•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

ואייי איזה מתחח למשיך מהררררר

וואיייי איזה יפההה
איזה מתחחח

המשךך מהרר ((:

הממשךךך;]

ה-מ-ש-------ך !

יייייייייאאאאאא
מעללף.1!!!!!!!!!!!!..
כזההה מוושללםםם.!!!!!!!!1..
יששש.. סוףף סווףף הם יפרדדוו..=]]]

המשךך.=]]

מחכה להמשך =]

מחכה להמשך..
סיפור מ=ה=מ=ם=!!!
תמשיכי מהר :]

תוודדדהה
רבהה
לכולכםםם@@@!!!

אניכ בר שמה המשךך 😊

=פרק 77=

אורית לא הוציאה מילה מפיה. היא הרגישה איך אלפי סכינים נכנסות בה ומסתובבות בתוך ליבה.
דורון: "אורית.." הוא אמר כמחכה לתגובה כל שהי, אבל היא? היא שתקה.
דורון לגם עוד לגימה המקפה החם שלו שהכיןב אותו רגע ואמר "אורית, אני רציני"
אורית: "מה..מה קרה.. מ..מה קרה פ..פתאום?" היא גמגמה
דורון: "מה קרה. תראי אני באמת לא רוצה לריב אבל חלאס, הנישואים האלה מיצו את עצמם" הוא אמר בקול בטוח. הוא באמת היה בטוח בעצמו, עם כל הקושי שבעניין הוא ידע שזה צריך להיגמר. הוא לא אהב את השיחה הזאת, רצה לגמור עם השיחה וללכת מייד לישון.
אורית: "אבל למה? מה קרה? אתה לא אוהב אותי יותר? זה העניין?" היא שאלה בקול רך ועצוב
דורון: "את יודעת שזה לא זה אורית, את יודעת שאני אוהבת אותך יותר מהכל"
אורית: "אז מה הבעיה? א..אני לא מבינה" היא השתדלה שלא לפרוץ בבכי. היא הזזיה אחורית את שערה הכהה שנפל על עינייה.
דורון שתק.
אורית: "זאת מישהי אחרת?" היא בלעה את רוקה ושאלה שוב "דורון, זאת מישהי אחרת?"
פתאום דורון קם בעצבים "מישהי אחרת אורית? מישהי אחרת?! את לא מתביישת?!?! את מנהלת רומן מאחוריג בי במשך השד יודע כמה זמן ואת שואלת אותי אם זאת מישהי אחרת?!?!" הוא צעק בכל כוחו.
אורית השתתקה, לא היה לה מה להגיד. בעצם היה לה. היא רצתה לשאול אותו מאיפה הוא יודע, למה, איך, מי, מה.. אבל במקום זאת היא בחרה בדרך הפשוטה ביותר, הכחשה.
אורית: "מה? על מה אתה מדבר לעזאזל?!"
דורון: "על מ-ה אני מדבר היא שואלת אותי. איך את לא מתביישת, אני באמת לא מבין איך כשהתחתנתי איתך שחבתי שאת מלאך. את פשוט אישה שטן, הלוואי ויכולתי להפסיק לאהוב אותך. חוצפנית! חיים סיפר לי הכל!"
אורית: "מה? מי זה...מ..ה..מי זה חיים?" היא גמגמה
דורון: "דיי אורית! את יודעתש שחקנית את אף פעם לא תיהי! לא סתם נהיית מנהלת של איזו חברה מטומטמת! תפסיקי לנסות עלבוד עליי! את לא מבינה ששום דבר לא יצליח לך הפעם? אני לא אבלע את השקרים שלך יותר. יודעת למה? כי אני יודע הכל אורית, אני יודע ה-כ-ל!"
אורית לא יכלה יותר להחזיר את העצב בפנםי היא פרצה בבכי נוראי וכיסתה את פנייה בעזרת כפות ידייה.
דורון: "עכשיו את בוכה אה? זה לא ירכך אותי זה לא יעזור לך הפעם! לי נמאס!"
