ואו לירןן מאמי שליי איזה עצוב..
ומרגשש..הייתי מרותקת למסך לכמה דקות...
תמשיכי יפהשליי אוהבת אותך..
טלוש ויעלי נשמותיי.. אוהבת אתכן (: ..
שמחה שאהבתן =/ ..
וכן עצוב ומרגש.. היה לי ממש קשה לכתוב אותו..
אבל הייתי חייבת.. הוא בתיכנון של הסיפור..
ולמי שמודאגת- אין ממה, הסיפור נמצא רק בתחילת דרכו..
תהיו בטוחות (:
אוהבת אתכן בננות..
יהיה המשך כנראה מחרר..
ולמי שלא ראתה- ההמשך הקודם מופיע בעמוד 50 ..
אוהבת (:
פרק מעלףףףףףף
יוווואוווו אמי איזה מושלמת אאאאאאאאאאתתת
אוהבתאותך המון ומחכה להמשךךך
רותמיק =))
מקווה שיהיה המשך עד יום ראשון, ומקווה גם שתחכו לו...
בננות סורי על ההמתנה הארוכה הזאת שנאלצתן לעבור..
מקווה שלא נטשתן =/
אוהבת אתכן.. ומעכשיו באמת יהיו פרקים כל יום..
מבטיחה לכן.. ואני לא יאכזב אתכן הפעם .. תהיו בטוחות..
מאירועי הפרק הקודם-
"תורידו את הווליום.. אין לי חשק לזה עכשיו" אמרתי לאמא וסהר ..
שישבו בכיסאות הקדמיים במכונית..
"טוב מאמי" סהר אמר והוריד את ווליום המוזיקה..
אמא התבוננה עלי מהמראה וחייכה אליי מין חיוך קטנטן.. חייכתי אליה וחזרה..
והתבוננתי על הנופים שבחוץ,
על השמש הבוערת ..
ועל הציפורים החופשיות שמרחפות להן שם למעלה ולא דואגות מכלום...
כואב לי שהחיים ממשיכים להם ככה..
בעוד שכל כך הרבה פרחים נקטפים מעולמנו..
ושאנחנו..
הניצנים..
נשארים פה לבד..
אבל כנראה שהמשפט שתמיד רוני אומרת לי נכון..
"יש זיכרונות שאי אפשר לשכוח.. ויש חיים שחייבים להימשך.."..
כמה אירוני זה, לא ככה?.. =/
הפרק החדש-
הגענו לדפנה הביתה, המוני אנשים התאספו בגינה שלה..
את חלקם הכרתי, ואת חלקם מעולם לא ראיתי לפני זה..
נכנסנו פנימה אני,אמא,סהר רוני, ובנצ'יק ששכב בין זרועותיה של רוני..
דפנה ישבה בפנים על הרצפה, מלאה באיפור שחור שמרוח על פניה החלקות..
מסביבה מספר חברות, ידידים ומכרים שונים ..
הבכי נשמע בכל עבר.. כולם הזדהו עם הכאב המר שדפנה חשה עכשיו..
"דפנה" לחשתי שראיתי אותה..
והיא קמה אליי והתחבקנו חזק..
"מאמי שלי.. אוי מאמי.." אמרתי ופרצתי בבכי..
היא לא הרפתה ממני, ופשוט עמדנו מספר דקות במקום,
מחבקות אחת את השנייה ולא אומרות מילה,
הדמעות כבר אמרו הכל ...
"מותק.." סהר אמר ומשך אותי אחורה, כדי שיוכל להביע את צערו לדפנה ..
"סהר..רוני.. אמא 2 שלי.." היא אמרה וחיבקה את כולם..
"דפנה שלי, את יודעת שיש לך אותי תמיד.. נכון?" אמא לחשה לה וחיבקה אותה חזק..
"עכשיו רק אמא אחת יש לי.." היא לחשה לה, ודמעות נפלו על לחייה..
"בנצ'יק.." דפנה אמרה וחייכה חיוך קטן..
"איזה אוצר הוא.. מלאך..
דומה לך אופירי.." היא אמרה וחייכה אליי..
וכל כך שמחתי לראות אותה מחייכת ככה..
