שניניי אני שמחהה שאהבתת!!!
איזהה כיף ליי כמה מחמאות....
אני ממש ממש ממששששש אבל שמחה שאת אוהבת ת'כתיבה שלי..
וזאת הכוונה....
מקווה שתעקבייי אחריי הסיפוררר...ולא תנטשיי כמו פעם=[
חיחי...
אוהבת בלי סוףף יפתי..
גלו'ש חנו'ש ובתאלו'ש לא להיות עצובות...
היום ב"ה אני יסיים את העבודה ומחר יהיה לכן המשך ארוך..
אל תתנו לסיפור להגיע לדף השני,טוב?! 😢
אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת כ"כ..
סתיו תיו 😊
מחר המשך?!
ישששששששש 😊 😊 😊
הוא ישב שם והביט אל הגלים שהתנפצו להם בין האבנים ושוברי הגלים,בדיוק כמונו,נישברו לשתי חצאים,
שממשיכים בחייהם,ואילו אני והוא זה רק עבר.
הרגשתי רצון להתרחק משם, אבל פחדתי לא היה בי מספיק רצון לעזוב את ליאור פה לבד,שאני עכשיו יודעת שכל מה שעברנו יהפוך לזיכרון רע...ליאור עדיין לא הביט בי,הייתי אויר,וכמו שאמרתי לא הייתי קיימת מבחינתו... התחלתי ללכת ממנו, וכך אנימביטה פעם אחרונה לאחור,וליאור עוד ישב שם...מביט על הים...ומידי פעם זורק אבן. . . . הייתי יכולה להשבע שעיניו כבר לא יכלו לשאת בכאב,והורידו את מעמסם......
המשכתי ללכת בחוף..עד שיצאתי...ממנו לגמרי,
תפסתי מונית והיא לקחה אותי למלון..
ללא ספק החופשה הזאת אסון.
לאחר כמה דקות כבר הגעתי למלון,שילמתי לנהג ויצאתי מן המונית.
ניכנסתי למלון בצעדים איטיים,ובעיניי ראיתי את הבריכה,רציתי ללכת לשם..
רציתי כ"כ...לשבת שם לבד...ולבכות,לפרוק,להוציא ממני הכל.
ליבי כבר היה כבד,ראשי כאב מדמעות...גופי החלש והעצוב חזר להיות אותו דבר כמו אחרי הפרידה מרון..
המשכתי ללכת עד לבריכה,וישבתי על אחת המיטות..הרחק מהבר..לא רציתי לפגוש את גי'ן,לא רציתי להתקל באפ'חד.
נישכבתי לי על המיטה,הורדתי את נעליי,מבין הדמעות ראיתי רק מטושטש.
היו עוד כמה אנשים ששחו בבריכה הגדולה והרעישו להם..היה כבר לילה..
עוד לילהה שאני סובלת בלי ליאור,
עוד לילה של דמעות,
עוד לילה של אכזבה..
והינה אני פה בלי אהבה,אוהבת,ושבורה.
הבטתי למעלה לכוכבים שניצנצו להם בשמיים הכהים..רציתי להיות אחד מהם..להיות למעלה..
לא פה,בעולם של צביעות,של סבל..של שקרים..
הכל פה קורה כ"כ רע ומגעיל,שאין לי ספק שלמעלה יהיה לי הרבה יותר טוב,אבל כמו שאומרים..
הכל בידי האל,מתי שיגיע זמני גם אני יצטרך ללכת..
דמעה אחת ירדה על פניי משאר הדמעות שנישארו בעיניי..
מתחננות לרדת,בדיוק כמוני..מתחננת לאושר..ליושר....לשלווה...
לבד,כן כן מצידי לבד...רחוק מכולם..מקום שבו אני לא יפגוש את האנשים המוכרים לי..
שגורמים לי לסבול ולהיות במצב שאני נימצאת בו כרגע..
'מעניין מה ליאור עושה עכשיו,ולאן הוא הולך...אליה?ליסמין....?'...שוב המחשבות עליו עלו לי..
ועיניי שבו להיתמלאות בדמעות...
אתם מכירים ת'מצבים האלה שאתם יושבים עם עצמכם,ומספיק לכם הכאב מרוב שכואב לכם?אז זה המצב שלי..
זה היה ניראה שאני לא חושבת על כלום מלבד על המחשבה הרעה שאני צריכה ללמוד ממנה,
המחשבה והרגשות השליליים שעוברים בי כרגע.
בגופי כל כמה שניות עברה צמרמורת שגרמה לי לקפוץ ממקומי ולהחזיק את גופי מכווץ.
הדמעות לא שבו לרדת,והמחשבות נדמו גם הן מראשי..
כל מה שרציתי לעשות כרגע זה לארוז תיק ולעוף מפה..
