😮
כל פעם נדהמת מחדש מהיופי של הכתיבה=]
מושלם..
QUOTE (HeNNNNNNN @ 01/02/2006) אני יכולה להביןן למה הרחיקו אותך?! 😢 😢
פרק מווושלםם כמו כולם
תמשיכיי בוביתת
נראהה לייי אמרתי את זהה כבר פהה
היא עשתהה בלאגניםם עםם ידיד במה שבראשש....הם הקפיצו נושאיםםם מלפני שנתייםםם
תמרושששששששששששששש
איזה שלמותתתתתתתת
דיי אהבתיי
ומור הזה חמודדדדדדדדדדדדדדדדדדדד
בטירוף חושיםםםםםםםם!!!
מהר המשךךךךךךךך
אבל מידידידי
מור'צי 😊
יאאאאאאאאאאאאא איזה פרק יפהההההההההההההההה חמוד המור הזההההההההה
מחכה להמשךךך
אוהבתת
טלוששש
QUOTE (אאייטטשש @ 01/02/2006) QUOTE (שחר!לה @ 01/02/2006) אגב לא עבר כבר חודש של ההרחקה שלה?
זה לא חודששש חחחח זה ארבעההה=\
פיי כמה \:
קצת הגזימו לא?
טובבב תמרוששש מהמםם כמו תמידד (:
המשךך 😊
שמעעעעעעעעעעעי
יישבתיי 3 ימיםיםיים וקראאאאאאאאאתי תסיפורור שךך @!~
אין אין הסיפוררררררר בין היפים באאאתרררררררררררררררררררררתרתרתר 😛
יענו על בלינדנדנדנדנדנדד :]
אמממממממממ
מאיה [?!%#!] את מעעעללFFFת , =]
וממממ.. שחרר ?%#! אתהההההההההההההה לפפפפפפפפפפפפנים
ווווווווווותמריייייייייייייייייייייייייייייייייייייי?%#&@
המששששךך
והם סתם אומרים 4 חודשים שהשעו אותי זה היה לתמיד והיה כתוב לי כל הזמן 4 חודשים ושעברו 4 חודשים היה כוב הודעתך תעבור דרך המנהלים ויותר לא יכלתעי להגיבבבב =\
חפירותתת נהנהננהנה =P
המשךךךךךךךך =]]]]]
תמרר :
נטעוווש בובי, וואא ואאא אאיזה סיפוור אין לך מושג זה בכלל לא כמו שלך.
בהתחלה הייתי באמת כמוך, הייתי מסוננת אבל אף אחד לא סינן אותי ככה שההודעות שלי בכלל לא התפרסמו.
אבל דיברתי עם המנהלים וזהה.. ואחרי שהבהרנו עניינים הייתי בכלל אמורה להיות מרוחקת לצמיתות
אבל ואאלה דיברתי עעם נהיר, והוא בנאדם מיוחד. הוא אמר הוא לא אוהב להרחיק אנשים לצמיתות..
קיצצ. אמר אני נותן לך שנה של חסימה. אבל אאז אמרתי לו.. מה אני כותבת סיפוור. אני לא אוכל לשלוח פרקים.. אני לא אראה מה הם כותבים... עשה לי דברי עם המנהלות.. אם את משכנעעת אותן.. והן אותי..
אני נותן לך שלושה חודשים על תנאי. שיכנעתי, הן שיכנעעעו.. ואני יכולה להגיב חופשי.. אבל התנאי הוא
שאני לא אשלח הודעות עד ה.16.4
חברות שלי שהתחברו דרכי, לא הייתה להן בעיה לשלוח הודעעות.. ככה שאני לא מסוננת והם לא חופפרים.
אוווווווהבתותך בווובי (: מושלממת אחתת מקוווה לא עשיתי לך נזקק ווא ואא 😕
קבלווו פרק באהבה כ ~ღ~ כ ~ ღ~ ה גדולה (:
חנווווווווש מוקדש לך בלונדי שילילי(:
מהפרק הקודם
"אז אתה יכול לחבק אותי?" שאלתי
מור אימץ את גופי לגופו וליטף אותי "כן" לחש.