התיישבנו עם כולם ושמענו קצת יותר פרטים על מה שקרה..
זה ארע בלילה.. בסביבות השעה 1:00, בשעה מאוחרת שכל בני הבית ישנו..
אהרון חזר שיכור הביתה .. צעדיו העידו על כך שהוא לא מאופס על עצמו,
שכן בכל פעם נשמעה התנגשות באחד מחפציי הבית..
הוא לא היה יציב כלל...
פתאום נשמע רעש, בקבוק הוודקה שהוחזק בידו נשמט על הרצפה,
וקול הזכוכיות שנופצו העירו את כולם..
הקטנטנים מיד שאלו מה קרה, ורותי הרגיעה אותם ואמרה ששום דבר ושיחזרו לישון..
דפנה סיפרה שהיא שכבה במיטה, מתכרבל בשמיכות.. ורועדת מפחד..
היא ידעה שהולך לקרות משהו רע.. אבל לא יכלה למנוע זאת..
היא חששה.. חששה שיפגעו גם בה.. ולא יהיה מי שיטפל אחר כך בקטנטנים..
שקט שרר בבית.. אחרי ניפוץ הבקבוק..
דפנה סיפרה ששמעה התלחששויות.. וניסתה להאזין.. אך לא הצליחה..
הם דיברו נורא בשקט..
לאחר מכן נשמעה הירייה.. הצרחות של האבא שלא האמין למה שעשה..
הבכי של הקטנטים, והפחד של דפנה..
ומאז..? מאז הכל השתנה..
נשמע כמו סרט אימה, קשה לי להאמין שככה קורה בחיים האמיתיים שלנו..
...
לקראת הערב חזרנו הביתה, וסהר נשאר כבר ברעננה..
נפרדנו לשלום אחרי חיבוק ממושך,
"אני יתגעגע" לחשתי לו והוא נשק לי על הלחי..
"גם אני.." הוא לחש..
"תבואי לבקר אותי בקרוב..? את כל כך חסרה לי כאן.. אין לך מושג"
"אני מקווה שאני יבוא.. לא מבטיחה כלום.. בקרוב כל הבגרויות וזה..
אתה יודע.. לחץ מטורף" הסברתי לו..
"כן כאילו למישהו יש ראש לזה עכשיו.."
"בקטנה.. שנה אחרונה.. ואז ביי ביצפר" אמרתי לו והוא חייך..
"מת עלייך" הוא אמר.. אחז בידי..
עד שהרפנו אט אט.. וכל אחד הלך לדרכו..
נכנסתי לאוטו ונסענו הביתה ...
בדרך חשבתי על כל היום הנורא הזה, על סהר.. על איתי.. על דפנה..
החיים שלי כל כך מסובכים לפעמים, שכבר אין לי חשק לנהל ולהתמודד איתם...
...
הגעתי הביתה סחוטה מעייפות, וניגשתי למקלחת..
עמדתי מתחת למים החמים מספר דקות,
סתם עומדת שם ומוצפת במים שנשפכים על כל גופי ..
ומרגיעים אותי מהיום הנורא שעברתי..
אחרי המקלחת המענגת.. יצאתי לכיוון החדר שלי..
וניגבתי את שערותיי הרטובות...
החלטתי לצלצל לדפנה, לראות מה שלומה.. ואיך היא מתמודדת עם הכל...
"דפנה..?" שאלתי שמישהו ענה לי מהקו השני..
"לא.. זו רונית.." ענו לי..
"אה.. איפה דפנה?" עניתי בקרירות..
"דפנה עם המשפחה עכשיו, שבורה לגמרי..
היא לא יכולה לדבר.." רונית הסבירה לי..
"אה טוב.. אני יצלצל יותר מאוחר.." אמרתי לה..
"מה שלומך אופיר? לא בכבוד שלך לדבר איתי יותר?" רונית התעניינה..
ולא היה לי כוח להתחיל במריבה הזאת..
"תסלחי לי?" שאלתי..
"מה..?" היא שאלה..
"אין לי כוח להיכנס לריב הזה איתך, זה ממש לא בא בטוב עכשיו..." אמרתי לה..
והיא שתקה..
"טוב ביי.." אמרתי וניתקתי את השיחה..
..
