🌿 אהבת הבריאה והטבע

ספר בראשית (א', לא)

"וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד"

ה' הסתכל על הבריאה — על ההרים, על הימים, על החיות, על האדם — ואמר: טוב מאוד. לא סתם טוב. טוב מאוד.
אם הבורא אוהב את הבריאה — איך נוכל אנחנו שלא לאהוב אותה?

ספר תהלים (יט, ב)

"השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע"

השמים לא שותקים. הם מספרים, מעידים, מכריזים. כל זריחה היא עדות, כל לילה כוכבים הוא הרצאה.
הטבע הוא ספר פתוח. צריך רק לדעת לקרוא.

ספר תהלים (קד, כד)

"מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית, מלאה הארץ קנייניך"

דוד המלך מתפעל מהריבוי, מהמגוון, מהחוכמה שבכל פרט. כל חיה, כל צמח, כל אבן — חכמה.
להתבונן בטבע זו צורה של תפילה.

רמב"ם (הלכות יסודי התורה ב', ב')

"וכשיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים — מיד הוא אוהב ומשבח"

הרמב"ם לא אומר "ילמד" או "יבין". הוא אומר "יאהב". ההתבוננות בטבע מובילה לאהבה.
לצפות בשקיעה, לשמוע ציפור, להריח פרח — אלה לא בילויים. אלה שערים לאהבת ה'.

רמב"ם (מורה נבוכים ג', יג)

"אל יחשוב האדם שכל מה שבעולם קיים בשבילו — כל הנמצאים קיימים בזכות עצמם"

הרמב"ם מזהיר מאנוכיות. הטבע לא נברא רק לשימושך. לכל יצור יש ערך עצמי, מטרה עצמית.
אתה חלק מהבריאה, לא מרכזה.

רמב"ן (על בראשית א', כח)

"וכבשוה — לא להשחית, אלא לשמור ולעבוד"

"כיבוש" הארץ אינו הרס. הוא אחריות. אדם הראשון הונח בגן "לעבדה ולשמרה" — לא לבזבז ולהשמיד.
השליטה על הטבע היא אמון, לא רישיון.

ספר דברים (כ', יט)

"כי תצור אל עיר... לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן"

גם במלחמה, גם כשהכל מותר — אסור להשחית עצים. זה מקור מצוות "בל תשחית".
אם בזמן מלחמה שומרים על עץ — מה לגבי בזמן שלום?

התלמוד (שבת עז:)

"כל מה שברא הקב"ה בעולמו — לא ברא דבר אחד לבטלה"

אין דבר מיותר בבריאה. גם היתוש, גם העכביש, גם מה שנראה לך מגעיל — יש לו תפקיד.
לפני שאתה שואל "למה זה קיים?" — תשאל "מה אני לא מבין?"

התלמוד (ברכות מג:)

"כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה — כאילו גוזל להקב"ה"

ליהנות מהטבע בלי להודות — זה גזל. הברכה היא ההכרה שזה לא מגיע לך, שזו מתנה.
כל פרי שאתה אוכל, כל נוף שאתה רואה — עצור ותגיד תודה.

התלמוד (ברכות נח:)

"הרואה בריות טובות אומר: ברוך שככה לו בעולמו"

יש ברכה מיוחדת על יופי — על עצים יפים, על אנשים יפים, על בריאה יפה.
היהדות לא מתעלמת מהיופי. היא מברכת עליו.

הרב קוק (אורות הקודש)

"כל הויה אומרת שירה — האבנים שרות, העצים שרים, החיות שרות"

הרב קוק שמע מוזיקה בכל מקום. לא רק בבית הכנסת — ביער, בים, במדבר.
הטבע הוא מקהלה. אם אתה שקט מספיק — תשמע.

