👨‍👩‍👧‍👦 אהבת המשפחה המורחבת

עשרת הדיברות (שמות כ', יב)

"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך"

זו הדיברה היחידה שמגיעה עם שכר מפורש: אריכות ימים. למה? כי מי שמכבד את הוריו מבין שהוא חלק משרשרת, לא נקודה בודדת. והשרשרת הזו נותנת משמעות לחיים.
הכיבוד הוא לא רק מה שאתה עושה להורים — הוא מה שאתה עושה לעצמך.

ספר ויקרא (יט, ג)

"איש אמו ואביו תיראו"

כאן כתוב "תיראו" — יראה, לא רק כבוד. מה ההבדל? כבוד הוא במעשים: להאכיל, להלביש, לשרת. יראה היא בהימנעות: לא לשבת במקומם, לא לסתור את דבריהם.
האהבה למשפחה היא גם מה שאתה עושה וגם מה שאתה נמנע מלעשות.

ספר משלי (יז, ו)

"עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם"

הסבים מתהדרים בנכדים. הבנים מתהדרים באבות. יש כאן מעגל של גאווה הדדית, של התפארות זה בזה.
המשפחה המורחבת היא מערכת של מראות — כל אחד רואה את עצמו דרך האחר.

ספר דברים (לב, ז)

"שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך"

יש ידע שלא כתוב בספרים. יש חוכמה שעוברת רק מפה לאוזן, מדור לדור. הזקנים הם ספרייה חיה.
לפני שאתה מחפש תשובות בגוגל — שאל את סבא.

התלמוד (קידושין ל:)

"שלושה שותפין יש באדם: הקב"ה ואביו ואמו"

אתה לא רק תוצר של הוריך. ה' שותף ביצירתך. אבל ההורים נתנו את הגוף, את הצורה, את ההתחלה.
לכבד את ההורים זה להכיר בעובדה שאתה לא יצרת את עצמך.

התלמוד (קידושין לא.)

"עד היכן כיבוד אב ואם? אפילו נטל ארנק של זהובים וזרקו לים — לא יכלימנו"

הדוגמה קיצונית במכוון. גם כשההורה עושה משהו שנראה מטורף, לא הגיוני, פוגע — עדיין לא להשפיל.
הכיבוד נבחן לא ברגעים הקלים, אלא ברגעים הקשים.

התלמוד (קידושין לא:)

"גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה"

יש משהו מיוחד בכך שכיבוד הורים הוא מצווה. אתה לא עושה את זה רק כי בא לך — אתה עושה כי אתה מחויב.
ודווקא החובה הופכת את המעשה לגדול יותר.

ספר משלי (א', ח)

"שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך"

האב נותן מוסר — הדרכה, תוכחה, כיוון. האם נותנת תורה — חום, מסורת, אמונה. שניהם יחד בונים אדם שלם.
אל תיטוש אף אחד מהם.

ספר משלי (כג, כב)

"שמע לאביך זה ילדך ואל תבוז כי זקנה אמך"

"אל תבוז" — יש נטייה לזלזל בהורים כשהם מזדקנים, כשהם נראים לא רלוונטיים, לא מבינים את העולם החדש.
אבל דווקא אז, כשהם חלשים — הכבוד נבחן.

התלמוד (סוטה מט.)

"משמת רבי בטלה ענווה ויראת חטא"

כשאדם גדול מת, משהו נעלם מהעולם. לא רק הידע שלו — האווירה שהוא יצר, ההשפעה שהייתה לו.
תלמד מהזקנים בחייהם. אחרי — מאוחר מדי.

מדרש רבה (בראשית)

"מעשה אבות סימן לבנים"

מה שקרה לאברהם, יצחק ויעקב — קורה גם לנו. לא רק כהיסטוריה, אלא כתבנית.
המשפחה המורחבת היא לא רק אנשים — היא דפוסים שחוזרים על עצמם.