עכשיו הרגשתי שמור הוא הרבה יותר מאח בשבילי.
הרגשתי נכון לספר לו את הסוד שכאב לי... על הנשיקה שלי עם קשת.
ביני לבינו יש עכשיו קשר חזק בהרבה מבמאי לדוגמנית או מאח לאחות.
קשר חזק, בנשמה.
המשך
עברו שלושה ימים.
כואב לבקר את קשת ואוהד בבית החולים.
אוהד נכנס לדיכאון, הוא לא רוצה לראות איש.
קשת למרות שמצבה גרוע יותר משל אוהד, שומרת על שמחת החיים שלה.
בפעם הראשונה שהגעתי לבקר בבית החולים הקטן וראיתי את דמותה של קשת צוחקת במיטתה כשהיא מדברת עם ג'וב, כלל לא ראיתי כוויות.
"קשת!" קראתי בשמחה ורצתי לעבר מיטתה. כאשר היא קמה ושלחה ידייה לחבק אותי,
עצרתי.
"חצי גוף שרוף" אמרה קשת בחיוך כואב כשידייה עוד באוויר על מנת לחוש אותי ולחבק אותי.
"קשת" לחשתי מספר פעמים כשהתעטפתי ביד עדינה בריאה וביד עדינה חבושה.
כאשר שאלתי אותה את הסיבה לשמחה שבה, היא ענתה בלחש "ג'וב איתי" ועינייה נצצו.
באותו רגע, האהבה והערצה שחשתי כלפייה, התעצמו.
הקשר ביני לבין מור רק הלך והתחזק באותם שלושה ימים, היו לילות שלמים שבהם הוא ואני צעדנו לאורך החוף ופשוט דיברנו.
הרגשתי נוח לדבר איתו, הוא ידע הכל על הכל.
רועי, ההפך.
בשלושה ימים האלה הוא נהג להתבודד ולהעלם לשעות רבות.
התגעגעתי לשיחות איתו, התגעגעתי אליו.
התגעגעתי לדרכים שבהם הצליח ללמד ולהצחיק אותי.
אמש חיכיתי לו בביקתה שלו. הרי עכשיו הוא לבד בחדר ואין איש שיפריע לנו.
התיישבתי על אחד הכיסאות באפלה שבחדר והמתנתי לו שיחזור מהמקום בו שהה את רוב שעות היום.
כאשר פתח את הדלת אור כסוף נכנס אל החדר, אך עדיין לא הבחין בי.
על פניו ראיתי הבעת פנים שקטה. פניו לא אמרו דבר.
צנח על המיטה בעייפות.
"אתה חסר לי" לחשתי לאחר זמן מה של שקט.
כעת שנינו ישובים על החול החם ומקשיבים לגלים כשהשמש מנמשת את פנינו.
תהיתי מה הוא חושב, על מה הוא חושב בכל שלושת הימים הללו.
מאז שהבהרתי לו כמה הוא חסר לי, אנחנו מבלים את כל היום יחדיו בשתיקה.
"אני רוצה שתצחק" אמרתי
"מצטער, אני לא יכול" ענה
"אתה תמיד יכול" אמרתי וכעת הבטתי בו.
רועי השפיל מבטו אל החול ושיחק בידיו. לאחר מכן הרים ראשו לשמיים ועצם עיניו.
הבטתי בו, ילד יפה עם נפש של מלאך. הרוח ליטפה את פניו ופראה את שיערו.
"זוכר את הנשף בצרפת?" שאלתי
"כן" ענה והחזיר את ראשו לים והפקח עיניו להביט בו.
"זוכר כשברחנו?"
"כן" ענה והשפיל עיניו
"אתה מיוחד" אמרתי "אף אחד לא היה שוכב על הכביש ובנוסף מצליח לשכנע אותי להצטרף אליו"
רועי שתק
"אני בחיים לא אפגוש עוד מישהו כמוך, ואם כן, אני אשתגע" אמרתי "אותך לימדו לחיות, אותי אתה לימדת לחיות"
רועי שתק
"למה השפתיים שלך ככה?" שאלתי
"איך?" שאל והביט בי
"הן לא מחייכות"
"למה את רוצה שאני אחייך?" שאל
"כי אני מתגעגעת לחיוך שלך" אמרתי וכאב לי
"אמרתי לך, אני מצטער, אני לא יכול"
"אתה יכול!" אמרתי בהתפרצות
רועי השפיל מבטו, נדהמתי ממנו.