בעצם,למה לא?!במילא החופשה גם ככה הרוסה...היינו אמורים להיות פה ביחד ולהנות,
לשקם ת'יחסים ביננו,אבל במקום זה גרמנו להם להגיע לקיצם.
אבל ההורים שלי השקיעו הרבה על החופשה הזאת שתיהיה מוצלחת,
ואני יבאס אותם אם אני אלך מוקדם מן המצופה ויחזור לארץ...
אבל כשחושבים על זה אני לא צריכה לחזור הביתה,אני אלך לבר..או לליטל...או לשרון..כן כן..יש לי לאן ללכת..
אבל מה?אני יפול עליהם עכשיו..אני צריכה להישאר פה עוד חמישה ימים..
אבל אני כל כך לא רוצה להישאר במקום הזה..הוא ההרס של חיי..
הוא הרס לי את התקוות האחרונות שלי לאהבה גדולה ומציאותית..
אבל מצד שני,המקום הזה היה החלום שלי...חלום ילדות שלי...חלום שכל מי שמכיר ת'מקום הנפלא הזה ירצה לבוא לכאן.
ואני הצלחתי לבוא לפה..הגשמתי את חלומי,הגשימו לי אותו..
ועכשיו הוא נהרס,והדבר היחיד שאני רוצה לעשות ביתר ה"חלום" שנישאר לי זה לעזוב פה את כולם..
אבל...אבל גם עד שאני רואה את גאיה,אחרי כמה שנים טובות......אני שוב ינטוש אותה...אוףףף..
למה הכל קשה?!
למה אני צריכה לקבל החלטות אחריי כל כך הרבה חשיבה..ולא לעשות אותם תכף ומיד..בלי לראות את מה שיקרה אחר כך..
את התוצאות...!!
ולמה צריך תמיד להיתחשב במה שאנשים חושבים,במה שהם עושים,שיקרה להם.....למה בכלל יש מצפון?!
הכול כלללל כךךך קשהה לעזעזלללללללללל
קמתי מן המיטה ולבשתי את נעליי,לא רציתי להקשיב למצפון,לא רציתי להקשיב לכלום..
עכשיו זה רק לראש שלי........לעצמי..ושיתפוצצו כולם!
הלכתי במהירות לכיוון כניסת המעליות הגדולה והמפוארת,ותוך כמה שניות ניכנסתי למעלית ריקה...
היא ניסגרה ואני לחצתי על כפתור 11 הקומה שלי..
היא נעצרה בקומה 5 ועלו למעלית לא אחרת מאשר אושר..
"שלום"..היא אמרה כשניכנסה למעלית..."נוי לא?!"..היא שאלה וחייכה.
"כן"..עניתי.."מה קורה?"..שאלתי.
"אחלה"..היא אמרה..
"איפה חבר שלך,ליאור?"..היא לא הבינה...
"בחוף אני חושבת"..שיקרתי...ובעצם קצת לא..פשוט אנחנו כבר לא חברים.
"אהה,מסרי לו ד"'ש"..היא אמרה וחייכה.
"יגיע"..שיקרתי שוב..
שרר שקט מביך..אבל לא ממש יחסתי לזה חשיבות...מה אני כבר יכולה להגיד למישי שאני בקושי מכירה,
אין לי גם ראש לאנשים...הדבר היחיד שחשבתי עליו כעת זה על זה שאני עוזבת..עוזבת הכל.
היה ציפצוף קטן שסימן שאני הגעתטי לקומה שלי...
"אז ביי"..אמרתי ויצאתי מן המעלית..
"ביי,תשמרי על קשר"...היא חייכה מהמעלית והמעלית ניסגרה לאחר כמה שניות...
אני המשכתי לכיוון החדרים..ואז ניכנסתי לחדרי כשהקשתי את הקוד על הדלת.
הנחתי את הפלאפון על שידת הטלווזיה..ואז שמתי לב..המיזוודה של ליאור הייתה מונחת על המיטה...
רציתי להעיף אותה מין המיטהה בבעיטה דרך החלון..שיתפוצץ הוא והדברים שלו..
אבל לא...פשוט הזזתי אותה מן המיטה והנחתי אותה על הריצפה ליד המרפסת.
נישכבתי על המיטה..ושוב מחשבות עלו..
נחנקתי מהדמעות שעלו בשנייה לעיניי..
לרגע הדלקתי את הרדיו שהיה ליד מיטתי....העברתי בין הערוצים..רציתי שיר שקט...
שיר שיתאים לרגע שבו אני נימצאת..
המשכתי לזפזף בין הערוציםם ו....וואלה..היה שיר מתאים..
I give my all של מריה קארי..
אהבתי את השיר הזה כמו כל השירים שלה..
המנגינה שלו והמילים של השיר ניכנסו בי חזק..
כ|"כ התחברתי לשירר..למרות שלא ידעתי את הפירוש...
