-בחירה-

הנה פרקקק...
אחרי הרבה זמן.
אני ממש מצטערת.
אני פשוט לומדת בערבים.
ואין לי כל-כך זמן.
אני יודעת שהוא לא ארוך,
שוב אותו הדבר, אין לי כל-כך זמן.
אני אשתדל לעשות כמה שיותר..

בינתיים תהנווו!!!!










קראתי את המכתב שוב ושוב ושוב ושוב.
כל פעם שקראתי את המכתב היו לי דפיקות לב.
גם בגלל שאני עושה משהו שאסור- אני חודר לפרטיות שלה..
אבל גם בגלל ש...היא רצתה אותי תמיד, מלכתחילה.
היא...היא אוהבת אותי..
אז למה היא לא אומרת לי את זה?!
אני מחכה ומצפה בכיליון עיניים שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי וזה פשוט לא קורה...
אבל, מיותר להגיד את הפרצוף שהיה לי לאחר שראיתי את המכתב.
חיוך התפשט לי מאוזן לאוזן למקרא הדברים האלו.
אני הטעם שלה.
כפרעליה..
הסתכלתי על השעון וכבר היה מאוחר..
ידעתי שהיא ישנה, היא הולכת לישון מוקדם בדר"כ בגלל הלימודים ולא רציתי להפריע לה.
גם הבטחתי לה שהחברות בינינו לא תפריע לה ללימודים.
אז החלטתי לשלוח לה הודעה.
אני מתגעגע אליה כל-כך כל היום לא דיברנו...
-מותק שלי שיהיה לך לילה מעווולה, אני אוהב אותך-
נכנסתי להתקלח ולהתארגן לבית ספר מחר.
לאחר המקלחת נכנסתי לישון.
חושב מספר דקות על ספיר, על המכתב, טיפל'ה על שקד..
ונרדם....
--------------------------------------------------


















פרק 27




















"עומרי..עומרי קום כבר 7 ורבע" הערתי את עומרי
"מהה.." אמר בישנוניות ולא הצליח לפתוח את עיניו
"7 ורבע..יש ביצפר" אמרתי לו
"אני קם" אמר והתמתח
יצאתי מחדרו לכיוון חדרי והתחלתי להתארגן לבית-הספר.
השיחה ששמעתי אתמול בין עומרי לשקד לא יצאה לי מהראש.
אני פשוט מתהלכת עם תחושה כבדה ומועקה ענקית בלב.
זה פשוט עומד להתפוצץ לי!
"בוקר טוב" אמרתי לאימי
"בוקר טוב" אמרה לי. והתיישבתי לידה.
"את עוד פעם לא אוכלת?" שאלה בכעס
"לא בא לי לאכול עכשיו" עניתי
"את תתמוטטי בסוף,אני אומרת לך"
"בסדר" אמרתי כדי שתרד ממני.
"יאללה את באה?" שאל עומרי כשנכנס למטבח
"מה גם אתה לא אוכל? מה עובר על שניכם?" שאלה אימי והסתכלה עלינו
"מה עובר?" שאלתי חזרה
"תענו לי אתם" אמרה ושוב נעצה בנו מבטים
"טוב אמא אנחנו מאחרים לביצפר" אמר עומרי ולקח את הכריכים שלו
"ביי" אמרה אימי ויצאנו.