אורית: "אאאיך אתה יודע, איייךךךך אתה מכיר אותווו" היא צעקה בבכי, היא ניסתה להסדיר את נשמתה, אך ללא הצלחה.
דורון: "הוא התקשר אליי! היום בבוקר! ניפגשנו! הוא סיפר לי הכל אורית, בהתחלה באמת שלא האמנתי לו. חשבתי שהוא איזה מוקיין שמנסה להרוס לנו את הזוגיות"
אורית: "יכול להיות שבאמת, למה אתה מאמין לכל דבר שמספרים לך?" היא ניסתה לשקר שוב
דורון: "ניסיון פה אורית, אבל לא. אמרתי לך, שום שקר לא יעזור לך הפעם. הוא הראה לי את ההודעותש היית שולחת לו למען השם אורית! 'אני אוהבת אותך', 'אני מתגעגעת אליך', 'מתי תשוב שאוכל להחזיק בך' את פשוט מגעילה אותי!" הוא צרח בלי הפסקה.
---
עמית יצא מהמקלחת עטוף במגבת גדולה לבנה, הוא התנגב ואז התלבש בלי בושה על יד לירז. הוא לבש תחתונים שחורים, חולצה קצרה לבנה ומכנס טרנינג זרוק אפור. לירז כבר הייתה מתחת לשמיכה, לבושה בטייץ צמוד לבן וחולצה ארוכה וורודה ומחממת. הוא הסתרק ונכנס מתחת לשמיכהף מחבק אותה אליו.
לירז: "איזה כייף שהרשו לי לישון אצלך" היא חייכה חיוך ענקי, חיוך שגרם לו לתת לה נשיקה ענקית, וכך עשה.
עמית: "כל כך התגעגעתי אלייך"
לירז: "גם אני התגעגעתי אליך.. אפילו יותר!"
עמית: "אין מצב אני יותר"
לירז: "אוקיי, צודק" היא חייכה חיוך ערמומי "תגיד, אחותך בבית?"
עמית: "לא, היא ישנה אצל חברה שלה.. למה מאמי?"
לירז: "סתם.."
עמית: "נו, לא סתם שאלת"
לירז: "זה בגלל שאני לא מרגישה ממש בנוח כשהיא נמצאת פה. אתה יודע מאז אותו ריב..."
עמית: "לירזי בייב.. אני רוצה שתביני משהו. היא אחותי, אין לה שום זכות להחילט מי תהיה חברה שלי ומי לא. ואני בחרתי בך כי אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר.. באמת.. והיא מיצידי יכולה להתפוצץ מעצבים, אני לא יודע מה הקטע שלה, אבל את לא רציכה להתייחס ולהרגיש לא בנוח אם היא נמצאת פה ואם לא. תאמיני לי שהיא לא יודעת מה אנחנו עושים, אין לך מה לדאוג.. פשוט אל תחשבי עלייה בכלל.. אני יודע שאתן לא מסתדרות.. וחבל.. אבל אם זה המצב פשוט אל תתייחסי, תתנהגי כאילו היא לא קיימת"
הוא חייך, וליטף את שיערה הגלי.
לירז: "תגיד.. יש לך מושג בכלל כמה אתה מדהים? אני אוהבת אותך כל כך!!!" היא אמרה בחיוך ענקי הודביקה לו נשיקה גדולה. הם התנשקנו מספר דקות ואז התנתקנו, הם לא יכלו שלהיפרד אחד מהשניה, כל הזמן ליטפו זה את זו, התנשקו, נגעו.
לירז: "יש שמהו בטלוויזיה?"
עמית: "לא יודע, תבדקי" הוא הביא לה את השלט "הלכתי להביא משהו לשתות" הוא אמר ויצא מהחדר.