"אתה זה שאמרתי לי לחיות את החיים! ואתה זה שלא בא לראות מה שלום קשת ואוהד! למה?
כי אתה טבוע עמוק ברחמים העצמיים שלך." אמרתי וקמתי מן החול
"אתה צריך לראות כמה קשת שמחה" בשלב הזה, כשהזכרתי כמה שקשת שמחה, רועי מיהר והביט בי.
"ואתה יודע למה היא שמחה? כי ג'וב כל היום איתה! היא חייה את החיים! היא מחייכת למען האהבה שלה... לא אכפת לה כלל איך היא נראית! עדיין יש לה חיוך על הפנים, ואתה יודע מה... אני מעריצה אותה.
זוכר שאמרתי לך כמה שאני מעריצה אותך? עכשיו זה ההפך ואני מצטערת על שאמרתי את זה!
תחשוב מה אותה חומת שיער שלימדה אותך לחיות, מה הייתה אומרת על המצב שלך עכשיו, תחשוב!
היא הייתה מנחמת אותך? אתה לא צריך ניחומים, אתה לא עשית כלום!"
"בדיוק, אני לא עשיתי כלום..." אמר, "מבינה? לא עשיתי כלום! הייתי יכול לעשות..."
"אל תזיין אותי עכשיו על מה שיכל היה להיות, תחיה את ההווה! תחשוב מה אתה יכול לעשות למענם עכשיו!
ואני אגלה לך סוד... אתה כן יכול, ואתה יכול גם הרבה.
ואותה חומת שיער שלימדה אותך לחיות, הייתה אומרת לך לחיות גם עכשיו. כי כמו שאתה עכשיו, אתה נראה לי כמו מישהו מת! אתה מתייחס אליי כאילו אתה מת. אתה מתייחס אל העולם כאילו הוא מת בשבילך, אתה שקוע בעצמך וחושב על העבר ולא על העתיד, ולומר לך מה... זה עצוב. ו..."
"מאיה אני הולך עכשיו לבית חולים, את באה?" נשמע קולו של מור מלמעלה מאיזור הביקתות.
"כן, כבר באה" צעקתי אליו חזרה
"ו... אני אוהבת אותך. אני לא רוצה שתשתנה להיות כזה, אני לא רוצה שתשתנה להיות עצוב" אמרתי
אבל שוב רועי שתק באדישות והבעת פניו הייתה שקטה ולא שידרה דבר.
"אני רוצה שתבוא עכשיו לבית חולים" אמרתי "אני רוצה שתראה אותם"
"אני לא יכול" אמר בשקט בהשפלה
לפתע התלבטתי אם לנשק אותו בלחי. אם הדבר יעודד אותו או יבלבל אותו. אבל למה לי לנשק אותו?
זה לא יפתור דבר, אלא רק יעמיק את הרחמים העצמיים שלו.
הלכתי.
בדרך לבית החולים כלל לא שמעתי לשיחותיו של מור. אלא רק חזרתי שוב ושוב על אותה שיחה שהייתה על החוף.
"אני חושב שכדאי להחזיר אותכם הביתה, אין שום צורך שתישארו פה וההורים מתחילים לנגן לי על המצפון"
אמר לי ג'וב
"למה? עוד כמה זמן קשת ואוהד ישארו פה?" שאלתי
"אוהד אני לא יודע" רכן אליי ודיבר אליי בלחישה "תלוי עד מתי המצב הנפשי שלו ימשיך" אמר ושלח למיטתו של אוהד מבט חטוף
"וקשת, זה עד שהרגל שלה תחלים והיא תוכל לחזור ללכת בחופשיות" אמר.
"כמה זמן זה יקח?" שאלתי
"בסביבות שבועיים פלוס" אמר ג'וב
"זה אני באמת לא יכולה להישאר" אמרתי בפרצוף קמוט, כל-כך רציתי להישאר לצידה של קשת.
