-בחירה-

^
תוודה לכן(:
אני מוסיפה עכשיו פרק,
ועד יום שני לא יהיה פרק..
סורי:/

קריאה מהנה..!!





הווו...שלום שלוםםם" שמעתי אנשים צועקים כשדניאל ואני נכנסנו.
כולם הסתכלנו עלי,בנים בנות כאחד.
כל-כך התבישתי.
"מי זאת היפה הזו?תכיר לנו.." אמר אחד מהם והחזיק בקבוק בירה בידו.
"תכירו זו חברה שלי ספיר. ספיר תכירי..אלה החברים המסטולים שלי..את לאט לאט תכירי את כולם סתם מפגר להגיד לך עכשיו את כל השמות בכל מקרה את לא תזכרי כלום אחרי שניה" אמר לי דניאל וחייכתי
"למה אתה ככה אחי תכיר לה אותנו..מה אתה מתבייש??" אמר אחד מהם..
"לי קוראים דביר.."
"ולי יונתן" אמר עוד אחד "את יכולה לקרוא לי יוני"
"מה קרה כבר שמות חיבה אחי..תירגע יש לה חבר" אמר דביר וצחקתי
"אני שלומי וזה אביאל" אמר שלומי
"בנות, תגידו גם אתן י'סנוביות" אמר שלומי והבנות הציגו את עצמן.
אחת קוראים לה אודליה,השנייה ענבר,והשלישית לירון.
התיישבנו עם כולם,דווקא היה נורא נחמד.
דניאל ישב לידי, שמר עלי.
וכל כמה דקות התעניין ושאל עם אני בסדר, אם אני רוצה ללכת.
הוא היה כל-כך חמוד.
אחרי שעה בערך שלומי ודביר הוציאו גיטרות והתחילו לנגן.
"מצאתייי" אמרתי באוזנו של דניאל והוא הסתכל עלי במבט לא מבין
"מצאתי לירדן מישהו" אמרתי בחיוך
------------------------------
















