המשךךךךךךךךך [180[
עודדדד 20 עמ' יהיה לך 200 =]]]]
QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 07/02/2006) המשךךךךךךךךך [180[
עודדדד 20 עמ' יהיה לך 200 =]]]]
חחח.. בתאלוש י'חמודה
מואהה
אוהבת אותךך
יאאא יהיה המשך היום?
בבקשהה.. פליז.. מתחננתתת.. תגידי שכן!!.. תגידי שיהיה..😢 בעעע.. אני מתה להמשךךךך אחד ארוךךךךךך ומדהים כמו שאת תמיד כותבת..
ששאאללהה: איפה הסיפור של חברה שלך סופי??.. הוא נעלם לי....=[..
אהה... ו.. מזל טוב על ה-180 עמ'!!!!.. 😊
נונונו אני כזאת מתוקה לא?..
אז תמשיכי..=] חיחי.. המים החמים יחכו לך
ההמשך כבר כימעט מוכן..
אבל מחר אני יפרסם אותו..=]
הגיע המחר=]
את יכולה לפרסםם!!
המששששששך
מואאאאאאאאה
מאמיייייייי מהר המשךך
אני נורא מתגעגעתת
טלושש
סתיוווייי תמשיכיי נסיכה
ומזל"טט על ה180 עמודיםם 😊
מצטערת=/.
ישנתי עד עכשיו..
אבל הינה פיצוי..תהנו=]]]
המונית החלה לנסוע וכך מחשבותיי החלו לזרום להן בקצב מפתיע..
הינה אני פה ניפרדת מכולם...מהמציאות שבה אני חיה..
נתתי לעצמי להישען על המשענת..ועצמתי את עיניי באיטיות.....לאט לאט עיניי כבר הרגישו כבדות ועייפות,
כך גם גופי הכואב מדמעות...ממחשבות ומה שמסביב....
לרגע מצאתי את עצמי מתעוררת מתוך שנה עמוקה כשלעיניי ניגלה לא אחר מאשר.............................
שדה התעופה עצמו..
הנהג חנה את המונית בחניה של השדה והוציא את המזוודה מתא המטען...
שילמתי לו וירדתי מן המונית,מנסה לחייך בכל הכוח..בלת ברירה.
הוא קרץ לי וחייך וניכנס חזרה למונית,ואני התחלתי לגלגל את המזוודה על גלגלייה לכיוון תוך שדה התעופה,
שבו ביליתי באושר עם ליאור לפני 10 ימים.
נטלתי את כל עול הכובד של המזוודה על גלגליה וישבתי על אחד הכורסאות..הבטתי בשעון והשעה הייתה 5:18.
קמתי מהר על הרגליים והלכתי לקבלה..
קניתי מהר כרטיס כימעט אחרון שנישאר לטיסה של 5 וחצי...והייתי מוכנה...
הדבקתי מדבקה על המזוודה שלי והינה היא כבר בתוך מסלול ההובלה.
מהר מאוד מצאתי את עצמי עומדת בתור למטוס.....
יצאנו בחוץ..הדיילת לקחה את הכרטיס ואני התחלתי ללכת...הבטתי מאחריי...אל הדברים החשובים שהשארתי פה..
כל הדברים שמהם ניפרדתי סופית.
היה זה קשה ללכת לבד ולטוס 12 שעות בלי חברה..היה זה קשה עוד יותר לטוס כשבראשי מחשבות כואבות,
שמיררו לי כרגע את חיי.
לא נתתי לדמעות לצאת למרות שהן עמדו בולטות בעיניי,ורק המשכתי לעלות בגרם המדרגות לכיוון המטוס עצמו.
לאחר כמה ד' כבר ישבתי על אחד הכיסאות, כשלידי יושבת לא אחרת מאשר אישה מבוגרת ומטופחת להפליא...שממש לא הכרתי.
לא ממש התייחסתי למה שקורה מסביבי,ושוב פעם אני ישבתי על החלון,
מחכה לצפות בים המדהים ביופיו...ולראות את העיר כולה..מלמעלה..בדיוק כמו שאני רוצה.
