמול. פתאום בכלל לא רציתי לחזור הבייתה, רציתי להישאר בביצפר [אה?] או ללכת לאנשהו. רק המחשבה על לחזור הבייתה ושוב לשמוע את הריבים האלה הרסה אותי לגמריי.
לירז: "תפסיקי כבר לעשן"
אני: "כאילו את לא" אמרתי וכמעט נחנקתי מהעשן שפתאום נכנס לי דרך האף
לירז: "אבל לא כמוך.. מה זה התחלת לקנות קופסאות, כל יום את מעשנת"
אני: "אפשר לחשוב"
נועה: "מה קרה לך?"
אני: "מה קרה לי?" החזרתי בשאלה
נועה: "לא יודעת את שונה, את כולך עצובה כזאת. קרה משהו?"
אני: "לא.. בעצם כן. קרה"
לירז: "מה קרה?"
אני: "הכל" אמרתי ופאתוםה דמעות החלו לרדת לי. נועה ולירז מייד חיבקו אותי חזק, מה שגרם לי להשתחרר ולבכות עוד יותר. ככה זה כשמחבקים אותי. פתאום אני מרגישה מוגנת, מרגישה ביטחון ואני מרשה לעצמי להוציא הכל החוצה. אחריי כמה דקות נרגעתי
לירז: "תספרי מה קרה"
אני: "כניראה ההורים שלי מתגרשים"
נועה: "מה?!"
לירז: "מה פתאום! איך זה יכול להיות?"
אני: "כן כן מה שאתן שומעות. היא בגדה בו. ניהלה רומן במשך חציש נה או יותר. אתמול הם רבו עד שעה מאוחרת, צרחות, בכי, האשמות. אני לא יכולה יותר ככה"
נועה: "וואי מאמי.. אבל את לא צריכה לתת לזה להשפיע עלייך"
לירז: "נכון. בובי, תתני להם לפתור את הבעיות שלהם בעצמם"
אני: "אבל אם הם יגתרשו? כאילו זה מה שחסר לי בחיים"
נועה: "אז מה שהם רבו! זה לא אומר שהם יתגרשו. אולי הם ישלימו, לכי תדעי.."
אני: "הם לא"
לירז: "איך את יודעת?"
אני: "אני יודעת. שמעתי אותו אתמול אומר לה משהו כמו 'אני לא אהיה מסוגל בחיים להיות איתך, להיות עם אישה ששיקרה לי' אני מכירה את אבא שלי נו, הוא אף פעם לא אומר סתם דברים"
ראיתי את בן יוצא מבית הספר, ראיתי איך הוא מחפש אותי בעינו.. כשראה אותי הוא עלה עלה אופנוע ונסע, כאילו חצה אתה כביש אלינו.
בן: "מאמי את באה?"
אני: "כן.. טוב נדבר כבר.. תודה"
לירז: "אל תדאגי יהיה בסדר" חיבקתי את שתיהן חיבוק ארוך ולכל אחתה באתי נשיקה בלחי. הן המשיכו לשבת ואני עליתי עם בן על האופנוע.
באחד הרמזורים כשהוא עצר כבר לא יכולתי להחזיק את זה בפנים
אני: "מאמי אני יכולה לבוא אליך?"
בן: "למה, לא רצית ללכת הביתה? אמרת שאת עייפה." הוא ליטף את הרגל שלי כזה
אני: "אני רוצה אליך" אמרתי בקול רועד. הוא שתק, לא אמר כלום. כעבור 10 דקות כבר הגענו אליו.
---
"אמא אני הלכתי" אנה זרקה לעבר אמה. אמא שלה אפילו לא ענתה, לא היה אכפת לה ממש לאן הבת שלה הולכת, עם מי היא מסתובבת. אנה סגרה את דלת הבית הישנה אחרייה ויצאה החוצה. בלובי היה מן ראי ישן חצי שבור, אבל היא יכלה לראותא ת עצמה. היא לבשה את הדגמ"ח הצבאי הזרוק החרוש שלה, גופייה לבנה צמודה מאוד ועלייה סווצ'ר גדול לבן עם קפוצ'ון. היא נעלה את ענלי הסקייט היקרות שלה ויצאה. בחוץ היה מאוד קר.תוך 5 דקות היא הגיעה למקום שבו בילתה כל הזמן כמעט. ברחובותת"T, באחת השכונות הישנות, מרחק כמה דקות מביתה הייתה מספרה גדולה נטושה. רצפת פרקט, ראי ענקי על כל הקיר. זה היה נטוש, אףאחד לא התייחס לזה בכלל. אנה וחברייה החליטו שזה יהיה ה"סטודיו" שלהם. הסטודיו שלהם לריקוד. שם היא יכלה באמת להוציא את כל העצבים, להשתחרר.
ג'וש, דנה וגיל כבר היו שם. הם היו חברים מהשכונה שלה. ג'וש היה 180, שזוף, שיערו היה חום כהה מאוד, לא קצוץ אבל קצת פרוע. עיניו היו חומות. הוא היה באמת ילד יפה. הוא היה בן 17 וחצי, עלה לפני 5 שנים מארה"ב. דנה הייתה בת 16 וחצי, 1.65 בערך, גוף רגיל, שיער שחור חלק ארוך ועיניים חומות גדולות. גיל היה גם נער ממוצע. לא גבוה, לא נמוך, רגיל. עורו היה שזוף, שיערו היה שחור קוצים ועיניו היו ירוקות. כולם התלבשו באותו סגנון. אנה הורידה את הסווצ'ר שלה והניחה אותו בפינת החדר. הם ארבעתם היו מאותה שכונה, באו מבית הרוס.
גיל: "חיכינו לך כבר 20 דקות"
אנה: "כן..סתם סמי רב איתי בטלפון"
דנה: "מתי תעזבי אותו כבר"
אנה: "את אומרת את זה כאילו זה כל כך פשוט" היא אמרה בקול בטוח ואספה את שיערה לקוקו גבוה.
ג'וש: "טוב, אפשר להתחיל" הוא התקדם אל מערכת הסטראו שהוא עצמו הביא למקום והפעיל. הייתה מוזיקת ראפ קצבית. הם הסתדרו במקומות שלהם והתחילו לרקוד.
---
ישבתי על מיטתו של בן וחלצתי את נעלי. הוא נכנס לחדר כעבור דקה עם בקבוק קולה קר, 2 כוסות ושקית במבה. הוא הניח הכל על השולחן וחיבק אותי. סיפרתי לו הכל, כל מה שקרה. הוא תמך בי וגפ הוא אמר שאני לא צריכה לתת לזה להשפיע עליי, שאני אתן להם לסדר אתה עניינים בניהם ושהכל יהיה טוב ויסתדר בסוף.
אני: "הלוואי שאתה צודק, הלוואי שהכל ייסתדר"
בן: "אני מבטיח לך יפה שלי" הוא ליטף אותי וקירב את פניו אל שלי.. התבוננתי בעיניו הבהירות שנצצו, הביטו עמוק אל תוך עיני.. הוא נישק אותי. נשיקה ארוכה, נשיקה מלאת תשוקה, אהבה, אכפתיות.
ככה העברנו את הזמן עד 8 בערב. בחיבוקים, בנשיקות, בשיחות.. ב8 הוא הסיע אותי הבייתה.. ירדנו מהאופנוע
בן: "מאמי.. נורא נהנתי היום"
אני: "גם אני.. אני מצטערת אבל"
בן: "מה? על מה?"
אני: "על שהרסתי לנו ככה את היום הזה.. זה ה3 חודישם שלנו ורק הפלתי עליך את כל הצרות שלי"
בן: "מה? על מה את מדברת? תפסיקי להגיד שטויות כאלו! את יודעת שאני תמיד קאשיב לך ותמיד אהיה איתך.. אנחנו 3 חודשים ביחד, 3 חודשים כאלה מופלאים.. ורק להיות איתך עושה לי את כל השבוע!" הוא חייך חיוך ענקי ונישק אותי.
---
"אז מתי אתה יכול להביא את זה?" אורית אמרה בשקט אל הפלאפון
...: "מתי שאת רוצה, תגידי יום ומקום ניפגש, יהיה בסדר"
אורית: "כמה אמרת שזה?"
...: "900"
אורית: "זה יקר"
...: "אני עושה לך מחיר טוב. זה קוק פרסי, הכי טוב שתוכלי למצוא"
אורית: "קוקאין פרסי. אני יודעת שזה טוב אבל 900 זה המון"
...: "טוב מה את רוצה! את רצית כמות גדולה!"
אורית: "כן.. אני יודעת. אוקיי נדבר"
...: "להתראות"
אורית הניחה את הפלאפון על ידה וחשבה על כל התוכנית מההתחלה.