פרק 24





















"תגידו איפה חזי?" שאל דניאל
"הבריז ברגע האחרון, אמר שאחותו צריכה עזרה בלימודים והוא נשאר לעזור לה" הסביר דביר
"מי השקרן שאמר שהברזתי ברגע האחרון?" נכנס חזי לביתו של דביר
"אחי מה אתה עושה פה? לא אמרת שאתה עוזר לאחותך?" שאל דביר
"בסדר..עזרתי מספיק.." אמר ,התיישב על הרצפה ולירון התיישבה לידו בחיבוק מפונק כזה.
"קח,קח בירה אחי" אמר לו שלומי והגיש לו בירה
"תודה אחי" אמר , פתח את הבקבוק והחל לשתות.
"תכיר..זאת ספיר חברה של דניאל" אמר יונתן
"היי..לא ראיתי אותך, שלום שלום" אמר והרכין את ראשו לאות שלום.
"שלום" אמרתי בביישנות
"טוב יאללה מה הפסקתם לשיר..תמשיכו.." אמר ונשק ללירון על שפתיה
"תתארו לכם עולם יפה, פחות עצוב ממשהו ככה..." דביר החל לנגן ולשיר, ואחרים התחילו להצטרף לאט לאט...
"למה את לא שרה מאמי?" שאל אותי דניאל בלחש
"פאדיחה, חוצמיזה חכה תן להתחמם קצת להכיר את כולם" אמרתי בחיוך והוא חייך אלי גם.
"אוקי יש לי משהו" אמר דביר והוא ושלומי הפסיקו לנגן
"נתחיל לנגן שיר...וכול אחד צריך להשלים משפט..אבל לשיר אותו..לא רק להגיד אותו.." אמר וכולם הסכימו
"איזה זמר בא לכם?" שאל שלומי
"תתחיל כמו תמיד עם קובי.." אמר יונתן
"איזה, אפללו?" שאל ועיקם את פרצופו
"כן כן.." אמרה אודליה ודביר החל לנגן
"אם החיים הם חידה לא מפורשת"
"תור מי עכשיו?" שאל יונתן
"תורך, זה בסבב..." הסביר דביר
"והסודות זורמים בהם כמו נחלים" שר יונתן
"מקווה למצוא את כל צבעי הקשת"
"אני לא יודעת" התבכיינה אודליה
"תנחשי" אמר דביר
"עושים פה רושם טוב ותאסוף מילים"
"זה בבית השני" תיקנה אותה לירון
"לא נורא" אמר דביר
"תורך ספיר" אמר שלומי
"אולי אחרי הכול נגיע לשמיים" שרתי ופתאום דביר עצר את הגיטרה
"מזה היה?" אמר חזי והביט בי
"אימלה מה עשיתי" אמרתי והסתרתי את פני
"כולם שמעו את זה או שזה רק אני?" שאל דביר והביט בכולם
"מה?" שאלתי מובכת, והרגשתי שאני מתחילה להאדים
"מה זה הקול הזה.." אמרה ענבר ודניאל חייך
"לא יפה?" שאלתי, נבוכה
"את אומרת שהוא לא יפה לצומי או שאת באמת לא יודעת שיש לך קול מהמם?!" שאל חזי
"לא,אימלה,לא ידעתי..." אמרתי וחייכתי
"שתקו כולם, אני רוצה לשמוע רק את ספיר" אמר דביר והחל לנגן
"מה נראלך? אני בחיים לא שרה לבד.."אמרתי בחיוך מבויש
"למה?" שאל דביר
"פאדיחה.." עניתי בכנות
"אני אשיר איתך..." אמר דביר
"לא לא לא, אני מתביישת.." אמרתי
"נו גם אני אשיר איתך" אמרה לירון
"לא, לירון את לא תשירי איתה" אמר יונתן וכולם צחקו
"איזה חרא אתה" אמרה בקול מתבכיין
"למה להרוס?" המשיך יונתן להקניט את לירון
"טוב..אם את לא רוצה,לא נורא,לא בכוח...אבל את תהיי חייבת לשיר לנו מתישהו" אמר דביר וכולם הנהנו לאות הסכמה
"בעז"ה.." אמרתי
ראיתי שהשעה כבר 11 וחצי. מחר יש לי בית-ספר וממש לא באלי להירדם בשיעור תנ"ך-עוד שבועיים מתכונת!
"יאללה מאמי,בא לך לזוז?" לחשתי באוזנו
"כן..יאללה בואי" אמר וקם מהספא.
'מקסים שלי' חשבתי לעצמי 'הוא כלכך מתחשב..'
"יאללה חברים אנחנו זזנו" אמר דניאל וכולם הסתכלו עליו במבט של 'למה עכשיו,עוד מוקדם..'
"למה אחי?" שאל חזי "המסיבה עוד לא התחילה"
"אצלך היא עוד לא התחלה, אצלי היא נגמרה-פעם הבאה תבוא קצת יותר מוקדם..נראה אותך אם היא תתחיל או תגמר עכשיו" אמר דניאל וכולם צחקו
"טוב יאללה ביי אחי, ביי ספיר- היה נעים להכיר ותעשי עם הקול שלך משהו" אמר דביר
"תודה.." אמרתי בשקט
"כן, תבואי שוב פעם.." אמר יונתן, וראו שהוא כבר חצי מסטול
"יאללה ביי לכם" אמר דניאל פעם אחרונה ויצאנו מהבית.
"למי מהחבר'ה שם יש חברה?" שאלתי את דניאל כשנכנסנו לרכב
"סליחה, למה יש לך תוכניות?" שאל וצחקתי
"לא אני, משוגע, לירדן.." חייכתי
"אני מבקש לא להקפיץ לי את הלב.." אמר וחייכתי
"אל תדאג..אני עוד בוחנת אותך..נראה מה יהיה הלאה" אמרתי והוא הסתכל עלי במבט כזה של 'תשתקי או שאני מרביץ לך'
"סתם תירגע..אל תלחיץ אותי עכשיו אתה" אמרתי והוא צחק
"כפרעליך,אוהב אותך" אמר ונשק על שפתי ברכות
"טוב יאללה בהזדמנות אחרת, עכשיו אני רוצה להגיע הביתה" ניתקתי אותו ממני כשראיתי שאנחנו נסחפים
"לא יכול,לא יכול את משגעת אותי" אמר ונשק לי שוב
"חחח..די משוגע..סע כבר!"
"טוב בסדר,בסדר..הבנתי אותך" אמר והחל לנסוע
"לא ענית לי על השאלה למי משם יש חבר.." אמרתי לו כשהתחלנו לנסוע
"חזי עם לירון-כמו שראית. לשלומי יש חברה אבל לא מהבנות האלה. אביאל עם ענבר ולי יש איזה מישהי לא מוכרת" אמר וצחקתי
"רגע אז מי שנשאר בלי חברה זה יונתן ודביר?" שאלתי
"כן...כל הכבוד על החישוב המהיר" צחק עלי
"תצחק תצחק..." אמרתי לו "אני עוד אחזיר לך.." חייכתי בערמומיות
"נראה אותך.."
"טוב תקשיב,פעם הבאה שאתם נפגשים,אני באה איתך וגם ירדן באה" פסקתי
"כן המפקדת" אמר דניאל והחנה את הרכב ליד ביתי
"לילה טוב לך אדוני היקר" אמרתי ובאתי לצאת
"מה נראלך שאת עושה?" שאל ואני חייכתי חיוך גדול
"מה נראלך שאתה עושה?" שאלתי והדגשתי את ה-אתה.
"אה..הבנתי אותך.ככה את מחזירה לי" אמר ואני צחקתי
"לילה טוב לך" אמרתי ויצאתי מהאוטו
"אין בעיה,את זאת שהכרת מלחמה!" אמר לי בקול דרך החלון
"נראה מי ישבר ראשון" אמרתי וסובבתי את גבי לכיוון פתח ביתי
------------------------------
"נחיה ונראה" אמרתי בליבי, אבל ידעתי שאני לא יחזיק יותר מידי מעמד.
אני כבר מכור אליה.
כולה יום וחצי-יומיים.
ואני כבר מכור לילדה הזאת.
הילדה שלי.
הגעתי לביתי,
פשטתי את בגדי נשארתי רק עם בוקסר ונכנסתי למיטה.
עצמתי את עיני, מנסה להירדם וכל פעם היא צצה לי בראשי,במחשבותיי.
הרגשתי כמו נקבה מיוחמת ומאוהבת.
פשוט לא יכול בלעדיה.
אני באמת באמת אוהב אותה.
איך היא נכנסה לי ככה ללב?
לאט לאט הרגשתי שעיני נעצמות,אבל כל שנייה פתחתי אותן.
עצמתי-פתחתי.עצמתי-פתחתי.
עד שסופסוף עצמתי את עיני ונרדמתי שמעתי את הפלאפון שלי מצלצל,
בלי יכולת לפתוח את העיניים ולראות מי רוצה אותי,עניתי.
"הלו?" עניתי בקול צרוד, קול של שינה
"אתה יכול לרדת רגע?" שמעתי קול עצוב
"מי זאת?" שאלתי
"פשוט תרד" אמרה וניתקה
'מי זאת?" חשבתי לעצמי
שמתי על עצמי מכנס קצרצר וירדתי למטה.
בחוץ עמדה שקד....
-----------------------------
"מה אתה עושה פה?" שאלתי את עומרי שהתיישב לי על המיטה,וחיכה לי
"התגעגעתי אליך,הרבה זמן לא דיברנו,ואת נעלמת לי.." אמר
"אוקי..על מה בא לך לדבר?" שאלתי ותוך כדי הוצאתי בגדי פיג'מה
"בואי תשבי.."
"אתה מלחיץ אותי." אמרתי לו
"אין לך מה להילחץ את פשוט יודעת שאני שונא לדבר ואנשים עושים תוך כדי דברים אחרים.." הסביר והנהנתי בראשי
"אז שנייה אני איתך,אני רק יחליף לפיג'מה" אמרתי לו ונכנסתי למקלחת להחליף את בגדי
"אני איתך" אמרתי לו בחיוך והתיישבתי על מיטתי
"נראלי שיש לי מישהי..." אמר ואני חייכתי חיוך גדול
"יווו..איזה כיף!!!! איך אני שמחה בשבילך מי זאת?" שאלתי
"שקד..מכירה?"