הרב קוק (חזון הצמחונות והשלום)

"אי אפשר לצייר שהשכל הנקי יסכים שבשביל ארוחה בשרית יהרגו יצור חי"

הרב קוק חזה עתיד ללא אכילת בשר. הוא לא אסר — הוא חלם על עולם שלא יצטרך את זה.
האהבה לבריאה כוללת שאיפה לעולם פחות אלים.

הרב קוק (אורות)

"ככל שמתעמקים באהבת הבריאה — מתגלה אהבת הבורא"

זה לא או-או. האהבה לטבע לא מתחרה באהבה לה'. היא מובילה אליה.
תאהב את הציור — ותגיע לאהוב את הצייר.

ספר איוב (יב, ז-ח)

"ואולם שאל נא בהמות ותורך, ועוף השמים ויגד לך, או שיח לארץ ותורך"

איוב מפנה לחיות, לעופות, לאדמה — הם יודעים משהו שאתה לא יודע.
הטבע הוא מורה. תהיה תלמיד.

ספר איוב (לח-לט)

"איפה היית ביסדי ארץ? הגד אם ידעת בינה"

כשה' עונה לאיוב, הוא לא מסביר את הסבל. הוא מראה את הבריאה — את הים, את הכוכבים, את החיות.
לפעמים התשובה לשאלות הכי קשות היא פשוט להסתכל בעולם.

ספר משלי (ו', ו')

"לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם"

הנמלה מלמדת חריצות. הטבע מלא בשיעורים — צריך רק להסתכל ולהקשיב.
מה עוד אפשר ללמוד מהחיות? מהעצים? מהעונות?

ספר קהלת (ג', יא)

"את הכל עשה יפה בעתו"

יש זמן לכל דבר, ולכל דבר יש יופי בזמנו. החורף לא רע — הוא יפה בעתו. הסתיו לא עצוב — הוא יפה בעתו.
לקבל את הטבע כמו שהוא, בכל עונה — זו אהבה.

מדרש תהלים

"כל מה שתראה — שמש וירח וכוכבים ומזלות — כולם לא נבראו אלא לשמש את האדם"

יש גרסה אחרת: הכל נברא בשביל האדם. אבל "בשביל" לא אומר "לניצול". אומר "לאחריות".
אם הכל בשבילך — מה אתה עושה עם זה?

מדרש רבה (בראשית)

"בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון — נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, אמר לו: ראה מעשיי כמה נאים הם, הזהר שלא תקלקל ותחריב את עולמי"

זו האזהרה הראשונה לאדם: אל תהרוס. לא "תכבוש", לא "תשלוט" — אל תקלקל.
אנחנו שומרים, לא בעלים.

בעל שם טוב

"בכל דבר גשמי יש ניצוצות קדושה — העולם מלא אלוהות"

הבעל שם טוב לימד שה' נמצא בכל מקום — בעץ, באבן, במים. לא רק בבית הכנסת.
הטבע הוא לא חולין. הוא קודש מחופש.

בעל שם טוב

"כשאדם מסתכל על פרח — הוא יכול להתפלל דרכו"

לא צריך סידור כדי להתפלל. לפעמים פרח מספיק. לפעמים שקיעה מספיק.
הטבע הוא בית כנסת פתוח.

רבי נחמן מברסלב (שיחות הר"ן)

"אם היה אדם זוכה לשמוע שירת העשבים — כל עשב ועשב אומר שירה לפני הקב"ה בלי שום פנייה"

העשבים שרים. בלי לצפות לשכר, בלי לחכות להכרה. שרים כי זו המהות שלהם.
מה אם היינו חיים כמו עשב — עושים את שלנו, בלי לצפות לכלום?

רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן)

"מאוד טוב להיות לבד בשדה בין עשבים — לפרש את שיחתו לפני ה'"

רבי נחמן המליץ על "התבודדות" — תפילה פרטית בטבע. בשדה, ביער, לבד.
יש תפילות שיוצאות רק כשאין קירות.

ספר בראשית (ב', טו)

"ויקח ה' אלוהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה"

שני תפקידים: לעבוד ולשמור. לא רק לקחת — גם לטפל, גם להגן.
זו הגדרת התפקיד שלנו בעולם.

