נעלי האולסטאר שלו

מוקדש לנני שלילי (:


מהפרק הקודם

שתקתי ורק העברתי את אצבעותיי על פניו, שפתיו ושיערו כשם שעשה לי.
"אני לא מבין" אמר ונשק קרוב לשפתיי נשיקה מרופרפת, עדינה ורכה.
"קשה לך?" שאל
"כן" לחשתי ועיוות קל הופיע על פניי.
"לא צריך עכשיו" אמר לי בחיוך אוהב.
"מה אני אעשה איתך? הא?" שאלתי אותו
"מה תעשי איתי?" שאל מחייך
"אוחחח אני כל כך אטרוף אותך בנשיקות!" אמרתי וקפצתי עליו כשהוא מחזיק בי באגן.



המשך

"מאיה, שחר" נשמע קולו של רועי מבעד לדלת
התנתקנו במהירות כאשר פתח אותה -
"אמרו לי לקרוא לך מאיה, מצלמים אותך עכשיו" אמר והעביר את מבטו משחר אליי ולהפך.
"אני באה" אמרתי בהסמקה ובחיוך, רועי סגר את הדלת.
"איך נכנסת לצילומים?" שאלתי
"מני וג'וב" אמר ונשק לי בצוואר,
"אוחח, בוא לפני שאני אתמכר שוב" אמרתי וגררתי אותו החוצה באי רצון.
שחר צחק וליפף זרועותיו סביבי כדי לחבקי מאחורה.
"מאיה, להבא תגידי למאפרת לאפר אותך אחרי שאת משתוללת" אמר ג'וב והביט בשיערי ובפניי, שככל הנראה היו מבולגנים.
סידרתי אותם במהרה מול מראה קרובה והצטרפתי אל קשת.
"אוהבת" לחשתי לשחר שנשאר עומד במקום בו עזבתי אותו.
"הוא קטלני!" לחשה לי קשת ושלחה מבט מעבר לכתף.
"יודעת" אמרתי מחייכת
"אין לך בעיה עם מים, נכון?" שאל מור כשהגענו לבריכה הענקית.
"לא" אמרתי בחיוך
"יופי, מצוין" מחא מור. "בואי" אמר והושיט את ידו אליי, התקדמנו אל קצהה השני של הבריכה, קרוב לקיר הצבוע בצבע השמיים והאופק.
"פה אנחנו נהיה" אמר והצביע על מרובע זכוכית הנמצא באמצע הבריכה עמוק בפנים.
"משם אנחנו נצלם אותכן" הוסיף והביט בי "קרה משהו?" שאל
"מה? לא, למה?" שאלתי מבולבלת
"את נראית מודאגת" אמר. אומנם הייתי מודאגת אבל השתדלתי לא להחצין את זה.
צחקתי, "כלל לא" אמרתי "איזה תנועות אתה רוצה שנעשה?" שאלתי כשקשת התקרבה
"תנועות של רוגע, חיפוש אחר אוצר, שלווה, כמיהה. אתן תשמעו אותי מתחת למים, אל דאגה" אמר
"איך בדיוק?" שאלה קשת
"ישנה מערכת הגברה המכוונת אליכן בתוך המים" הסביר בחיוך.
"סבבה, יאללה בואו נתחיל אני עוד שניה ישנה כבר" הודיעה קשת בפרצוף מסכן ומשכה את מור.
"קדימה" אמר והחל מסמן כמה דברים לג'וב שירה ומני.
"אתן תישארו כאן עם שירה, ואני יורד עם האחרים" אמר והלך משם
שירה שדיברה בטלפון לא הייתה פנויה לשיחות.
"איזה חמוד שחר שהוא חרט את השם שלך" אמרה קשת מביטה במים בחולמניות
"מה? איפה חרט?" שאלתי
"פה" אמרה והצביעה על צידה הפנימי של היד תחת הכף, במקום בו בורידים בלטו.
"מה? הוא לא חרט דבר!" פסקתי מבוהלת
קשת צחקה "בונא מה את סתומה? איך לא שמת לב? זה צלקת ענקית בצורת M"
"לא מאמינה לך" אמרתי בחשש "לא ראיתי אצלו כלום"
קשת רק צחקה "הנה הוא, אולי תשאלי אותו" אמרה בחיוך
הסתובבתי וראיתי אותו, לבוש רק בג'ינס מעוצב -
"שחר" קראתי אליו אך עד שהגיע שירה נאלצה להכניס אותנו אל המים.
"רגע" קראתי "שחר!" צעקתי אליו "חרטת את השם שלי עלייך?" שאלתי כשחצי מגופי כבר היה בתוך המים.
שחר הסתכל בי לא מבין.
קשת חייכה
"רואה? הוא לא עשה כלום!" אמרתי לה כשכמעט ולא ראו אותנו מעל פני המים
"תראה לה" צעקה קשת ושחר הושיט את ידו אליי,
סובבתי אותה באצבעותיי ועלייה היתה צלקת לבנה בצורת M.
הבטתי בו בעוד הוא נעלם מעיניי כשהמים מפרידים בינינו.
"מאיה" נשמע קול, לא הייתי רגילה לשמוע במים אבל כנראה שזה עבד.
הבחנתי בקופסא הריבועית והשקופה במים והתקרבתי לשם בשחייה יחד עם קשת.
"תתרחקו שני מטרים מפה" נשמע הקול כשהיינו צמודות אל הזכוכית מנסות להישאר באותו הגובה ולא לעלות בחזרה אל פני המים.
התרחקנו כשני מטרים והתמזגנו עם המים. המים הניעו את השיער שלי ושל קשת בתנועות רכות ואיטיות.
"יופי, קשת געי למאיה בכתף בתור ילדה סקרנית" נשמע הקול וכך קשת עשתה