השלמתי פרקים..
ממדהימים כוולםם!!
ואבל באמת שלא יהיו יותר מיידיי ביחחד!!

מקסיים בובית תמשיכיי!!

ואו את כותבת בצורה מדהימה..

ייייייאאאאאאאאאא, תממשייכייי!! אני בממתתחח רצחחניי!

תמשיייכייי זה מדהיים ואני כולי במתחחחחחחחחחחחחח

היוםםםםםם יווווםםםםם שנייייי ואני דווורששתת ההמממששךךך!!
חחחח 😊

הבטחתי- קיימתי....



קריאה מהנה...








"מה אתה עושה פה?" שאלתי את עומרי שהתיישב לי על המיטה,וחיכה לי
"התגעגעתי אליך,הרבה זמן לא דיברנו,ואת נעלמת לי.." אמר
"אוקי..על מה בא לך לדבר?" שאלתי ותוך כדי הוצאתי בגדי פיג'מה
"בואי תשבי.."
"אתה מלחיץ אותי." אמרתי לו
"אין לך מה להילחץ את פשוט יודעת שאני שונא לדבר ואנשים עושים תוך כדי דברים אחרים.." הסביר והנהנתי בראשי
"אז שנייה אני איתך,אני רק יחליף לפיג'מה" אמרתי לו ונכנסתי למקלחת להחליף את בגדי
"אני איתך" אמרתי לו בחיוך והתיישבתי על מיטתי
"נראלי שיש לי מישהי..." אמר ואני חייכתי חיוך גדול
"יווו..איזה כיף!!!! איך אני שמחה בשבילך מי זאת?" שאלתי
"שקד..מכירה?"
----------------------------------











פרק 25











"מה...מה..רגע מי?" גמגמתי, לא עיכלתי את מה שהוא אמר עכשיו
"שקד...שקד לוי..מכירה?" אמר לי שוב.
אבל אני כבר שמעתי מהמשפט הקודם את השם שהוא אמר לי, מסרבת להאמין למשמע אוזני.
"לא נכון...עומרי בבקשה,אני מתחננת שתגיד לי שזה לא נכון" אמרתי לו במבט רציני והוא חייך
"אני רואה שאת אוהבת אותה" אמר וצחק לעצמו.
אבל אני לא צחקתי, זה היה רציני. יותר מידי רציני מלהיות מצחיק
"עומרי אל תהיה איתה" פסקתי
"מה?"
"אל תהיה איתה" חזרתי שוב
"מה יש לך את רצינית? בגלל שאתן לא חברות אני לא יכול לצאת איתה? את לא מבינה איזה חמודה היא והיא גם כל-כך מצחיקה" אמר וראו בעיניים שלו שהוא מתחיל כבר להתאהב בה
"עומרי אני אומרת לך היא תהרוס אותך, אתה לא מבין בכלל עד כמה.. היא מכשפה...כמו שאמרת מקודם 'אנחנו לא חברות' וזה לא סתם! היא מניפולטיבית...וחוצמיזה,היא עושה לי דווקא"
"מה הקשר אליך? ספיר למה נראה לי שאת מקנאה?" אמר בכעס
"תגיד לי מה אתה דפוק? אני מקנאה בך? אני אוהבת אותך הכי בעולם, אבל אתה לא מבין, לפני שאני ודניאל היינו ביחד, היא הייתה אצלו, ודניאל לא רצה אותה...היא התחילה לבכות לו וגם בבית-ספר היא כול פעם באה ומציקה לנו.
אפילו היום כשנכנסתי לקפיטריה ראיתי אותה מדברת עם דניאל וברגע שהיא ראתה אותי נכנסת היא נישקה אותו,חשבה שאני מפגרת, אבל אני לא עד כדי כך"
"היא נישקה אותו?" שאל עומרי בשוק "אולי הוא נישק אותה..וסתם דמיינת?" שאל
"תגיד לי ככה אתה חושב שאני? זה מה שאתה חושב עלי?" התעצבנתי "אני ממש נעלבתי ממך עכשיו, מה נראלך שאני לא רוצה שתהיה מאושר? שאני לא רוצה שיהיה לך טוב? אני פשוט מכירה אותה ואני מזהירה אותך כל-כך אתה פשוט לא מבין למה היא מסוגלת..אם אתה אוהב אותי ,מאמין לי וסומך עלי-אל תהיה איתה! היא תעשה לך רק רע! והיא מנצלת אותך כדי להגיע אלי ולפגוע בי" אמרתי
"ואיי את פרנואידית ברמות!!!" אמר וקם ממיטתי
"עומרי" קראתי לו והוא הסתובב אלי " יש לך 2 אופציות, יש לי הרגשה שאני יודעת במה אתה תבחר, אבל אתה תתחרט על זה. אני אומרת לך שאתה כל-כך תתחרט..אני..."
"טוב ספיר, חלאס עם החפירות שלך,לילה טוב" אמר ויצא מהחדר בעצבים
כעסתי עליו, כל-כך כעסתי עליו.
למה הוא לא סומך עלי? למה הוא לא מאמין לי?
חשבתי גם על שקד- עד כמה היא מניפולטיבית, ועד לאן היא מוכנה להגיע כדי להשיג את דניאל.
זה החמיא לי, מצד שני..
שהוא חבר שלי,הוא אוהב אותי, ויש מישהי שכל-כך רוצה אותו והוא אפילו לא פוזל לכיוונה, למרות שהיא נראית ממש טוב!
רציתי כל-כך לדבר עם דניאל.
אבל לא רציתי להציק לו בשעה כזאת, הוא בטח ישן עכשיו.
נכנסתי למיטה,אחרי יום שהיה מעולה ונגמר לא משהו בכלל.
מנסה לחשוב מה אני יכולה לעשות.
מנסה לדמיין את יום למחרת עם שקד.
לראות אותה מצד אחד מציקה לי ומהצד השני מחבקת ומנשקת את אח שלי.
אח שלי שאני כל-כך אוהבת, הוא הכול בשבילי.
אני פשוט רואה את ההתרסקות שלו עוד כמה חודשים-כל-כך רואה את זה!!!
----------------------------------
"איזה חתיך אתה" אמרה שקד וחיבקה אותי
"שקד את משוגעת!! אני אומר לך את פשוט חולת נפש" אמרתי לה והעפתי אותה ממני
"מה? לא נעים לך המגע שלי?" אמרה והעבירה את ידה על גופי.
ואת האמת, זה בכלל לא היה נעים, זה אפילו הגעיל אותי עד כמה בחורה מוכנה להשפיל את עצמה
"שקד מספיק! יש לי חברה"
"אז-מה..גם לי יש חבר...זה רק הופך את זה ליותר מגניב" אמרה בחיוך ערמומי
"את חולת נפש" אמרתי לה ובאתי להיכנס הביתה, לישון, הייתי עייף,כל-כך עייף
"לא לא לא,אל תיכנס" אמרה והחזיקה בידי
"שקד חלאס" הרמתי את קולי וצעקתי.
היא נבהלה, הלכה צעד אחורה.
בחיים שלי לא צעקתי ככה, ועוד על בחורה, אבל היא משגעת אותי, אני כבר לא עומד בזה יותר..
"אתה סקסי שאתה צועק" אמרה אחרי שהתעשתה קצת,לאחר מס' דקות
"שקד, די בבקשה,אני מתחנן בפניך,את מעייפת אותי,מה אתה רוצה ממני?" אמרתי ושפשפתי את עיני
"אני רוצה אותך" אמרה ונצמדה אל גופי
"אבל אני לא" אמרתי והרחקתי אותה ממני
"למה אתה עושה את זה לעצמך? כמה אתה כבר יכול לחכות לבתולת ים הזאת אה? באיזשהו שלב אתה תרצה אותי לסקס,אבל תשכח ממני-אני לא יהיה בשבילך.." אמרה והסתובבה,חשבה שאני ארוץ אליה
" לילה טוב" מלמלתי בשקט והסתובבתי גם אני.
באתי להיכנס לבית והרגשתי מישהי מלטפת לי את התחת.
"את פשוט לא מרפה" אמרתי והסתובבתי אליה.
היא הייתה קרובה אלי, קרובה מתמיד
היא קירבה את פניה אל פני במהירות ונישקה אותי.
לקח לי כמה שניות להתעשת והעפתי אותה ממני.
"חלאאאס" צעקתי שוב והיא חייכה חיוך זדוני שכזה,שעוד יותר הטריף אותי
"תקשיבי לי,ותקשיבי לי טוב, אבל ממש טוב, עוד פעם אחת את מתקרבת אלי או אל ספיר או אל הבית שלי או לא יודע מה אני נשבע לך,בחיים שלי שאני לא אחראי על המעשים שלי,את עברת כל גבול!" אמרתי בקול רם ונכנסתי לביתי.
לא ראיתי את הפרצוף שלה שסיימתי לדבר, וזה גם לא היה כל-כך אכפת לי.
הייתי גמור מעייפות השעה הייתה כבר 3 לפנות בוקר.
עוד 4 שעות אני צריך לקום.
נכנסתי למיטה.
כמה שהייתי עייף לא הצלחתי לישון.
שקד כל-כך הטרידה אותי.
מה אפשר לעשות עם בחורה כזאת? זה פשוט בלתי אפשרי!!!
באיזשהו שלב, בין מחשבה למחשבה, מסתבר-שנרדמתי!
-------------------------------------
"בוקר" נכנסתי למטבח ואמרתי לאימי
"מה קרה את עייפה? מתי חזרת אתמול?" שאלה בחיוך
"דווקא לא מאוחר בערך ב12..אבל ישבתי ודיברתי עם עומרי עד מאוחר" אמרתי ושוב נזכרתי בשיחה אתמול והיא העלתה לי את העצבים.
"איך היה אתמול באמת?" שאלה אמא
"היה ממש כיף. ב9 וחצי הלכנו לחברים שלו, הם ישבו כולם ביחד...והתחלנו לשיר..הם אפילו אמרו לי שאני שרה יפה" חייכתי
"אמרתי לך את זה תמיד" אמרה- נראתה לא מופתעת בכלל
"כן אה"
"את אפעם לא האמנת לי, תמיד חשבת שאני רוצה ברעתך,ואני משקרת לך..בבקשה..כנראה אנשים מבחוץ צריכים להגיד לך דברים כדי שתתחילי להאמין לאמא שלך" אמרה וחייכנו
"אולי יהיה לי עתיד בזה-מי יודע" צחקתי
"טוב לפחות אני שמחה שנהנית" אמרה אמא וחייכתי
"כן היה כיף,הם אחלה חבר'ה"
"את באה?" שאל עומרי, שישב איתנו בשולחן אבל לא הוציא מילה מהפה
"כן" אמרתי ולקחתי את הדברים שלי.
"ביי" אמרנו לאמא ויצאנו
נסענו לכיוון בית הספר, וכל הדרך לא הוציאנו מילה אחד עם השני.
