איכככככככככככ
שונאת אותך ליאורררררררררר
בן אלףףףףף מסריחחחחחחחחח
בוגדדדדדדדדדד
אני בטוחה שהבת הזאאאאאאאאאת במעליייייייית!
בגללללללל זה הוא התרחקקקקקקקקקקק
מפגרררררררררררררר
זהההההההוו החלטתי על ניררררר
כן,!
אני רוצה נירררררררר
רוציייים את נירררר
רוצים את נירררררררר
העם רוצה את ניררררררר
ניר ניר ניררר!@!
ואתה ליאורררר[?!]
לךךך תזדיייייין יא קקקקקה=]
חיחיחי
פרק מעלףףף
אבל קצקצקצרצרצרצרר..אחרי כל כך הרבה זמן שחיכינו😢
יאווו רק שזאת לא מאיהה
ומה יש לו אם היציאות האלה שלו מה נסגר איתוו
אני כבר מתחילה פחות לאהוב אותו
הוא ניהיה מגעיל אופהה.. 😢
מאמיי המשךךך דחוףףףףףףףףףףף
לובב יוו
יווו דיי חסררר לו זאתי ההיא שהוא בגד איתה בנוי..
אארר 😠
אני כבר לא אוהבת אותו יותר...=\
תמשיכיייייייי=]]
שבוע טוב בנותתת,
ותודה על התגובות שלכן..
מה קרה כולכןןן נגדד ליאור?לא אהבתן אותו??חחחח י'מוזרות!!
טובב קיצרר אני רוצהה עוד תגובות,
יאללההה...
מוואהה ענקית,
אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתת מלא
סתיוו'ששש 😊
אופק לא בא בסוף?"..שאלתי אותו בשעה שהלכנו במסדרון,כמה צעדים אחרי חדרם של גאיה ואופק..
הוא דווקא בא כשהיתקלחת...הוא אמר שהוא יתקלח וירד"...אמר ליאור..
"אוקיי"..עניתיי וכבר היינו ליד המעליות,אחת המעליות ניפתחה ואנחנו ניכנסנו...
במעלית היו 2 בנות בערך בגיל שלנו,ואיתן ילדה קטנה..
ליאור לחץ על קומת הכניסה ואני הבטתיי במראה שהייתה במעלית....יותר נכון בעצמי..=]]
"לילו'ש אתה רוצה לצאת אחר כך?"..שאלתי אותו וחיבקתי אותו מהצד..
"ניראה כבר"..הוא אמר ונישמע מוזר,הוא זז ממני ככה שידי כבר לא חיבקה את מותניו..
לא אמרתי דבר רק הבטתי בו,כשהוא לא מביט על דברר חוץ מעל המראה שנשקף מהמעלית..
פתאום אמרה אחתת הבנות...............................................
"אתם מהמלון?"
"כן"..עניתי וחייכתי אליה...היא ניראה חמודה..."ואתם?"..הוספתי..
"כן"..היא אמרה והחזירה חיוך.."אני אושר,זאת חברה שלי שרון,וזאת אחותי הקטנה,גליה"..היא אמרה ואני ציחקקתי..
"נעים מאוד,אני נוי וזה חבר שלי,ליאור"..אמרתי והבטתי בו,הוא לא אמר מילה רק חייך חיוך עקום והמשיך להביט מעבר למעלית..
"טוב הגענו"..אמרה אושר,ודלת המעלית ניפתחה וכולנו יצאנו,והלכנו לכיוון חדר האוכל הגדול...
לאחר כמה שניות הגענו,גם הבנות שהיו איתנו במעלית באו בעיקבותנו...
"אז ניפגש"..אמרתי לבנות,וחייכתי חיוך שלוו..
"כן,ניפגש"..היא אמרה והביטה לעברנו.."בהביי"..היא אמרה והלכה לצד השני...לעבר משפחתה כנראה.
"נישב פה"..ליאור אמר, אחריי כמה שניות שיתהלכנו במרחב חדר האוכל הענק,שהריח מכל טוב.
"אוקיי"..הסכמתי ושמתי את תיקי על אחד הכיסאות...