לירז עברה בין הערוצים ולא מצאה משהו מעניין, לאחר מכן היא קמה למערכת הסטראו הגדולה שבחדרו וחיפשה בין הדיסקים משהו יפה.. 'מושיק עפייה' - היא עיקמה את פרצופה, 'יניב יסימי' - 'מה זה השם הזה בכלל?!' היא חשבה לעצמה, 'רוק ישן', 'טופאק', 'שירים רומנטיים', 'מזרחי....', רגע מה זה היה? היא שוב חיפשה בין הדיסקים, 'שירים קומנטיים' היה כתוב בלורד שחור על אחד הדיסקים הכסופים. היא חייכה לעצמה והכניסה את הדיסק למערכת, הנמיכה והפעילה... היו שם שירים ממש יפים, חלקם ישנים, וחלקם חדשים, היא העבירה שוב לשיר הראשון והחליטה להשאיר את זה.
עמית נכנס לחדר שבידו 2 כוסות גדולות של ספרייט, הוא הגיש כוס אחת ללירז ושניהם שתו בהנאה חצי המכוס, הם הניחו את הכווסת על הרצפה על יד המיטה וחזרו להתכרבל מתחת לשמיכה.
עמית: "היי, מאיפה הדיסק הזה?" הוא שאל פאתום
לירז: "מצאתי אותו שם בערימה" היא הצביעה על ערימת הדיסיקם המבולגנת שהייתה על יד המערכת.
עמית: "שירים יפים נכון?"
לירז: ,כן" היא חייכה "לא ידעתי שקיים בך הצד הרומנטי"
עמית: "אז עכשיו... את.. יודעת.." הוא אמר ונישק אותה. הנשיקה הזאת התפתחה לנשיקה ארוכה מאוד.
לאט לאט חולצתו ירדה וגם חולצתה של לירז.. היא הייתה בלי חזייה.. הוא החל לנשק את החזה היפה שלה, עושה עיגולים עם לשונו סביב פיטמתה הזקורה, עם ידו הימנים הוא מלטף את שדה השני.. היא בנתיים מנשקת את צאוורו בלהט. אי אפשר בכלל להסביר את התחושבה שעברה לשניהם בבטן. נכון, שניהם לא היו בתולים, נכון, שניהם כבר עשו אתז ה..אבל האהבה,ה תשוקה שהייתה בניהם, זה משהוש אי אפשר להסביר. היא הורידה את מכנסיו עם ידייה העדינות, ותוך שניות גם הטייץ שלה היה זרוק איפשהו על הרצפה. הוא לא יכל להפסיק לרגע לנשק אותה, לנשק את שפתייה הבשרניות, את החזה המדהים שלה... "אני כל כך אוהב אותך" לחש לה מידי פעם. הוא עבר עם נשיקותיו על כל נקודה בגופה, מהראש ועד לכפות הרגליים. הוא ירד לה, במשך 20 דקות או יותר. והיא? היא נהנתה מכל רגע. הוא הבין אותה כשלא רצתה גם לרדת לו, הוא הבין שלמרות שעשתה זאת בעבר היא עדיין מתביישת לעשות את זה איתו.. אבל זה לא מנע משניהם להתחבק ולהתנשק בהיותם ערומים לגמרי, כביום הוולדם. היא שלחה את אצבעותייה ישר למקום שמדליק אותו.. היא התחילה לעלות ולרדת עם ידה הימנית וביד השנייה ליטפה את גבו החשוף. הוא השמיע מפעם לפעם קולות, נאנח.. הוא אל הפסיק ללחוש לה כמה הוא אוהב אותה, כמה היא מדהימה.
הוא שכב עלייה, היא יכלה להרגיש איך איבר מינו מזדקף ברגע שהוא נוגע בה שם למטה..
עמית: "א..את..לירז.. את בטוחה?"
לירז: "כן .. מאמי.. אני אוהבת אותך יותר מכלד בר אחר שקיים"
עמית: "גם אני אוהב אותך"
לירז: "אני לא אאבד אותך לעולם נכון?"
עמית: "לעולם לא נסיכה שלי.. איך אני אוכל להרשות לעצמי לוותר עלד בר מושלם כמוך?" הוא חייך ונשק לה על מצחה "את רוצה עם קונדום נכון?"