ספר ויקרא (כה, ד)

"ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ"

גם לאדמה מגיע לנוח. שנה שלמה. שמיטה.
הטבע הוא לא מכונה שעובדת ללא הפסקה. הוא צריך מנוחה — בדיוק כמוך.

ספר ויקרא (כב, כח)

"אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד"

אסור לשחוט אם ובן באותו יום. למה? כי יש רגישות, יש קשר, יש כאב גם לחיות.
החוק הזה מלמד שהחיות מרגישות — ואנחנו צריכים להתחשב.

ספר דברים (כב, ו-ז)

"שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך"

לפני שלוקחים ביצים מקן — משלחים את האם. לא לגרום לה לראות.
אפילו לציפור יש רגשות שצריך לכבד.

התלמוד (בבא מציעא לב:)

"צער בעלי חיים — דאורייתא"

איסור צער בעלי חיים הוא מהתורה, לא רק מדברי חכמים. זו חובה יסודית.
החיות לא שלנו לעשות בהן כרצוננו.

ספר משלי (יב, י)

"יודע צדיק נפש בהמתו"

הצדיק יודע את נפש הבהמה שלו. לא רק מאכיל — מבין, מכיר, יודע.
יחס לחיות הוא מבחן לאופי.

רמב"ם (מורה נבוכים ג', מח)

"כי מצוות התורה באות לחמול על בעלי חיים"

הרמב"ם מסביר שהרבה מצוות מטרתן לחמול על חיות — שילוח הקן, איסור אכילה של אבר מן החי, ועוד.
החמלה על החיות היא לא חולשה — היא ציווי.

התלמוד (שבת קכח:)

"מפני צער בעלי חיים — מותר לעשות דברים שאסורים בשבת"

צער בעלי חיים דוחה איסורי שבת. זה אומר משהו על החשיבות שהיהדות נותנת לנושא.
החיות לא פחות חשובות מהשבת.

התלמוד (ברכות מ.)

"אסור לאדם שיאכל קודם שייתן מאכל לבהמתו"

קודם הכלב, אחר כך אתה. קודם הפרה, אחר כך הארוחה שלך.
זו לא המלצה — זו הלכה.

ספר יונה (ד', יא)

"ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה... ובהמה רבה"

ה' חס על נינוה — גם בגלל האנשים וגם בגלל הבהמות. הוא מזכיר את הבהמות בנפרד.
הבהמות חשובות לה'. הן צריכות להיות חשובות גם לנו.

מדרש קהלת רבה

"ראה את מעשה האלוהים כי מי יוכל לתקן את אשר עיוותו"

יש דברים שאי אפשר לתקן. מינים שנכחדו לא חוזרים. יערות שנכרתו לא צומחים מחדש.
האחריות היא עכשיו, לפני שמאוחר מדי.

זוהר

"עלמא דא כגוונא דעלמא עילאה"

העולם הזה הוא כדמות העולם העליון. הטבע משקף משהו רוחני, שמימי.
כשאתה פוגע בטבע — אתה פוגע במשהו עמוק יותר.

רבי משה קורדובירו (תומר דבורה)

"ירחם על כל הנבראים ולא יבזם ולא יאבדם — שהרי החכמה העליונה היא על הכל"

הרמ"ק מלמד שצריך לרחם על כל הנבראים — לא רק על בני אדם. כי החוכמה האלוקית נמצאת בכולם.
כל יצור הוא ביטוי של חוכמה עליונה.

ספר תהלים (קמה, ט)

"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו"

ה' טוב לכל — לא רק לאדם. הרחמים שלו על כל מעשיו. כל החיות, כל הצמחים.
אם ה' מרחם על כולם — גם אנחנו צריכים.

ספר תהלים (קד, יד-טו)

"מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ"

קודם "חציר לבהמה", אחר כך "לחם לאדם". גם בתהילים, הסדר משמעותי.
הטבע מספק לכולם, לא רק לנו.

