-בחירה-

מדהיים בובית תמשיכיי 😁

מצפה להמשךךך

"ביי אחי..ניפגש.." אמרתי למתן
"ביי גבר..דבר איתי לפני כן.." אמר ואני הנהנתי
"הלכתי לכיוון הרכב שלי כשאני רואה שלידו מחכה לי ירדן..
"מה הולך דנדן...?" שאלתי
"אני חייבת שתבוא אלי היום" אמרה והייתה נראית לי עצובה
"מה יש מאמי שלי?" שאלתי בדאגה.
ירדן ואני ידידים מאוד טובים וקרובים.
היא יודעת הכול על ספיר.
ואני יודע הכול על דברים אחרים..
"זה לא לעכשיו..אני רוצה שתקפיץ אותי הביתה ותבוא אלי יותר מאוחר.."
"אין בעיה מאמי..תעלי..." אמרתי והתנעתי את הרכב
נסענו לכיוון ביתה בשתיקה.
את האמת היא די הלחיצה אותי
"את בטוחה שאת לא רוצה לדבר עכשיו?" שאלתי
"לא.." ענתה
"אז מתי את רוצה שאבוא?" שאלתי כשהגענו לחנית ביתה
"בסביבות 6 וחצי.." אמרה
"טוב מותק..6 וחצי בול" חייכתי וגם היא חייכה חיוך קטנטן..
"יאללה ביי תודה" אמרה ונכנסה לביתה..
נורא סיקרן אותי לדעת מה קרה לה..
יותר מסקרן-הדאיג אותי..
כל-כך חיכיתי כבר ל6וחצי.
----------------------------------















