פשוט לומר "לא"-נושית :)

תמשיכי בובהההה 😉

"חכה כאן" אמרתי,רצתי לטלפן לאמא שלי,הייתי נורא נרגשת.
"אמא איפוו את!?!??!!" שאלתי בטון מתרגש
"בדרך הביתה חמודה, קרה משו?"
"כן אמא הרבה משו דחוף אמא ילד יכול לישון כאן שבוע? בקשה בקשה בקשה.."
"ילד?!"
"זתומרת לא ילד,לא סתם ילד,הילד שאהבתי,הוא רוצה להשתנות ואני עוזרת לו.."
"בשום פנים ואופן מיטל!"
"אבל אמא למה?!"
"אחרי איך שהוא התנהג אליך ומה שהוא עשה לך את רוצה שהוא יבוא לישון פוו??!!? ועוד לשבוע שלם?! לא מגיע לו שום פרס על ההתנהגות שלו"
"עברו שנתיים אמא אני השתנתי הוא השתנה הכל השתנה בבקשה תני לו צ'אנס..אני כבר נתתי.."
"את הולכת אחריו בצורה עיוורת ואין לדעת איפו תמצאי את עצמך בעוד פחות מחודש!!"
"איך שאת לא מבינה כלום..זה חשוב לי זה הדבר שהפסדתייי אני רוצה!!"
"מיטל אני לא מסכימה..!!"
"את יודעת מה?! את לא מסכימה שהוא יישן אצלנו? סבבה! אני משכירה את היחידת דיור הנוספת שלנו"
"את לא רצינית.."
"מאוד רצינית..תכיני את החוזה שלנו שאומר שהיחידה הזאת בבעלותי שבוע,אני אשלם כמה שתבקשי"
"מיטל היחידת דיור הזאת שלך בכל זמן,ובלי תשלום.."
"כן ובגלל זה ידיד שלי לא יכול לעבור לגור פו לשבוע?~ שבוע אחד?!?!"
"זה לא סתם ידיד שלך מיטל זה הילד שהרס לך תחייםם.."
"וגם החיים שלו נהרסו...תני לי הזדמנות לשקם אותו ואת עצמי אני מתחננת..."
"את יודעת מה?! איפו הוא??"
"אצלנו בביתת.."
"אני עוד פחות משעה בבית,אני אדבר איתו ואחליט אם הוא יכול לישון פוו שבוע..במידה ואני אסכים,הוא יושן בחדר המגורים ולא בחדר שלך..ברור?!?!?!?!?"
חייכתי,ידעתי שכשאמא שלי אומרת כאלה דברים היא בטוח תסכים,כל שנותר הוא שהוא ידבר בנימוס,ואני יודעת שליאב מסוגל לזה..
"ואני גם יצטרך לדבר עם אבא בקשר לזה" הוסיפה אמא
"בסדר...נתראה בבית..ביי אמא.."
ניתקתי את הטלפון ורצתי לליאב שלבינתיים ישב עם אחי בחדר ושניהם צחקו ופטפטו..
"ממש מצחיק הליאב הזה" חייך שי בהנאה
"מה כבר אתם מדברים??" שאלתי מופתעת
"סתם פוו ושם בנות בנים כדורגל ספורט וכל הדברים האלה..וואלה ליאב אם לא היית פוגע ככה באחותי הייתי מתעקש שתהיו חברים"
הורדתי את עיניי,וליאב הסתכל עליי..יצאתי מהחדר בתירוץ שאמא ביקשה שאכין את ארוחת הערב..והלכתי..לא יכולתי לעצור את הדמעות הללו,הרי לפני שנתיים גם אני רציתי אותו,רציתי שנצא..רק חבל שזה לא יצא בינינו והוא פגע בי כל כך הרבה..
ישבתי בחדרי,שמעתי אותם צוחקים והיה לי טוב,היה לי טוב שהילד שרציתי ופגע בי ואחי הגדול מסתדרים עכשיו,מעבר לזה,ידעתי שהוא לא יפגע בי יותר,והייתי מרוצה..
"גלינג גלונג" נשמע צלצול הפעמון בדלת
זאת הייתה אמא שלי,היא אמרה שלום,קראה לשי לרדת למטה,ושי ירד עם ליאב..
"שי ממתי יש לך חברים כל כך קטנים?" התבדחה אמי.
כולנו הרצנו {נהיינו רציניים},הייתה שתיקה של 10 דקות שאימי לא הבינה את משמעותה,ואז,אני דיברתי..
"אמא" התחלתי "זה לא חבר של שי,זה הילד שפגע בי,זה....ליאב!"