"יופי, מצוין עכשיו אני רוצה אותכן מביטות מעלה אל האור, כן... יופי - מקסים! קשת אם את יכולה תביטי אליי, יופי. מאיה תהפכי אנכית יותר, תביטי בקשת כאילו היא אהובך והוא שם איתך. מגן עלייך"
שלחתי את ידי לגעת בליבה של קשת והנחתי ראשי עלייה "מדהים!" קרא הקול
"קשת לטפי אותה על ראשה, יופי... מהמם, מושלם, תביטי לכאן... לפה" קרא אלייה
"תסתבבו גב אל גב, כן.. בדיוק ושלבו אצבעות, מאיה- תרימי את הרגל הרחוקה עוד קצת, קשת היי מתוחה. יופי מדהים אתן עושות את זה!"
מכשלא היה לנו אוויר חזרנו מעלה אל פני המים ושאפנו.
"מאיה אני צריך אותך מקשיטה את הגב כשהוא מופנה אל קשת, בדיוק... מדהים! קשת אני רוצה אותך מחבקת את מאיה מאחורהה, אבל אל תסתירי את השמלה. מאיה זוזי קצת שמאלה, יופי...תנו ידיים ותרימו אותן, יופי... עוד, למעלה. כן." אמר מור ושתק, הבטתי אליו וראיתי את ג'וב מתערב בשיחה איתו.
"מאיה וקשת, אתן מסכימות להתנשק?" שאל "לא נשיקה-נשיקה אלא סתם נגיעה עם השפתיים כשהעיניים עצומות" הוסיף
הבטתי בקשת והינהנתי כמוה.
"יופי" אמר מור "אז מאיה אני צריך אותך יותר למטה, כן... קשת תני לה את היד הרחוקה ותתנשקו, כן...יופי... מקסים! מושלם!" אמר ברגע שלא ראיתי דבר.
שפתייה היו כה רכות במים. אבל לפתע הרגשתי שהמגע נותק. פקחתי עיניי ומולי לא היה דבר.
הבטתי מעלה וראיתי אותה שואפת אוויר.
"תישארי" אמר מור, החזרתי מבטי אליו מופתעת. ואם אין לי אוויר? אני עדיין אמורה להישאר?
"אני צריך אותך תופסת בשמלה ומרימה אותה טיפונת עד מעל לברך" אמר קולו של מור
"כן, יופי... מדהים" אמר "עכשיו אני צריך אותך נוגעת בחזה, את מגורה... את אוהבת את הבגד ואת אוהבת איך שאת נראית בו" אמר, הרגשתי לא בנוח ועשיתי תנועה מוסכמת שאין לי אוויר.
עליתי במהירות למעלה ושאפתי. רעש וקריריות לפתע היכו בי.
להיות בפנים, בתוך המים היא הרגשה של חלום. שהכל שקט ובראש ישנם קולות שמדברים אלייך. כי כשכאשר קשת ניסתה לומר דבר מה, לא שמעתי אותה כלל.
"קשת? את בסדר?" שאלתי אותה משהבחנתי בה משתעלת על שפת הבריכה.
"כה" אמרה ביובש
"אתן בסדר?" שאלה שירה שהגיעה אלינו
"כן" עניתי לה בשם שתינו
"יופי, בואו... נוציא אותכן" אמרה
"סיימנו?" שאלה קשת והרימה מבטה אל שירה
"את כן, מאיה עוד לא" אמרה שירה בחיוך
"אני מצטלמת עכשיו עם שחר?" שאלתי
"כן" ענתה שירה שהוציאה את קשת ועטפה אותה במגבת.
"בואי" האיצה בי ועליתי מן המים באיטיות.
המים שנספגו בשמלה הכבידו על התנועות שלי.
חזרנו אל חדר ההלבשה, הקוסמטיקאית של קשת פנתה וטיפלה בה ואני לבשתי את קולב מספר 2 ; בגד הים.
הוא היה לבן עם צדפות על החוטים הקושרים ובד לבן-קליל ושקוף שקושרים על האגן.
לבשתי חלוק לבן ממשי ויצאתי מאחורי הפרגוד.
המאפרת שבה ואיפרה אותי באיפור עמיד בצבע לבן ומנצנץ.
ולאחר שסיימה יצאתי החוצה.
"היית מדהימה נסיכה" נשמע קולו של מני
"תודה מותק" אמרתי משעיניי נתקלו בו.
"עכשיו את ושחר, מוכנה?" שאל
"בטח" עניתי מחייכת "איפה הוא? אתה יודע?" שאלתי
"בחדר הזה" אמר והצביע על דלת ירוקה.
התקדמתי אל החדר כשהחלוק מתעופף מאחוריי בקלילות.
"שחר?" שאלתי משפתחתי את הדלת
החדר דמה לחדר שלנו, הבנות... אלא שכולו היה בצבעים הירוקים.
"מלאכית?" שאל וקם אליי
ריחפתי לכיוונו בקלילות ותפסתי בידו
"מה זה?" שאלתי
"את אצלי בדם" אמר בחיוך והביט בי מלטף אותי
"אתה חולה נפש!" צעקתי עליו
"שרלילה!" צעק עליי בחזרה
"למה אתה מתכוון?" שאלתי מהססת, אולי הוא באמת יודע מה קרה שם על החוף עם הצרפתים.
"את יודעת בדיוק למה אני מתכוון" אמר בחיוך
לא הבנתי את פשר החיוך, אבל זה כבר סימן בוודאות שהוא יודע.
"זאת לא אשמתי!" צעקתי והשפלתי מבטי " זה פשוט קרה! לא רציתי להתנשק איתו, באמת!" אמרתי ונשמתי עמוק, הרגשתי הרבה יותר משוחררת אבל גם הרבה יותר רע, כי הרי שחר ידע זאת לפני שאני עצמי סיפרתי לו, וזו הייתה טעות.
שחר שתק ולאחר זמן מה שאל,
"עם מי?"

