אם אף אחת לא רואה..

זה שאתה בן לא אומר שהדיעה שלך לא נחשבת... מה זה קשור..
בנות נותנות את הצד שלהן, ובנים את שלהם, היה לי מלכתחילה ברור שבנים דפוקים לא יגיבו פה אז אם כן הגבת, יש עם מי לדבר.

בכל מקרה.. אין לי אמצעי תקשורת כי המחשב הזה לא שלי... ככה שגם אם הייתי רוצה 😊

אממ... דבר אחד שאמרת כן מאוד בלט לי בעיניים.. "אולי עוד לא הגיעה האחת שחיפשה את זה".
אתה לא יודע כמה המשפט הזה מדבר אליי, כי האמת שאני מרגיש כאילו אני בחיפוש אחרי אופי מסויים, ואיי שם יש מישהי שמחכה שאני אמצא אותה, ויש מישהי שמחפשת אופי כמו שלי ואני פה מחכה שהיא תמצא אותי...

אני לא מאמין ב"אחת היחידה", אני מאמין בסוגי אנשים שמתאימים אחד לשני... כנראה אני שייך לקבוצה של אנשים שיותר קשה להם למצוא מישהי שתאהב אותם, ויותר קשה להם למצוא אחת גם.
אני קודם כל צריך להרגיש בנוח מול זאת שאני אוהב, גם אם אני לא מכיר אותה יותר מידי, האמת זה מה שאני מרגיש עם זאת שאצלי בבסיס.. לא מצליח להוציא אותה מהראש שלי יאללה...
אשכרה חלמתי לרגע בהקיץ על משהו איתה, כאילו שאנחנו יושבים בסלון, ואני כזה רוצה ללכת לקחת משהו לאכול, והיא לא מרשה לי, ואני קם והיא תופסת אותי ונתלית עליי, ואני הולך למקרר והיא עליי, והיא אשכרה רבה איתי, והרגע הזה שאני עומד מול המקרר ומושיט יד לדלת, והיא תלויה לי על הגב משתוללת, ואני מחייך ומסתכל עליה כשהיא תלויה מאחורי זה כמו תמונה בראש שלי...

חחחחחח זה בטח נשמע כ"כ מטומטם.. אין לי מושג איך הסיטואציה הזאת הגיעה לי לראש בכלל, אבל התמונה הזאת פשוט תקועה לי בראש.. נראה לי אני הולך לצייר את זה.

לא אמרתי שהידעה שלי לא נחשבת,פשוט הגישה של בנים ובנות היא שונה לגמרי..
בכל מקרה,אותי תפס עכשיו משהו שאמרת.
"אני מרגיש כאילו אני בחיפוש ..."
לדעתי זה לא טוב..
ויש לי דוגמא דבילת מאוד אבל זה העיקרון משחק פה
וזה קורה לכולם.
שמחפשים משהו בחדר (דוגמא)מחפשים מחפשים שעה לא מצואים,אחרי זה הולכים עושים משהו אחר,באים לחדר ופתאום הדבר הזה שחיפשנו מול העניים ממש!!!

ככה שאם אתה מחפש עכשיו מחפש מחפש,סביר להניח שקשה למצוא
למרות שאיתך כמו שאתה אומר,די מצאת את הבחורה מהבסיס,אבל הקשר בניכם בעייתי קצת.
ורצוי שתלך לדבר איתה...

הנה דוגמא קלאסית ליום טיפוסי, ונראה מה התיקונים שאתם תמליצו לי לעשות כי אני ממש לא רואה איך הייתי יכול לפעול אחרת:

נתחיל מזה שביום ראשון ראיתי אותה, והיא לא ממש התייחסה אליי, אפילו שלום לא אמרה, וזה דיי הטריד אותי... מצד שני היא היתה בטלפון, ואחרי זה ראיתי אותה כשהיא היתה באמצע שיחה עם כמה אנשים וניסיתי למשוך את תשומת ליבה אבל שום דבר, אין תגובה.

המקרה הזה דיי הטריד אותי אבל אני מעדיף לא להתעמק בזה יותר מדי.