המטוס כבר המריא ואני הרגשתי עייפות כבדה נופלת עליי...
השעה כבר 6 לפנות בוקר והיינו כבר גבווה בשמיים..
הים הגדול והמופלא ניגלה לעיניי והינה אני מביטה בו ורואה את האנשים הקטנים כנמלים מתרוצצים להם בחוף ובים.
כ"כ רציתי להיות אחת מהם מאושרת ושמחה,אפילו לא מאוהבת...אני יסתפק רק באושר...
אך גם זה נחמה.
הם בטח ישנים עכשיו והם לא רואים את המכתב...ובטח ליאור עוד לא חזר לקחת את המזוודה ובטח גם הוא עוד לא ניתקל במכתב.
אבל אם כן,ומה יקרה אז?הם יבואו לחפש אותי?ליאור יתרגש?יפחד?יבהל?לא לא לא....אין שוב סיכוי שבעולם.
הם עוד ישנים,וליאור לא ראה את המכתב...
אני סתם פרנואידית...אני פשוט כל כך רוצה לדעת שהכל פה חלום..ולא המציאות הקשה שלי.'
הכל היה ניראה כל כך קטן מלמעלה ואני הרגשתי שוב עייפות,נתתי לעצמי להירדם..
וככה בלי להשים לב כבר הייתי חצי רדומה,עד שנירדמתי לגמרי..
מבין החלומות לא הרגשתי דבר...נתתי לעצמי להיסחף ולא להרגיש שום רגש שיכול להרוס לי את הרגע הזה.
לפחות ככה אני לא סובלת וחושבת יותר מידי..
ככה ישנתיי וישנתי......ואפ'חד לא העז להפריע לי..
---------------------------------------------------------------------------------
"סליחה...סליחה"..נשמע קול בצד אוזני וגרם לי לקום בבהלה...
"כן?"..שאלתי וממולי ראיתי את אותה אישה מטופחת מדברת אליי.
"את רוצה מש'ו?..פשוט חשבתי כי הטיסהה עוד ארוכה"..היא אמרה וחייכה אליי..היא ניראתה נבוכה מזה שהיא העירה אותי.
הדיילת עברה במקום..היא הייתה כמה מקומות לפנינו..
"כן,אני יקח לי,תודה"..אמרתי וחייכתי אליה...הדיילת הגיעה כמה רגעים אחר כך.
לקחתי לי נס ועוגה ושוקולד לאחר כך....
העיניים שלי היו נפוחות ואדומות...מהבכי,מהדמעות..מהעצב הפנימי שלי שיוצא לאט לאט החוצה.
"מה קורה לעיניים שלך?"...שאלה אותה אישה כשהביטה בי.
"מה קורה להן?"..שאלתי מתעניינת..
"הן אדומות ונפוחות...אויי בכית?"..היא שאלה ועשתה פרצוף דואג..לא הבנתי מה משמעות הדבר...
אני אפילו לא מכירה אותהה...מה היא כ"כ מתעניינת..
"אני פשוט עייפה"..התחמקתי..
"אם את אומרת,אני לא מאמינה"..היא אמרה והפתיעה אותי.
"סליחה?"..שאלתי והיא הביטה בי בתמיהה.
"תשמעי אני פסיכולוגית,אני יודעת להבחין בין עיייפות לדמעות,ואת בכית"..היא אמרה ונישמעה טיפה חוצפנית..
גם אם כן,אז?!בעיה שלי.
"ואיך את יודעת?"..שאלתי והבטתי עליה..היא הביטה שוב בעיניי.
"הברק הזה בעיניים שלך,לא לא..הוא לא טוב..את עצובה.."..היא אמרה וגרמה לי לחוש מבוהלת..
"למה את כ"כ בטוחה?"..אמרתי ולגמתי מן הנס..
"למאושרים יש חיוך על הפנים,ומאז שאת עלית למטוס וישבת לידי אפילו לא בירכת לשלום,את יודעת...מתוך נימוס"..היא אמרה ואני התנצלתי.
"תראי..יש רגעים בחיים שהרגשות הפנימיים שלנו,יוצאים לבחוץ מבלי שאפילו נבחין בכך...