את האמת, אני בדרך-כלל לא כזאת ששומרת טינה ונשארת עם כעס הרבה זמן, אבל השיחה של אתמול באמת פגעה בי.
הוא ממש לא סומך עלי.
אני מבינה שהבנאדם מאוהב, אבל לא צריך להרוס מערכת יחסים עם אחותך ולריב איתה בגלל מישהי,שאפילו לא שווה את זה.
מילא, אם היא הייתה שווה את זה.
היא לא!
נכנסנו לבית הספר.
וראיתי את דניאל יושב על הבטון ומחכה לי, כמו אתמול
חייכתי לעברו והתקדמתי.
נזכרתי באתמול,שפתחנו מעין 'מלחמונת' אין נשיקות-נראה מי ישבר.
גם בלי קשר, אין נשיקות ליד אנשים-פאדיחה לי.
"בוקר טוב" אמר לי בחיוך עייף ואני חייכתי אליו בדיוק את אותו חיוך, חיוך עייף!
"מה קורה?" שאלתי
"בסדר.."
"מה? לא ישנת אתמול?" שאלתי
"אל תשאלי מה היה לי" אמר
"מה קרה?" שאלתי
"בהפסקה אני אספר לך זה ארוך..אבל אני רואה שגם את לא בדיוק ישנת" אמר בחיוך ,חייכתי גם
"כן, גם לי יש סיפור סיפורי"
"מה קרה?"
"בהפסקה גם.." אמרתי בחיוך וצחקנו
"טוב..אז ניפגש" אמר לי ושוב צחקנו.
כל אחד הלך לכיתתו והשיעור התחיל.
לא ראיתי את ירדן בשיעור..
מוזר..
אולי היא חולה או משהו?!
השיעור הסתיים ויצאתי לכיוון הקפיטריה.
ראיתי את דניאל מחכה לי בפתח.
חייכנו אחד לשני והלכנו למקום שלי=]
"אתה ראשון" אמרתי לו כשהתיישבנו
"חכי נשיקה" אמר וקירב את שפתי
"לא לא לא..." אמרתי והתרחקתי ממנו בחיוך
"אה כאילו זה היה רציני אתמול?" שאל בחיוך
"בטח..מה שאני אומרת תמיד רציני" חייכתי
"הבנתי אותך.." אמר "טוב אז ספרי מה היה אתמול.." המשיך, כאילו כלום...
"אתה ראשון אמרתי לך כבר"
"לא את ראשונה"
"אני אמרתי קודם" חייכתי חיוך מנצח
"אמרת קודם-ספרי קודם" צחק
"נוו.."
"נוו את -אני סקרן" לא הרפה ממני
בסופו של דבר נכנעתי וסיפרתי לו את הסיפור עם עומרי, אתמול בלילה.
"לא נכון! אז זה החבר שהיא התכוונה!" אמר ולא הבנתי על מה הוא מדבר
"לא הבנתי" אמרתי לו
"תקשיבי...גם לי אתמול היה סרט לא קטן." אמר והחל לספר לי
"אתה לא רציניייייייי!!!" אמרתי בקול,כמעט שצעקתי
"שתקי משוגעת" אמר וחסם את שפתי
"לא אני פשוט לא מאמינה כמה בנאדם יכול להיות מושפל" אמרתי בעצבים
ובאמת לא הבנתי.
כמה השפלה.
"אין מה לעשות" הסביר לי דניאל בחיוך "ככה זה כשאוהבים"
"אל תחמיא לעצמך יותר מידי, שלא תמות חס וחלילה מאהבה עצמית" אמרתי לו והוא צחק
"טוב יאללה בוא לכיתה" אמרתי כששמעתי את הצלצול.
נכנסתי לכיתה מחפשת את ירדן, אך לא מצאתי אותה.
המורה נכנסה והשיעור התחיל.
"סליחה על האיחור" נכנסה ירדן לכיתה
"שלום שלום" אמרה המורה וכל העיניים היו נעוצות בה
"סליחה" אמרה והתיישבה במקומה
"למה איחרת?" שאלה
"אני אסביר לך אח"כ..." אמרה והמורה עזבה אותה לנפשה.
הסתכלתי עליה במבט של 'מה נראלך שאת באה עכשיו' אבל היא לא ענתה.
ממש הסתקרנתי לדעת מה הסיפור מאחורי האיחור המוזר הזה...
השיעור נגמר והמורה ניגשה אל ירדן,אני מניחה לקבל הסבר.
לאחר שהמורה הלכה ניגשתי לירדן ושאלתי אותה מה קרה..
"סתם, פשוט לא קמתי. אמא שלי חזרה מוקדם הביתה, וכשהיא ראתה אותי ישנה היא ממש התעצבנה, העירה אותי והכריחה אותי שאני אלך לביצפר. אז אמרתי לה שכבר מאוחר היא אמרה שלא אכפת לה ואפילו בשביל חצי שעה אני אלך-אז באתי" אמרה ועיניה היו אדומות מעייפות
"מה תירצת למורה?" שאלתי
"סתם חארטה, שלא הרגשתי טוב בבוקר, והעדפתי להישאר קצת בבית להתאושש עד שאני ארגיש בסדר וזהו.."
"אל תגידי לי שהיא קנתה את זה..." אמרתי בחיוך
"לא יודעת..קנתה או לא קנתה, היא לא אמרה לי כלום והלכה אז מה אכפת לי.." אמרה בחיוך וחייכתי אחריה
"טוב...אם את אומרת...ולמה באמת את כזאת עייפה?" שאלתי
"סתם, לא הצלחתי להירדם כל הלילה..אני אפילו לא יודעת למה, רק ב4 וחצי נרדמתי אז למי יש עצבים לקום ב7? ! בקושי הצלחתי לפתוח את העיניים!" אמרה
"אהה...טוב קורה.." אמרתי ונזכרתי באתמול בלילה
"שומעת.." אמרתי לה
"נו.." אמרה ועיניה נעצמו לאיטם
"מצאתי לך מישהו" אמרתי בחיוך והיא פתחה אותם בבת אחת כשור, צחקתי
"מה?מי?" שאלה, והתעוררה לחיים
"חחחח..מה קרה לעייפות?" שאלתי
"עייפות?אני?על מה את מדברת?איזה עייפות בראש שלך.."
"חחח...יש 2" הסברתי
"2???????" אמרה ופתחה את עיניה לרווחה, גדולות עוד יותר משהיו
"שניהם יודעים לנגן בגיטרה, הם חברים של דניאל, הם נראים טוב, את רק צריכה לבחור" אמרתי
"איך קוראים להם?" שאלה
"יונתן ודביר" אמרתי
"אוקי....מתי נפגשים איתם שוב?"
"או אה..את מהירה" חייכתי
"כן, אוף את לא מבינה איך בא לי קשר.." הסבירה לי
"אמ...אני לא יודעת,אבל אני אגיד לך מתי" אמרתי לה והמורה נכנסה לשיעור נוסף
"כולם לשבת" אמרה וכל התלמידים התיישבו במקומותיהם
"נדבר כבר" אמרתי וגם אני התיישבתי במקומי.
-------------------------------------
הגעתי הביתה סחוט מעייפות.
בסוף היום לא ראיתי את ספיר, חבל, עכשיו אני מתגעגע אליה.
"היי אחי.." עניתי לטלפון שצלצל
"מה קורה גבר?" שאל דביר
"בסדר..אתה?"
"טוב..שומע?"
"כן.."
"יום חמישי יש מסיבה ממש שווה במועדון של אחי..בא לך לבוא?" שאל
"ואיי..אמ..כן נראה לי מתאים" עניתי
"אחלה..אולי בהזמנות הזאת ספיר תשיר לנו, על הבמה.."
"לעעע..נראלך..היא לא רצתה לשיר לידנו חבורה של כמה חבר'ה מסטולים אז היא תשיר ליד מלא אנשים,?!"
"אתה חייב אחי, שמעת ת'קול שלה, ואי הוא מטורף" הסביר
"כן, לא ידעתי שיש לה כזה קול.אתה יודע רק הכרנו..אבל כן הוא ממש יפה" אמרתי
"טוב..אז תתחיל לשכנע אותה כבר מעכשיו ולהכין אותה שהיא הולכת לשיר..." אמר לי וחייכתי
"עזוב אחי, אני לא הולך להלחיץ אותה על זה..כשהיא תרצה-היא תרצה" הסברתי
"וא אה..כולה שירה..מה יש לך..אתה לא מלחיץ ולא נעלים.."
"לא יודע..ליתר ביטחון.." אמרתי
"אוהב אותה אה?!"
"כן אחי..חבל על הזמן" חייכתי חיוך גדול ומאוהב
"טוב...יפה לך..אני עדיין מחכה.."
"היא תגיע תחכה בסבלנות" אמרתי
"שתגיע כבר הכלבה כמה זמן אפשר לחכות" אמרתי וצחקתי
"כבר אתה מקלל, כלבה עניינים, לא יפה.." אמרתי והוא צחק
"סתם, אחי, נראלך כפרעליה חיימשלי..מהממת"
"עדיף שתשתוק וזהו" אמרתי וצחקנו
"טוב אחי..יאללה, ניפגש בחמישי?" שאל בפעם האחרונה
"בעז"ה.."
"אחלה..יאללה ביי.." אמר וניתקנו.
הוצאתי מהתיק שלי את ספר מתמטיקה לעשות את שיעורי הבית של שבוע שעבר, לא נעים לי כבר מהמורה, כמה צ'אנסים היא נותנת לי.
פתחתי את הספר. בדיוק על העמוד שהתפלק בו דף קטנטן.
פתחתי אותו והתחלתי לקרוא
"ספירושלי..."

