אם אף אחת לא רואה..

בע.. אין לי מושג איך להתחיל ואיך לסיים את הנושא הזה בכלל.. אז אני פשוט אזרוק מה שיש לי בראש ואקווה שתבינו.

אני לא בן אדם שמסוגל להתחיל עם מישהי ישירות. לדעתי לעשות דבר כזה רק יגרום לבלבול, אם אנחנו מתאימים אנחנו אמורים להסתדר טוב בלי לנסות להתחיל אחד עם השני. אם אנחנו מתאימים זה אמור לזרום יפה.. לא? אם אנחנו מתאימים אז לשנינו יהיה עניין והעניינים יתפתחו מעצמם, ושתי הצדדים אמורים להשים לב... אני טועה? אולי רק אני מרגיש ככה? לא יודע...
בכל מקרה, אני באמת מאמין שאני לא בן אדם רע... ואני באמת מאמין שיש בי מספיק צדדים שיכולים לעניין אנשים אחרים.. והאמת שכל החברים שלי דיי מעריכים ואוהבים אותי... לפחות זאת ההרגשה שהם נותנים לי. אני מקבל הרבה מחמאות מאנשים, וזה כולל משפחה קרובה, רחוקה, חברים טובים... אבל משום מה, אני מקבל את ההרגשה שאנשים שלא מכירים אותי, פשוט לא רואים בי שום דבר.. זה כאילו אני סתם עוד יצור חיי בעולם, שנמצא כאן כדי למלא מקום במחשבים של הממשלה, וזה בעצם כל מה שאני.

אז אוקיי, אני לא אוהב להתבלט יותר מידי בחברת אנשים חדשים, אני מעדיף יותר להתבלט עם אנשים שאני מכיר... אוקיי, אז אני לא מר מושלם מבחינת מראה (אני גם לא מכוער, פשוט אני לא חושב שבנות רואות בי סמל ליופי או משהו כזה), ואני גם דיי ביישן... אני סומך על רמזים, אני סומך על מחמאות סתר כאלה, ועל סתם להיות נחמד לאנשים כדי לגרום לאנשים אחרים "להשים לב" אליי.
אני לא אדם שרץ קדימה יותר מידי, אני מעדיף לחפש נושאים משותפים לדבר עליהם עם כל אחד, אבל משום מה אנשים מסביבי פשוט לא נמשכים לזה.. הם מעדיפים לדבר על שטויות, או לא לדבר בכלל (שטויות כוללות מסיבות, ועד כמה השתכרנו בסילבסטר, וכמה זוכרים מאתמות בלילה).

אז רגע...
אני אדם אומנותי, אני אוהב לצייר, לכתוב, לנגן, אני אוהב סרטים וסיפורים טובים, אני עוסק באומנויות לחימה ואוהב מאוד שיחות פילוסופיות עמוקות כאלה...
אולי אני אדם כבד? האמת שאני לא ממש מראה את כל זה.. אני מתנהג דיי קליל, ורק אם מגיעים לשיחה אז אנשים רואים את זה בי.. ולשיחות כאלה בקושי מגיעים.

אז הגעתי למסקנה, שאנשים בעולם הזה, לפחות רובם, פשוט לא מסוגלים לראות מעבר למה שהאדם מחצין... בניגוד למה שאני רואה אצל אנשים, הם לא רואים שום דבר מעבר לחזות הביישנית והשקטה שלי, ואם אני מסוגל לגלות מישהי שמתאימה לי רק ע"י שיחה ממש קצרה איתה, ובכלל, לגלות מישהי נחמדה מאוד, רק ע"י החלפה של כמה מילים, ואף אחת שפגשתי עד היום לא יכלה לעשות את זה איתי, אז אני פשוט נכנע. נמאס עליי.

בהתחלה הייתי יחסית דיי רברבן.. רציתי מישהי שנראית טוב, רציתי מישהי שתתאים לתמונה המושלמת בראש שלי.. עם הזמן התבגרתי, והתחלתי להמשך לבנות שסתם נראות לי חמודות בגלל האופי, והגעתי גם למצבים שנמשכתי לבנות שנראות לא משהו בכלל, ואפילו דיי מזניחות את עצמן, רק בגלל שזיהיתי רמז לאופי מדהים בהן...
ואני? שום דבר... אף אחת לא מנסה אפילו להתקרב לשיחה ובנות פשוט לא מבינות רמזים שאני שולח, וזה אני.. אני לא יכול לשנות את עצמי, כי אם אני אשנה את עצמי, אל מי הבנות ימשכו? אליי או אל מי שאני הופך את עצמי?

אם אני מסוגל לזהות דברים אצל בנות בלי שהן יראו לי, והן לא מסוגלות לראות את הדברים אצלי באותה הצורה, אז אני פשוט מפסיק.
נמאס לי כבר לנסות, לחפש, לשלוח רמזים... דיי.
אני לא מפסיק להסתכל על בנות.. אבל מצידי, אם אני אצטרך, אני אחיה כל החיים לבד, אני מקבל את זה וזהו.
אם אין מישהי שמסוגלת לראות מה יש בי, בלי שאני אצטרך לזרוק לה את זה בפנים ולהגיד לה "הנה! TAKE IT OR LEAVE IT!", אז כנראה אני לא מתאים ל99% מהעולם הזה.

או שאולי אני פשוט נראה הרבה יותר גרוע משאני חושב, ואולי האופי שלי חרא ואני רק חושב שהוא טוב, ואולי בכלל אני סתם אפס שלא עושה שום דבר טוב... אם זה ככה, אז אני מבין. אבל באמת שאני לא חושב שאני כ-ז-ה אפס גדול...

*מבולבל, עייף ומתוסכל*
למה דברים צריכים להיות כ"כ מסובכים...