"איך היה אתמול?" שאלתי את עומרי תוך כדי נסיעה לכיוון ביצפר
"ממתי את מתעניינת?" הסתכל עלי במבט תמוהה
"סתם..שואלת"
"לא אמרת שאת לא רוצה שאני אהיה בקשר איתה? מה קרה פתאום?"
"פשוט חשבתי על זה קצת יותר, ואמרתי לעצמי שלא בא לי לריב עם אח שלי בגלל איזה מפ...מישהי" הסברתי את עצמי
"הגעת למסקנה נכונה"
"חבל שגם אתה לא הגעת לאותה המסקנה" אמרתי והרגשתי ששוב פתחתי פתח לריב.
והתחרטתי על המשפט הזה.
"לא, אני פשוט יודע שאני צודק, את לא תקבעי לי עם מי לצאת ובטח לא להפריך לי עליה שמועות מטופשות שהיא רוצה ברעתך" אמר בעצבים
"סבבה אתה צודק, טעיתי סליחה" אמרתי והתכווץ לי הלב 'עלק סליחה...'
"תראה" המשכתי "לא בא לי לריב איתך בגללה. אתה רוצה להיות איתה-סבבה, תהיה איתה אני הכי מפרגנת לך בעולם. אתה מאושר-אני מאושרת." אמרתי והרגשתי כל-כך צבועה
"שתדעי לך שהיא באמת בנאדם טוב..את סתם לא מכירה אותה..היא בכלל לא שונאת אותך, היא רוצה בטובתך" אמר והבנתי טוב מאוד למה הוא מתכוון
"בטובתי?? במה בדיוק היא רוצה בטובתי?" שאלתי, משחקת אותה לא מבינה
"אני לא יכול להגיד, נשבעתי לה שאני לא אומר לך כלום על זה..וחוצמיזה כמו שאני לא רוצה שתתערבי לי בזוגיות שלי ככה אני לא אתערב לך..רק תבדקי אותו קצת יותר לעומק" רמז לי על דניאל
"על מה אתה מדבר? על דניאל?" שאלתי, ממשיכה לשחק את המשחק
"תחשבי" אמר והחנה את הרכב
"טוב" אמרתי ונכנסנו לבית-הספר.
"ביי יומטוב" אמר לי ודניאל התקרב אלי
"בוקר טוב מאמי שלי" אמר וחיבק אותי
" בוקר.." אמרתי לו
"חזרתם לדבר?" שאל
"בערך..אני אסביר לך בהפסקה.." אמרתי לו והתקדמנו לכיוון כיתתי
"גם לי יש איזה דיבורון איתך בהפסקה.." אמר והלחיץ אותי..
"קרה משו?" שאלתי
"לא כלום..סתם דיבורון.." חייך
"אחלה..אז נדבר.." אמרתי לו.
נתתי לו חיבוק, נשיקה על הלחי ונכנסתי לכיתה.
"בוקררר..." קפצה ירדן משומקום
"בוקר.." עניתי בעצבות
"מה יש מאמי?" שאלה
"אני לא מסוגלת לשחק את המשחק המטופש הזה שאמרת לי, אני מרגישה כל-כך צבועה.." אמרתי.
ומתתי לספר לה על שקד.. אבל ידעתי שזה ממש לא רגע מתאים.
"אין מה לעשות מאמי, את חייבת! בשביל אחיך. תנסי לחשוב שאוטוטו זה נגמר.." ניסתה לשכנע אותי
"כן..אבל האוטוטו הזה לא ידוע מתי הוא"
"נכון..אין מה לעשות צריך להיעזר ב..."
"כולם לשבת..בוקר טוב" נכנסה המורה לכיתה
"בסבלנות" המשיכה ירדן את סוף המשפט ועברה למקום שלה
כל השיעור ואני חושבת על השיחה שלי עם דניאל.
איך אני אומרת לו?
מה אני אומרת לו?
מה הוא רוצה להגיד לי?
כבר מרוב מחשבות התחלתי לחשוב שמה ששקד אמרה זה באמת נכון...
--------------------------------------
"אחי אתה זוכר את המסיבה ביום חמישי כן?!" התקשר אלי דביר על הבוקר
"אחי מה אתה רציני רבע ל-8 עכשיו, מה כזה דחוף?!"
"סתם...שלא תשכח, הולכת להיות מסיבה פיצוץ!"
"אחלה אבל שוב לא הבנתי מה כזה דחוף? לא יכולת להתקשר בצהרים? או בערב? אפילו מחר..."
"לא, מחר זה המסיבה אחי...אני לא רוצה שתבריז..למה אתה מסוגל.
אי אפשר לדעת איתך. כשבנאדם מאוהב-אז הוא מאוהב..." אמר וחייכתי
"טווב אחי אני אבוא אל תדאג.." אמרתי
"יאללה ביי יומטוב" אמר וניתקנו.
בדיוק המורה נכנסה והשיעור התחיל.
כל השיעור אני חושב עליה.
על השיחה שהולכת להיות לנו אחרי השיעור,בהפסקה.
מה אני הולך להגיד לה?
איך אני הולך להגיד לה?
מה היא רוצה להגיד לי...
--------------------------------------------------
השיעור נגמר, קיפלתי מהר את הדברים שלי ובאתי לצאת מהכיתה
"לאן את הולכת מאמי?" שאלה אותי ירדן
"יש לי דיבור עם דניאל.." עניתי
"אה..." אמרה והתבאסה
"מה יש?" שאלתי
" סתם..כלום...אני אדבר איתך כבר בהפסקה הבאה.." אמרה
"טוב מאמי..אני פשוט ממש חייבת לטוס אבל בהפסקה הבאה נדבר מבטיחה לך.." אמרתי לה והיא חייכה.
חייכתי אליה חזרה וירדתי במהירות למקום הקבוע.
"כמה זמן..באמת" אמר לי דניאל בחיוך וחיבק אותי
"אני רואה שאתה מתמיד.." צחקתי
"מתמיד במה?" שאל,מסתבר שהוא לא מבין
"בהתערבות שלנו" הזכרתי ו בחיוך
"חחחח..את רואה מה זה..אני לא צריך אותך"
"תיזהר" אמרתי והפניתי את גבי
"בואי הנה.." סובב אותי אליו והצמיד אותי לחזה שלו
" מישהו נשבר?" שאלתי
"נראלך?" אמר והרחיק אותי ממנו.
וצחקנו.
התיישבנו על הרצפה/אדמה..
"תתחילי..." אמר
"לא, אני התחלתי פעם שעברה ועכשיו תורך" אמר
"לא נו מאמי..אני רוצה להיות בסוף, יש לזה סיבה" הסביר ונכנעתי.
"טוב,.." אמרתי והתחלתי לספר לו הכול!
מאז שנפגשתי עם ירדן, מה ששמעתי ששקד אמרה לעומרי עליו.
פשוט הכול.
הרגשתי הקלה, כאילו אבן ענקית ירדה לי מעל הלב.
אבל עדיין נשארו רסיסים.
הרסיסים האלה ישארו עד ששקד לא תעזוב את אח שלי.
"ואיי..אני לא מאמין למה הילדה הזו מסוגלת" אמר לי דניאל לאחר שסיימתי
"היא פשוט מסכנה..אני נשבעת לך שאני אפילו לא כועסת אני מרחמת עליה יותר מכועסת.." אמרתי, ובאמת כך הרגשתי
"רגע..את לא מאמינה לה נכון..?!"
"ברוור שלא...מה נראלך? אני לא עד כדי כך סתומה.."
"יופי..." אמר ונשם נשימה עמוקה
"חחח..דביל חשבת שאני מאמינה לה?" שאלתי בחיוך
"אי-אפשר לדעת איתכן הבנות, אתן לא צפויות בעליל..." אמר בחיוך וצחקתי
"אין מה לעשות.." אמרתי בקול חמוד
"חחח...יפה שלי.." אמר וליטף את שערי
"ראו שהוא מת לנשק אותי אבל 'שומר על כבודו',
"מה רצית להגיד לי?" שאלתי
"טוב..אני לא כל-כך יודע איך להתחיל אז אני פשוט יראה לך את זה.." אמר והוציא מכיסו מכתב
"מה זה?" שאלתי, לא מבינה
"תפתחי" אמר ופתחתי את המכתב באיטיות.
"אוייי לא" אמרתי וחייכתי אליו חיוך מבוייש
"זה היה אצלך כל הזמן הזה?" שאלתי וליבי פעם בחוזקה, פשוט לא היה לי נעים, הרגשתי חשופה, כאילו כל סודותי התגלו לנגד עיניו של בנאדם אחד.
"כן..אבל לא פתחתי את זה אפעם חוץ מאתמול" אמר
" למה רק אתמול?" שאלתי והוא הסביר לי
"הבנתי" אמרתי לאחר ההסבר שלו
"יש לי שאלה.." אמר והקשבתי לו במבוכה.
הייתי כל-כך מובכת. אני לא בנאדם שחושף את עצמו ככה לאף-אחד בחיים!!
"למה לא אמרת לי את זה כבר אז? למה לא רצית להיות איתי כבר אז? שהתחננתי אליך כלכך?" שאל והסתכל בעיני.
השפלתי את מבטי, לא היה לי מה לענות לו.
זאת אומרת-כן היה לי מה לענות לו. פשוט לא ידעתי איך אני אומרת לו את זה בצורה הכי טובה שיש...
"שיקרתי" אמרתי
אמרתי ובדיוק היה צלצול, באתי לקום לכיוון הכיתה
"את לא הולכת לשומקום, את נשארת כן ומסבירה לי הכול" אמר והיה נשמע קצת לחוץ
"אבל.."
"נו..מאמי שלי, אני רוצה תשובה" אמר
"טוב.." אמרתי והתיישבתי חזרה
"למי שיקרת?" שאל שוב "למה שיקרת?"
"שיקרתי לעצמי" הסברתי
"מה זאת-אומרת אני לא מבין"
"יאווו,אני אפעם לא נפתחתי ככה למישו" אמרתי וכיסיתי את פני במבוכה
"זה בסדר מאמי..אם את לא רוצה את לא חייבת"
"אני רוצה..אתה כבר יודע, אין לי מה להסתיר ממך יותר.." עניתי לו בכנות.
"אוקי אז.." אמר וחיכה לתשובה
"לא רציתי כי פחדתי. כן רציתי אותך, ראית מה כתוב במכתב, אתה הכי הטעם שלי בעולם, פשוט פחדתי.."
"פחדת ממה?" שאל
"אוווחח" נאנחתי.
"תראה," התחלתי להסביר לו "אני לא בנאדם שחושף רגשות בכלל, אפילו לאמא שלי אני לא אומרת 'אני אוהב אותך' או לאחי או לא יודעת למי...אני גם לא בדיוק משמשת יותר מידי ב'מאמי' ו'מותק', כי פשוט קשה לי עם זה, לא יודעת למה..
וכשאמרת לי שאתה רוצה אותי, זה היה לי משו חדש. כי גם אני רציתי אבל התבלבלתי.. לא ידעתי מה אומרים ומה עושים....
והכי הכי חשבתי על כל הקטע הזה, שהסברתי לך עכשיו..שזה דורש ממני להיפתח, ואני הכי לא בנאדם פתוח שיש
בקיצור שיקרתי לך, אבל הכי הרבה שיקרתי לעצמי" אמרתי את כל מה שיש לי בנשימה אחת.
"בגלל זה? משוגגעעתתת!!!" אמר וחיבק אותי" אני אלמד אותך להיות פתוחה" אמר וצחקתי
"לא תפוחה מידי כן?!" אמרתי בחיוך
"אני מת עליך!!!!" אמר והייתה שתיקה
"גמני" אמרתי לו וליבי פעם בחוזקה רק מהוצאת 2 המילים האלו
"גם אני מה?" שאל והקשה עלי עוד יותר.
צחקתי, ידעתי למה הוא חותר
"גם אני אוהבת אותך" חייכתי אליו. והוא חייך אלי חיוך ענקי ומרוצה.
התקרבנו לאט לאט והתנשקנו.
נשיקה כל-כך טובה.
לשוננו התערבבו זה בזה בליטוף.
התגעגעתי אליו. כבר יומיים בלי לנשק אותו.
הרגשתי טוב עם עצמי.
הרגשתי שאני יכולה לסמוך על הבנאדם הזה בעיניים עצומות והוא בחיים לא יפגע בי.