אתמול לא הייתי בבסיס, והיום הגעתי, לא ראיתי אותה, חוץ מפעמיים שראיתי אותה עוברת עם חברה שלה בשביל דרך החלון.
כל היום ניסיתי להגיע אליה איכשהו, בעיקר ניסיתי לצאת מהמשרד יותר, ולהסתובב באיזור המשרד שלה יותר כדי אולי לתפוס אותה.. אבל היא לא יוצאת מהמשרד אלא אם זה לארוחת צהריים או משהו בסגנון...
שום דבר, במשך כל היום לא נתקלתי בה אפילו פעם אחת, זה משגע אותי לגמרי.
אני לא יכול לשלוח לה דואר, כי זה יראה מוזר איך נזכרתי בה פתאום...
אני לא יכול פשוט להכנס למשרד שלה, אלא אם יש לי סיבה, ואין לי...
אני לא יכול לעשות כלום! רק לעשות את זה בצורה בולטת וישירה מה שאני לא רוצה לעשות.

זה-מפריע-לי!

תתחיל לדבר איתה אבל בקטנה כזה....תילך למשרד שלה ותישאל אותה משו בקשר לעבודה שלכם...סתם שאלה אפילו אם אתה יודע את התשובה.. העיקר לשבור את הקרח ולהתחיל ליצור איזשהי קירבה בניכם.
אח"כ תנסה להיות איתה קצת בהפסקת צהרים...ואם אתה לא רוצה לחשוף את המטרה שלך כלפיה אז פשוט תגניב אליה חיוך ותדאג שהיא תראה אותך מחייך אליה... תאמין לי שזה אומר המון...חיוך שווה המון! אל תתייאש...אתה נישמע בנאדם נהדר ואמיתי...קשה מאוד למצוא אנשים בעלי ערך כמוך ואני מאמינה בכל ליבי שאם היא תכיר אותך באמת אבל באמת! אז היא תתחיל להתקרב אליך מעצמה...

הממ.. תדבר איתה בזמן הפסקת הצהריים..

לדעתי.. אם אתה לא תיגש אליה באופן ישיר (מה שאתה לא רוצה..) אז העיניין יגמר מהר..
לא הייתה לה הזדמנות להכיר אותך כי אתה לא עושה שום צעד..
אתה לא תדע מה היא מרגישה אם היא רוצה או לא.. שוב.. כי אתה לא עושה כלום..
אז תיגש אליה באופן ישיר תתחילו לדבר בקטנה ואז תגיד "תגידי. אפשר אולי את מספר הטלפון שלך? את נשמעת לי בחורה ממש מעניינת והייתי רוצה להכיר אותך יותר טוב..."
רוב הסיכויים שהיא תחייך ותביא לך את המספר..
תפסיק למשוך את הזמן.. בפעם הבאה שאתה רואה אותה תיגש אליה..
אם לא תעשה כלום היא תאבד עניין אם היא הייתה מעוניינת...
היא תמצא לה מישהו אחר..
אין לה סיבה לחכות שאתה תעשה סוף סוף איזשהו צעד..
וזה שוב.. בתנאי שהיא מעוניינת..
ואתה תגלה את זה רק אם תדבר איתה ותעשה משהו..

(ערכתי כדי לציין ששמתי לב שאני מדבר על עצמי יותר מידי... O_O)

בעקרון אני דיי מבסס הכל על זה שיש לה חבר... כי לא הייתי רוצה לקוות שאין לה ואז לגלות שיש לה, אני פשוט מחכה לשמוע את זה ממנה, כי עד עכשיו שמעתי את זה מאחרים.

הפסקות צהריים אצלנו זה לא כמו בכל מקום, בגלל שאנחנו משרתים באיזור הקריה אז לא חייבים לאכול בחדרי אוכל והולכים לקניון, או לחדרי אוכל של בסיסים אחרים, ככה שלפני שאני מכיר אותה אין לי סיכוי לפגוש אותה בצהריים.

