אנשושים זה סיפור חדש שהתחלתי לכתוב לא מזמן..
מקווה שתאהבו אותו..
אני יושבת בחדר על אחד מהארגזים המלאים.. מסביבי כל הקירות ריקים..
וארגזים מלאים בחפצים שארזתי לפני מספר דקות..
בידי נמצא העיפרון, ולפניי הדף..
הדף שבעוד כמה רגעים הולך להתמלא בכתוב.. בכתוב שמיועד רק לו..
לאחד שאפילו לא אכפת ממני..
"סהר..
אתה יודע.. אני יושבת כאן עכשיו וחושבת על שנינו..
על כמה שהיה טוב לנו ביחד, על כמה שנהנינו.. כמה שאהבנו..
על כמה שהכל עכשיו נמצא מאחורינו.. ואני ואתה ביחד שייכים לעבר..
אני לא יודעת אפילו איך להתחיל להסביר לך את הרגשות שלי.
האם ניתן להביע אותם במילים..? האם ניתן לבטא אהבה..?
אני מרגישה אלייך משהו שבחיים לא הרגשתי למישהו לפנייך..
גרמת לי להכיר את המונח אהבה בצורה הטובה ביותר, נתת לי לחכות לך.. להתגעגע..
לרצות להיות איתך בכל רגע נתון בחיים שלי.. ובכלל נתת לי אושר..
המון אושר.. ובעיקר אהבה..
ועכשיו.. עכשיו מה כל זה שווה?.. הרי זהו.. כלום לא יחזור לאחור..
ועליי להמשיך..
ובגלל זה אני כותבת לך את המכתב הזה..
כדי לסיים עניין.. להתפרק קצת.. ולא לשמור יותר בלב..
אתה חשוב לי ותמיד תהיה.. הרי היית האהבה הראשונה שלי..
אבל כנראה שאני סתם הייתי עוד מישהי
בשבילך.. ושברגע שדקלה חזרה שכחת ממני לגמרי..
אני נוסעת..עם אמא, רוני ובנצ'יק.. אנחנו נעבור לגור בתל אביב עכשיו..
ואל תחשוב שהמעבר לשם הוא בגללך, אני עוברת בגלל אמא שלי.. עבודה חדשה..
חלפו הרבה ימים מאז הפעם האחרונה שנפגשנו או בכלל דיברנו..
ואני מרגישה כבר עכשיו שהקשר בנינו רק הולך ומתנתק..
אתה תשכח אותי בקרוב אני יודעת.. ואולי בעצם כבר שכחת מזמן..
בכל אופן, אני מאחלת לך את החיים הכי טובים בעולם עם דקלה..
או עם מי שלא תחליט להיות איתה..
ואני רק מקווה שתדע להפיק מהם את הטוב ביותר..
אני יודעת שאני יתגעגע אלייך.. אבל אולי המעבר הזה לטובה..
כי כאן רע לי.. ממש רע לי..
שלך, אופיר"
קיפלתי את המכתב לארבעה חלקים שווים.. והכנסתי אותו למעטפה..
"סיימת לארוז הכל?" שאלה אותי אמא מחדרה הסמוך..
"כן בערך.." אמרתי לה.. תוך כדי הכנסת שאר הדברים למזוודה.. ואת המכתב לתיקי האישי..
כאב לי לעזוב את רעננה.. בעיקר כי אהבתי את המקום..
וגם כי אני מפחדת להתחיל מחדש..
"אמא נוכל לעבור דרך הבית של סהר? אני צריכה למסור לו משהו" אמרתי לאמי..
וקיוויתי שהתשובה תהיה חיובית.. "בסדר אבל קדימה למהר"..
כשהגענו לבית של סהר.. שלפתי את המכתב מהתיק שלי..
"אני כבר חוזרת.. זה ייקח רק כמה דקות" אמרתי ולאמא ויצאתי מהאוטו..
סהר כשהיה כבר בחוץ לא ממש שמח לראות אותי..
"מה את עושה פה?" הוא שאל אותי.. "כבר אסור לי לבוא בלי להודיע קודם?..
הבאתי לך רק מכתב ואני הולכת" אמרתי ומסרתי לו את המכתב..
"מכתב? מה כתוב בו?" הוא התעניין והתחיל לקרוע את שולי המעטפה..
"תראה בעצמך.." אמרתי לו.. התבוננתי בפניו היפות ובעיניו שהגוון הירוק נצץ
בהם ונתן לי הרגשה טובה בלב.. כאב לי לעזוב.. הוא יחסר לי..
אם הוא רק היה יודע כמה.. "טוב אני הולכת" אמרתי לאחר כמה שניות של שקט..