אבל גם רציתי לשוב ולהיות לצידו של שחר ולהתחיל את שנת הבגרויות הראשונה שלי בזמן.
"מבין אותך" אמר לי ג'וב בחיוך
"אני אתגעגע אלייך" אמרתי בחיוך
"גם אני אתגעגע אלייך" אמר וחיבק אותי אליו בליווי הנהמה: "אווווחח"
חזרנו להיות חברתה של קשת וצחקנו.
"תראו תראו" לחשה קשת והתרוממה. מבטה היה לכיוון הדלת.
הסתובבתי כשעל פניי עוד חייך החיוך רק מלראות את קשת צוחקת.
לפתע עיניי ננעלו על הדמות והחיוך גדל.
על המשקוף הצהוב של החדר נשען לא אחר מאשר רועי.
אוווווווווווווהבת המווווומוןמוןמון. (:
אוייייייייייי
תמרוששששששששששש
איזה שלמותתתתתתתתת
דיי !!
ומור הזה חמוווווווווווווווווווווווד!!
יא מסכניםם:/
תמשיכי מהרררררררררררררר
למה אני בפירקוסיםםםםם
מור'צי 😊
QUOTE (-נטע_-_אדרי- @ 01/02/2006) שמעעעעעעעעעעעי
יישבתיי 3 ימיםיםיים וקראאאאאאאאאתי תסיפורור שךך @!~
אין אין הסיפוררררררר בין היפים באאאתרררררררררררררררררררררתרתרתר 😛
יענו על בלינדנדנדנדנדנדד :]
אמממממממממ
מאיה [?!%#!] את מעעעללFFFת , =]
וממממ.. שחרר ?%#! אתהההההההההההההה לפפפפפפפפפפפפנים
ווווווווווותמריייייייייייייייייייייייייייייייייייייי?%#&@
המששששךך
והם סתם אומרים 4 חודשים שהשעו אותי זה היה לתמיד והיה כתוב לי כל הזמן 4 חודשים ושעברו 4 חודשים היה כוב הודעתך תעבור דרך המנהלים ויותר לא יכלתעי להגיבבבב =\
חפירותתת נהנהננהנה =P
המשךךךךךךךך =]]]]]
נטע תודה יפיופה
ותמרוש בובה באמת שמעתי עשית בלאגנים
ואם אין באותו רגע מישהו שיפרסם בשבילך חפשי אותי במסנג'ר
שני פרקים חזקים
מאיה מסכנה שם שתחזור כבר אל שחר
אללה בובה עשי פרקים שמחים
אוהבותך
אאאאא מקסיםםם
איןןן לי מילים.. 😮
איי.. איזה שלמות..
המשךך יפיופה
אחחח אחחח פרק מושלםם
הרועי הזה...
יאללה מחכה להמשךך
אוהבתתת
טלוש
חחחחח כע אאאאה
אני בכלל לא הייתי יכולה להכנס לאתר מרוב שהתשוללתי את לא יודעת מה עשיתי להםם שם קללתייי העלתי תמוננה של לודה למחשבבבב חחחחחח איזה רעה הייתיי =\
חח הם חסמו לי תאייפי של המחשבבבבב
יפהה לךך לדבבר עם נהירר
איתי הוא לא רצה לדבר בכלל חח סינן אותי בהודעות הפרטיות לא התחננתי ולא כלום
חח הבנתי בובייי :]
חחחח כפרעליךיךךךיךךיךיך =]]
אוווהבתת מושלללמתת
ושחרר בקשה מווותקקקקק
דוגריי
אתה הבן היחיד שהיה חושב לא לשככב עם מאיה
כי זה מה שבן חושב כל הזמן =\\
מעריצה אוותךךך
צ'אאאאאאאאאאאאאאאו
ייאאא אאממאאאאאאאאאאא!!
אאיךך מווששלםם!!
דדיי,זה הסיפוור הכי טוובב שקראתתיי!!!!!!
איזה כישרוןן יללדההההההההההה!!
חעעחעחע
המששךךךךךךךךךךך!!!
אתר האהבה הישראלי