מ-ע-ל-ףףףףףףףףףףףףףף 😊
המשך דחוף יפה שילי
לוב יוווו
דנדוש
אוופפפפפ אין המשךך????????
לא פיייייייר......😢
שימי לנו המשךךך!!!!
אוהבתתתתתת!!
דניאלווש 😊
חחח סורי...המשך ארוך ארוך כפיצוי:
לא יכולתי להפסיק לחשוב על הנשיקה שלי עם איתי.
ממ טוף אז לאן נלך? קודם אני צריכה לברר איפה אני ביכלל...יצאתי מהמעלית בקומה שבחרתי וראיתי מלא מלא מלא חדרים. אוקיי לא פה.
בחרתי את הקומה הכי תחתונה וראיתי את הכניסה. יופי טופי בואי נסתובב פה טיפה.
בחרתי איזו דלת שנראתה חמודה. היה עלייה פילה בצבע כחול. דחפתי אך היא לא ניפתחה. "נו כוס אמק י'בת ****". קיללתי ת'דלת והתחלתי להתחרפן טיפה. הדלת ניפתחה בחוזקה והמכה במצח הייתה בילתי נימנעת. נגעתי במקום הכואב וידעתי שישאר לי סימן! ואיי איך מתאים.!!!!
ניזכרתי באותו חוצפן שפתח את הדלת עליי..הרמתי את מבטי וקלטתי סבתא חביבה שדיברה בשפה לא מובנת. חייכתי ומשכתי את הדלת...(איי גאונה שכמותי).
בחוץ היו מלא בריכות אך לא היה אף אחד שם.
אתם מכירים ת'תחושה הזאת בבטן שהיום הזה הולך להיגמר רע?? זה בידיוק מה שחשבתי באותה השנייה שמישו קפץ עליי וכימעט הפיל אותי למים. לא כפת לי סבתא לא סבתא הבן כלב יחטוף ברגע זה!!!! הסתובבתי וראיתי את חן מצחקק שמח שהצליח לעצבן אותי. "ואיי ואיי אני ככה קרובה להפיל אותך למים!!!" צרחתי והתחלתי לרדוף אחריו.
רצנו קפצנו צרחנו ושיחקנו, סוף סוף אני מתחילה להרגיש טוף. שחכתי לרגע איפה אני ומה קורה ובאמת נסחפתי. לאחר משו כמו שעה שעתיים שלוש מי שם לב ביכלל.? אני רק יודעת שהזמן עבר ממש מהר וכששמתי לב הכול היה ממש חשוך. נעצרתי כדי לשאוף אוויר וכך גם חן. למרות החושך ראיתי את פניו משנות את הבעתן לחיוך שכול כך אהבתי. ולראשונה התסכלתי עליו. לא כמו ידיד, כמו בן.
שערו התפרע וזה רק גרם לו להיראות יותר מצחיק. אם יש משו שאני אוהבת בחן זה את חוש ההומור שלו. הוא היה בין היחידים שהצליחו באמת לגרום לי לצחוק.
"יותר טוב עכשיו?" שאל אותי והתקרב טיפה. איי איך הוא קורא אותי כמו ספר.
"כן..תודה." אמרתי והעברתי את ידיי בשערי מתפללת שלא נראתי כול כך גרוע.
היינו כבר במרחק של צעד וחצי- אחד מהשני והוא העביר את ידו על ליחיי.
"אני מפריע?" שמעתי את קולו של עידן ובלב חשבתי כמה אני חולה עליו. אני אוהבת את חן, אך אני לא יכולה לחשוב עליו יותר מכאל ידיד או אח טוב. וגם הכול קורה מהר מידי. אני חייבת לנשום קצת לעזאזל!
"לא ממש לא.." אמרתי והתחלתי לרוץ.
ופיתאום קלטתי שאני אפילו לא יודעת את מיספר החדר שלנו. "מה המיספר?" שאלתי את עידן מיתנשפת כולי אחרי שחזרתי בריצה. "מה המיספר של מה?" היתבונן עליי במבט מוזר. "החדר!!!!!!" צרחתי מעצובנת.
"מה את כזאת מטומטמת?!" שאל. "איי גמאני אוהבת אותך..עכשיו תגיד ת'מספר ותביא ת'מפתח."