פרק 21















"אמא אני יוצאת" אמרתי לאימי בשעה 6:45
"לאן מותק?" שאלה
"לירדן.אני הולכת ממש לחצי שעה-שעה ובאה הביתה"
"תלכי מצידי ליותר,זה מעולה שאת יוצאת" אמרת ושוב, הזכירה לי את המאורע הנורא ההוא.
"טוב" עניתי
"את רוצה שעומרי יקח אותך?" שאלה
"לא..זה בסדר..אני רוצה ללכת קצת ברגל"
"טוב..אז תיזהרי"
"טוב ביי.."אמרתי ויצאתי.
התחלתי ללכת לכיוון ביתה של ירדן, שלפתע היה לי צלצול טלפון.
"הלו" עניתי
"ספיר" שמעתי קול בכיה מעבר לקו
"מי זו?" שאלתי, לא הספקתי להסתכל על הצג
"זו שיר..את יכולה לבוא אלי לכמה דקות?" שאלה ושמעתי אותה ממש בוכה
"מה קרה?" שאלתי
"פשוט בואי" אמרה
"אני באה מאמי ביי.." אמרתי וניתקתי.
לא נורא,לירדן אני יכולה ללכת תמיד.אני רק יודיע לה שיש שינוי בתוכניות.
"ירדן" חייגתי אליה והיא ענתה
"יאללה מאמי איפה את אני מחכה לך" שמעתי אותה לוחשת
"למה את לוחשת?" שאלתי,לא מבינה
"סתם..איפה את?" שאלה והפעם בקול.
"תקשיבי אני אבוא אליך ביום אחר פשוט.."
"די נו..אל תעשי לי את זה" קטעה אותי ונשמעה מבואסת
"לא נורא..מחר אני אבוא מבטיחה פשוט..."
"לא רוצה..את חייבת עכשיו הבטחת.." קטעה אותי שנית
"לא תקשיבי רגע,ירדן, שיר התקשרה אלי עכשיו בוכה. היא ביקשה שאני אבוא אליה.מה יכולתי לעשות..?" שאלתי שאלה רטורית והיא שתקה
"אוףף..אז אולי אח"כ?"
"לא נראלי מותק..אח"כ בטח יהיה מאוחר ואני ארצה להיות בבית, אני כבר כמעט כל יום,כל היום בחוץ" הסברתי
"ואיי איך ביאסת אותי"
"אני ממש ממש מצטערת..למה כל-כך חשוב לך שאני אבוא דווקא עכשיו והיום?" שאלתי
"סתם עשיתי לך הפתעה קטנה" אמרה והפעם אני זו שהתבאסתי. אני אוהבת הפתעות.
"אויי..איזה באסה:/..לא נורא תשמרי לי אותה למחר..אני מבטיחה לבוא מחר.." אמרתי
"טוב..ביי מותק שלי.."
"ביי" אמרתי וניתקתי.
המשכתי ללכת עוד כמה דקות והגעתי לביתה של שיר.
"שלום שיר נמצאת?" שאלתי כשנכנסתי לביתה
"לא, היא אצל מתן" אמרה אימה ולא הבנתי..למה היא התקשרה?ומאיפה?
"טוב...תודה.." אמרתי ויצאתי מביתה
חייגתי לשיר.
"שיר?" אמרתי כשהיא ענתה
"אה מאמי.." אמרה ונשמעה הרבה יותר טוב
"איפה את אני בבית שלך..."
"מה..כבר הגעת?" שאלה והייתה בהלם
"כן..הבהלת אותי איפה את?"
"תסתובבי" אמרה והסתובבתי וראיתי אותה עומדת שם עם מתן מחייכת
"מה הולך?" התקדמתי אליה בשאלה,לא מבינה ד ב ר !
"מתן ואני התערבנו. הוא אמר לי שאם אני אתקשר אליך מעכשיו לעכשיו לבוא אלי את לא תבואי והראיתי לו שכן.איזה מקסימה את!" אמרה וכל-כך התעצבנתי.
"את רצינית?" שאלתי וליבי נמחץ
"כן" אמרה בחיוך גדול
"איכס, את מגעילה אותי, ככה לשחק באנשים,אני שונאת את זה! את יודעת איך הבהלת אותי, קבעתי להיפגש עם ירדן וביטלתי את זה בשבילך..את לא אמיתי..בחיי'..." אמרתי והבטתי בה בכעס
"מה יש לך מאמי בצחוק" אמרה ובאה לחבק אותי
"אל תגידי לי בצחוק, אני לא צוחקת מדברים כאלה-ואת וידעת את זה!...את פשוט מאכזבת כל פעם מחדש..חבל שהקשבתי לך בכלל..פעם הבאה שתצרכי אותי-אל תחפשי אותי.כי בכלל לא בטוח שאני אהיה שם בשבילך והאמין לך" אמרתי והלכתי
"איזה כבדה" שמעתי אותה אומרת למתן ומתן שתק.
התקשרתי לירדן במהירות..
"ירדן"
"כן מותק..?"
"אני בדרך אליך טוב..?"
"לא אמרת שאת אצל .."
"לא אני לא, אני בדרך אליך" אמרתי בעצבים..
"ואי ואי..מישי עצבנית?"
"מאוד" עניתי
"טוב מותק אני מחכה לך.."
המשכתי ללכת בדיוק ראיתי את דניאל יוצא ממנה.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי
"סתם הייתי אצל ירדן.." ענה ברוגע
"אה" אמרתי והמשכתי לכיוון הפתח
"ירדן,חכי רגע" קרא לי ועצרתי.
"מה?" שאלתי והסתובבתי
"אפשר לדבר איתך?" שאל
"את האמת לא כל-כך,אני די עצבנית עכשיו וכל מה שתגיד יעצבן אותי יותר.." אמרתי הכי כנה שאני יכולה להיות..
"תנסי אותי.." אמר וחייך חיוך יפה..
"טוב" אמרתי והוא צעק 'ישש'
"שתוק משוגע." צחקתי
"מה את צוחקת לא אמרת שאת עצבנית..?" שאל בחיוך גדול
"כן אני מאוד עצבנית,אל תשאל מה היה לי עכשיו.." אמרתי, ועוד לפני שהוא הספיק לשאול מה קרה התחלתי לספר לו את המאורע עם שיר.
"חוצפנית" פסק