הדרך היחידה היא באמת איכשהו לשבור את הקרח כמו שלירון אמרה, ותודה על המחמאות ד"א...
העניין הוא שכל יום שעובר ולא יוצא לי לדבר איתה, רק עושה אותי יותר לחוץ ומתוח, והנושא יושב לי בראש יותר ויותר... אני פשוט פוחד מכמה דברים, 1. שפעם הבאה ששנפגש אני פתאום אתחיל לגמגם (מן הסתם אחרי כל המחשבות שרצו לי בראש מאז הפעם האחרונה שדיברנו), ו2. שאני כל כך אפחד לטעות או כל כך אלחץ, שאני לא אצליח להגיד מה שאני רוצה להגיד.

מה שאני מתכנן זה בעצם לנסות לדבר איתה יותר בכלליות, לנסות למשוך את השיחה למעבר ל"היי מה קורה? אני צריכה כך וכך, תודה ביי מאמי!", ולהפוך את זה למשהו יותר רחב... בינתיים אני מתחרפן, ואני שקוע בעצמי, מבועס כל היום, וזה מעצבן אותי... כי זה כ"כ לא מתאים לי כרגע, עד שדברים מתחילים להסתדר לי בחיים אני מוצא לי מישהי להדלק עליה, שפשוט תוציא לי את כל הרוח מהמפרשים...

עד עכשיו היו לי טונה של דברים על הראש, ועד שהצלחתי להתגבר על כמעט הכל, וללמוד לחיות יותר בשקט עם עצמי, נדלקתי על מישהי וזה הדבר הכי כבד שיש לי בראש... כאילו לא משנה מה יקרה, כמה טוב יהיה לי, הדבר היחיד שיהיה לי בראש זה היא, ואיך אני מתקדם איתה. האמת עברתי מקרים כאלה כ"כ הרבה שממש לא אכפת לי כבר איך זה יתקדם, אבל רק שיהיה לי סוף לנושא.. ז"א אם לא, אז לא, ואם כן אז כן... מצד שני אני כל כך לא רוצה לשמוע לא... איזה קונפליקט פנימי מטורף זה!

כל יום אני מכין את עצמי למקרה שאולי היא תגיע, וכל יום אני מתבעס, בסופו של דבר אני יודע איך זה יהיה.. היא תבוא, אני אלך לעזור לה, לא יקרה כלום, וזהו...
או שמישהו אחר יעזור לה, או שהיא לא תבוא, או שאני לא יהיה שם.
אני יודע שאני פסימי... אבל מה לעשות שזה מה שהחיים שלי הרגילו אותי להאמין? אני לא מכיר שום דבר אחר...

זה כ"כ מוזר... למה אנשים לא ממש שמים לב אליי עד שמכירים אותי, וגם אז רואים בי כסתם עוד מישהו שונה... כאילו, אנשים שלמדתי איתם בתיכון לא שמו אליי לב בכלל, ואז כשהכירו אותי אמרו לי כמה אני אדם יצירתי ומוכשר ובלה בלה בלה... וכמה התפיסת עולם שלי שונה ומיוחדת, וכמה אני חכם וכל השטויות האלה שאולי כיף לשמוע אבל לא תורמות לי כלום חוץ מאגו מנופח מידי..

היום עליתי על משהו.. אני עוד לא יודע אם זה 100% נכון לגבי, אבל אני דיי בטוח שכן.
יש לי כשרונות, וחסר לי בטחון עצמי, במשך כל החיים שלי הבלטתי את הכשרונות כי אהבתי איך אנשים מגיבים לזה, יכול להיות שהדרך שלי לקבל דחיפה לבטחון העצמי שלי היתה דרך הכשרונות שלי.. אבל מה שלא קלטתי עד היום זה שבעצם אם אנשים יתנו לי פידבק על הכשרונות שלי זה ייתן לי דחיפה זמנית לבטחון העצמי שלי, כי אני לא מסתובב כל היום עם הילה שאומרת "אני כשרוני!!!" מסביבי... מצד שני, אם הייתי מפגין תכונה מסויימת שאנשים ימשכו אליה, היא כן תהיה כמו הילה מסביבי... אדם שהוא חם ומזמין יסתובב ואנשים ירגישו את זה, אותו דבר לגבי אדם שמח, או עצוב, או עצבני.. ז"א שזה שאני כשרוני לא מושך אנשים, אבל אם הייתי יכול להסתובב בבטחון לגבי עצמי, אנשים היו מרגישים את מה שאני מחצין..