לירז: "כ..כן.. אני לא רוצה לקחת סיכונים"
עמית: "אוקיי" הוא קם עמלייה והוציא מהיגרה קונדום בצבע שקוף של דורקס עטוף בעטיפה לבנה, הוא זרק את העטיפה לפח והתיישב על ידה.
לירז: "א..אבל בנים אורמים שעם קונדום זה לא כייף"
עמית: "איזה שטויות את מדברת? רק כשאני נוגע בך אני מרגיש איך הגוף שלי מתחמם, עוברת לי צמרמורת משונה בכל הגוף" הוא חיכה לאישורה של לירז ולבסוף כשאמרה "נו, תשים" בקולה הרח הוא הלביש את הקונדום על איבר מינו הזקוף.
הוא התקרב אלייה ושכב מעלייה.. היא בעדינות פתחה את רגלייה, היא משכה את השמיכה עליהם.. היא הרגישה איך איבר מינו נכנס בעדינות למקום הסודי שלה.. איך היא נפתחת ברכות כלפיו.. איך היא נהיית רטובה שם למטה.. "אח.." היא פלטה אנחת כאב קטנה, מזמן היא לא עשתה את זה.. הוא הבין אותה והאט אתה קצב.. לאט לאט.. רק אחרי כמה דקות הוא קיבל את האישור שלה, אומנם לא במילים, להכניס את כולו, וככה שניהם מתחת לשמיכה, עושים אהבה, זזים באותו הקצב, הוא נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, נכנס ויוצא מימנה.. ברקע התנגן השיר Je taime moi non plus [תורידו! מומלץ! תורידו בשביל הפרק!]
האנחות שלהם התערבבו יחדיו.. היא הזיעה, אבל הוא הזיע יותר.. כעבור חצי שעה של הנאה.. היא הרגישה איך הוא ענשה כבד יותר, איך נשימותיו נעשות כבדות יותר, איך הוא מתחיל להזיע הרבה.. "א..א..לירז אני..אני אוהב אותך..." הוא לחש בקול מתוק.. היא לא יכלה שלא להסתכל על הפצרוף המתוק שהיה לו באותו רגע.. היא הרגישה איך הוא מתפרק בתוכה.. היא רק חיבקה אותו זחק והצמידה אותו אלייה.
---
כבר לא יכולתי לסבול את זה יותר. הצעקות שלהם כבר עברו כל גבול. הבנתי הכל. פשוט הכל. אמא בוגדת באבא. איזה מן דבר מטופש, אני לא מאמינה שזה באמת קורה יל. לי? איזו אנוכית אני. איך זה קורה לאבא שלי? איך היא מסוגלת לעשות לו את זה? כלבה מפגרת! כל כך שנאתי אותה. הכרתי את אבא שלי כל כך טוב.. שלמרות צעקותיו יכולתי לדעת על קולו שהוא מת לפרוץ בבכי עכשיו. זה הסביר הכל. זה הסביר את ההודעה, זה הסביר את ההתנהגות המשונה של אמי בזמן האחרון, זה מסביר את ההתרחקות שלה, זה מסביר את הערב שאבא השתכר בסלון, זה מסביר הכל. לא הבנתי איך היא יכלה לעשות את זה, פאקינג לנהל רומן במשך חצי שנה. הרגשתי איך הדמעות זולגות מעיני. פחדתי. פחדתי מאוד. אם הם באמת יתגרשו? מה יהיה אז? אני שונאתא ותה עלז ה שהיא עושה את הכל כל כך מסובך. אבל עדיין, אני אוהבת אותה, היא אמא שלי. היא הביאה אותי לעולם. היא סחבה אותי פאקינג 9 חודשים בבטן שלה, סבלה.. נהנתה.. חוותה.. התרגשה... והכל? והכל בשבילש אני אצא אל העולם הזה. אבל מה, איך היא יכלה לעשות את זה? היא אוהבת את אבא שלי! הוצאתי סיגרית רלמנט לייט קצר מהחפיסה והתיישבתי על עדן החלון, הדלקתי את הסיגריה בעזרת המצית האדומה הפשוטה שלי, כל שאחטה שאפתי לריאות והרגשתי איך היא מפגה את הכאב. 