יאאאאאאא..איזה יפהההההההה


המשך

יאאאאאאאאאא איזההה מושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!!!!!
שימייייייייייייייי המשךךךךךךךךךךךךך!!!
דחוףףףףףףףף!!!

סתיוו'ששששששש=]]

QUOTE (G-A-L @ 17/08/2005) יאאאאאאא..איזה יפהההההההה


המשך
😉

וואי מאמי כמו תמיד מושלם
אבל איזה חסרת טאקט
חחח אלק הילד שפגע בי
חחח אהבתי מאודד מאמי כמו תמיד מושלםם
תמשיכי בובההה

רררררררררררר רוצה המשך

מאחת בלילה אני פהההה...... רררררררר

נושיתת אינעלייך את חברה משהו לפנים!

וואי מושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
שימי המשךך
מוואה ענקיתתתת

אמא החוירה,ראיתי את זה על פניה..
"שי לך תחזיק אותה" אמרתי "נראה לי שהיא עומדת ליפול"
ובאמת צדקתי,איך ששי הלך להחזיק אותה היא התמוטטה,היא הייתה חיוורת כולה,הבאנו לה מים,שפכנו עליה מים,ניסינו להעיר אותה,עד שלבסוף התעוררה..
"אמא את בסדר?!!?" שאלתי מודאגת
"כן כן...אז זה הבן זונה הקטן?!!?"
פעם ראשונה ששמעתי את אימי מדברת ככה,היא אמא שלי בחיים היא לא דיברה ככה,היא הייתה אישה מנומסת שבחיים לא הוציאה קללות מפיה ועוד ליד אנשים...
"אמא!!" רתחתי מעצבים,היה לי כל כך לא נעים ממנו,וכל כך לא אופייני לה
"זה בסדר מיטל" אמר ליאב,נדהמתי מהאצילות שלו..הוא התקרב לאימי.. "תקללי אותי כמה שאת רוצה,זה מגיע לי יותר ממה שאת חושבת,אני נורא מצטער שפגעתי בבתך,סך הכל היא ילדה טובה,ואני עשיתי ממנה מה שהיא הייתה,אני כל כך מצטער,נורא מצטער,אני לא יודע איך אני יוכל לפצות אותכם על הסבל שגרמתי,ואני יודע שמיטל דיברה איתך שהיא רוצה שאני יישן פוו היום ואת כנראה שלא מסכימה,אבל אני מבין אותך ואת ההחלטה שלך,ניסיתי,זה לא הלך,אני אמשיך לנסות להשתפר,כי אני רוצה להיות ילד טוב,ילד אהוב בזכות הפנימיות ולא רק בזכות החיצוניות.."
טוב מיותר להגיד שלא היו מילים בפי,ליאב הצליח להפתיע אותי כל פעם מחדש!! והפעם הוא הפתיע אותי לגמרי,איך,איך הוא אמר כאלה דברים!? ליאב שחשבתי שבחיים הוא לא ישתנה החל בשינוי?! בשינוי כה משמעותי שאני בקושי זיהיתי אותו!? איך?! הבנתי שהוא לא רע כמו שהוא נראה,רק משחק אותה,לא האמנתי איך השינוי מתחולל בו לאט לאט,שמחתי שזה בזכותי,שמחתי שאני מועילה לו ועכשיו זה לא בקטע המיני,זה בקטע של להשתפר,של להיות טוב יותר..
אמא שלי הסתכלה עליי,עליו,על שי, חייכה,הזילה דמעה ואז החליטה..
"ליאב" אמרה בטון בוחן "מבחינתי,אתה מוזמן להשאר פוו לשבוע.." אמרה אימי
פניו שלי ליאב,שלי ואפילו של שי קרנו מאושר..