"416..וקחי." אמר לי. רצתי לכיוון הדלת החביבה ונזכרתי שאני לא יודעת איזו קומה אני ביכלל...ואיי אין לי כוח אליו! אני אמצא כבר וזהו..אני רק רוצה להחליף לבגדים לארוחת ערב וליראות טלוויזיה או לשמוע מוזיקה. איכשהו מצאתי. לא היה כזה קשה. הלכתי אחרי כמה אנשים ומשם כבר הסתדרתי. הלכתי במסדרון הארוך ארוך. 412, 414, ו416!!! ישש...טוף אז איפה תקעתי את המפתח?! חיפשתי בשני הכיסים שלי והבנתי שאני בבעיה..אוקיי דנה רק לא להיכנס ללחץ !! עשיתי חיפוש מקיף בבגדים שלי עד שניתקלתי בו. נשמתי לרווחה והוצאתי את המפתח. יותר בעיות ביום אחד כבר לא יכול ליהיות. אמרתי לעצמי כשפתחתי את הדלת..או אהה כמה שטעיתי. את הדבר שראיתי בחדר לעולם אני לא אשכח.
******
נו מה ראית?!?!!
תמשיכייייייייייייייייייי
נו מה ראית???
שימי המשך דחוףףףףףףףףףףףףףף 🙄
חחח נחשו מה היא ראתה? אותי!
חחחחחחחחח ילדים גנוביםם היא ראתה אותי! חח סתאאאאאם
נראה לי שהיא ראתה שם מעשים מגונים של... חחחחחחחחחח
תמשיכי כפרה עלייךךךך
לוב יוו
דנדוש
אמא מה היא ראתה המשךךך מאמי
היי לא יפה לגלות ת'המשך!!!
קבלו:
או אהה כמה שטעיתי. את הדבר שראיתי בחדר לעולם אני לא אשכח.
פתחתי את הדלת חושבת על מה אני אלבש ומה אני אעשה מחר.
ואז ראיתי את זה. הדבר המזוויע ביותר שילדים יכולים ליראות. ההורים שלי שכנראה חזרו מהטיול הנחמד שלהם והחליטו לעשות משו משעשע..היו בתנוחה לא כול כך נחמדה עירומים כביום היוולדם..הרגשתי את כול מה שנישנשתי באותו היום עולה לי לגרון. סגרתי את הדלת מהר והחלטתי ללכת לחדר של חן ונתי. ניסיתי לפתוח ת'דלת אך היא הייתה נעולה. דפקתי עלייה חזק ונתי פתח את הדלת.
חיבקתי אותו חזק חזק ונשמתי את הריח שאני אוהבת כול כך.ניכנסנו לחדר ולקחתי לי מים ושתיתי כמה שיכולתי. איך אני מתגעגעת לחדר שלי..שבארץ.
נתי לא שאל שאלות נישכב על המיטה והפעיל ת'טלוויזיה. הרגשתי הקלה. נמאס לי, נישכבתי על המיטה שהייתה ליד המיטה שלו וכנראה שנירדמתי.
היתעוררתי לקולות חן ונתי שנשמעו דיי כועסים. האור שבחדר סינוור אותי והייתי ממש עצבנית.
"שתקווו כבר!!" אמרתי ושמתי לב שאני עדיין לבושה בבגדים ממקודם.
לקחתי את הנעלי בית שהיו זרוקים שם ויצאתי. היתיישבתי מחוץ לדלת שלי ופחדתי להיכנס. מי יודע מה הם עושים שם עכשיו...חן יצא מן החדר, "הנעלי בית שלי מאמי.." אמר לי ולקח אותן.
נישארתי שם עד גם כשהוא ניכנס חזרה לחדר.
קמתי על הרגליים והחלטתי שמספיק לרחם על עצמי. בוא נלך אם יש משו מעניין במלון הזה.
התחלתי ללכת ושמעתי מאחורי.."מה? כול פעם שאני אראה אותך את תיהיי יחפה?" הסתובבתי וראיתי את הילד החמוד ממקודם. הסתכלתי למטה וחייכתי במבוכה. "כנראה..." השבתי.
א"ני רואה משעמם לך..אני לא נושך בואי אני אראה לך מה באמת יש במלון הזה"..אמר ולקח את ידי.
****
מאמוש שימי המשךךך ארך ארוך
חח איזה יפהההה שימי המשך מאמי 😁
אתר האהבה הישראלי