'כולה סיגריה, ואת מתנהגת כמו נרקומנית' חשבתי לעצמי 'ילדת פוזה'.. אבל זה באמת הרגיע אותי. דיי לחשוב על זה דיי! לקחתי עוד כמה שאחטות המסיגריה וזרקתי אותה מהחלון. לא מעניין אותי אפילו איפה היא נפלה, גם אם זה בחצר שלנו, או אם זה על הכביש. גאד, אני חייבת לחשוב על דברים טובים יותר, על דבירם משמחים. עוד יומיים היום הולדת של בן, זה דבר משמח, זה דבר טוב, זה דבר נפלא. בטח, אבל לא כשהמשפחה שלך מתפרקת לך מול העיניים. שמעתי כוס מתנפצת על הרצפה "את רואה למה את גורמת!?" צעק אבי, "כי אתה לא מקשיב לי! אתה אף פעם לא מקשיב לי!" אימי צרחה לו בחזרה. לא יכולתי לשמוע את זה יותר. נכנסתי מתחת לשמיכה וטמנתי את ראשי עמוק בתוך הכרית, תחשבי על משהו טוב, תחשבי על משהו טוב.
---
"כי אתה לא מקשיב לי! אתה אף פעם לא מקשיב לי!" אורית צרחה לעבר דורון. היא התכופפה עלזור לו עם שברי הזכוכית
דורון: "אני לא רציך אתה עזרה שלך! התרחקי מימני!"
היא התרחקה "אני באמת שלא התכוונתי" היא סיננה
דורון: "אה, לא התכוונת?" הוא הרים את מבטו אלייה "סתם ככה באת והעפת עליי את הכוס. את משוגעת, בחיי, את פשוט אישה משוגעת".
---
פקחתי את עיניי וראיתי שכבר בוקר, הצצתי בשעון, 07:16. אין לי מושג איך הצלחתי להירדם אתמול, עם כלה רעש, עם כל הבכי, עם כל הצעקות. ירדתי למטה ולא היה אף אחד. הכנתי לי כוס תה. עליתי לחדר ושתפתי פנים, עשיתי פיפי ועוד כמה ארגונים כאלו של הבוקר. ירדתי שוב למטה והדלקתי סיגריה. פתאום הייתי חייבת אותה, 'הסיגריה של הבוקר'. דפדפתי בעיתון שהיה מונח על שולחן המטבח. פאק, היום ה1.2. אני ובן 3 חודשים. מרוב הבלאגן שכחתי מיזה. כאשר סיימתי אתה סיגריה ואת התה עליתי חזרה לחדרי, הוצאתי מהארון ג'ינס כהה צמוד למטה, הכנסתי אותו בתוך מגף שטוח ז'אמס בצבע חום, לבשתי חולצה רגילה ארוכה חלקה בצבע חום ועלייה שמתי מעיל לבן מחמם ויפה. התאפרתי קצת, ניסיתי לכסות את העיגולים השחורים שמתחת לעיניי, כבר כמה ימים שאני לא ישנה כמו שרציך, כל לילה קורה משהו אחר. לילה אחד אבא משתכר למטה, לילה אחר ההורים ריבם ומתגרשים, ממש חיים נורמלים, כן בטח. לא הבנתי בכלל מאיפה נחת עליי כל הדיכאון הזה, אני בדרך כלל לא ילדה כזאת. הוצאתי מהמגירה 25 שקל, לקחתי את התיק ויצאתי מהבית.
---
"מה רק עכשיו חזרת הביתה?" נועה אמרה לעבר הפלאפון שלה.
שגיא: "כן.. היה לילה מטורף ,אוף כמה עבודה.. היינו אחריי זה צריכים לנקות את כל הבר, עלשות סדר במשקאות.. אני מת מעייפות"
