ת' לכולן על התגובות,
מטורפת על כל אחת ואחת מכן!!,
מווווווווואההההההההההההה,
הסיפור הנ"ל לא שלי
המשך...
שבכיתה שלי, אותם אנשים שכל כך ארצה להתחבר איתם אבל לא יהיה לי אומץ להתחיל ולדבר איתם. ואני אאלץ
לחכות עד שהם ירצו לדבר איתי.
האמת, שבתי הספר בהם למדתי בחו"ל היו בתי ספר אמריקאים, ורוב החבר'ה שלמדו שם היו ילדים של דיפלומטים,
כמוני, וכולם היו, למעשה, זרים. אבל עכשיו-הכל שונה. אני אהיה הזרה היחידה בסביבה.
כבר בפעם הראשונה כשהגעתי לירושלים, כשחזרנו לארץ למשך שנתיים, כשהייתי בכיתה ה', נתקלתי בקשיי
קליטה, במיוחד מצד כל הבנות האלה, שהתייחסו בחשדנות לבנות חדשות. הבנים היו פחות חשדניים, כנראה
מפני שהם לא ממש התעניינו אז בבנות. אבל בכל מקרה, די מהר הגעתי למסקנה שבנים אוהבים בנות יפות
ומקובלות-ואני לא הייתי כזאת. בנים, כנראה, לא משתגעים על בנות כמוני, בנות מוזרות, שהספיקו להיות בכל
הפינות של כדור הארץ, כמעט, והתרגלו לדבר בארבע שפות בלי בעיה. ויותר חשוב, בנים לא משתגעים על בנות
שנראות כמוני. ומה זאת אומרת בנות שנראות כמוני? סתם, כמו כל אחת אחרת, כי אני, לצערי הרב, נראית כמו
כל אחת אחרת, כלומר-סתם אחת ממוצעת.
אני לא גבוהה ולא נמוכה, לא רזה ולא שמנה, יש לי שיער חום מתולתל ועיניים חומות. למזלי יש לי שיניים ישרות
הודות לגשרים שהיו על שיני במשך הרבה שנים, וסגנון הלבוש שלי הוא שילוב של זרוק-מכוון ומראה ספורטיבי. בקיצור-
סגנון חופשי ומשוחרר.
אני זוכרת בבירור את הערב ההוא, בדיוק לפני חודשיים, בו בישר לי אבא שאנחנו עוזבים את הפיליפינים וחוזרים
הביתה, לירושלים. הורי היו בחדר השינה שלהם ודיברו ואני נכנסתי לחדר והתיישבתי על קצה המיטה שלהם.
אבא שלי החל להוציא גרביים מאחת המגירות של הארון, וספר אותם כמו שספר קודם לכן את הלבנים
והחולצות. ידעתי היטב מה המשמעות של ה"טקס" הזה-הוא שוב טס לפגישת עבודה ולכן הוא אורז את המזוודה
שלו עכשיו.
"שרוני", הוא פנה אלי, לא לפני שהחליף חיוך עם אמא שלי. "יש לנו משהו לבשר לך. חשבנו לספר לך את זה
אחרי שאחזור ממפגש השגרירים הישראלים שיש לי בבייג'ין, אבל נראה לי שעדיף שנספר לך את זה כבר עכשיו",
הוא אמר, ואני הייתי במתח. יכול להיות שאמא שלי בהריון? בגילה? חשבתי. הרי הבת הבכורה שלה רק עכשיו
התחתנה, ואמא שלי היא כבר סבתא בעצמה, אז מה פתאום היא נכנסת להריון?
אבא כיחכח בגרונו. "שרון", הוא אמר, "שרון, השבוע הודיעו לי שקידמו אותי לתפקיד של סמנכ"ל במשרד,
ואנחנו עומדים לחזור לירושלים בינואר".
"אנחנו עוזבים את הפיליפינים? אנחנו חוזרים הביתה לירושלים?" עצם הגיית המילה "הביתה" גרמה לי להתנשם
בכבדות. "אוי לא!"
אבא הסתובב אלי ועיניו התרחבו.
"אני יודע איך את מרגישה כלפי מעברים, חמודה". קולו
*********************
תגיבו...
לא הבנתי תקטע.. 😮
יעני העתקת את הסיפור לאתר?!?!
יש לי מלא סיפורים כאלה!!!
וקראתי כמע ט חצי מהסדרה של חלומות מתוקים וקצת מחלומות מקומיים 😉
כן אני מעתיקה את הסיפור מהספר בהמשכים
אתם/ן מוזמנים להמשיך להגיב...,
ת' מראש 😉
מושלםםםם
תמשיכייי נשמתי
חולה עליייך
מהמםםםם
שימי המשךךך
מוואה ענקיתתת 😛
וואוו מאמי מושלם תמשיכיייי מהרררר
קראתיי תסיפור!!
סיפור מושלם בטיירוף
היי קראתי תספר הזה מזמן!
מי שלא תקראו..הוא חמוד ביותר!!
המשך... 😁
של אבא הצטרד פתאום.
"כשעברנו לכאן אמרתי למנהל כוח האדם של המשרד, שאת בתיכון ושאני לא רוצה שתחליפי עוד פעם בתי ספר
עד שלא תסיימי את לימודיך התיכוניים, אבל להצעה שקיבלתי אני פשוט לא יכול לסרב".
"אבא עומד להיות סמנכ"ל כלכלי במשרד החוץ", התערבה אמא בשיחה. "זה כבוד גדול בשבילו וגם הוכחה שהשר
הממונה עליו מעריך אותו ומכיר ביכולתו מפני ששאר הסמנכלים לא קודמו כל כך מהר. את צריכה לשמוח בשביל
אבא, חמודה".
הבטתי באבא ואחר כך באמא, שני קווי הזעף האנכיים בין הגבות של אבא והאופן שבו התקשתה הלסת של אמא
היו סימנים ברורים לכך שהם היו במתח. הם לא נראו מאושרים, כמו שהם ניסו להיראות בגלל הקידום המהיר
והתפקיד החדש. נכון שהקידום של אבא היה נפלא אבל יכול להיות שהם לא רצו לעבור שוב מקום כמוני, או אולי
הם פשוט היו מוטרדים מהתגובה שלי.
"אי... אי אפשר לחכות עד יוני, זאת אומרת עד סוף שנת הלימודים?" שאלתי בקול רועד.
אבא ניגש אלי וליטף את כתפי. "אני חושש שלא", הוא אמר. "אני לא רוצה לחזור עכשיו לארץ לבד, בלי אמא
ובלעדיך, ואם אחכה כאן עד סוף שנת הלימודים, ימנו לתפקיד המיועד לי מישהו אחר".
"אתה רוצה להגיד לי שאנחנו עוברים כבר עכשיו?" הרגשתי מחנק בגרון.
***************************
סליחה על ההמשך הקצר,
פשוט יש לי כאב ראש חבל"ז,
אני זזה לנוח קצת עוד מעט,
אני אמשיך בהזדמנות,
מבטיחה לכתוב המשך יותר ארוך,
סליחה עוד פעם
נ.ב.
ת' על התגובות!,
אין עליכן 😁 ,
אוהבת מוווווווווווווואההההההההה 😉
תמשיכו להגיב...
מ=ה=מ=םם
תרגישי טובב נשמה
ושימי המשךך
מוואה ענקיתתת 😛