העניין הוא שאני לא רואה מאיפה אני יכול לשאוב את הבטחון הזה במשהו, כמו זה שאני יכול להיות מאוד נחמד, או מאוד חם, או מאוד עוקצני, או מאוד מצחיק או כל דבר אחר... אני לא יכול ללכת בבטחון גדול כ"כ בקשר לתכונה מסויימת שלי כשאני לא יודע אם אנשים באמת חושבים ככה... זה קצת חוצפה, וזה אפילו מגעיל.
אדם שהוא לא יפה, לא יכול להסתובב בהרגשה שהוא יפה, כמו שאדם שהוא לא נחמד לא יכול להסתובב בהרגשה שהוא נחמד.. אני צריך הוכחה מבחוץ שתתן לי את הבטחון הזה, כדי שאני יוכל להסתובב ולהרגיש בטחון בתכונות אופי שלי...

בינתיים אני יודע שאני נחמד, ושאני כשרוני, ושאני אוהב לצחוק, ורוחני, וכל הדברים האלה... אבל אם מישהו חושב אחרת, ואני מחצין את עצמי ככה, זה רק יגרום לי לצאת יותר מפגר...
אנשים יראו אותי באותה צורה שרואים מישהו מאוווווווווווווווווווווד שמן, שהולך עם בגדים צמודים וכשאומרים לו "הלו, לא קצת הגזמנו?" הוא אומר "מה? אני נראה טוב!", זה פתטי, אדם צריך לדעת מי הוא, מה המגבלות שלו, איפה הוא עומד, ולא לשכנע את עצמו שהוא משהו שהוא לא, בשביל להרים את הבטחון העצמי שלו.

טוב, נסחפתי קצת, בקיצור מה שניסיתי להגיד זה שאני לא מסוגל להסתובב בבטחון לגבי עצמי כל עוד אני לא יודע שמה שאני מחצין זה מה שבאמת חושבים עליי. אני לא יכול להגיד "אני יפה, ולא אכפת לי מה כולם חושבים" כשבעצם אני לא אובייקטיבי בנושא, ולא יכול לקבוע את זה.
זה כמו הכחשה.. כמו שהייתי בתקופה לפני שנה, מאוד יהיר ומאוד שחצן (יותר מעכשיו אפילו, ברמות מטורפות), ופשוט לא האמנתי בזה... הלכתי במחשבה שאני לא יהיר, ולא שחצן, וכל מי שאומר את זה טיפש, ולא מעניין אותי כלום. כשקלטתי שאני באמת יהיר מידי ושחצן מידי... כמה קשה היה לי לחיות עם עצמי זה לא מילה ואני לא מאחל לאף אחד קושי כזה בחיים.

תגיד.. למדת פסיכולוגיה?

תקשיב.. אתה ילד חכם.. אני בטוחה שתמצא מה לעשות לגבי החוסר ביטחון שלך..
תחצין את מה שאתה באמת וזהו.. אל תשים על מה שאנשים יחשבו עליך.. סתם לחץ מיותר..

והאמת.. אני ממליצה לך ללכת לפסיכולוג.. אתה יכול לתרץ כמה שבא לך..
אבל אני מזיווית חיצונית ואובייקטיבית יכולה להגיד לך.. שממש מומלץ לך ללכת לפסיכולוג..
אני כבר לא יכולה לעזור לך..
פסיכולוג זה משהו שבאמת יעזור לך, אני מאמינה בזה..
העיקר רק שתלך בגישה שאתה רוצה שהטיפול יצליח ושיהיה לך יותר טוב..

יותר מזה אין לי ממש מה להגיד לך...
בהצלחה!