מ-ה-מ-םםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!
המשך דחווווווווווווף : )

QUOTE (רונילי10 @ 05/10/2010) מ-ה-מ-םםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!
המשך דחווווווווווווף : )
😊

שלא תגידו שאני לא כותבת...
או יום חמישי או יום שישי יהיה המשך.
מחר? בטוווח לא!!!!










"אוהב אותה אה?!"
"כן אחי..חבל על הזמן" חייכתי חיוך גדול ומאוהב
"טוב...יפה לך..אני עדיין מחכה.."
"היא תגיע תחכה בסבלנות" אמרתי
"שתגיע כבר הכלבה כמה זמן אפשר לחכות" אמרתי וצחקתי
"כבר אתה מקלל, כלבה עניינים, לא יפה.." אמרתי והוא צחק
"סתם, אחי, נראלך כפרעליה חיימשלי..מהממת"
"עדיף שתשתוק וזהו" אמרתי וצחקנו
"טוב אחי..יאללה, ניפגש בחמישי?" שאל בפעם האחרונה
"בעז"ה.."
"אחלה..יאללה ביי.." אמר וניתקנו.
הוצאתי מהתיק שלי את ספר מתמטיקה לעשות את שיעורי הבית של שבוע שעבר, לא נעים לי כבר מהמורה, כמה צ'אנסים היא נותנת לי.
פתחתי את הספר. בדיוק על העמוד שהתפלק בו דף קטנטן.
פתחתי אותו והתחלתי לקרוא
"ספירושלי..."
---------------------------------------