😊 מדהיים תמשיכייי

דייי, אני כלכך אוהבת אתתת דנייייאל 😊 הואאא כזהה חמוד! P;
תממשיייכייייי !

יפהההההההההההההההההה : )
המשךך !!!

כל כך להמשיךךךךךךךךךך
מושלם ! 😁

המשךךךךךךךךךךך...
סורי שאני כבר לא מוסיפה הרבה-יחסית לפעם שעברה.
פשוט יש לי ממש עומס בלימודים..
אני ממש משתדלת..


קריאה מהנה...









"תראה," התחלתי להסביר לו "אני לא בנאדם שחושף רגשות בכלל, אפילו לאמא שלי אני לא אומרת 'אני אוהב אותך' או לאחי או לא יודעת למי...אני גם לא בדיוק משמשת יותר מידי ב'מאמי' ו'מותק', כי פשוט קשה לי עם זה, לא יודעת למה..
וכשאמרת לי שאתה רוצה אותי, זה היה לי משו חדש. כי גם אני רציתי אבל התבלבלתי.. לא ידעתי מה אומרים ומה עושים....
והכי הכי חשבתי על כל הקטע הזה, שהסברתי לך עכשיו..שזה דורש ממני להיפתח, ואני הכי לא בנאדם פתוח שיש
בקיצור שיקרתי לך, אבל הכי הרבה שיקרתי לעצמי" אמרתי את כל מה שיש לי בנשימה אחת.
"בגלל זה? משוגגעעתתת!!!" אמר וחיבק אותי" אני אלמד אותך להיות פתוחה" אמר וצחקתי
"לא תפוחה מידי כן?!" אמרתי בחיוך
"אני מת עליך!!!!" אמר והייתה שתיקה
"גמני" אמרתי לו וליבי פעם בחוזקה רק מהוצאת 2 המילים האלו
"גם אני מה?" שאל והקשה עלי עוד יותר.
צחקתי, ידעתי למה הוא חותר
"גם אני אוהבת אותך" חייכתי אליו. והוא חייך אלי חיוך ענקי ומרוצה.
התקרבנו לאט לאט והתנשקנו.
נשיקה כל-כך טובה.
לשוננו התערבבו זה בזה בליטוף.
התגעגעתי אליו. כבר יומיים בלי לנשק אותו.
הרגשתי טוב עם עצמי.
הרגשתי שאני יכולה לסמוך על הבנאדם הזה בעיניים עצומות והוא בחיים לא יפגע בי.
---------------------------------

















פרק 28.