לא למדתי פסיכולוגיה... והאמת שאולי פסיכולוג יוכל לעזור לי, אבל אני לא מאמין שהגעתי למצב שאני צריך פסיכולוג. אני במצב בעייתי, אבל המון אנשים פותרים בעיות כאלה וגדולות יותר לבד, בלי עזרה של פסיכולוג.
לפסיכולוג פונים במקרים שכבר לא שולטים בעצמינו, ואני מרגיש שאני בעלייה מבחינת האופי שלי... כשאני ארגיש אבוד, אני אלך, כמו שעשיתי בעבר (ולא הייתי מרוצה אני חייב לציין).

בקשר לבחורה מהבסיס...
יש חדשות טובות ורעות.
החדשות הטובות, שישמעו מאוד טובות עד שתשמעו את הרעות, הן שאפשר להגיד שנשבר הקרח, ובפעם הבאה שיצא לי לראות אותה בסיטואציה שתהיה לנו אפשרות לדבר, יהיה לי ממש ממש קל לפנות אליה ולדבר איתה בחופשיות.

החדשות הרעות, הן שנשבר הקרח בגלל שהיום הייתי אצלה במשרד, והיא ראתה אותי נכנס, ולא אמרה מילה. עברתי לידה, ועשיתי לה שלום עם היד מול הפנים שלה, והיא אפילו לא הפנתה אליי את הראש.
אז כן, נשבר הקרח, אבל עכשיו זה כבר הכעיס אותי ובפעם הבאה שאני אפגוש אותה אני אהיה חייב לשאול אותה למה, מה עשיתי שהיא השתנתה בצורה כ"כ דראסטית בסופ"ש אחד מסכן.

ביום רביעי הכל היה טוב, אפילו טוב מאוד, ופתאום מיום ראשון היא מתנהגת כאילו ריכלתי עליה מאחורי הגב שלה ואמרתי עליה דברים מגעילים בטירוף.

האמת, התנהגות שלה היום דיי הרתיעה אותי, למרות שלא הכל נעלם, חלק גדול מהסערה שהיתה אצלי בראש נרגע, ורק אם היא תמצא תירוץ מאוד טוב ללמה היא מתנהגת ככה זה יכול לחזור.
אני מקווה שבאמת אולי היתה אי הבנה והיא נפגעה ממני בטעות, וההתנהגות הזאת היא לא תוצאה של חוסר אכפתיות או שאולי מישהו אמר לה משהו והיא נרתעת ממני.

שאלתי אם למדת פסיכולוגיה כי מה שאמרת לי נשמע כאילו למדת..
מה שאמרת זה משהו שלמדתי לפני כמה ימים בפסיכולוגיה... 😊

אני לא יודעת.. עם טיפול פסיכולוגי לא עושים את זה קוטוע, אלא רציף.. עד שפותרים..
עד שנוח לך עם עצמך.. וזה לא המצב שלך..

בכל מקרה.. תעדכן מה קורה איתה.. 😊

אוקיי זהו, עכשיו אני מבולבל לגמרי.

היום היא הופיעה... היא היתה צריכה משהו...
סבבה, היא באה אליי, הייתי בדיוק באמצע משהו, פנתה אליי וביקשה, שמחה מאוד.. קופצנית נורא...

בכל מקרה, התפניתי אליה, נפגשנו בדרך למחסן עם עוד כמה אנשים, והלכנו לאט, ניסיתי ללכת יותר מהר כדי לראות אם היא הולכת איתי או שהיא נשארת איתם... והיא המשיכה איתי לבד, לא אכפת לה מהאחרים, אבל מצד שני היא היתה צריכה את הציוד אז.. טוב נו.

נכנסנו למחסן והיא שאלה אם הכל בסדר, כי נראיתי לה קצת בדאון, אמרתי לה שאני סתם עייף.. אבל בכל זאת שאני עדיין קצת כועס עליה.
היא נבהלה ושאלה למה... ועניתי לה כי שבוע שעבר היא לא התייחסה אליי בכלל, פעמיים שראיתי אותה כאילו הייתי אוויר... ואז היא הסבירה את עצמה, ואמרה שיש לה קטעים כאלה, ושאני צריך לראות אותה כשהיא מרוכזת במשהו.. שזה בכלל קטסטרופה. לא התירוץ הכי טוב בעולם כי בכל זאת אני נפגעתי, אבל שיהיה, אם היא ככה אז טוב נו...