נועה: "אז לך לישון בובי.. שיהיה לך כח להיום בערב כשניפגש"
שגיא: "טוב מאמי.. שיהיה לך יום נעים.. תזכרי שאני אוהב אותך"
נועה: "גם..גם אני אוהבת אותך" היא חייכה לעצמה, היא סוף סוף אמרה את זה כמו שצריך
שגיא: "באמת?"
נועה: "באמת באמת"
הם סיימו את השיחה ובדיוק המכונית עצרה, נועה אמרה לג'פרי תודה ויצאה מהמכונית. לירז ומיטל כבר חיכו לה על יד השער, היא באה וחיבקה אותן חיבוק ארוך.
---
"מזל טוב!" נועה אמרה לי
אני: "מה? למי יש יום הולדת?"
נועה: "לא, מפגרת, לך ולבן יש 3 חודשים היום!" היא חייכה חיוך רחב
אני: "אה, נכון.. תודה"
לירז: "הכל בסדר טולי?"
אני: "כן.."
נועה: "את לא נשמעת נלהבת, משהו קרה?"
אני: "לא לא.. סתם.. עייפות. הכל בסדר" חייכתי חיוך מאולץ ונכנסנו שלושתינו פנימה. על השולחן בכיתתי היה מונח וורד אדום גדול ומוצמד אליו פתק, נועה ולירז עמדו סביבי כמו 2 רכלניות ואני צחקתי עליהן. פתחתי את הפתק הוורוד שהיה מקופל ל2, "3 חודשים שאני עם הילדה הכי יפה בעולם, הלוואי שיהיו עוד מליון כאלה. אני אוהב אותך מיטל" והיה ציור של לב. חייכתי חיוך ענקי, כמה שהוא מושלם. איך הוא תמיד עושה אותי מאושרת. בדיוק היה צלצול אבל זה לא מנע מימני לצאת מהכיתה בריצה של שמוגעת לעבר כיתתו של בן נכנסתי והוא בדיוק דיבר עם אחד החברים שלו, קפצתי עליו בחיבוק ענקית "אני אוהבתתת אותךךך!!!"
---
אורית וחבתרה דנה מהמשרד ישבו בבית הקפה מתחת למשרדם.
דנה הייתה רק פקידה, אבל בכל זאת, היא הייתה בנאדם היחיד שנורמלי במשרד הזה, בשביל אורית.
דנה: "וואי, אז..מה.. מתגרשים?"
אורית: "ניראה לך?!" היא הביטה בה במבט כועס "ניראה לך שאני אתן לזה לקרות?!"
דנה: "אז מה תעשי?"
אורית: "חכי..תני לו להירגע כמה ימים, אפילו שבועיים. אל תדאגי, אני ירכך אותו.. הוא יחזור לעצמו. לכל זוג יש את המעידות שלו וחוץ מיזה.."
דנה: "אורית, חציש נה זו לא מעידה" היא התרפצה לדברייה ואורית שתקה. דנה המשיכה לדבר אך אורית לא הקשיבה, אורית הייתה בעולם אחר לגמרי. היא רק שמעה כמה מילים מיתוך החפירה הארוכה של דנה, משהו כמו 'מוסרי', 'אמון', 'נישואים', 'הבטחות'... בלה בלה בלה, לא עניין אותה שום דבר. היא רק חשבה על דבר אחד. על חיים. יותר נכון על איך להיפטר מחיים. לתמיד.

לדעתי יצא פרק יפה מ-א-ו-ד!.. השקעתי.. ! אני מקווה שגם אתם חושבים ככה.. 😊
אם יהיו הרבה תגובות, אינ מבטיחה המשך מחר [ראשון] בלילה.

מדהיםםםם
פרק מממש יפהה
תמשיכי (:

ממההממממם...!

המשך 😛

יצא פרק משלם, טוב אין פה פרק לא מושלם חח..
מחכה להמשךך =]

מעללללף [:
אם אני אציף זה לא שווה \:
תגייייבו .

ואאאאאי שלא תהרררוג את חייייים

יאו היא באמת חולת נפש !!
חחחחח המשךך (: