QUOTE (_ShaChaR_ @ 02/02/2006) מאיה מסכנה שם שתחזור כבר אל שחר
אללה בובה עשי פרקים שמחים
אוהבותך
חחח איזה קמצן תיתן גם לאחרים להנות ממנה
שחר אני בכלל בעד שהיא תעבור לקשת !!!
חחח סתםםם
תמר מנסיון אישי לא כזה היתלהבתי מלהיתנשק אם בנות...
חוץ מהקטע שאין זיפים וזה לא משייף את הפנים
אין הרבה הבדל....
ההבדל אצלי לפחות שאם בנות זה כזה טיבעי והכול אין בזה כלום עם בנים יש הרגשה שונה בבטן...
לא משנה חפרתי... תמרי אני מחכה להמשך 2 פרקים מושלמים
תמרייי...איזה פרקק..!!
מדהיםםם..!!
מותקק..תמשיכי.. 😛
נווווגי, באאמת חפירוות למה זה תלוי באאיזה מצב אאת.
יעעענו למאיה זה סיפוור אחר לגמררה. כי גם כתוב שהיא מדמיינת את שחר שם
ותכלס זה גם בנטייה שלך, אם את אוהבת בנות.. אז נשיקה עם בת תעשה לך הרגשה בבטטן..
אותו דבר ההפך 😉
וזיפפים.?# זה הככככי סקססי, הרבה יותר כיף להתנשק עם זיפים מאשר עם חללק, דעעתי (:
מוקדש לאושר שלי (:
מהפרק הקודם
תראו תראו" לחשה קשת והתרוממה. מבטה היה לכיוון הדלת.
הסתובבתי כשעל פניי עוד חייך החיוך רק מלראות את קשת צוחקת.
לפתע עיניי ננעלו על הדמות והחיוך גדל.
על המשקוף הצהוב של החדר נשען לא אחר מאשר רועי.
המשך
"רועי" שפתיי לחשו ורצתי לחבק אותו. "אני כל כך אוהבת אותך" אמרתי
"גם אני אותך" אמר ללא חיוך.
כל אותו זמן שהעברנו עם קשת ואוהד, שפתיו של רועי כלל לא חייכו.
קשת כמנהגה, יורדת על החיים של אנשים.
וכאשר באו שתי אחיות שמנמנות להחליף לה תחבושות שלחה אליי מבטים של עיניים ענקיות
וכאשר הלכו אמרה "ממתי לתפוחי אדמה יש הרגלים? זה לא רלוונטי, שיחזרו שיחזרו לשקית"
צחקתי. הבטתי על רועי, ובפעם הראשונה בשלושת הימים האלה - חייך לו חיוך ביישן.
אוהד ממשיך להיות דיכאוני וכעוס.
הוא אמר שהוא לעולם לא ישוב להיראות כמו שהיה בעבר.
הוא מסרב לקחת משככי כאבים, הוא צועק וצורח .
בידדו אותו.
אומרים שהוריו יגיעו לגמביה מחר.
ולעומת זאת אני עד מחר אהיה כבר בבית.
רועי החליט שהוא נשאר לעוד חמישה ימים למרות הצעה של סוכן שני שלו שעומדת על 10,000 שקלים.
הרגשתי אושר עילאי כיוון שהדבר רק הדגיש יותר את האהבה שלו כלפיי קשת ואוהד.
באותו יום כאבו לי לבסוף הלחיים מכמות החיוכים שהעברנו.
קשת ורועי ניהלו שיחה פרטית, עמדתי בחוץ והתבוננתי בהם.
צוחקים זה עם זה, קשת לא פסקה לחייך ורועי הביט בה מוקסם.
הם התחבקו, חייכתי.
"חמודים" דיבר אליי קול מאחור, הסתובבתי ומצאתי את ג'וב עומד לצידי מתבונן בהם ממש כמוני
"כן" חייכתי
"מור ומני יחזרו יחד איתך היום בערב" אמר
"אתה נשאר?" שאלתי
"כן" ענה.
"קשת מקסימה" לחשתי
"כן, היא מיוחדת" הסכים איתי
"תגיד, כמה סוכנים יש לה ולרועי?" שאלתי
"הרבה, כיוון שהם בבית-ספר לדוגמנים אז יש ביקוש גדול" ענה "לקשת יש שלושה ולרועי עוד אחד"
"עסוקה הילדה" חייכתי
"כן"
"יהיה לי עצוב לא לראות אותה הרבה" אמרתי
"אני אסדר לכן משהו" אמר
"ומה באמת יהיה בעניין הדיגמון? הרי חצי גוף... אתה יודע..." שאלתי בהיסוס מביטה בו.
"זה ישאר, פשוט עושים לה זוויות צילום קבועות" ענה.
"מתי פעם הבאה שאני אראה אותך?" שאלתי
"אני חושב שבעוד חודש" חייך אליי וטמן ידיו בכיסי מכנסיו.
"אני אתגעגע" אמרתי "כיף לי איתך"
"חומד, רק חודש. עובר מהר" חייך אליי
"עדיין, אני אגיד לך את האמת. אני לא אוהבת את ההורים שלי, הם אף פעם לא היו הורים בשבילי...
הם אף פעם לא ניסו להקשיב לי כמו שאתה מקשיב לי, לא חיבקו אותי כמו שאתה מחבק, לא נתנו לי תחושה של ביטחון כמו שאתה נותן"
"אני בטוח שזה לא נכון" אמר ג'וב בסבר פנים חמורות
"זה נכון" אמרתי והשפלתי עיניי
"אולי הם לא יודעים להיות הורים, אבל הם אוהבים אותך" אמר
"לא יודעת..." אמרתי " אז למה הם לא דואגים לי?"
"אני חושב שהם דווקא כן דואגים לך. אחרת איך הם נותנים לך להגשים חלום?" שאל
"איזה חלום?" שאלתי
"להיות דוגמנית"
"זהו, שאם הם היו דואגים הם לא היו מרשים" אמרתי
"דעתי ההפך, הם חושבים על הטוב ביותר בשבילך. על מה שאת רוצה" אמר ברכות
"לא יודעת" נכנעתי והחזרתי מבטי אל קשת ורועי בשתיקה.
רועי המחייך סובב ראשו אליי ושלח לי מבט שמח.
חייכתי אליו חזרה.
"אני שמח שאת פה" אמר לפתע ג'וב
"גם אני שמחה" אמרתי
"אני שוקל להעביר לך קורס מסלול" אמר
"מה? מה זאת אומרת מסלול?" שאלתי מופתעת
"תצוגות אופנה, על המסלול" חייך אליי
"אבל אני קטנה" אמרתי
"את בת 16" הזכיר לי
"ו...? מגיל 16 מותר?" שאלתי
"אם לדוגמנית יש מראה כמו שלך זה מותר רצוי ואפילו הכרחי" אמר "אבל זה רק אם את רוצה" הוסיף
שתקתי.
"יש לנו סטודיו גם במודיעין, ככה שלא תהיה לך בעיה עם תל-אביב... אני גם אבוא ואשגיח עלייך" אמר וקרץ לי
"לא יודעת" אמרתי למרות שהתלהבתי מהרעיון.
לפתע נזכרתי באותו ערב לפני 8 חודשים.
"אתה יודע.." אמרתי מחייכת, "לפני שהכרתי אותך, בהזדמנות הראשונה שהיה לי בית לבד... צפיתי בערוץ האופנה, ויחד עם המוזיקה... נעלתי את העקבים של אמא שלי וצעדתי מהמטבח אל הסלון ובחזרה" אמרתי בבישנות, "ניסיתי לחקות את הדוגמניות שעל המסלול"
"ואני בטוח שגם הצלחת בזה" חייך אליי והביט אל מאוחריי "טוב, אני הולך...סאלו" אמר בצרפתית ובחיוך ופנה ללכת בדיוק כששתי ידיים עטפו אותי מאחוריי.
"תודה" לחש הקול של רועי
הסתובבתי אליו מחייכת, "על מה?" שאלתי
"תודה מלאך על שפקחת לי את העיניים" אמר
צחקתי "מי שמדבר" והתנפלתי עליו בחיבוק שהרים אותי באוויר.
"תמיד תזכור שאני אוהבת אותך ושאתה חשוב לי, טוב?" שאלתי מצמידה את אפי לשלו בציחקוק
"אני אזכור" אמר לי בחיוך
"רואה כמה החיוך שלך מיוחד?" שאלתי וחייכתי
"שלך יותר" אמר והביט בשפתיי
"ואתה באמת מדהים ומיוחד, ואני באמת מעריצה אותך" אמרתי
"טוב טוב, אל תגזימי טוב?" שאל בסנוביות.
הבנתי שהוא קלט את הקטע, "טוב" לחשתי וחיבקתי אותו שוב חזק אליי.
הרמתי מבטי מעל כתפו של רועי וראיתי את קשת צוחקת במקום עם רועי עם ג'וב.
"חמודים" לחשתי כמו שג'וב עשה
"מי?" שאל רועי
"קשת וג'וב" עניתי והחזרתי את רגליי לקרקע.
"קשת מקסימה" אמר
"כן, היא מיוחדת" חזרתי על דבריו של ג'וב.
"את חוזרת היום?" שאל וחזר להביט בי
"כן" עניתי בעצבות והבטתי בעיניו.
שאר היום עבר בבית החולים, דיברנו, העברנו חוויות ונגענו עם הדימיון בעתיד.
"אני יודעת שאנלא אשאר דוגמנית... או שיעיפו אותי בגלל הסמים או שאני אמות ממנת יתר"
אמרה קשת בעליזות.
"אני גם לא אשאר דוגמן. אני אחסוך את הכסף ללימודים גבוהים בבית ספר לעסקים בניו-יורק וכאשר אהיה איש עסקים מצליח אעשה הכל על מנת להפסיק את סחר הסמים בעולם" אמר רועי
וכששאלו אותי לגבי תכנוני העתיד שלי בעניין הדיגמון, פי פלט שתי מילים והן "לא יודעת".
הגיע הרגע שבו אני אמורה להיפרד מכולם ולעלות למטוס חזרה לישראל.
נשקתי לקשת נשיקה מלאת אהבה
חיבקתי את ג'וב חיבוק שמיועד לאבא מהילדה.
ואת רועי שאלתי "נשמור על קשר?". רועי ענה "תהיי בטוחה"
נפרדתי מהים הלוחש ונכנסתי אל המכונית בדרך לשדה התעופה
בפעם השלישית בחיי עליתי למטוס, אבל הפעם... יעדו של המטוס היה...
הביתה.
(:
אווווווווהבת.
שלמות שלמות שלמות שלמותתתתתתתתתת
דייייייייייי איזה המשךךךךךךךךךך
אהבתייייייייייי!!
מהמםםםםםםםםםםםםםם
מעלףףףףףףףףףףף
מקסיםםםםםםםםםםםםםםםם
סופניי!!
דידידידידייד אהבתייי ודחוף המשךךךךךךךךךך
למה אני במתחח חעחעחעחעחע
לפ יוו מוצווווווו
מור'צי 😊
מהמםם!!..
אין הרבה מה להגידד..
חוץ מ..
המשךךך!!!!
יאווו מהמםםםם...אהבתייי ככ...!!!
איזההה פרקקקק חח..
המשכככוש 😊
אחח אחח איזה פרק מדהיםםםםםםםםם
אהבתייייי
מחכה להמשךך
טלושש
יאא היא סופסוף תראה את שחררר
יייאאאיי מקסיםםםם..=]
המשך
הביתה===>> לשחרושש
תמרייי 2 פרקים מדהימיםם
תמשיכיי יפיופה
קוצ'קעע שלליליילליילייליל!!
תודהה על ההקדשה,אבל מה קרהה?!!?
חחח...
אני הופתעתי לראות את שמי על המסךך... חח
אבל בכל אופן,תודה!
איזזהה המששךך יפפההה!!!!
אהבתי בטיררוףף!!!
את ממש מוכשרת..כבר אמרתי לךך?!
חחח
אאוווהבבבבבבבב...=]
ואייייייייי מושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!
המשךךך !!
תמריייייי
כל המילים שאומר כבר אמרו הרבה לפנייי ויאמרו עוד הרבה בעתידדד
ואני בספק, אם אפילו כל המילים בעולם יספיקו כדי לתאר עד כמה הכתיבה שלך מרגשתתת
איכשהו.. באופן מיוחד ומדהים כמו שרק את יודעת...
את מצליחה לעורר בי משהו... משהו שישן הרבה זמןןןן
תודה לךךךך
תמשיכי לכתוב...
אל תפסיקי....
אוהבת
מישל