ליאב לא הבין מדוע אימי אמרה שבוע,הוא הסתכל עליי במבט שואל,ואני רק חייכתי..נראה לי שהוא הבין שאני באמת רוצה לשנות אותו ושזה לא סתם..
"אבל" אמרה אימי "קודם אצטרך לדבר עם בעלי,אני בטוחה שהוא יסכים,אני גם ארצה לדבר איתך ביחידות.."
"אין שום בעיה גברת...גברת.."
"גילת,קרא לי גילת"
"אוקיי גילת" חייך ליאב.
אמא וליאב עלו למעלה,שם דיברו שעה וחצי ואז שניהם ירדו למטה,מרוצים וצוחקים,ליאב באמת יודע לכבוש לבבות.
אמא הכינה ארוחת ערב חמה לכולנו,סיפרתי לאמא,לשי ולליאב מה התוכנית שלי ומדוע אני רוצה שהוא יישאר שבוע והם כולם שמחו..
התוכנית שלי הייתה להשאיר אותו שבוע שלם צמוד אליי,שיקלוט מנהגים מהבית שלי,ממני,משי,מההורים שלי..שיבין מזה אחוות משפחה,ואז לשחרר אותו ולראות מה הוא למד..
הייתי גאה בעצמי שחשבתי על כל זה לגמרי לבד..
"בעצם" אמרה אמא בעודה לוגמת מספל הנס שלה "לא נראה לי שיפריע כל כך לאבא אם ליאב ישן בחדר המגורים..ליאב,אתה תקשיב לי טוב!"
"כן אמא של מיטל"
"תקרא לי גילת! אתה עושה ממני מבוגרת,כבר אמרתי לך!"
"מבוגרת אבל נראית צעירה" חייך ליאב בתמימות
אמא חייכה והייתי יכולה אפילו לחתום שהסמיקה..חייכתי שכולם מסתדרים ושדברים סוף כל סוף מסתדרים לי בחיים..
"טי נה ני נה ני נה נה.." היה זה צלצול הפלאפון שליי..
"מי זה??!?" שאל ליאב בעצבנות,הייתה זאת שעה שישבנו ארבעתינו לצפות הטלויזיה..
אמא כבר דיברה עם אבא בטלפון,הוא אמר שהוא שבועיים לא יהיה בבית,אמא התייעצה איתו בנושא ולהפתעתי הרבה הוא הסכים ורק ביקש שאזהר,שמחתי נורא..
גם עם אמא של ליאב אמא דברה,ולהפתעתי היותר גדולה הן הפכו להיות חברות טובות ואפילו קבעו ליום שישבו יחדיו לקפה,גם היא הסכימה לתוכנית שלי,היא בהחלט חשבה שליאב ילד טיפה מופרע ואם היא עצמה לא מסוגלת לעזור לו כי הוא בקושי מדבר איתה,היא תשמח שמישי אחרת תעשה את זה..היא אפילו הציעה לשלם לי על הטיפול המסור שאני ייתן לו עכשיו,אך סרבתי..כמובן שליאב חזר לביתו ארז את דבריו נפרד יפה מאמא ואבא שלו בהבטחה שיצלצל כל יום וחזר לביתי..
"חכו שניה!" אמרתי וחיוך גדול נפרש על פניי..
"חכי לי מיטל" אמר ליאב ועלה אחרי..
עליתי לחדר וסגרתי את הדלת..
"הלו?!"
"מיטל?"
"מי זה??" שיחקתי אותה ראש קטן..חח
"זה מתן"