פרק 26
















"הייתי צריכה ללכת וישנת אז לא רציתי להעיר אותך.
אבל ממש רציתי לתת לך חיבוק ונשיקה.
נתתי....."
התחלתי לקרוא את המכתב, עצרתי לרגע, הסתכלתי ממי המכתב וראיתי שהוא מדפנה.
הבת-דודה הזאת שלה, זכרתי אותה- זאת מהים.
היא דווקא חמודה.
כשהסתכלתי ממי המכתב צדו עיני את שמי.
סגרתי את המכתב במהירות,לא רציתי לחטט לה בדברים.
'זה ממש חדירה לפרטיות,וזה לא יפה.'
נזכרתי מאיפה השגתי את המכתב.
ישבנו יחד במקום הזה שלה ואז היה צלצול-להיכנס לכיתה,היא קמה,ונפל לה המכתב מהכיס.
באותו זמן, לא רציתי להביא לה אותו,תכננתי לקרוא אותו בבית, כי רציתי לדעת מה זה, אבל כנראה הוא נכנס לי לתוך הספר במתמטיקה-ושכחתי ממנו.
התלבטתי כל-כך אם לפתוח ולקרוא-או לא.
הייתי כל כך סקרן לקרוא מה זה...הרי כתוב שם את השם שלי,שלי ולא אחר.
החלטתי לפתוח...
-----------------------------
"ספיר.." נכנס עומרי לחדרי
עדיין כעסנו אחד על השני והרגישו את זה, גם בבית וגם בבית-הספר.
בבית-בקושי הוצאנו הגה אחד עם השני, שבדרך-כלל אנחנו הרבה מדברים ומדסקסים על אה ועל דא.
אפילו אמא ואבא שאלו מה קרה בינינו אבל לא ענינו להם.
בבית ספר- אותו הדבר, אנחנו לא מחליפים מילה אחד עם השני.
ירדן שאלה אותי מה קרה אבל לא סיפרתי לה.
ודניאל יודע למה.
הוא פשוט פגע בי.
וכשפוגעים בי-אני נפגעת,וקשה.
"מה.." עניתי לו ביובש
"מה עדיף ללבוש זה או זה?" שאל והראה לי 2 ג'ינסים.
חשבתי לעצמי 'מה קרה שהוא פתאום מדבר איתי?!' וזה אפילו לא על הנושא, ז"א על משהו אחר ומוזר כאילו כלום לא קרה..
"לאן אתה הולך?" שאלתי , גם אני מנסה לא לחשוב על מה שקרה, ולדבר כאילו לא קרה כלום
"אני יוצא עם שקד היום"
"אז תיקח את המכוערות-אלא משמאל" עקצתי אותו
"ממש מצחיק" אמר ויצא מהחדר בעצבים
נאנחתי.
מה אני אמורה לעשות? לפרגן לו על זה שהוא יוצא עם מישהי שבסוף היא תיפרד ממנו והוא התרסק?!
על זה שהוא לא מאמין לי ככה אני אמורה לוותר ולהבליג?
אני פשוט לא יודעת מה לעשות...
הייתי באמצע הכנת שיעורי בית.
סגרתי את הספרים והמחברות ונשכבתי במיטתי.
עצמתי את עיני, חושבת על דניאל וקופץ לי הלב.
חושבת על עומרי ונמחץ לי הלב.
כולי הייתי מבולבלת ומלאת מחשבות.
התקשרתי לירדן
"היי מותק" ענתה
"היי" אמרתי מצוברחת
"מה קורה איתך? למה את נשמעת ככה?" שאלה
"אוף..אני אפילו לא יודעת איך להסביר את זה.." התחלתי לומר
" רוצה שניפגש?" שאלה
"לא יודעת, יש לי מלא שיעורי בית ואני לא מצליחה בכלל להתרכז.."
"ממש לכמה דקות" אמרה וחייכתי
"טוב..עוד 10 דקות תהיי בגן שעשועים המוזר שברחוב דובינוביץ...
"חחח..סבבה" צחקה וניתקנו
נעלתי את הנעליים שלי אספתי את שערי ברישול ויצאתי מהבית.
"היי.." אמרתי לה בחיוך שנפגשנו
"מה קורה?" שאלה בחיוך
"לא יודעת" נאנחתי
"יאללה ספרי" אמרה והתיישבנו בספסל הקרוב
התחלתי לספר לה את הסיפור עם דניאל ושקד, אני ושקד אח"כ עומרי ושקד ובסוף אני ועומרי...
"או אה...חתיכת סרט שקד פה השחקנית הראשית" צחקה ואמרה אחרי שסיימתי לספר לה
"אוף,אני לא יודעת מה לעשות..כאילו מה אני אמורה לפרגן לו על זה שהוא יוצא עם אחת פוסטמה שאני כל-כך בטוחה במיליון אחוזים שהיא הולכת לזרוק אותו עוד מעט ואז כל-כך ישבר לו הלב?!"
"מאיפה את יודעת שהיא תזרוק אותו? אולי היא כן אוהבת אותו-וזה רק נדמה לך..?
"לא, אני בטוחה!!! היא עושה את זה רק כדי להתקרב ולהציק לי!" הסברתי לה שוב
"אני לא יודעת.." אמרה ירדן
"יווו...ירדן אל תעצבני אותי גם את..זה פשוט שקוף, אני לא מבינה איך אתם לא רואים את זה?!?! כאילו מה, רק אני שמה לב לדבר ההזוי הזה?!" התעצבנתי
" היי מאמי תירגעי" אמרה לי ירדן ברוגע
"אני לא יכולה זה מטריף לי את הדעת!" אמרתי והיא צחקה
"את חייבת להבין שלא משנה מה תגידי לו עכשיו הוא לא יקשיב לך! הבחור מאוהב בה! וזה הגיוני, היא מהממת,היא פצצה, וכשהיא רוצה היא גם יכולה להיות מאוד חמודה" הסבירה לי
"אז מה את מציעה לי לעשות?" שאלתי בטון יותר רגוע
"דבר ראשון: דניאל יודע?" שאלה
"נו כן אמרתי לך כבר שהיה איזה יום אחד ששנינו באנו גמורים מעייפות לבית ספר ו..."
"כן,כן כן..סיפרת לי" קטעה אותי
"אוקי אז.."
"דבר שני: אני חושבת שאין טעם עכשיו להתווכח ולריב עם עומרי. תהיי לצידו, תתמכי בו. הוא יראה שאת אוהבת אותו ואת לא רוצה ברעתו, תראי לא שאת שמחה בשבילו אפילו שאת לא, וברגע שתהיה הנפילה הוא יבוא אליך ויבכה לך.." אמרה
"אבל זה הקטע שאני לא רוצה שהוא יבכה לי.." הסברתי
"את לא מבינה שלא משנה מה תגידי לו עכשיו הוא לא יקשיב לך, אז לפחות תהיי לצידו, וכשהנפילה תקרא יהיה לו הרבה יותר קל ונוח לבוא אליך ולשפוך.
ברגע שאתם לא מדברים, ושקד תזרוק אותו או לא יודעת מה יקרה הוא לא יספר לך ואת לא תוכלי לתמוך ולעודד אותו-כמו שאת רוצה- כי אתם לא מדברים!!" הסבירה לי שוב פעם והבנתי.