"מאמי שלי את יכולה לדבר עכשיו?" שאלה אותי ירדן בסיום השיעור ותחילת ההפסקה
"בטח בואי" אמרתי לה והלכנו לחצר,
"מה יש לך?" שאלתי אותה ברכות כשהתיישבנו בדשא
"אוף,אני לא יודעת" אמרה לי בפנים מבואסות
"מה קורה...?" שאלתי שוב בשקט
"אני לא יודעת אני מרגישה לבד כזה..כאילו כולם נעלמים ובורחים לי בין הידיים" התחילה להסביר לי.
"יסכה ואני היינו חברות נורא טובות, ולא יודעת, פתאום מאז שיש לה את ניב היא לא שמה עלי. ורבתי עם אמא שלי ואחותי. ועכשיו התקרבתי אליך, אבל את לרוב עם דניאל ואני לא רוצה להיתקע מבינה..אז סתם יוצא לי כזה הרבה לחשוב על זה.."
"אני מבינה את מה שאת אומרת.."
"שלא תביני לא נכון, זה לא שאני רומזת לך משו, נשבעת לך שלא, וזה הכי הכי לא הכוונה שלי..סתם אני פשוט משתפת אותך במה שאני מרגישה כי את כרגע חברה הכי טובה שלי.." אמרה לי בעצבות
"ואיי..ירדן, את משוגעת" אמרתי לה בחיוך קטנטן והיא הביטה בי
"אני בחיים לא אעשה לך דבר כזה..כל דבר שתצטרכי תבואי אלי, וגם אם אני עם דניאל-אז-מה! אל תשכחי שזו את שסידרת בינינו וחוצמיזה אתם חברים ממש טובים ואני יודעת שאתם מספרים הרבה אם לא הכול אחד לשני, אז גם אם אנחנו ביחד ברור שאת יכולה להצטרף.
וסתם ככה,אם את צריכה אותי או משהו ואני עם דניאל אני יהרוג אותך אם לא תבואי אלי ותדברי איתי. דניאל יכול להתאפק, תסמכי עלי" אמרתי בחיוך
"לא, שוב, שלא תביני אותי לא נכון..אני ממש לא רוצה שתרחמי עלי או שעכשיו לא תהי עם דניאל בגללי,שוב, אני סתם מספרת לך את מה שאני מרגישה.."
"גם אני אומרת לך את מה שאני מרגיש" החזרתי לה באותה מטבע
"אני לא רוצה שתתרחקו בגללי.." אמרה ודמעה זלגה מעיניה..
"ירדנוש" אמרתי לה וחיבקתי אותה
"אני כל-כך מרגישה לבד, אוף!" אמרה לי ונאנחה בקול
"אין לך מה להרגיש לבד באמת, כל דבר שתצטרכי אני איתך פה..לא משנה עם מי אני ומה אני עושה.." אמרתי לה והתנתקנו
"עזבי זה סתם הייתה טעות" אמרה ובאה ללכת
"ירדן שבי שנייה..." אמרתי לה והיא התיישבה
"אם את קמה והולכת זה רק מראה שאין בינינו חברות אמיתית. חברות אמיתית זה חברות שאפשר לדבר על הכול ולהיות גלויות את עם השנייה לי להתבייש.
ואני ממש מחשיבה אותך כחברה אמיתית,והייתי עושה בדיוק את אותו הדבר.
אני מאוד מבינה את ההרגשה שלך,באמת.."
"את לא היית עושה את אותו הדבר סתם הייתי טיפשה ואני מתחרטת על הרגע הזה" אמרה ותוך כדי דיבור תלשה דשא
"אני הייתי עושה את אותו הדבר!" פסקתי
"את כ-כך ביישנית בחיים את לא היית עושה את זה..את סגורה כמו טמפון" אמרה וצחקתי
"חחח..זהו אני כבר לא..נראה לי"
"מזאת אומרת?" שאלה
"אמרתי לדניאל שאני אוהבת אותו" אמרתי לה בחיוך
"אאאאאאאאאאההההההההההההה.........." אמרה וקפצה עלי
"אוצ' משוגעת" אמרתי והיא קמה מעלי
"מתי?מה?מי?מו?למה את לא מספרת לי?את רואה שאת לא מגלה כלום.." חייכה חיוך גדול
"כי לא היה לי צאנ'ס לספר..באמת שרציתי..."
"אז ספרי כבר!!!" הפצירה בי וסיפרתי לה..
"ואיי איזה גבר גבר"
"כן הוא מקסים" אמרתי בחיוך גדול
"לא הוא-את" אמרה וצחקנו
"אני?למה אני גבר גבר?"
"איך שאת היית גלויה איתו-כל הכבוד, אין להרבה אנשים אומץ לעשות את זה.." הסבירה לי
"כן, אני יודעת, קשה לי לשקר, ובגלל זה קשה לי עם הנושא של עומרי ושלי.." אמרתי ונזכרתי בנושא וזה העציב אותי.
היה צלצול...יאללה-שיעור אחרון והביתה...
"יאללה בואי" אמרה לי ונכנסנו לכיתה.
---------------------------------------
הגעתי הביתה עייף אך מרוצה.
נזכרתי כל שנייה בשיחה שהייתה לי איתה.
מיום ליום אני אוהב אותה יותר.
היא מיוחדת,היא מסקרנת אותי.
היא פשוט מדהימה.
נזכרתי פתאום במסיבה.
'שית שכחתי להודיע לה' חשבתי לעצמי והתקשרתי מהר לספיר
"שלום שלום" ענתה לי וחייכתי
"מה קורה?" שאלתי
"ב'ה...מה איתך?" שאלה
"בסדר..את שומעת?"
"ממ.."
"שכחתי להודיע לך, יש מסיבה מחר..ודביר משגע אותי שאני אבוא אליה..אז בואי איתיי..." ביקשתי
"ואיי מעולה" אמרה ושמחתי שהיא מסכימה.
"כן?!"
"בטח...ככה ירדן תוכל לפגוש את יונתן ודביר ותחליט..." אמרה וצחקתי
"קורעת! על מה את חושבת.." אמרתי וצחקנו
"טוב אז אני אאסוף אותך מחר ב22:00?" שאלתי
"מעולה"
"אז יאללה ביי בינתיים מותק"
"ביי" אמרה וניתקנו
-----------------------------------
לילההההההה
----------------------------------
"מאמי את מוכנה?" התקשר אלי דניאל
"כן עוד 5 דקות" אמרתי
"אחלה, אני אאסוף את ירדן ואבוא אליך.." אמר וניתקנו
המשכתי להתאפר.
שמתי על עצמי חצאית מיני ורוד-חלש עם 2 כפתורי זהב בצדדים וחולצה אפורה עטלף.
נעלי עקב קטנות בשחור איפור, פיזור שיער, בושם והייתי מוכנה.
"אמא אני הלכתי" הודעתי לאימי
"ואוו..כמה זמן לא שמת את החצאית הזו" אמרה לי אימי בחיוך
"כי היא הייתה קטנה עלי"
"את רואה שרזית.."
"אולי קצת" נכנעתי לבסוף ושמענו צפצוף מבחוץ
"טוב אני הלכתי יאללה ביי" אמרתי ויצאתי החוצה
"לאן את הולכת?" שמעתי את עומרי צועק לי מהחלון
"למסיבה.." אמרתי
"תהני" אמר בחיוך
"תודה" החזרתי ונכנסתי לאוטו.
"למה לא ישבתי מקדימה?" שאלתי את ירדן כשנכנסתי
"לתת לך ת'כבוד-שבי את ליד חבר שלך" אמרה בחיוך
"אוייש שטויות!" אמרתי והתחלנו לנסוע