התלמוד (יבמות סב:)

"האוהב את שכניו והמקרב את קרוביו... עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה"

לקרב קרובים — לא להתרחק מהם, לא לשכוח אותם, לא לתת לזמן ולמרחק לנתק.
ה' עונה למי ששומר על הקשרים.

ספר בראשית (מה, ג)

"ויאמר יוסף אל אחיו: אני יוסף, העוד אבי חי?"

אחרי כל מה שעבר, אחרי שנים של פירוד וכאב — השאלה הראשונה של יוסף היא על אביו. לא על עצמו, לא על הנקמה.
האהבה למשפחה שורדת כל משבר.

ספר בראשית (נ', כא)

"ויאמר אליהם יוסף: אל תיראו, כי התחת אלוהים אני?"

יוסף לא נקם באחיו שמכרו אותו. הוא הבין שהוא לא אלוהים, שהוא לא השופט.
בתוך המשפחה, לפעמים צריך לוותר על הצדק בשביל האהבה.

מדרש תנחומא

"גדול כוחו של שלום שאפילו אחים שונאים זה את זה — כשעושים שלום ביניהם, הקב"ה מתמלא עליהם רחמים"

השלום בין אחים הוא לא רק עניין משפחתי — הוא עניין שמימי. ה' מגיב לשלום הזה.
אם יש מריבה בינך לבין אח — השלום הוא לא רק למענך.

ספר בראשית (מד, לג)

"ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני והנער יעל עם אחיו"

יהודה מוכן למסור את עצמו בשביל בנימין. זו הנקודה שבה הוא נגאל מחטא מכירת יוסף.
האהבה למשפחה לפעמים דורשת הקרבה מוחלטת.

ספר בראשית (לז, ד)

"ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו — וישנאו אותו"

הקנאה בין אחים מתחילה כשהורים מפלים. יעקב אהב את יוסף יותר — והתוצאה הייתה שנאה.
אהבה למשפחה דורשת צדק, לא רק רגש.

רש"י (על בראשית לז, ב)

"אלה תולדות יעקב — יוסף"

כל התולדות של יעקב מסוכמות ביוסף. למה? כי יוסף דומה לו, ממשיך אותו, נושא את המורשת.
לפעמים יש ילד אחד שנושא את כל המשפחה.

ספר שמות (ב', ד)

"ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה ייעשה לו"

מרים עומדת מרחוק ושומרת על משה. היא לא יכולה להציל אותו — אבל היא יכולה להיות שם, לראות, לדעת.
לפעמים האהבה המשפחתית היא פשוט נוכחות.

ספר בראשית (כז, מא)

"ויאמר עשו בלבו: יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי"

השנאה בין אחים יכולה להגיע לרצח. עשו חיכה רק שהאבא ימות.
המשפחה יכולה להיות מקור של האהבה הגדולה ביותר — או של השנאה העמוקה ביותר.

התלמוד (שבת קיט:)

"כל המענג את השבת — נותנין לו משאלות לבו"

השבת היא זמן משפחה. העינוג הוא לא רק אוכל — הוא הכנסות יחד, שיחה, חיבור.
המשפחה המורחבת צריכה זמן קבוע להיפגש. השבת היא ההזדמנות.

ספר בראשית (מו, כט)

"ויפול על צוואריו ויבך על צוואריו עוד"

יוסף פוגש את יעקב אחרי עשרים ושתיים שנה. הוא בוכה על צווארו "עוד" — עוד ועוד, בלי להפסיק.
יש דמעות שמחכות שנים לצאת.

רמב"ם (הלכות ממרים ו', א')

"כיבוד אב ואם — מצוות עשה גדולה"

הרמב"ם לא אומר סתם "מצווה" — הוא אומר "מצווה גדולה". יש דירוג, ומצווה זו בראש.
כמה מצוות גדולות יש? לא הרבה.