אוווווווו...חםם אשש..
תודה על ההקדשה מותקק 😂
איזה פרק מותחח...וואי וואי!!!
התגעגתי לכתיבה שלךך 😊
המשךךך 😛

חחחחחחח אי המשךךךךךךךך

אההה...
פילטת פההה
השלמתי את שני הפרקים האחרונים.. נווו..
אין מה לומר.. מדהים כרגיללל
המשךךךךךךךךך
אוהבת
3> מישל

מושלם תמשיכי דחוףףףףףףףףף ~!@

מהמם השך דחוףףףףףףףףףףף

יוווווווווווווווווווווווווו!!

איזה מזוכיססטטט!! חח....
אבל מאהבה...חחח...

איךך יפהה!!!!

איזו כתיבהה-------------->>> ש=ל=מ=ו=ת!!!!


ההממששךךך דדדחוופפיי ממוופפיי!!

ואייי מושלםםםםםם
המשךך

איזה פרק יפהההההההההה
דיי תמריייי איזה מדהיםםםםםםםם
מהמםםםםםםם
מעלףףףףףףףףףףףףףף
איזה סופפפ אהבתי ת'סןף כמו בסרטייםםםם
תמשיכי מהררררררר
אני במתחחחחח

מור'צי 😊

היא ממשיכה מחררר
והיא שחכה להגיד שהיא ....
"אווווווווווווווווווווהבת את כוווווווווווולם 😁"

😉

יואוווווווווווווווווווווווווו
איזה חמודה חח אבל איזו פליטת פה חחחח הכי קטעיםםם
יעבור.. הוא יבין
השחר המושלם הזה
אבל זה טעות שהוא חרט.. לא יצא מזה כלום..
ואגב, לשחר האמיתי גם יש צלקת בצורת אמ מעל כף היד?
מחכה להמשך
אוהבת המון
טלוש

חחחחח..
אולי הוא התכוון לנשיקה עם קשת?
יענו שהוא ראה את הפוזה הזאת?..

קיצר.. פרקקק מדהיםםםםםם..

המשךך

בטח ראה אותה ואת קשת חחח
המשךךךךך

המ..שך

וואי למה היא דיברהה?! יאא..חחח

מהמם בובייי המשךך