"את מהממת..." אמרה לי ירדן לאחר מס' דקות
"תודה" אמרתי בחיוך "עוד לא ראיתי אותך, כשנרד מהאוטו אני אעביר ביקורת.." אמרתי לירדן וצחקנו
"רק אל תתחילו לריב לי עכשיו" אמר דניאל לפני שנתחיל בריב(בצחוק כמובן..)
"חחח..הפסקנו" אמרה ירדן וצחקנו שוב.
"אחי אתה יורד, אני למטה" התקשר דניאל לחבר שלו
"מי זה?" שאלתי אותו כשניתק
"יונתן" ענה
"יופי..." אמרתי בחיוך מרוצה וחיכיתי שהוא ירד
"אתם 2 סתומות בחיי" אמר דניאל וצחקנו
ראו על פניה של ירדן שהיא מתוחה, ומצפה לראות את יונתן
"זה הוא?" שאלה בקול שקט כשיונתן יצא מהבניין
"כן" ענינו יחד דניאל ואני
"חביב" נתנה ביקורת
"הוא אחלה" אמר דניאל בקצרה ויונתן נכנס לרכב
"מה קורה אחי?" אמר יונתן לדניאל והם נתנו אחד לשני כיף
"טוב מה איתך?"
"בסדר..." השיב "אהלן ספיר, אהלן יפיופה" פנה לירדן
"היי" אמרה ירדן בביישנות
"מה השם?" שאל יונתן
"ירדן" ענתה
"יונתן" אמר והם לחצו ידיים.
הגענו למקום וירדנו מהרכב.
"מהממממתתתת" אמרתי לה כשיצאנו וקפצתי עליה..
"חחחחח...הביקורת עברה בשלום?" שאלה וצחקתי
"לגמרי עבר.." אמרתי.
היא לבשה חצאית מיני-אבל ממש טיפה מעל הברך בצבע שחור וחולצת בננה. עם נעליים שחורות גבוהות.
"יאללה משתגעים?!?!" אמרה לי ירדן בחיוך
"לגמרי משתגעים-ממש בא לי לרקוד" אמרתי בחיוך ונכנסו למסיבה.
"זה דביר" לחשתי לה באוזן כשהבחנתי בו
"איפה?" שאלה וחיפשה אותו בעיניה
"שם ליד הבר" עניתי
"חחח..אלכוהליסט" אמרה וצחקנו
"איך הוא?" שאלתי
"יותר חתיך מיונתן-ברוררררר" אמרה בחיוך גדול
"ישש!!מעולה אז יאללה שידוך!!!" אמרתי וצחקנו
"נראה אם יצא משו" אמרה
"בטח שיצא..." אמרתי ונכנסנו לרחבה לרקוד.
הייתי פעם עם ירדן ופעם עם דניאל.
היה לי כל-כך כיף.
לא הפסקתי לרקוד.
באיזשהו שלב מצאנו ליונתן מישי כך שירדן ודביר נשארו לבד והם היו חייבים לרקוד יחד.
הם החלו לרקוד ולדבר.
ודווקא נראה שיש ביניהם חיבור טוב.
אף-אחד מהחבר'ה של דניאל לא השתכר ממש, הם אולי קצת תפסו ראש אבל להשתכר ממש לא.
"איך הולך?" לחש לי דניאל באוזן וחיבק אותי מאחורה
"כיף ממש" אמרתי והמשכתי לרקוד, והוא זרם איתי.
"תראה את דביר וירדן" אמרתי לדניאל והוא הפנה את מבטו
"חחחח...מי ישמע כאילו הם לא ראו אחד תשני 100 שנה ועכשיו הם משלימים פערים" אמר וצחקתי
"הם ממש מתאימים לא?!"
"אני אפעם לא יודע להגיד ישר, אני אגיד לך ברגע שהם יהיו ביחד"
"חחחח...אתה כזה בן..!!" אמרתי והוא צחק
"למה את מעדיפה שאני אהיה משו אחר?" שאל בחיוך והתקרב אלי
"לאאא...תישאר כמו שאתה" אמרתי לו בחיוך ורקדנו מחובקים.
הוא רכן לעברי לנשיקה.
"לא דניאל אני מתביישת כאן.." אמרתי והוא התרחק
"תסתכלי מסביבך..." אמרתי ועשיתי כדבריו ובאמת ראיתי מלא זוגות מתנשקים ואפילו היו כאלה שנסחפו למעבר.
"אין לי בעיה, יפה שלי אני מכבד אותך,אין לך מה להתבייש מלהגיד לי, אבל סתם אני רק רוצה להראות לך שזה מקובל לגמרי ואין לך ממה להתבייש... " אמר ושתקתי
"הלכתי לשירותים רגע.." אמרתי לו והלכתי לשירותים.
'אוף אני כזאת מפגרת!!!' אמרתי לעצמי 'למה אני חייבת להרוס הכול?!?! למה אני פשוט לא יכולה לזרום עם איך שהחיים מובילים אותי?!?!'
עצמתי את עיני, לא רציתי לבכות, למרות שהדמעות ממש חנקו לי את הגרון.
שראיתי שנרגעתי קצת יצאתי החוצה.
ראיתי אותו מחפש אותי
"הינה את משוגעת, כבר דאגתי חשבתי שקרה לך משו" אמר וחיבקתי אותו, כמו תינוק שרוצה חיבוק מאמא
"הייתי בשירותים" עניתי
"כל-כך הרבה זמן?" שאל
"שלשולים" אמרתי וצחקנו
"איכס..תתרחקי ממני י'מגעילה.." אמר והרחיק אותי ממנו
"שתוק...אל תשחק אותה קשה להשגה" אמרתי והוא צחק
"את רוצה לשתות משו?" שאל
"אמ..כן מים" אמרתי והתיישבנו בבר
"גבר,תביא לה מים ולי תפוזים" ביקש דניאל
" אתה לא שותה?" שאלתי
"אני שותה-תפוזים" שיחק אותה לא מבין
"לא..הכוונה לשותה שותה" אמרתי והוא צחק
"לא, מישו צריך להחזיר אותך הביתה בשלום לא?!" אמר וחייכתי
"מה שנכון-נכון" אמרתי והפעם היה תורו לחייך
שתינו את המשקאות שלנו ונכנסנו שוב לרחבה לרקוד.
באיזשהו שלב, התקרבתי אליו וכרכתי את ידי סביב צווארו.
הוא זרם איתי, שם את ידיו על מותני ורקדנו.
התקרבתי אליו עוד יותר במהירות ונישקתי אותו!
לקח לו שנייה אחת לקלוט מה קורה והוא זרם איתי,הוא הכניס את לשונו אל פי. ליבי פעם בחוזקה, גם כי אהבתי אותו נורא, וכל מגע,כל נשיקה שלו מעבירים בי צמרמורת וגם כי התביישתי מאנשים אבל נמאס לי מהביישנות הזו וניסיתי להדחיק אותה ממני.
"מה?" שאל דניאל והתרחק טיפה
"סתם..התחשק לי.." אמרתי בחיוך
"זה לא כי..." אמר בהיסוס
"שתוק" קטעתי אותו
"תסתכלי מאחוריך" אמר לי דניאל והסתובבתי.
ראיתי את ירדן ודביר מתנשקים
"הגיע הזמן, כבר חשבתי שזה לא יגיע" חייכתי חיוך מרוצה
"חח..רגע אז עכשיו שהם ביחד הם מתאימים או לא?!" שאלתי והוא צחק
"מתאימים מתאימים"
הבטנו אחד לשני בעיניים.
התקרבנו והתנשקנו.
המגע שלו היה כל-כך נעים,מלטף,חם ואוהב...
בערך בשעה 3 וחצי כולם כבר היו גמורים ורצינו ללכת הביתה.
יונתן כבר הלך ממזמן עם החברה הזו שלו-שמצאנו לו במסיבה.
דביר אמר שהוא יקפיץ את ירדן הביתה.
כך שנשאר שדניאל לוקח רק אותי.