רמב"ם (הלכות ממרים ו', ג')

"איזהו כיבוד? מאכילו ומשקהו, מלבישו ומכסהו, מכניסו ומוציאו"

הכיבוד הוא מעשי, פרקטי, יומיומי. לא רק רגש — פעולה.
אהבה שלא מתבטאת במעשים — מה היא שווה?

רמב"ם (הלכות ממרים ו', ז')

"אף על פי שנצטוו על כיבוד — אסור לאדם להכביד עולו על בניו"

גם להורים יש חובה: לא לנצל. לא להקשות יותר מדי. לא לדרוש את הבלתי אפשרי.
הכיבוד הוא דו-כיווני. ההורים צריכים לאפשר אותו.

התלמוד (ברכות ז.)

"גדול שימושה של תורה יותר מלימודה"

ללמוד מספרים זה דבר אחד. ללמוד משירות תלמיד חכם, מלהיות לידו, לראות איך הוא חי — זה יותר.
הסבים והסבתות הם ספרי לימוד חיים.

ספר דברים (ו', ז')

"ושננתם לבניך ודברת בם"

"לבניך" — לא רק ללמד, אלא לשנן. שזה ייחקק, שיהיה טבעי, שיהיה חלק מהם.
המשפחה היא בית הספר הראשון והחשוב ביותר.

ספר דברים (ד', ט')

"והודעתם לבניך ולבני בניך"

לא רק לבנים — גם לנכדים. יש דברים שאתה מעביר לדור הבא ויש דברים שאתה מעביר לדור שאחריו.
המשפחה המורחבת היא שרשרת העברה.

הגדה של פסח

"והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים"

ליל הסדר הוא הדגמה מושלמת של אהבה משפחתית: כולם יחד, מספרים סיפור, שואלים ועונים.
הסיפור המשפחתי הוא הדבק שמחזיק את כולם.

פרקי אבות (ב', ח')

"רבן יוחנן בן זכאי קיבל מהלל ומשמאי"

המסורת עוברת מדור לדור, מרב לתלמיד. אבל גם בתוך המשפחה — מסבא לאבא לנכד.
השרשרת הזו לא נשברת רק אם מישהו מחזיק בה.

התלמוד (מכות כד.)

"בא חבקוק והעמידן על אחת: וצדיק באמונתו יחיה"

האמונה עוברת במשפחה. ילד שרואה את סבו מתפלל — לומד יותר מאלף שיעורים.
המשפחה המורחבת היא מעבדה של אמונה.

ספר בראשית (מח, ט)

"ויאמר יוסף אל אביו: בני הם אשר נתן לי אלוהים בזה"

יוסף מציג את בניו ליעקב. יש גאווה, יש תודה, יש חיבור.
להכיר לסבים את הנכדים זו לא פורמליות — זו מתנה.

ספר בראשית (מח, טו-טז)

"ויברך את יוסף ויאמר... המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים"

יעקב מברך את נכדיו לפני מותו. הברכה של סבא נושאת משקל מיוחד.
אם יש לך סבים — בקש מהם ברכה.

מדרש רבה (בראשית)

"יעקב אבינו לא מת — מה זרעו בחיים אף הוא בחיים"

כל עוד יש צאצאים שממשיכים את הדרך, האדם לא באמת מת. הוא חי בהם.
אתה הנצחה של מי שהיה לפניך.

ספר רות (ד', טו)

"והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שיבתך, כי כלתך אשר אהבתך ילדתו"

נעמי מקבלת נכד — ורואה בו משיב נפש. הנכדים מחזירים משהו שנאבד.
אהבת כלה לחמותה יכולה להיות חזקה כמו אהבה ביולוגית.

ספר רות (א', טז)

"כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהיך אלוהי"

רות בוחרת להישאר עם נעמי. לא חובה — בחירה. אהבה שמתגברת על הגיון.
המשפחה המורחבת היא לא רק דם. היא בחירה.

רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן)

"הילדים הם נשמות שבאות לתקן — וההורים הם הכלי"

הילדים לא באים סתם. הם באים לשם משהו. ההורים והסבים הם חלק מהתוכנית.
המשפחה המורחבת היא צוות של תיקון.

בעל התניא (אגרת הקודש)

"דור ודור ודורשיו — כל דור יש לו את הצדיקים שלו"

כל דור מביא את האור שלו. לא להשוות, לא להתגעגע לעבר — לראות את הייחוד של ההווה.
הנכדים הם לא פחות מהסבים. הם אחרת.

הזוהר

"בן זוכה לאביו יותר מאביו זוכה לבן"

כשהבן עושה מעשים טובים, הזכות עולה גם להורים. הילדים יכולים להעלות את ההורים.
לפעמים הנכד מציל את הסבא.

התלמוד (סנהדרין קד.)

"ברא מזכה אבא"

הבן מזכה את האב. מעשים טובים של הילד משפיעים למפרע על ההורים.
ההשקעה בדור הבא היא השקעה גם בדור הקודם.

ספר בראשית (יח, יט)

"כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו"

ה' בחר באברהם כי ידע שהוא ילמד את ילדיו. זה הקריטריון — להעביר הלאה.
משפחה שלא מעבירה — מסתיימת.

מדרש תהלים

"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז — לפעמים התינוק מלמד את הסבא"

החוכמה לא תמיד יורדת מלמעלה למטה. לפעמים דווקא הקטנים מגלים את האמת.
המשפחה המורחבת היא כיוון דו-סטרי.

התלמוד (מגילה יג.)

"כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו — מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו"

משפחה היא לא רק ביולוגיה. מי שמאמץ, מי שמגדל, מי שלוקח אחריות — גם הוא הורה.
האהבה המשפחתית לא מוגבלת לגנים.

ספר ויקרא (יט, לב)

"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן"

לקום מפני זקן — לא רק מפני סבא שלך. מפני כל זקן. כי כל זקן הוא סבא של מישהו.
הכבוד לזקנים הוא כבוד למשפחה האנושית כולה.

רבי צדוק הכהן מלובלין

"כל מה שאדם רואה בהוריו — כך הוא לומד להתייחס לעצמו"

הילד שרואה הורים מכבדים את סבא וסבתא — ילמד לכבד את ההורים שלו.
המודל שאתה נותן חשוב יותר מהמילים שאתה אומר.

ספר דברים (לג, א)

"וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוהים את בני ישראל לפני מותו"

משה מברך לפני המוות. הברכה האחרונה נושאת משקל מיוחד.
אם יש לך אפשרות לקבל ברכה מזקן במשפחה — אל תחמיץ.

התלמוד (ברכות נה:)

"שלושה דברים מאריכים ימיו של אדם — ואחד מהם: המאריך בכיבוד אב ואם"

הכיבוד לא רק חובה מוסרית — הוא משפיע על אורך החיים. לא כעונש ושכר, אלא כמציאות.
מי שמחובר לשורשים — יש לו יותר כוח.

הרב קוק (אורות)

"שלשלת הדורות היא לא רק זיכרון — היא כוח חי שמפעם בנו"

הסבים לא רק בעבר. הם בתוכך, בדם, בתכונות, בנטיות.
להכיר את ההיסטוריה המשפחתית זה להכיר את עצמך.

מסילת ישרים

"האדם נברא לא לעצמו — אלא להיות חוליה בשרשרת הדורות"

אתה לא מרכז העולם. אתה חוליה. מה שלפניך משפיע עליך, ומה שאתה עושה משפיע על מה שאחריך.
האחריות הזו היא לא נטל — היא כבוד.

פרקי אבות (ב', א')

"דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון"

"מאין באת" — מההורים, מהסבים, מהדורות שקדמו. להכיר את העבר זה חלק מלהבין את ההווה.
המשפחה המורחבת היא התשובה לשאלה "מאין באת".