"בואי נלך להביא לנו לאכול"..הוא אמר והלכתי בעיקבותיו...
הסתובבנו שנינו בין דוכני האוכל שהיו מונחים בצורה יפה,ושמנו מכל טוב,בצלחת שהייתה בידנו..
"הפנקיקים ניראים טוב"..אמרתי ולקחתי 2 מהם לצלחת שלי..
"אני יקח ביצת עין וירקות"...הוא אמר והלך לכיוון הדברים המטוגנים..
אני לקחתי עוד כמה דברים שניראו לי טובב, ושדיי אהבתי אותם..והלכתי למקום שלנו,ישבתי,וחיכיתי לליאור שיבוא..
לאחר כמה שניות,שכבר התחלתי לאכול,ליאור בא וצלחתו מלאה באוכל.
"בתיאבון מאמי"..הוא אמר ונשק לי...
"גם לך חיי"..אמרתי וחייכתי אליו..
"בנות חמודות, נכון?"...אמרתי כשראיתי שליאור לא מדבר...
"כן"...הוא ענה בקרירות..
"אופק עוד לא בא,בטח הוא לא יודע איפה אנחנו"..אמרתי לו והבטתי מסביב,חשבתי שאולי אני יצליח לקלוט את פניו..
"חכי אני יתקשר אליו"..ליאור אמר, והוציא את הפלאפון שלו מהכיס,חיפש כמה שניות את המספר והיתקשר...
לאחר כמה שניות אופק ענה..
"מה אחי,איפה אתה?"
===========================
"טוב אחי,אנחנו בחדר אוכל כבר,גאיה עוד לא היתעוררה?"
===========================
"טוב...אז תבוא אנחנו פה...תלך כמה צעדים ואתה כבר תראה אותנו.."
===========================
"אין בעיה אח שלי.."
===========================
"ביי גבר" הוא אמר וניתק....
===========================
"הינה הוא עוד כמה דקות ירד"..הוא אמר לבסוף..
"וגאיה עוד לא קמה?"...שאלתי..
"דווקא כן,היא באה איתו"...הוא אמר וחייך אלי..
"סבבה"..אמרתי וחייכתי אליו גם אני..
האמת שלא הבנתי את פשר ההיתנהגות שלו,מצד אחד ניפגעתי מהיחס שהיה לו במעלית,לרגע הוא הישתנה,
ועכשיו הוא מתנהג יפה..בחדר הוא היתנהג פעם יפה ופעם לא,זה כאילו בא לפי מצב רוח...
לא הבנתי מה קורה,ולמה הכל ניראה ליי כאילו מש'ו השתנה,
כאילו ליאור הוא זה שהישתנה..
לא רציתי,פחדתי שמש'ו ישתנה,והחלומות הורודים שלי יתנפצו לי עכשיו,
דווקא עכשיו...שהכל מסתדר סוף סוף,שהשלמנו,שהתוודנו על אהבתנו...
ממחשבותיי העיר אותי קולם של אופק וגאיה...
הבטתי עליהם וחייכתי...
"בתאבון"..אמרו גאיה ואופק..."אנחנו הולכים להביא לנו לאכול"..הם אמרו לבסוף..והלכנו מחובקים,מש'ו שעיקצץ לי בלב.
הבטתי בהם,כשהם הולכים ומתרחקים,ואז על ליאור,שהיה שקוע באוכל,וממש לא העיף אלי מבט...
"אני יכולה להבין מה יש לך?"..שאלתי לבסוף אחרי שהבטתי בו כמה שניות..
"מה יש לי?"..שאל ליאור לא מבין..
"היחס שלך"...אמרתי.."הוא השתנה"...הוספתי..
"אני לא מבין מה את רוצה,גם בחדר אמרת לי אותו דבר,שום דבר לא השתנה,
זה אני ליאור,אותו ליאור של תמיד"...הוא אמר והכניס לפיו מנה של סלט..
"לא חשבתי אחרת,פשוט אתה לא מרגיש שאנחנו טיפה יותר רחוקים מכל הפעמים?"..אמרתי לו חסרת מנוחה..
