QUOTE (JustTalush @ 07/05/2006) יואווווווווווווו
איזה ילד קטן האיתי היזה!!!
שתיבגר כבר!! אוף!!!!
כזה אגואיסט ומרוכז בעצמו!!!!!
2 פרקים מהממים!! שמחה שחזרת לכתוב לנו! התגעגעתי!! 😁
מחכה להמשך
אוהבת המוןן
טלוש
בדיווווווווווווווווווק!
כמוווווו תמיד
מהמםםם
וואי איתיי הזהה מעצבןן אותי
מהה הוא מנסהה שהיא תקנאא
חחחחחחרא עליו
מחכה להמשךך =)
אוהבת
מאיה
מתה עליכן בתאלי ומאיושש..
מחר יהיה המששששך
חחח ולפני שתסיקו מסקנווות.. תחכו טיפונת (:
הכל יהיה ברור בקרוב...
לאב יוווו...
איזה חוצפן!!!!
המשךך דחוף!!
^
חחחחח חופשי חצוף , אה?!
המשך מחררר... (:
ומוזמנות לקרוא את הסיפור החדש [קצר] שלי-
"כבר לא אותו דבר.. מלבד הגעגוע"
אוהבת אתכן
מחכה להמשך יפה שלי (:
אוהבתאותך (:
מאמי
המשךךךךךךךך
דחוףףףףףףף
איזה שרמוטה האיתי הזה אני יהרוג אותו!!!
חחח...😊
אין אופיר היא פשוט ילדה נשמה 😊
לאב יוווווווווווווווו 😊
יוווו רשע מרושעע..
תמשיכי אני מתה לגעת מה יקרה חח
לאביו ..
חיחי שמחה שאהבתן בננווות..
המשך מחר (:
אוההההבת אתכן !!
מהפרק הקוווודם-
עמדתי מול הדלת של איתי..
קירבתי את ידי אל הדלת, ונקשתי מספר נקישות..
"רגע..!!" שמעתי קול מתוך הבית, וכמה צחוקים והתלחשויות..
[..והעיקר הוא אמר שהוא לבד..]
"היי אופיר" הוא אמר לי, ודקל עמדה לצידו..
"היי..." אמרתי והיבטתי בשניהם..
"טוב אז נדבר נשמה.." הוא אמר ונשק לדקל על הלחי..
"מתה עלייך.." היא אמרה, נצמדה לגופו ונשקה לו בפה..
והוא רק עמד מולה וחייך..
"ביי אופיר" היא אמרה ורצה במדרגות..
"ממשיך מהר..." לחשתי בשקט,
והחזרתי לו את אותה ההערה שנתן לי בשיחת הטלפון אתמול.
"מה אמרת?" איתי שאל אותי..
"לא.. כלום" אמרתי ונכנסנו פנימה...
הפרק החדששש-
"טוב, שנתחיל ?" הייתי ישירה והתיישבתי על הכיסא שבספריה שלו..
"נתחיל מה?" הוא אמר והביט עליי כאילו הוא לא מבין לשם מה באתי אליו..
"את העבודה.. בכלכלה.." אמרתי לו..
"אה.." הוא חייך והוציא את הקלסר שלו מתוך התיק..
"בואי נשב על המיטה, יותר נוח" הוא הציע..
"טוב לי כאן" אמרתי בקרירות.. ודפדפתי בדפי המחברת..
"טוב יש שלושה תרגילים" הוספתי..
"על החומר החדש?" הוא התעניין..
"כן..יאללה בוא נתחיל, אין לי את כל היום" עניתי לו..
"למה..? קבעת עם סהר?" הוא חקר..
"לא חושבת שזה עניינך.." השבתי.. מביטה בעיניו במבט כעוס..
"מה יש לך?! למה את כזאת תוקפנית היום?!" איתי נבהל..
"מה לך ולדקל?.. עוד מעט תגיד לי שאתם רק ידידים.." אמרתי לו..
ואל תתעצבנו עליי.. אבל הייתי חייבת.. חייבת לשאול..!!
"באמת רק ידידים.." הוא השיב..
"שקרן.." לחשתי..
"אל תקראי לי שקרן, אני לא" הוא אמר..
"אז איך אתה מסביר את הנשיקה, הקירבה,
והדיבור הזה שהיה בניכם שהגעתי..??" התחלתי לחקור..
"את מקנאה או שרק נדמה לי?" הוא שאל וחייך אליי מין חיוך מרוצה שכזה..
"מקנאה?! אני..?? חחח נכון איתי.. במה יש לי כבר לקנא?" עניתי לו,
ושיחקתי אותה כאילו הכי לא אכפת לי מה קורה בחיי האהבה שלו..
למרות שבפנים ממש הציק לי הקשר החדש שצמח לו בין איתי לדקל..
איתי לא ענה, רק צחק לעצמו.. וידעתי שלא כדאי להתחיל להתווכח איתו..
הרי אני סתם ישקר יותר..
אבל עדיין לא הבנתי למה הוא משקר לי וטוען שהם רק ידידים..
אם הם הראו לי שהם הרבה מעבר לזה..
"טוב נו יאללה" צעקתי עליו וזרקתי לו עט ודפי נייר כדי שיתחיל לכתוב..