מתן היה ילד נדיר,באמת שלא היה חסר בו כלום,הוא גר בניין לידי,ואני הייתי דלוקה עליו חצי שנה..הבעיה,שאפעם הוא לא שם לב אליי..חוץ משלום שלום בקושי,ולפעמים הוא היה מצלצל אליי כשאחי לא היה עונה לו,כלום...בגלל זה די הופתעתי שהוא צלצל דווקא אליי..מתן?! שכל השוות של השכונה רודפות אחריו מצלצל אליי ודווקא אליי?! זה לא שאני לא יפיופה..או לא שווה..אני כן..הקטע שאני לא מבליטה את זה כמו כל השאר..תמיד אמרו שיש לי יופי שרוצה להתפרץ ואני לא נותנת לו..מאז המקרה לפני שנתיים..זה באמת השפיע עליי אותו מקרה..חזרתי להיות יפה,אבל לא יפה כמו אז..היה לי יופי נסתר שכזה שהרבה התעניינו בו ואהבו אותו וגם אני אהבתי אותו כמובן..לא יודעת איך להסביר..
הוא היה בן 17 וחצי,ולא הבנתי מה הוא מצלצל לאחי כל הזמן..אבל הערצתי אותו,הוא היה מושלם בעיני..
שיער בלונדיני עם עיני חתול ירוקות,חצי תימני וחצי טריפולטאי,הייתי מריחה אותו ממרחקים לפי בושם הרושאס המהפנט שלו..תמיד כשהיה מחייך אליי הייתי נמסה כולי,ועכשיו השיחה הזאת..
"אהה..מה קורה מתן?! אחי למטה אני כבר יעביר לך אותו"
"לא לא!" שלל מתן
"מה לא?!" הופתעתי
"אני רוצה לדבר איתך"
"איתי?! על מה יש לנו לדבר?!"
הרגשתי איך אני נמסה,איך כל מילה שלו מעבירה בגופי צמרמורת נעימה שכזאת,אהבתי את ההרגשה..
"סתם,צלצלתי לראות למה את לא בשכונה"
טוב עכשיו לגמרי זה היה לי מוזר,הרי אני והוא לא יושבים באותה חברה..אני יושבת עם החמשושים השישסטים והשביעיסטים והוא יושב בכלל עם השמינסטים..אנחנו כמעט בחיים לא מתראים..
"אממ..תאמת ידיד שלי אצלי ו..."
"אז מה! בן כמה הוא?!"
"הוא חמשוש.."
"נו אז יאללה תביאי אותו לשכונה...אבל הפעם מיטל,את יושבת עם השמינסטים!"
"מתן,מותק,לא היום,יום אחר..ביי"
"מיטל!"
"כן?"
"תבטלי את מה שאמרתי על השכונה! את רוצה לקפוץ איתי לסרט?!" הוא ירה הכל מהר כל כך כמו תותח
"אבל אמרתי לך ידיד ש..."
"מי זה ידיד שלך הזה?!"
"ליאב"
"ליאב החמשוש?! הזיין הקטן?~ זה שכל הבנות רודפות לו אחרי התחת?!"
"כןן..ליאב הזה.."
"למה לא אמרת מקודם?! תעיפי אותו לשכונה ובואי כבר.."
"אני לא יכולה..אם אתה רוצה את מוזמן אליי..אבל אני לא הולכת,אני לא משאירה אותו לבד.."
"יאו מיטל...איזה כבדה...טוב אני יבוא לבקר אותך מחר ביי מותק שליי"
"ביי מאמי.."
פתחתי את הדלת ובאתי לרדת למטה..
"ליאב! מה אתה עושה מאחורי הדלת של החדר שלי?! אתה מאזין?! ולמה אתה בוכה?!"

===המשך===יבוא===

איזההה פרקקק יפההה.. שימי המשךךךך

וואי פרק מהמםם
שימי המשכו'שש
מוואה ענקיתתתתתתת

[SIZE=7][COLOR=red][FONT=Arial] אייי כמה שאני אוהבת ת'סיפור הזההה 😢

אייי מאמי מושלם כמו תמידד
אל תגידי לי שהוא אוהב אותהה
למה אני ימות במקום חחחח
יאללה בובה תמשיכיי

בוכה????????

המשךךךך ודחוףףף

עוד עוד עוד