יצא מגעיל אני יודעת.. אני כולי כזה עצובה והמצב רוח לא משהו.. מצטערת😢

וואי פרק ממש יפה !!



מה קרה את עצובה ??

ייייאאאאאאא
איייייןןןןןן פרררררקקקקקקקקק
מ=ע=ל=ף.@!!!!!!!!!!!!!1...
יאאאאאאא.. כפרא אליהם איזה חמווודיים..=]]
יאאאאאאאאא..
איןן היא תהרווג אותו..#!!!!!!!1..
מסכן חייםם.=[[

מאמי למה את עצובה!??!. 😢

מחכה לההממשששךךךךך


אוהבת עינברו'ש

ממש לא מזעזע , זה מדהים !
תמשיכי כשתוכלי ..
ויהיה טוב מאמי

למה את עצובה 😢
יצא פרק מושלם, מחכה להמשך.. 😊

יצא פרקקק יפפההה מאווודדדדד!!
תודה שהמשכתתת =))
מחכה להמשךךך! 😂

מדההההים [:
כמו תמיייד .

אל תהיי עצווובה :\
זה לא נחמד לנננו .

איזה מגעיללל..
יצא יפה רצחחחחחחחחח;]
אם את צריכה משו אני פפה;]

יצא לך מדהים ואל תהיה בדיכי יפתי...
אני מחכה להמשך
ומה שזה לא יהיה זה לא שווה את זה