"לא"..הוא אמר לפתע...חד משמעית..
לי לא היה מה להגיד,הרגשתי שזה אבוד...לא חשוב מה אני יגיד,הוא ישאר ראש קטן,
אז החלטתי לעזוב את העיניין,ולהיתנהג בדיוק כמוהו. . .
ניסיתיי,ראיתם שניסיתי לדבר איתו,
אבל כמה אני יכולה,אה?!
הוא לא מקשיב,עסוק בעצמו,ולא שם לב שאני זאת שניפגעת..אם הוא מנסה להחזיר לי על כל הפעמים שפגעתי בו,
הוא טועה,כי לא יצליח,אני לא ישבר,אלא יהיה הרבה יותר קשוחה ממנו...
וכשאני רוצה,אני מסוגלת...מסוגלת להיותץ הרבה יותר ממנו,בהכל.
לאחר כמה שניות שחשבתי,כבר הרגשתי את גאיה יושבת לידי,ולידה את אופק,כולם המשיכו לאכול,
לי כבר לא היה חשק,הוא ירדד לי,אבל זה רק עכשיו,כי אחרי האוכל,הוא כבר ירגיש בשינוי,
השינוי שהוא גרם לי לעשות,ניראה אז אם הוא ימשיך לשחק אותה ראש קטן..
"אני הולכת להביא לי לשתות,מיש'ו רוצה?"...שאלתי, וקמתי מן הכיסא.
"כן,תביאי לי מיץ תפוזים"..ביקשה גאיה..
"אוקיי"..אמרתי והלכתי משם,מחפשת את השתייה.
לאחר כמה שניות הגעתי,ומזגתי לגאיה ולי מיץ תפוזים,טעים ומרענן...
ואז הגעתי לשולחן שלנו,היתיישבתי ושמתי את שתי הכוסות על השולחן..
לא אמרתי מילה,לא היה לי מה להגיד...הרגשתי שוב ריקנות,חוסר הבנה..
הייתי מתוסכלת,כן זאת המילה,מתוסכלת,זאת הייתה ההרגשה.
חשבתי שהחופשה תעשה לשתינו טוב,
אבל פתאום הבנתי,וקלטתי שהיא עשתה בדיוק ההפך.
לא הבנתיי למה העולם כולו הפכפך,כשצריך להיות טוב,הוא נהפך.
מהתקוות הטובות,נובעות לבסוף רק הרעות..
האשליות הופכות,מן המצופה להיות אכזבות.
שתיתי כמה שלוקים ממיץ התפוזים,והבטתי סביבי,רציתי שפתאום בן רגע הכל יהפך להיות מושלם,
בדיוק כמו שהמקום ניראה,
אבל ליביי וראשי היו מבולבלים,וממש לא מושלמים..........
לאחר כמה דקות ארוכות של חשיבה שלי עם עצמי,
שכבר נערכה היום מספר פעמים,מיש'ו מהם אמר מש'ו..
"נלך אחרי האוכל לים"...אמרה גאיה,וחיבקה את אופק....אופק החזיר לה חיבוק אוהב וחם,
ואני הבטתי בהם,וחייכתי..."נלך"..אמרתי.."זה באמת מתאים"...הוספתי,ולא היתחשבתי במה שליאור אולי רוצה,
כבר אמרתי שאני ישתנה,ואף יהיה כמוהו...ככה זה מתחיל.....ולא יגמר...
ליאור לא אמר מילה,כנראה שלא הייתה לו ברירה אלא להיות איתנו,למרות רצונו,שאיני יודעת מהו...
סיימנו לאכול וכבר עלינו כל אחד לחדרו..
רק שהפעם אני וליאור,היינו בחדרנו הקודם וכך גם גאיה ואופק...
ליאור לבש את בגד הים שלו,
ואני פתחתי את המגירה שהייתה מול ליאור שישב במיטה מולי מביט בי,
הוצאתי את הבגד ים הורוד,הבגד ים שליאור קנה לי...
באותו זמן,בזמן שאני והוא היינו בצימר,באותו זמן שאהבנו כ"כ...