השיר גרם לי צמרמורת..פשוט אהבתי לשמוע אותה...הדמעות יצאו להן בכמויות והדמעות לא הפסיקו מלרדת..
היה שקט בחדר...והשעה הייתה 12 וחצי בלילה..ליאור לא חזר לקחת את מזוודתו.
קמתי מן המיטה בצעדים פזיזים,ופתחתי את המגירה בשידה,שם היה מונח עט וכמה דפים..
הנחתי את הדפים על המיטה,ונישכבתי גם אני...לקחתי את העט והתחלתי לרשום............................
ללא ספק אהבתי את הפרק..
אני לא יודעת מה איתכן..
אבל אני רוצה תגובות חיחי מגיעע לי...לא? 😊
יאללה יכול להיות שעוד היום יהיה לכן עוד המשך..כי ממש ממש באא לי לכתוב..
והרעיונות מציפים אותי בשפע.
אז נצלו את זה..
ותגיבוו המוןןןןןן המוןןן..
מוואה ענקית..
אוהבת בליי סוףףףףףףף 🙄
סתיוושית 😊
מושלםםםםםםםםםםםםםםםם
תמשיכייי מאמיי
מוואההההההה
QUOTE (הילדה_והאגדה @ 05/02/2006) [b]שניניי אני שמחהה שאהבתת!!!
איזהה כיף ליי כמה מחמאות....
אני ממש ממש ממששששש אבל שמחה שאת אוהבת ת'כתיבה שלי..
וזאת הכוונה....
מקווה שתעקבייי אחריי הסיפוררר...ולא תנטשיי כמו פעם=[
חיחי...
אוהבת בלי סוףף יפתי..
סתווויייייייי איך אפשר לא לאהוב שלמות כמוך האא?!?
כל מה שנובע ממךך = שלמות
ולא נטשתי =[ לא הייתה לא ברירה
היה לי עומססס =[
בחחיייםםם אני לא יפספס ת'כישרוןן הזה =]
מתה עלייךך יפה שלי
מוואהההההההההההההההההההה
QUOTE ללא ספק אהבתי את הפרק..
אני לא יודעת מה איתכן..
אבל אני רוצה תגובות חיחי מגיעע לי...לא?
יאללה יכול להיות שעוד היום יהיה לכן עוד המשך..כי ממש ממש באא לי לכתוב..
והרעיונות מציפים אותי בשפע.
אז נצלו את זה..
ותגיבוו המוןןןןןן המוןןן..
מוואה ענקית..
אוהבת בליי סוףףףףףףף
סתיוושית
אפשר לא לאהוב?! יצא לך פשוט מדהההההים!
אני רוצה את ליאורי חזרה אבללל =[
אופייייייייייי
ובנותתתתתתתתת יאאאאאאאלהה להזיז את התחת שלכן על הכסאא
ולהתחיל להקליד למושלמתת שליי תגובההההה
ענקית כמו שמגיע לההה!!
אני רוצההההההה המשךךך
ודחוף דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!!
אז יאאלה יפיופה תתחילי להקליד =]
מוואהההההההההההההההההההה
לווב יוו המוניי =]
יאיייייי יפה שלי אני כל כך אוהבת אותךךך..
מתה עליךך ואל התגובותתת המושלמות שלךךך...
כל פעם מגניבה לי חיוך על הפנים..
ימלאכית קטנה שלי...
אני מבינהה אותךך שהיה לך עומס...
גם ליי יש תקופות כאלו...כמו עכשיו..תקופה מלאת מבחנים ועבודות...
אז...
מקווה שגם אתן תבינו אותי שאני ינטוש לפעמים...חיחי...
וליאור?מי יודע אם תקבלו...
בעע אני כבר לא אוהבת אותו...
למרותתתת..למרות שהוא מתוק לפעמים...
קיצר בנות יפות שלי..
אני לא רוצה להיתבאסס כי הפרק הבא כבר כימעט מוכן,
ואתן הרי רוצות אותו נכון?אז תגיבו. . .חיחי 😕 😊
אזז...
ביו'ש בנתיים.. 😊
במילה אחת..
מ = ה = מ = ם
אאאאאאייי איזה יפפפהה
רקקקקק בשביל כישרון כזההה שווה להיכנס לאתרר=]
וואי וואייי סתיוש שלי את אחת המדהימותתתתתתתתתתתתת
איזה פרק עשית לנווו חחח אהבתיייייייייייייייייייייייייי
מתי את ממשיכה?? התגעגעתיי
אוהבתך המוןןן
טלוש
מדהיםםםםםםםםםםםם
המשךךך..😊
יאיייי כבר 6 תגובות=]
אני שמחה בשבילךךךך!!
המממממשכי=]
😁 זה החיוך שיש לי על הפנים..
תמשיכו ככה..