זה לפי ההרגשה שנימצאת כעת בתוך גופך,שגורמת לך להישתתק..
ולהיות לרגע אחרת..הפרצוף שונה...ההיתנהגות שונה,וכל אגם יכול להבחין בכך...זה שקוף"..היא אמרה ואני שקעתי בדברייה.
לרגע שתקתי והמשכתי להביט בה...
"את צריכה לחפש אותו"..היא המשיכה בדברייה...
"לחפש את מי?"...בהיתי בה.
"את האושר שלך..לא משנה מה זה...כל דבר שגורם לך אושר תאמיני בו ותשיגי אותו"..היא אמרה לי שוב רצינית.
דברייה משום מה לא ניראו לי סתם..הפנמתי אותם וכל מילה ניכנסה אליי לליבי ונישארה שם,כמו דקירה.
"אני לא יודעת מה לומר לך"..אמרתי את האמת....לא היה מילים בפי.
"את לא צריכה להגיד כלום,עינייך מדברות בעד עצמך"..היא אמרה.."העיניים זה המקור הכי נכון שיש"..היא הוסיפה.
"הם לא יכולות לשקר"..השלמתי אותה.
"בדיוק"..היא גמרה עיניין.
ואני,אני הפסקתי להביט בה בהתעניינות ורק המחשבות שלי פעלו מעכשיו...
כל מה שהיא אמרה הוא כל כך נכון..
כל כך אמיתי..
לגמתי שוב מהנס שלי,וטעמתי מן העוגה שלא הייתה לטעמי,השארתי אותה בצד.
שוב עינייה נינעצו בי...והיא חייכה,זה היה מוזר...היא הסתוובה לצד השני ולא אמרה דבר.
כך עברה לה הטיסה..
אנחנו נחתנו אחרי כמה שעות של עוד דיבורים,היא דווקא אישה נחמדה,מוזרה...אבל נחמדה..והיא גם ממש חכמה.
ירדנו לאט לאט מן המטוס..
ירדנו ביחד..לקחנו את המזוודות שלנו..ושוב..כל אחת באה לפנות לדרכה...
שדה התעופה המוכר...הארץ שלי...כל החיים שלי...טוב חלקם,חצי גדול מהם עוד נישאר לו באיביזה.
השעה הייתה 14:27.
"נוי"...אמרה אותה אישה לפתע..."אל תשכחי,האושר תמון בך עמוק..תחפשי אותו..את תמצאי אותו"..היא הייתה בטוחה בעצמה וחיבקה אותי...
מש'ו שהפתיע אותי שוב,החזרתי לה חיבוק...הרגשתי שזה דווקא בסדר,היא אישה נחמדה.
"ועוד מש'ו,אל תשברי מדברים שקורים,כל סוף..זה התחלה חדשה...וכל סוף..הינה אני מזהירה"..היא אמרה וחייכה אלי את חיוכה המסתורי..
היא פנתה לדרכה,ונעלמה לה בין כל האנשים שמתהלכים הלון ושוב.
זה היה מוזר אני חייבת להגיד,ליבי החסיר פעימה..דפק במהירות..
והינה אני שוב לבד...עם המזוודה בידי..
והטלפון בידי השנייה.
והינה,עלה במוחי רעיון......אני יודעת לאן אני אוכל ללכת עד ש"החופשה תיגמר".
הלכתי מהר כשהמזוודה בידי לעבר אחת הקבלות וביקשתי מהם ספר טלפונים..
קיבלתי לאחר כמה שנוות וחיפשתי ת'אות צ'...
מהר מאוד מצאתי וחייגתי לאותו מקם שהיה בהחלט יכול לעזור לי.............................
יאכססס חחח סתם המשך...
לא אהבתיי בכלל בכללל..
תגיבווו בכל זאת חיחיחי..
אוהבת בלייי גבולותתתתתתת 😊
סתיוו'ששששיתת 😊
צימרים?
חחח..
המשך!
מקסים
חכמה אה גל?!חחח..
כבר הזכרתי את זה במכתב ניראלי לא?! 😉
אתר האהבה הישראלי