בפעם הראשונה,שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי,
בפעם הראשונה שאמרתי לו שאני אוהבת אותו,
אותו זיכרון הציף את ראשי וגרם לי להיסתחרר,
לאהוב אותו כל כך,הסתובבתי לכיוונו,ונישענתי על מגירות השידה..
הבטתי בו,עד שכבר הבנתי שהוא לא מביט בי,אלא על המרפסת שהייתה פתוחה,
שנישקף ממנה השמיים התכולים,והנוף המדהים..
ראשי כבר מילא את כולו בזיכרון הכי ניפלא שהיה לי עד היום...
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~
ניכנסנו לחדר..היה ריח של ורדים..קטורת..נרות..הכל היה אדום...רומנטי ויפה..
ניכנסו והיתיישבנו על המיטה..
ליאור-אהבת בנתיים?
אני-בטח שאהבתי..הכל מושלם...בנתיים?למה יש עוד?
ליאור-אממ..כן..ונתן לי נשיקהה טעימה טעימה..
נישכבנו על המיטה..ניסחפנו עם הנשיקה ועם כל הרומנטיקה הזאת..
הוא נישכב מעלי..ועצר את הנשיקה..
ליאור-אני אוהב אותך..אין לך מושג כמה..והמשיך לנשק אותי...
הוא היתקרב לפני..
ואז נישק אותי בכל הפנים..
נשיקות קטנות..זעירות..
בכל הפניםםם..ואז הוא חזר לפה והיתנשקנו נשיקה גדולה..היתנתקנו..
והוא המשיך לכיוון הצוואר...
נישק ונישק..ולא עזב..זה היה כ"כ כיף..לא רציתי שזה יגמר..
ואז...הוא הקים אותי..היתייבנו על המיטה..והיתנשקנו..
תוך כדי הנשיקה הוא פתח לי את הקשר בחזיה...
ואז היא כבר לא הייתה שם..
ואז זה קרה..כ"כ כיף..כ"כ בעדינות...באותו לילה היה מלא מלא אהבההההה...ושכבנו..
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~
ליבי צנח,מרוב אהבה,
מרוב שהזיכרון היה כל כך מתוק,
רק עכשיו הבנתי,כמה הכל השתנה,כמה אהבה לא יכולה להיות מושלמת כמו שהיא נישמעת..כמו שהיא צריכה להיות..
אבל לא הקלתי כמה באמת הכל התשנה,
כמה תיסבוכות וכמה ליאור המושלם של אז נעלם לי בין הידיים...
המשכתי להביט בו,עיניי לא זזו לשנייה,חדלו מלמצמץ,
ואז ליאור הביט בי,במבטו הכובש..
הבטתי במבט שבו התאהבתי,בליאור שאהבתי,שכבר השתנה,ולא נישכח..
ודימעה קטנה ירדה מעיניי,דימעה עם המון משמעויות...
עיניו של ליאור ניפתחו,והוא הביט בי כלא מבין,
הוא קם והתקרב לכיווני.....חיבק אותי,
ואז הרגשתי....הרגשתי אותו...הוא פשוט בכה. . . . . . . . . בדיוק כמוני.
איך ליאוררררררררר פויההההההההה
תמשיכיי סתיוויקק מושלם פשוטט
דייייייייי אני עצוביייייייייי😢 😢 😢
אוייי שיחזרו להיות כמו פעם!!
פרק מהמםם כמו תמידד
תמשיכיי נישמתי
מוואהה ענקית ענקיתת
אוףף
אני לא יכולה לשנוא אותווו..
למרות הכל אני אוהבת אותוו..
חמוד שלייייי..הוא בוכהההה..
דייייייי יש לי חולשה לבנים בוכיםם
חיחיחי=]
ליאוריי רק בגלל שבכית סלחתי!!
יאללה סתויק פרק ארוךךך ומעלף כמו תמיד=]
מחכה להמשךךךך
שבוע טובב
בתאלושששש
דיייייי איזה מהממםםםםם
שוב קראתי את השורות האחרונוותת
וסתיוווווויי את גורמת לי לבכותתת=(
תמשיכיי מהררררר