רבינו בחיי (על דברים כ, יט)

"התורה חסה על ממון ישראל, וכל שכן על גופו של אילן שיש בו רוח חיים"

העץ הוא לא רק רכוש — יש בו חיים. התורה מתייחסת לעץ כאל יצור חי.
לכרות עץ סתם — זה לא רק בזבוז. זה פגיעה בחיים.

שפת אמת

"הקב"ה משפיע חיות לכל הנבראים בכל רגע — כל הבריאה מתחדשת תמיד"

הבריאה לא הסתיימה ביום השישי. היא ממשיכה בכל רגע. ה' מחדש את העולם כל הזמן.
הטבע שאתה רואה היום — הוא חדש. עכשיו.

ספר בראשית (ט', ט-י)

"ואני הנני מקים את בריתי אתכם... ואת כל נפש החיה"

הברית אחרי המבול היא לא רק עם נח — גם עם החיות. הן חלק מהברית.
לחיות יש מעמד בעיני ה'. הן לא סתם רקע.

ישעיהו (יא, ו-ט)

"וגר זאב עם כבש... לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי"

הנבואה על אחרית הימים כוללת שלום גם בין החיות. לא רק בין אומות — בין זאב וכבש.
החזון הוא עולם ללא אלימות כלל, גם בטבע.

התלמוד (עבודה זרה יח:)

"אסור לצאת לציד"

יש דעות בתלמוד שאוסרות ציד לשעשוע. להרוג בשביל הנאה — לא יהודי.
האהבה לטבע כוללת התנגדות לאכזריות מיותרת.

רבי שמשון רפאל הירש (על בראשית)

"בל תשחית — זה היסוד של כל המוסר האנושי כלפי הטבע"

הרש"ר הירש ראה ב"בל תשחית" עיקרון יסודי — לא רק הלכה ספציפית. זה הבסיס ליחס שלנו לעולם.
כל פעולה של הרס מיותר היא עבירה על העיקרון הזה.

ספר תהלים (קמח)

"הללו את ה' מן הארץ — תנינים וכל תהומות, אש וברד שלג וקיטור"

כל הבריאה מהללת — התנינים, התהומות, האש, השלג. הכל שר.
אתה חלק מהמקהלה הזו.

ספר תהלים (צו, יא-יב)

"ישמחו השמים ותגל הארץ... יעלוז שדי וכל אשר בו, אז ירננו כל עצי יער"

השמים שמחים, הארץ גלה, העצים מרננים. הטבע לא אדיש — הוא רוגש.
אם העצים יכולים לרנן — מה אתה יכול?

מהר"ל מפראג (נתיבות עולם)

"האדם הוא עולם קטן — וכל העולם הגדול מתכנס בו"

האדם הוא מיקרוקוסמוס — עולם קטן. כל מה שיש בטבע יש גם בך.
לאהוב את הטבע זה לאהוב חלק מעצמך.

רבי יהודה הלוי (הכוזרי)

"ארץ ישראל היא לב הארצות — והטבע בה מחובר לשכינה"

לפי הכוזרי, יש קשר מיוחד בין הארץ לבין הקדושה. הטבע של ארץ ישראל הוא לא סתם טבע.
יש מקומות שבהם הטבע קרוב יותר לשמים.

התלמוד (תענית כג.)

"כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה: בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים — אמר: אפשר שבעים שנה כחלום?"

חוני המעגל ראה אדם נוטע חרוב. שאל: הרי לוקח שבעים שנה עד שנותן פירות? ענה לו: כשם שמצאתי עולם עם חרובים — כך אטע לבני.
לטעת עץ שלא תראה את פירותיו — זו אהבה לדורות הבאים.

תפילת שחרית

"המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"

כל בוקר, ה' מחדש את הבריאה. כל יום הוא היום הראשון.
הטבע שאתה רואה היום — הוא נס חדש. תתייחס אליו ככה.