עד כאן לא שינה לי כלום... אבל פתאום היא אמרה שחודש הבא היא הולכת לקורס, לאיזה שבועיים, והתנהגה קצת בעצב כזה.. בכוונה אתם יודעים, כדי שאני ארגיש.
אחרי זה היא שאלה אם אני אתגעגע אליה, בטון חצי רציני חצי צוחק כזה, ואז נבהלתי... כאילו.. הכל חזר בשניה! עניתי לה במעין בלבול כזה שברור.. רק אליה.. ואז היא שאלה אם אני אבוא לבקר, ואמרתי לה שאם תהיה הזדמנות היא יכולה להיות בטוחה.
אחרי זה הוספתי שאני אבוא לבקר אותה בתנאי אחד - שהיא תבוא לבקר אותי יותר אצלנו, והיא צחקה..
אחרי זה כשיצאנו מהמחסן היא נעצרה ליד הדלת ואני הייתי ממש על הכתף שלה כזה.. כמעט נתקעתי בה, והיא אמרה שאני הכי נחמד מכולם אצלנו, חייכתי ואמרתי תודה, והיא הלכה...

זה היה פירוט קצת מעבר למה שתכננתי, אבל הייתי חייב.. כאילו.. ממש כמעט גמגתי לה שם.. הלב שלי דפק חזק לאללה, הייתי ממש מבוהל כי זה בא בפתאומיות כזאת מטורפת, לא הייתי מוכן בכלל... עכשיו אני מבולבל לגמרי... מה פשר כל ההתנהגות הזאת? סתם כיף בין ידידים? או מה? היא שמה לב למשהו? אני משתגע... 😯

וואי וואי וואי..
אח שלו.. קראתי את מה שכתבתי וזה ממש יפה 😁
יש לך מילים יפות, אני כמעט דומה לך באופי 😁
אבל שמע אני מכיר משהו אומר If you really love something set it free, if it comes back it's yours, if it doesn't it was never meant to be!
אני לא ידוע אם זה שייך לעניין כלכך אבל לפי שהבנתי..
אל תסתכל על בנות תן להן להסתכל עלייך..
כי אם אתה תסתכל אתה עלול לחיות בשאליות וכאלה.. אבל תסמוך על הגורל..
את בטח לא תשאר כל החיים לבד 🙄
ואני מקווה לך הטוב ביותר 😉 גם לי..
אין מה להגיד סורי..
צ'או בהצלחה

כמעט כמוני באופי? חחח... אתה כאילו רוצה להיות כמוני או משהו? יוו מחמיא.. 😊
תודה רבה...

הלוואי שאנשים בחיים האמיתיים היו רואים אותי כמו שאתם נותנים לי להרגיש 😢

תגיד.. איך קוראים לך?

לדעתי אתה צריך ליזום איזשהו צעד עם הבחורה הזאת כי היא רוצה..

קוראים לי אלון, ולפי מה את אומרת שהיא רוצה?
את אותם דברים שאמרתי פה היא יכלה להגיד במליון טונים שונים ואז זה היה אומר דברים אחרים לגמרי...
תמיד יש את הצחוקים האלה, ששואלים אם נתגעגע וזה.. אני לא יודע.. אוף! אני אנסה להתקרב אליה יותר מעכשיו..

שם יפה.. 😊
ולי קוראים לודה, נעים להכיר 😉

אבל בכל צחוק יש אמת.. 😉

אוף.. זה מעצבן אותי כל אלה שלא עושים כלום ומחכים!
מחכים למה? לנס שיפול עליהם מהשמיים?!
אם לא תעשו כלום את תפספסו!
הדבר הכי גרוע שיכול לקרות זה שהיא תגיד לא!
מזה לא תמות!
יאללה.. תבקש ממנה את המספר שלה ובסוף שבוע תתקשר אליה ותקבעו משהו!