הוא חייך אליי.. "..תירגעי נשמה" אמר.. והתחלנו לעשות את העבודה..
"יפה לך תכלת" איתי אמר והביט בחולצה שלי..
"תודה.. אבל אפשר בבקשה להתרכז בעבודה עכשיו?" התעצבנתי עליו..
וניסיתי להראות שאני רצינית, למרות שנהניתי מהמחאות שהוא נתן לי..
"טוב יאללה נהיה רציניים" הוא אמר, והתחלנו באמת לעבוד כמו שצריך..
עד שסיימנו את העבודה לחלוטין...
השעה כבר הייתה 19:30 בערב, הרעב תקף אותי והייתי חייבת ללכת לאכול משהו..
"אני אזוז הבייתה.. אני רעבה" אמרתי לאיתי וקמתי מהמיטה..
"אז בואי תאכלי איתי, גם אני רעב" הוא הציע והלכנו לכיוון המטבח..
"לא זה בסדר.. אני כבר צריכה לחזור.. מאוחר" אמרתי לו וניגשתי לעבר הדלת..
"כולה 19:30.. פעם היית ישנה פה אפילו.." הוא השיב וחסם לי את היציאה..
"פעם.. מאז הרבה השתנה" אמרתי לו..
"את עדיין כועסת עליי, אה?" הוא שאל אותי..
"לא כועסת..." לחשתי, וניסיתי להסתיר את האמת..
"אני כבר מכיר אותך אופיר, אני רואה לך בעיניים שאת מסתירה ממני משהו" הוא אמר..
וידעתי שאני לא יכולה לשקר יותר..
"..נו בואי לחדר מהממת שלי..בואי נדבר על הכל" הוא לחש לי באוזן..
אהבתי שהוא קרא לי מהממת..
נכנסנו לחדר שלו, ונעלנו את הדלת..
למקרה שאם אמא של איתי תופיע היא לא תפרוץ את הדלת פתאום..
"רגע אני יצלצל לאמא שלי" אמרתי לאיתי והוצאתי את הפלא' שלי מהכיס,
חייגתי את המספר ושמתי את הפלא' על מצב של רמקול,
לא היה אכפת לי שגם איתי ישמע את השיחה..
"אימוש?" שאלתי שענו לי מהקו השני..
"כן בונבונה.. מתי את חוזרת?" אמא התעניינה..
"לא יודעת, אבל לא מאוחר..אל תדאגי" אמרתי לה..
"טוב בובה'לה שלי.. אוהבת אותך" היא השיבה וניתקנו את השיחה..
"רואה שהיא לא עושה לך בעיות, ואת סתם לחוצה תמיד?" איתי אמר לי..
וחייכתי חיוך קטנטן..
"את כל כך יפה..." הוא אמר לי והתיישב לצידי על המיטה..
הרגשתי את הרגליים שלו נוגעות ברגליים שלי, והיינו קרובים אחד לשני מאוד..
"דיי איתי.." אמרתי לו, עוד לפני שהוא ניסה בכלל משהו..
"לא ניסיתי אפילו.." הוא לחש לי באוזן..
והאוויר הקר שיצא מפיו וחדר לאוזני הימנית, עשה צמרמורת בכל הגוף שלי..
"דקל סתם ידידה.." איתי העלה פתאום את הנושא של דקל בחזרה..
"טוב.." לחשתי לו, ולא רציתי להתווכח..
"באמת..אבל יש משיכה בנינו, אני לא ישקר" הוא הוסיף..
ואיכשהו אהבתי את זה שהוא כנה איתי, אבל שנאתי את מה שהוא אמר..
"אה.." לחשתי לו..
"ואצלך? מה חדש?" הוא התעניין,
וידעתי שהוא מעוניין במידע חדש על הקשר ביני לבין סהר..
"אין חדש" אמרתי לו..
"נמאס לי להתחנן.." הוא לחש לי.. "
להתחנן למה?" שאלתי אותו..
"שתספרי לי מה קורה איתך ועם סהר, ובכלל מה קורה איתנו.." הוא הסביר..
"ומה קורה באמת איתנו?" שאלתי אותו והסתכלתי בעיניו..
"לא יודע.. מצב לא מוגדר.." הוא ענה..
"כן.. לא מוגדר.." לחשתי לו..
"אם תלך מי יחבק אותי ככה, מי ישמע אותי בסוף היום" צלצל לי הפלא'..
הצלצול של סהר [אתמול החלפתי לו את הצליל המזהה]..
"כן סהר" אמרתי מיד..
"נשמה שלי.. כמה התגעגעתי אלייך!!" סהר צרח..
ושכחתי בכלל שהפלא' על מצב רמקול..
איתי ששמע את מה שסהר אמר לי, עשה פרצוף..
"שאני לא יפריע לך עם האהוב החדש" הוא אמר לי ויצא מהחדר..
"מאמי..? את שם?" סהר המשיך לשאול..
ולא ידעתי מה לעשות...
מקווה שאהבבבבתן בננות..!!
.... המשך יבווווא..@#$%$
ואיייי איזה קטטטטע..
המשךך דחווווווף!
המשך
ואיתי הזה מעצבן אותי חבל על הזמן
בלאט
מדהייייים ווואי המשךךךךך מהרררר
אתר האהבה הישראלי