"לילה טוב מאמי שלי" אמר לי דניאל ונשק לי על שפתי בעדינות
"לילה טוב" אמרתי בחיוך
"אני אוהב אותך את יודעת את זה?!"
"גם אני אתה יודע את זה.." אמרתי וליבי פעם בחוזקה
"איזה כיף לשמוע את זה ממך" אמר בחיוך מרוצה
"גם ממך זה די תענוג" אמרתי בחיוך
"טוב חלאס להיות קיצ'ים, לכי כבר" אמר וצחקנו
"טוב..לילה טוב חמור" אמרתי והוא צחק
"לילה טוב פרה" החזיר לי ויצאתי מהרכב.
נכנסתי הביתה,החלפתי בגדים, ונכנסתי למיטה-לישון.
לא הצלחתי לישון מרוב מחשבות על דניאל.
שיחזרתי לעצמי איך הכרתי אותו ומה היה בדרך.
מההופעה של עברי עד למפגש בבית של ירדן.
הוא מדהים.
אני כל-כך אוהבת אותו!

מדהים כל פעם מחדש !!!!

QUOTE (Oyaa @ 15/10/2010) מדהים כל פעם מחדש !!!!
לייק ענקי!

QUOTE (hila_t @ 15/10/2010) QUOTE (Oyaa @ 15/10/2010) מדהים כל פעם מחדש !!!!
לייק ענקי!
הילה מחכה בקוצררווחח לסיפורים המדהימים שלךךך

QUOTE (Oyaa @ 15/10/2010) QUOTE (hila_t @ 15/10/2010) QUOTE (Oyaa @ 15/10/2010) מדהים כל פעם מחדש !!!!
לייק ענקי!
הילה מחכה בקוצררווחח לסיפורים המדהימים שלךךך
😊

😁 מדהיים תמשיכייי

פרקקקקקקקקקקקקקק...
לא ארוך במיוחד וגם לא בדיוק יפה..
אבל העיקר משו...

שבת שלוםםםםםםם










"לילה טוב מאמי שלי" אמר לי דניאל ונשק לי על שפתי בעדינות
"לילה טוב" אמרתי בחיוך
"אני אוהב אותך את יודעת את זה?!"
"גם אני אתה יודע את זה.." אמרתי וליבי פעם בחוזקה
"איזה כיף לשמוע את זה ממך" אמר בחיוך מרוצה
"גם ממך זה די תענוג" אמרתי בחיוך
"טוב חלאס להיות קיצ'ים, לכי כבר" אמר וצחקנו
"טוב..לילה טוב חמור" אמרתי והוא צחק
"לילה טוב פרה" החזיר לי ויצאתי מהרכב.
נכנסתי הביתה,החלפתי בגדים, ונכנסתי למיטה-לישון.
לא הצלחתי לישון מרוב מחשבות על דניאל.
שיחזרתי לעצמי איך הכרתי אותו ומה היה בדרך.
מההופעה של עברי עד למפגש בבית של ירדן.
הוא מדהים.
אני כל-כך אוהבת אותו!
--------------------------------------