"אני לא מסוגלת לשקר ככה" אמרתי בעצבות
"את לא משקרת את לא מבינה?! את פשוט ממשיכה כרגיל!" הסבירה
"אוף"
"מאמי, את חייבת להבין משו, אלה החיים שלו, הם הוא רוצה להיות עם שקד-הוא יהיה עם שקד, ואם הוא רוצה להיות עם אלמוני- הוא יהיה איתה! את לא יכולה לקבוע לו עם מי להיות..ובטח ובטח לא מומלץ לריב עם אחיך בגלל ריב על מישהי שאפילו לא שווה את זה...
עדיף לך קצת להעמיד פנים, תחכי כמה שבועות, חודשים או לא יודעת כמה זמן וזה יקרה.
את הרי בטוחה שזה יקרה לא?!"
"אני בטוחה במיליון אחוז!!!" אמרתי בביטחון
"את רואה..אז יאללה עופי לדבר איתו להתנצל ותגמרי את הסיפור הזה. זה סתם עושה לך רע לא לדבר איתו"
"כן אה..אבל עכשיו בכל מקרה הוא לא בבית הוא איתה.."
"בסדר אז יש לך את מחר ומחרתיים-עומרי לא בורח לאף מקום" אמרה בחיוך ואני חייכתי אחריה
"ואיי מאמי מה זה תודה.." אמרתי לה וחיבקתי אותה חיבוק גדול..
"בכיף..יאללה עופי חזרה לשיעורי בית שלך" אמרה וצחקתי
"ביי מותק תודה"
"תגידי..." עצרה אותי לפני שהפניתי את גבי
"מה?"
"מתי החברים של דניאל נפגשים?"
"חח...לא יודעת תחכי בסבלנות.." צחקתי והיא חייכה
"אני מחכה..תזרזי אותו שיארגן איזה ערב"
"אני אזרז" אמרתי והלכנו כל אחת לדרכה...
תוך כדי שאני הולכת לביתי, שמעתי מעבר לשיחים קולות, זיהיתי את הקול-זה היה הקול של עומרי.
שמעתי גם קול של בחורה-ותיארתי לעצמי שזו שקד.
הייתי ממש סקרנית לשמוע על מה הם מדברים והתקרבתי קצת...
"אני אוהבת אותך יפה שלי.." שמעתי אותה אומרת לו
"גם אני חיימשלי.." אמר לה עומרי
"מאמי..אני רוצה לספר לך משהו אבל אל תגיד לאף-אחד"
"כן מאמי שלי, מבטיח"
" אני יודעת שיהיה לך קשה לשמוע אבל אתה חייב להאמין לי.."
"בטח שאני מאמין לך יפה שלי..."
"זה יכאב אני יודעת אבל אני פ..."
"תגידי כבר" קטע אותה עומרי
"דניאל בוגד בספיר"
כששמעתי את זה היה בא לי לפוצץ אותה!
ידעתי, ידעתי ידעתי שזה מה שיקרה.
היא מנסה להתקרב לאחי כדי להפריד ביני לבין דניאל.
היא פשוט פתטית!
הייתי מתה לצוץ להם משומקום ולכסח אותה, לצרוח עליה ולהוציא עליה את כל העצבים,אבל שמרתי על איפוק!
עזבתי את המקום, שמעתי מספיק ודי....הייתי עצבנית,רותחת מכעס.
התלבטתי אם להתקשר לדניאל או לא..
ידעתי שאם הוא ישמע על זה הוא יכסח אותה, והוא פשוט לא יהיה אחראי על המעשים שלו.
'דניאל בוגד????' חשבתי לעצמי שנית...
סמכתי על דניאל והאמנתי בו בעיניים עצומות.
ידעתי שהוא בחיים לא יעשה דבר כזה!
הגעתי לביתי ונכנסתי לחדרי.
ראיתי את הספרים והמחברות שלי סגורים על מיטתי.
וידעתי שפשוט אין שום סיכוי שאני ממשיכה ללמוד.
ועכשיו-יותר מפעם קודמת.
נכנסתי להתקלח-להתרענן קצת.
לנקות את כל הגועל שהיה עלי את כל הדברים הרעים והמגעילים, את כל הרכילות השיקרית הזו.
הראש של פשוט לא הפסיק לעבוד.
לא הפסקתי לחשוב על השיחה של ירדן, ועל מה ששמעתי הרגע מבעד לשיחים.
הייתי חייבת לדבר עם מישהו ופשוט לא ידעתי עם מי.
דניאל-עדיף שלא
עומרי- פחחח, רק הוא..
ירדן- שיגעתי אותה כבר היום די ויותר..
שיר- אני לא מדברת איתה.
העדפתי להשאיר את זה ככה, ולאגור את זה בבטן.
ידעתי שזה יתפרץ מתישהו,זה רק שאלה של זמן.
אבל כרגע-עדיף שזה יישאר בבטן.
שאני אדע על זה, ורק אני, לבד.
התיישבתי קצת לגלוש באינטרנט.
ולאחר מכן, נכנסתי למיטה לישון.....
------------------------------------
קראתי את המכתב שוב ושוב ושוב ושוב.
כל פעם שקראתי את המכתב היו לי דפיקות לב.
גם בגלל שאני עושה משהו שאסור- אני חודר לפרטיות שלה..
אבל גם בגלל ש...היא רצתה אותי תמיד, מלכתחילה.
היא...היא אוהבת אותי..
אז למה היא לא אומרת לי את זה?!
אני מחכה ומצפה בכיליון עיניים שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי וזה פשוט לא קורה...
אבל, מיותר להגיד את הפרצוף שהיה לי לאחר שראיתי את המכתב.
חיוך התפשט לי מאוזן לאוזן למקרא הדברים האלו.
אני הטעם שלה.
כפרעליה..
הסתכלתי על השעון וכבר היה מאוחר..
ידעתי שהיא ישנה, היא הולכת לישון מוקדם בדר"כ בגלל הלימודים ולא רציתי להפריע לה.
גם הבטחתי לה שהחברות בינינו לא תפריע לה ללימודים.
אז החלטתי לשלוח לה הודעה.
אני מתגעגע אליה כל-כך כל היום לא דיברנו...
-מותק שלי שיהיה לך לילה מעווולה, אני אוהב אותך-
נכנסתי להתקלח ולהתארגן לבית ספר מחר.
לאחר המקלחת נכנסתי לישון.
חושב מספר דקות על ספיר, על המכתב, טיפל'ה על שקד..
ונרדם....

מהממממממממם @!
תמשייייייייכייייי : )
רגע , דניאל ? שקד ? עומרי ? היא משקרת נכון ? אסור לו לבגוד בה !
היא משקרת כן כן חח..
תמשיכיייי!

😊 מקסים בובית תמשיכי!!

ארררר, שקדדד!! לרצוווחחח אותהה!!
ההמממשךךך! זה פשוט מהממםם 😊

ת מ ש י כ י ! ! !