"כבר?" הוא שאל בפליאה.. "כן רק באתי למסור לך את המכתב הזה" השבתי..
וכל כך רציתי להישאר.. אבל ידעתי שלא אכפת לו ממני יותר..
שאני סתם עוד אחת שהייתה בחיים שלו.. ושכעת שייכת לעבר..
"ביי" הוא אמר לי.. התקרבתי אליו ונשקתי לו על הלחי.. וחזרתי לאוטו.
"נו מסרת לו חמודה?" שאלה אותי אמי.. "כן אמא.. בואי ניסע" אמרתי לה..
התבוננתי דרך החלון בנופים שחולפים אל מול עיניי..
הדמעות החלו לזלוג.. וכאב לי.. כאב כל כך..
"למה את בוכה?" אמא שאלה אותי בדאגה שהבחינה בי בוכה..
"סתם קצת עצוב לי.." אמרתי לה..
"הכל קורה לטובה אופיר.. את תראי" היא אמרה לי בחיוך..
יאאאא אההההההההההבתי [[=
תממשיכי ,..
יאאא באמתתת שבכיתי עכשיוו איזה עצובבב בובי=[
מדהיםם!
נשמעע מה זהה סוףףףףףףףףף!
אהבתי רצחחח!
מאמי תמשיכי מהרררר
וחבל שהפסקת את הסיפור ה'חדר' באמת חבל..
לא נורא אני רואה שזה שווה את זהה=]
מאוהבת בךך יפה שילי
יפיתושש שלךך
אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
פוקית קטנה שלייי!!
איזה מהמםםםםםםםםםםםם
איי עוד ספור מהמוכשרת שלייי!!
את כישרון מהלךךךךךךךךךך
עכשיו המשךךךך
זה לא שאלה זה עובדה
בעצם דרישההההההההההההה!!
לפ יוו מוצוווווווווווווו
מור'צי 😊
מהמםםםםםםםםם!!! המשךך דחוף..
יואווווווווווווווו מאמיייייייייייייי זה פשוט מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
יש לי הרגשה שזה יהיה הסיפור הכי טוב שלךךך וזה כבר ואווווו למה את כל הסיפורים שלך נורא נורא אהבתיייייייייייייייי
מחכה להמשךךךךךךךך ושיהיה מהרררררררררר
טלוש
תודה על כל התגובות נשמותיי..
הנה ההמשך, מקווה שתאהבו (:
הדרך עברה לה דיי מהר, ואת רובה העברתי במחשבות והרהורים
על המקום החדש אליו אני עוברת.. ועל המקום ממנו עברתי..
נזכרתי בדפנה,רונית ואיריס וליבי התמלא געגועים ובעיקר התמלא בכאב..
איך הן יכלו לפגוע בי ככה?.. חשבתי שהן חברות אמיתיות,
לא האמנתי שהן בגדו בי בצורה שכזו..
עלאק חברות.. הלוואי ובאמת היו לי חברות אמיתיות.. חברות בלב ובנשמה..
כאלה שאני יוכל לסמוך עליהן, ולתמוך בהן ולדעת שהן שם בשבילי..
מתי שאני יצטרך מהן עזרה או אוזן קשבת או כל דבר אחר..
הגענו לתל אביב.. כזה מקום שונה לעומת רעננה.. כמה בניינים גבוהים,
איזה עומס תנועה.. וכמה אנשים!..כל כך זר לי.. הכל כל כך שונה..
"מתוקה עוד מעט הגענו" אמא אמרה לרוני.. והסתכלה עליה דרך המראה עם חיוך על הפנים..
"יההה איזה כיף..וואי אמא יש כאן סניף של מקדונלד'ס ליד.. נלך לאכול?!" רוני מיד שאלה..
רוני חזירה לא קטנה.. אבל עדיין נשארת רזה.. לא משנה כמה כמויות אוכל יכנסו לה דרך הפה..
היא רק בת 14, ויש לה השקפת עולם כמו של אישה בת 20 ומשהו.. כל כך בוגרת..
לפעמים אני מקנאת בה,אני הייתי רוצה ביטחון עצמי כמו שלה, להיות עצמאית כמוה..
ואני בדיוק ההפך..אני ילדה בת 18 ..ילדה סגורה שמפחדת מהצל של עצמה..
רק אליו הייתי פתוחה וגלויה,רק אליו.. והנה עכשיו גם הוא התרחק ממני..
"הגענו!" אמא הצהירה וחנתה את האוטו במורד הכביש..
"זה הבניין הזה?" שאלתי ובחנתי את האזור.. "כן אופיר.. ואנחנו בקומה מספר 3" היא השיבה..