פרק 29













"בוקר טוב" אמרתי לעומרי כשהתיישבתי לידו בסלון
"בוקר טוב" השיב "איך היה אתמול?" שאל
"ואיי, היה לי ממש כיף" עניתי בחיוך, ונזכרתי באתמול
"פששש..השתנית לי..." אמר בחיוך
"מה זאת אומרת?" שאלתי
"לא יודע, פעם אהבת להיות בבית,לא לצאת,לא לעשות כלום,להתבודד...עכשיו, את יוצאת מבלה ואפילו נהנית מזה.." הסביר את עצמו
"כן אה.." אמרתי בחיוך גדול וחשבתי על דניאל
"איך אתם באמת?" התעניין בי
"מי?"שאלתי
"מי..?" חזר אחרי בגיחוח "את ויוספה,...את ודניאל" אמר וצחקתי
"אהה..חחח...ברוך ה' הכול מעוולה אצלינו" עניתי
"יופי..אני ממש שמח בשבילך,באמת.."
"תודה...איך לך?" שאלתי
"מעוולה, ברוך ה'" אמר והתכווץ לי הלב אבל שתקתי...
"יפה..יצאת אתמול?" ניסיתי להעביר נושא
"כן...יצאתי איתה, הלכנו לים.." אמר ומסתבר שלהתחמק מהנושא הזה היה יותר קשה משחשבתי...
"יפה..מה עשיתם שם?" התעניינתי,בלית ברירה...
"סתם ישבנו,אכלנו צחקנו..היה כיף...דיברנו..."
"דיברנו אה?!" אמרתי והוא צחק והסמיק
"לא,תירגעי,לא היה כלום..." אמר ובאמת נרגעתי
"טוב..יפה לך.." אמרתי והייתה שתיקה
"היא באה לפה היום לאכול איתנו ארוחת ערב..." שיתף אותי
"אה באמת??" אמרתי והתבאסתי נורא
"כן..רק תעשי לי טובה, אני יודע שאת לא אוהבת אותה, אבל תתנהגי יפה.." ביקש
"כל-כך מוקדם היא כבר מגיעה הביתה?" שאלתי והתעלמתי מהמשפט הקודם
"מה מוקדם בזה? מה אני הולך להתחתן איתה עכשיו??סתם,שתבוא,תכיר את כולם.."
"טוב.."
"למה את לא מביאה את דניאל?" שאל
"לא יודעת,פשוט לא יצא.."הסברתי
"תביאי אותו גם לארוחה היום" הציע
"לא,אני לא חושבת שזה רעיון טוב...אולי בהזדמנות אחרת...עכשיו ממש ממש ממש לא"
"ואי ואי...בסדר..את לא חייבת להיות מתנגדת כלכך,רק הצעתי..."
"סליחה.." אמרתי
"טוב אני גמור מעייפות, נראלי אני חוזר לישון" אמר וקם לכיוון חדרו
"לילה טוב" אמרתי ונשארתי לבד בסלון.
הייתי לבד בבית.
אמא ואבא בעבודה ועומרי הרגע הלך לישון.
'אזמה, ארוחת שבת עם שקד?!' חשבתי לעצמי וצחקתי 'אני מאוד מקווה שיהיה רגוע ובלי בלאגן..' קיוויתי וכלכך רציתי שהזמן הזה יגיע ויגמר גם יחד.
נכנסתי לחדרי,הוצאתי ספרים ומחברות להכין את שיעורי הבית שהצטברו לי כשבאמצע דניאל צלצל אלי.
"בוקר טוב" עניתי בחיוך
"בוקר טוב מאמי מה שלומך??" שאל
"בסדר אתה?"
"משו משו" אמר וצחקתי
"למה את צוחקת?" שאל
"לא יודעת אתה נראלי מבסוט מידי על הבוקר..קרה משו???" שאלתי בחיוך גדול
"לא, סתם שמח לשמוע אותך על הבוקר" אמר לי וצחקתי
"דיי נו אני מסמיקה פה"
"את לא אמורה להסמיק את אמורה להחזיר לי את אותו משפט" אמר וצחקנו
"אני לא אמורה להגיד לך את זה כי אתה כבר יודע ?! מבין?! אצלי זה מובן מאליו..."
"אה באמת? ואצלי זה לא?!"
"מסתר שלא, אם אמרת לי את המשפט הזה עכשיו" הסברתי והוא צחק
"הבנתי אותך" אמר והיה שקט
"שומע?"
"כן מאמי.."
"שקד באה לאכול אצלינו היום בארוחה.." שיתפתי אותו
"אויי נו באמת...למה?" שאל שאלה מטומטמת למדי
"מה זה למה? כי אולי אח שלי והיא חברים"
"אה הם כבר חברים?" שאל בהלם
"כאילו שלא ידעת.." השבתי
"באמת שלא ידעתי חשבתי הם סתם בקשר טוב" אמר
"לא אז הם חברים"
"ואיי...תיזהרי שהיא לא תשפוך עליך איזה פטל בטעות..היא מסוגלת להכול זאתי.." אמר
"אני מאוד מקווה שלא..."
"אם לא בא לך...את מוזמנת אלי לארוחה...ככה גם תכירי סופסוף את אמא שלי את לא מבינה איך היא מתה לראות אותך..." אמר בחיוך וחייכתי
"היא כבר ראתה אותי פעם אחת.." אמרתי כשנזכרתי כשבאתי אליו להגיד לו מה אני מרגישה וראיתי אותו עם שקד
"כן, אבל זה היה בדיוק לשניה והלכת בעצבים, היא רוצה לראות אותך נורמאלי..." הסביר וצחקתי
"טוב בסדר בסדר...בהזדמנות..היום בטוח זה לא יקרה..ניב יעלב אם אני אלך ואמא שלי סתם תתאכזב..." הסברתי
"ואבא? מה עם אבא?" שאל וצחקתי
"אבא? אל תדאג לאבא- אבא דואג לאוכל.." צחקנו
"כמו כל האבאים.."
"טוב מאמי שלי אם כבר מדברים על אבאים אז אבא שלי קורא לי.." אמר וצחקתי
"בוא נצא היום.."
"בואי.."אמר
"אז תבוא לאסוף אותי ב9 וחצי 10..." אמרתי
"אין בעיה..מאמי אני חייב לעוף.." אמר לי שוב
"יאללה אז עוף.."
"זה מה שאני רוצה לעשות פשוט מישי פה לא נותנת לי..."
"אני נותנת מאוד יאללה בייייייי" אמרתי וניתקתי במהירות עוד לפני שהספיק להגיב
ושוב, התיישבתי ללמוד.
אומנם הפעם הייתי פחות מרוכזת, אבל ממש התאמצתי כדי לסיים את כל שיעורי הבית.
ואכן סיימתי.
אמא חזרה מהעבודה ועזרתי לה קצת בהכנת האוכל ובעריכת השולחן.
יש עוד שעה לשבת.
נכנסתי להתקלח ולהתארגן.
לבשתי מכנס ג'ינס שחור וחולצת פסים בשחור לבן.
אבא שלי חזר מבית הכנסת וציפיתי לשמוע את קולה של אמא שלי מקבל בפנים יפות ובזרועות פתוחות את שקד...
ברגע ששמעתי " שלום לך" ידעתי שהיא כאן.
עצמתי את עיני ונשמתי עמוק.
מתפללת שהכול יעבור בשלום.
יצאתי מחדרי לכיוון הסלון וראיתי אותה מחזיקה בקבוק יין בידה ועומדת ליד עומרי.
"היי" אמרתי בחיוך כלכך מאולץ...
מה אני אעשה? אני מנסה,באמת שאני מנסה...
"היי שבת שלום..מה שלומך?" שאלה אותי שקד בכאילו חביבות, מנסה לעשות רושם על ההורים שלי
"מצויין" אמרתי ואפילו לא שאלתי בשלומה.
"טוב..בואו נשב לאכול." אמרה אמא וכולם התיישבו במקומותיהם מסביב לשולחן.
אבא ישב בראש השולחן ואמא לידו בצד ימין.
אני בראש השולחן,בצד השני. ושקד יושבת לידי בצד שמאל ליד עומרי.
אבא קידש ואמא הגישה את הדג-כמנה ראשונה
"ואיי פנינה ממש טעים" החמיאה לה שקד בחיוך צבוע במיוחד.
כולם? פשוט התמוגגו מהנימוסים שלה,
אבל אני הכרתי אותה, אולי לא היטב, אבל מספיק טוב בשביל להבין מה היא עושה כאן ולאן היא חותרת...
"את לומדת בכיתה של עומרי?" שאלה אמא
"לא בכיתה המקבילה" ענתה, נראלי הדבר היחד שאמרה אמת
"יפה..איפה את גרה?" שאל אבא
"בקדמונים.." ענתה
"ואיי רחוק מפה..זה בקצה השני של העיר..איך הגעת?" שאל אבי
" אבא שלי הביא אותי לפה..." ענתה
"איזה יופי שיש קשר בגיל כזה" התמוגגה אימי
"מה יופי בזה?" שאלתי בעיקום פנים
"מה 'מה יופי בזה' את לא חושבת שזה יפה? הרי גמלך יש חבר" אמרה שקד
"זה לא קשור..פשוט לא הבנתי את הקשר של היפה הזה במשפט..." אמרתי
"סתם זה יפה..כבר מעכשיו אתם תתחילו לדעת את כול עולם המושגים, תתחילו להבין מה זה בגידות ואהבות אמיתיות.." הסבירה
"אני שונאת שבוגדים" אמרה שקד
"אין בת שאוהבת שבוגדים בה.." הסבירה אימי בחיוך
"סליחה גם גברים...." הוספתי והגנתי על המין הגברי
"מה גברים??" שאלה אימי
"גם גברים שונאים שבוגדים בהם...גם הם בני אדם וגם הם רגישים.."
"כן אבל רוב הסיכויים שגברים יבגדו לא הנשים" הסבירה
"איזה שטויות.." אמרתי והנפתי את ידי כתנועת ביטול
"אין מה לעשות צריך לבדוק את האנשים שיוצאים איתם טוב טוב" אמר אבי
"אני לא חוששת ברוך ה'.." אמרתי בחיוך
"אל תהיי כל-כך בטוחה" עקצה שקד
"מה זאת אומרת?" קפצה אימי
"לא יודעת..אני מכירה את דניאל הוא לא בדיוק שה תמיד, אם יורשה לי להגיד..." ניסתה לשחק אותה
"את כנראה לא מכירה אותו מספיק טוב...הוא מדהים! הוא אוהב אותי מאוד ואני אותו.." אמרתי בכוונה והדגשתי את האוהב
היא הזיזה את ידה, כאילו בלי כוונה והכוס עם היין נשפכה עלי
"אווי שית,אני ממש ממש ממש מצטערת" אמרה וקמה במהירות 'לעזור' לי
"תתרחקי ממני" צעקתי "אני אסתדר לבד" אמרתי כאילו ברוך ובחיוך צבוע -בכוונה
"זה בסדר שקד לא קרה כלום, תשבי- תירגעי.אני הולכת להביא את המנה השניה" אמרה אימי ואספה את כול הכלים.
"אני הולכת להחליף בגדים" אמרתי ונכנסתי לחדרי
'שונאאאאתתתתת אותהההההה' אמרתי וכמעט שצעקתי את זה.
אבל ברגע האחרון השתלטתי בעצמי
החלפתי לפיג'מה ויצאתי.
"למה פיג'מה?" שאלה אמא
"שלא יקרה מצב שישפך עוד משו...חבל לי על הבגדים היפים.."
"אני ממש מצטערת" אמרה לי שקד והביטה בי בעיני נחש
"שתקתי, לא הגבתי לה, שלא תחשוב לשניה שאני סולחת לה ואני אגיד לה 'זה בסדר'...
"טוב בתאבון לכולם" אמרה אימי שנית.