לדפנה עוד סלחתי אחרי כל מה שקרה, איכשהו הצלחתי לסלוח..
אבל לשכוח..? לשכוח אני לא ישכח בחיים..
לרונית ואיריס קשה לי לסלוח,
משהו בי אומר לי שהן לא מודעות בכלל לעובדה שהן עשו משהו רע,
ולזה שהן פגעו בי ככה..
עדיף לי בלעדיהן, בדיוק כמו שעדיף לי בלי אנה וקורל ו...
"אל תשכחי אותנו... אל תוותרי..." צלצל לי הפלאפון ועניתי מיד..
"אה איתי?" אמרתי..
"מה שלומך?" הוא התעניין..
"חרא, ואצלך?" עניתי בקרירות..
"למה חרא? קרה משהו?" איתי שאל אותי..
"אמא של חברה שלי נרצחה היום ע"י בעלה..." אמרתי חד משמעית..
והדהמתי אותו לחלוטין..
"מההה...?" הוא נדהם..
ולא הבין מה אני רוצה ממנו.. ועל מה אני בכלל מדברת ..
"עזוב איתי.. זה יותר מידי הזוי.. אין לי חשק לדבר על זה עכשיו" אמרתי לו..
"אני חייב לשאול אותך משהו.."
"תשאל.."
"את וסהר הזה.. אתם ביחד..?" הוא התעניין..
והתחשק לי לשקר לו קצת.. שיסבול.. לא יזיק..
"כ .. כן.." אמרתי לו.. והרגשתי צביטה קטנה בלב..
שנאתי לשקר.. אבל לפעמים עדיף...
"אז למה אמרת לי אז שאתם ידידים?"
"למה שאלת שוב פעם? הרי אתה יודע את התשובה.." החזרתי לו בשאלה..
"טוב לא אכפת לי בעצם" הוא אמר..
"סבבה.. אז נשתמע" אמרתי לו..
"ממשיכה מהר.." הוא זרק לי הערה.. וניתק את השיחה..
שכבתי על המיטה.. מהרהרת לעצמי על מה שהרגע עשיתי..
שלפתי את ספר התהילים שלי שנמצא ממש מתחת לכר.. והתחלתי לקרוא בו..
רק האמונה משחררת אותי מכל הרוע והכאב הטמון בעולם הזה..
האמונה בבורא עולם..
ואאאי=[
איזה פרק עצווווב!
הכיי יפפה שהההיה!! באמתת..מדהיםם=[..
איתי מעצבן אותי!
במקום לשאול איך הייאא הוא שואל על סהר?!
רואים שהוא סתם חחראא!
ומי שמדבר גרר עיצבןן אותי.!
מחכה להמשך ובהצלחה בבגרויות=]
יפה שלי התגעגעתי אליך ואל הסיפוור המדהייייייים שלך !
אוהבת אמלאאאאאאא
לירנושששששששששששש
זה מהמםםםםםם
אהבתיי!!
עצוב נוראאא והאיתי הזההבעעע עליווו
מגעייללללל
תמשיכי לרשוםםםםם
ובהצלחהה בובהההההההה
מור'צי 😊
יוואווווווו איזה פרק מהמםםםםםםםםם
מסכנה דפנה =[[
מקווה שהסיפור ילך למקומותץ יותר טובים בפרקים הבאים..
אוהבת המוןןןןןןן
רותם..
לירןןןןן
אניי מלא מלא מלא זמןן עוקבת אחרי ההסיפור שלךך
סליחההה שלא כתבתי תגובה אף פעםם פשוט השהו אותיי מהאתרר ועכשיו החזירו אותי חעחעחע אניי מאושרתת 😊
יש לי כמהה דברים להגיד לך
הכתיבה שלך מדהימה
סוחפת ומרגשת
הסיפורר מהמםםם ונדיר ביותר
הפרקים האחרונים ממש עצובים
את כותבת כל כך יפה וכל כך אמיתי
אני שונאתתת אתת איתיי
וכפרעע עללל סהרר שליי
כפי שאתת רואה כמו כולםםם נכנסתי חזקק לסיפורר חחח
אז ילדעע המשךךך דחוףףףףף =)
אוהבתתתת
מאיההה
אתר האהבה הישראלי