"אהה.. נראה חמוד" אמרתי בחיוך.. ויצאתי מהאוטו..
הוצאנו את כל המזוודות והחפצים האישיים שלנו,
ומשאית ההובלה תביא לנו את שאר הרהיטים והדברים הכבדים במהלך היום..
"מצפה לנו עבודה לא קלה בנות, ואתן תעזרו לי" אמא אמרה לי ולרוני..
"בנצ'יק מי חמוד?! מי?!" אמרתי לבן והוצאתי אותו מכיסא התינוק..
בן הוא אחי הקטן, בן שנתיים.. כזה בונבון!..
אני כל כך אוהבת אותו.. הוא מביא לי אושר לחיים..
כשהגענו לדירה, מיד רוני רצה לכל חדרי הבית כדי לבחור לה את החדר הטוב ביותר..
"אוי תינוקת" צעקתי עליה.. ורצתי אחריה.. "אני יותר גדולה..אני בוחרת..!" צרחתי ..
לבסוף התפשרנו כל אחת על חדר משלה.. אני בחרתי חדר עם נוף לים..
נופים מרגיעים אותי.. בייחוד הים.. הים שכל כך מזכיר לי את סהר..
את התקופה שהיינו מבלים בים בלי הפסקה.. זה היה בקיץ האחרון..
היינו מאוהבים עד השמיים [לפחות אני..].. כמעט כל דקה וכל שנייה היינו ביחד..
כל כך היה לי טוב איתו.. אהבתי אותו.. ועכשיו?.. לצערי עכשיו אני עדיין אוהבת..
אבל אני מאמינה שהמרחק והזמן שלי רחוק ממנו יעשו משהו..
יגרמו לי לשכוח אותו קצת.. למרות שזה קשה ונראה בלתי אפשרי..
את שארית היום העברנו בניקיונות בלתי פוסקים של כל חלקי הבית..
קרצפנו,שפשפנו ושטפנו את הכל..
מיקמנו את כל הרהיטים בדיוק איך שרצינו.. איך שאהבנו..
ואני את החדר הכי אהבתי לעצב!
בבית הקודם כמעט כל כמה שבועות הייתי משנה את החדר שלי לגמרי..
את החדר הזה צבעתי בגוון סגול בהיר.. את הספרייה מיקמתי לצד דלת החדר..
ואת המיטה שלי מתחת לחלון, כדי להרגיש את הרוח מלטפת אותי בעודי ישנה..
את שאר האביזרים הנחתי במקומות שונים בחדר,
כדי למלא אותו ולשדר אוירה חמימה ונוחה..
בערב החלטתי לנוח טיפה ונשכבתי על המיטה בחדר,
מתבוננת בכוכבים הנשקפים דרך חלון חדרי.. ותוהה איפה נמצא הכוכב שלי..
ואיפה הכוכב של סהר.. והאם הם מתישהו יתאחדו..
פתאום ראיתי כוכב נופל.. מיד עצמתי את עיניי
והבעתי משאלה 'רק שיהיה לי טוב,רק שיהיה לי טוב'.. לחשתי ופקחתי את עיניי..
"לילה טוב" צעקתי לאמא ורוני שישבו בסלון וצפו בטלוויזיה..
"לילה טוב" הן השיבו..
"התחלה חדשה,אה אלוהים?" לחשתי.. חייכתי לעצמי,
ולאחר מספר שניות נרדמתי ...
אמאאאאאאאאאאאאאאאאא פוקית שלייי
איזה יפהההההההההה
מרגשששששש
מדהיםםםםםםםםםםם
מעלףףףףףףףףףףףףףףףף
אני דורשת עוד פרקקקקקקקקקקקק!!
יאאא איזה יפההההההההההה!!
לפ יוו
מור'צי 😊
ו-ו-א-ו-ו-ו מהממממםםםםםםם
את כותבת ממש ממש יפה רק שתדעי..
המשךך דחוף
וואי מדהים..
את ממש מוכשרת..
ניכנסת עמוק לתוך הראש שליי.... ומשדרת את המצב בצורה הכי טובה שאפשר.
אני רוצה המשךךך ומהר.
אוהבת..
סתיוושית 😁
וואי תודה לכולכן על כל התגובות והמחמאות..
אוהבת המון והמשך בקרוב 😊
לירן.
אמממממממממממממא איזה יפפה
תממשייכ בדחיפותתת
QUOTE (שירקה_הנסיכה @ 14/03/2006) אמממממממממממממא איזה יפפה
תממשייכ בדחיפותתת
מחר'וש 😊
ותודה על התגובה!!