"טוב אמא אני הולכת להתארגן עוד מעט דניאל בה לאסוף אותי" אמרתי והבטתי בשקד שהביטה בי חזרה.
"לאן?" שאלה
"סתם..להסתובב, לשבת לדבר.." עניתי
"תכניסי אותו שנגיד לו שלום" אמר אבי
"נראה כבר" אמרתי שירדו ממני
אחרי כמה דקות, קמתי מהשולחן לכיוון חדרי, להתארגן.
שמתי על עצמי חולצה אפורה ומכנס לבן.
התאפרתי קלות ושוב חזרתי לשבת בשולחן,

"הלכתי" אמרתי כשנשמע צלצול הטלפון שלי
"תכניסי אותו נראה אותו..." אמר אבי
"בהזמדנות.." התחמקתי
"זו ההזדמנות יאללה...תכניסי" אמרה שקד בקול שקט וניסתה, שוב, לעשות רושם, אבל עלי זה לא הצליח..
"יאללה נו..." אמר עומרי.
סופסוף השחיל מילה מתחילת הארוחה
"שניה" אמרתי ויצאתי לדניאל
"יאללה" אמר לי בחיוך
"לא חכה..הם משגעים אותי שתיכנס" אמרתי לו
"אין לי בעיה" אמר ועצר את הרכב
"באמת?" שאלתי בפליאה
"כן..." אמר ויצא מהרכב
"תתנהג יפה אה?!" אמרתי לו בחיוך וליבי פעם בחוזקה
"אחרי שקד..הרושם הכי גרוע שאני אעשה יראה הכי טוב בעולם" אמר וצחקנו
"אל תהיה כל-כך בטוח..היא שיחקה די טוב היום" אמרתי
"אני מאמין אבל גם אנחנו נשחק משחק טוב" אמר וחייכתי
"מוכן?" שאלתי והוא הנהן בראשו בחיוך
פתחתי את הדלת וכל המשפחה הסתכלה עליו, ושקד?שקד הוציאה את העיניים
"שלום" אמר דניאל ונכנס לביתי
"שלום וברכה" אמרה אימי וקמה לעברו

"זהו אפשר ללכת?" שאלתי לאחר שדניאל לחץ את ידיהם של אבי ואימי
"חכי קצת בואי נשב ונכיר" אמר דניאל בחיוך
"כבר ויכוחים?" שאלה שקד, כאילו בעקיצה
"מה פתאום ויכוחים..אני בחיים לא מתווכח אם ספיר, מה שהיא אומרת היא יודעת...את לא מבינים איזה אינטואיציות יש לה" פנה דניאל להורי
" כן לספיר חבל על הזמן..." הצטרף אבי
"בגלל זה צריך להקשיב לי..כל דבר שאני אומרת, יש לי בסיס ואני יודעת מה אני אומרת לא זורקת סתם דברים באויר.." אמרתי והסתכלתי על עומרי ומיד לאחר מכן על שקד.
"מה אכפת לך...מי שלא מקשיב לך-מפסיד..." אמר דניאל בחיוך וקרץ לי עין
"טוב..יש קינוח..אני כבר באה.." אמרה אימי
"לא אמא דניאל ואני הולכים עכשיו אז נוותר.." אמרתי לה
"לא נו..הכנתי המוןן חבל שיזרק.."
"טוב בסדר" אמרתי וגילגלתי עיניים ודניאל צחק
"תזכיר לי לספר לך משו שנצא" אמרתי לדניאל חצי בלחש חצי בקול
"אין סודות בחברה" קפצה שקד
"אצלינו במשפחה יש המון סודות" עקצתי אותה והיא שתקה
אמא שלי הביאה עוגת שוקולד חמה עם גלידה ליד.
"ואייי פנינה זה פשוט טעים, את חייבת להביא לי את המתכון" החמיא לה דניאל
"תודה..." אמרה אימי בחיוך "יש עוד אם אתה רוצה"
"בשביל מה מתכון מה אתה מבשל?" שאלה שקד
"כן אני מבשל.הכנתי אורז,אולי קצת חרוך-אבל אורז" אמר וכולם צחקו "וב. גם אם אני לא מבשל,בשביל מה יש את אמא?!"
"זה כלום..2 ביצים,קצת מרגרינה...ו..."
"אה...אמא אל תתחילי עכשיו...הוא לא יזכור כלום עוד חמש דקות, הוא יבוא יום אחד ותעשו ביחד סדנת בישול" אמרתי לאימי וצחקנו.
"טוב יאללה אנחנו זזים" אמר עומרי.
ושקד והוא קמו מהשולחן
"כן גם אנחנו זזים" אמרתי וגם דניאל ואני קמנו.
"תניח, אני עוד מעט ארים" אמרה אימי לדניאל שהתחיל להרים את הכלים מהשולחן
"זה בסדר.." אמר ולקח את הכוסות.
שקד ועומרי יצאו.
ודניאל ואני פינינו מהשולחן את כל הכלים.
"יאללה ביי.." אמרתי להם
"להתראות..היה נעים להכיר" אמר דניאל בחיוך להורי
"תיהנו..ותודה על הפינוי" אמרה אימי ויצאנו.

המשך???

מקסיים בובית תמשיכייי 😁

דייייייייייייי זה פשוט מושלםםם :] תמשיייכי מההרר!!