"נכון שהיא חוצפנית...אני הולכת מהר בשביל להספיק להגיע אליה,כי האי נשמעה לי בוכה ונסערת ובסוף היא סתם שיחקה בי ועבדה עלי.אני פשוט לא מאמינה.אני שונאת שקרנים זה לא יאמן! שונאת,שונאת,שונאת!"
"חחחחחח" דניאל התחיל לצחוק
"מה אתה צוחק קרציה, זה באמת מעצבן אותי!"
"לא אני זה שצריך לדבר איתך..?" שאל וצחק שוב
"כן,כן סליחה.." אמרתי והסתכלתי עליו,בהקשבה..
"תסתכלי מה השעה כבר.."אמר והראה לי את הפלאפון שלו
"ואוו,אני לא מאמינה..כמה אני מדברת!!" אמרתי וצחקנו יחד
"איזה לא נעים..רגע,ירדן" אמרתי וחייגתי אליה במהירות.."
"לא רגע תנת.."
"ירדני." אמרתי כשהיא ענתה לי
"אה מותק.." אמרה
"אני..אני..." התחלתי לגמגם..היה לי קצת מוזר שהיא לא שואלת איפה אני? ולמה אני לא באה..
"אני יודעת כבר מאמי שלי..תנצלי כבר את ההזדמנות,תנשקי אותו, תעיזי..יאללה כבר..כמה אני יכולה לחכות מתחת לחלון. הצוואר שלי התייבש..וגם הגרון ונעשיתי רעבה.." אמרה והתפוצצתי מצחוק
"שתקי כבר י'סתומה,אני לא מאמינה..אותך אני יהרוג אח"כ תני לי לסגור כאן כמה עיניינים.." אמרתי "יאללה רק מהר" אמרה וצחקתי שוב
"יאללה ביי" אמרתי וניתקתי...
"סליחה סליחה סליחה,אני ממש מצטערת,.." אמרתי בחיוך והבטתי בו
"זהו?נרגעת מהמקרה ההוא?" שאל בחיוך
"כן,אבל עכשיו יש לי מקרה אחר לטפל בו,אבל זה בדרך אחרת.." אמרתי
"אה אוקי.."אמר וצחק.
פתאום שתקנו שנינו והבטנו אחד על השני בעיניים.
"את יפה את יודעת את זה?" אמר וליטף את שערותיי.
הרכנתי את ראשי מטה,הובכתי.
"מה רצית להגיד לי?" שאלתי כשראשי עדיין מורכן
"תסתכלי עלי רגע" אמר והבטתי בו באיטיות
"מה?" שאלתי מובכת
הוא חייך
"די נו..אני מובכת" אמרתי והסמקתי
"את אמיתית"
"אני יודעת,אני שונאת לשקר, ואת האמת,אני לא כל כך יודעת.."
"מעוולה.." אמר בחיוך
"מה מעולה בזה?" שאלתי "לפעמים זה טוב לדעת לשקר.."
"זה מעולה כי אני רוצה שתסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שאין לך טיפת רגש אלי ושאת לא רוצה איתי שום קשר חברי כולשהו" אמר ושתקתי
הורדתי את ראשי.
'המשפט הקודם שלי לא היה צריך להיאמר' חשבתי לעצמי. 'כל-כך רציתי להגיע לרגע הזה,אבל עכשיו שהוא הגיע אני רק רוצה לברוח ממנו' אמרתי לעצמי ,ליבי פעם ובטני כאבה והתהפכה.
"שתיקה כהודעה?" שאל ואני המשכתי לשתוק
"רק תגידי כן או לא?" אמר ואני המשכתי לשתוק...
"אפשר לנסות את מזלי?" שאל ואני עדיין המשכתי לשתוק.
הוא הרים את ראשי עם ידו הגדולה והחמימה.לא התנגדתי,הוא הסתכל לי בעיניים.והחל להתקרב אלי.
פחדתי כל-כך,כמה מחשבות עברו לי בראש באותה המאייה.
אבל כזה הגיע,לא חשבתי על כלום,עצמתי את עיני וזרמתי.
בפעם הראשונה..זרמתי.
הוא קירב את שפתיו לשפתי,הניח את ידו על לחיי',לאות הרגעה.
כשראה שאני זורמת איתו פתח את פיו,ואני כילדה מתלמדת וצייתנית עשיתי כמוהו.
פתחתי את פי.
לשוננו התחברו והתערבבו.
היה לזה טעם ממכר,חם,משכר...כל-כך נעים...ו..טעים...!
התנשקנו כמה דקות.
פשוט לא רציתי שזה יגמר לעולם.
היה לי הכי נעים ובטוח בעולם!
באיזשהו שלב, היינו חייבים להתנתק, נגמר לשנינו האוויר.
הבטנו אחד על השני.
הוא הסתכל בי בחיוך,ואני הסתכלתי עליו נבוכה.
"מה זה אומר לי?" שאל בחיוך גדול,ואני?שתקתי.
לא יכולתי להוציא מילה מהפה, גם אם הכי רציתי בעולם.
"תגידי משו.."הפציר בי...
ואני? ש-ת-ק-ת-י-!
פשוט נתתי לו חיבוק גדול בשקט.
הוא הבין אותי כל-כך וחיבק אותי גם.
נשארנו כך מחובקים למשך דקות ארכות.

😁 אווווווווו מקסימיםם מדהים המשך

QUOTE (smallgirl @ 24/09/2010) 😁 אווווווווו מקסימיםם מדהים המשך
😊 😊 😊 😊

QUOTE (smallgirl @ 24/09/2010) 😁 אווווווווו מקסימיםם מדהים המשך
😛

ייאא, איזה חמודייייםם, תמשיייכיי 😊
ואם אפשר תעשי פרקים יותר ארוכים זה מייאש לחכות הרבה זמן ולגלות פרק קצר.. ;]

קריאה מהנה




הוא הרים את ראשי עם ידו הגדולה והחמימה.לא התנגדתי,הוא הסתכל לי בעיניים.והחל להתקרב אלי.
פחדתי כל-כך,כמה מחשבות עברו לי בראש באותה המאייה.
אבל כזה הגיע,לא חשבתי על כלום,עצמתי את עיני וזרמתי.
בפעם הראשונה..זרמתי.
הוא קירב את שפתיו לשפתי,הניח את ידו על לחיי',לאות הרגעה.
כשראה שאני זורמת איתו פתח את פיו,ואני כילדה מתלמדת וצייתנית עשיתי כמוהו.
פתחתי את פי.
לשוננו התחברו והתערבבו.
היה לזה טעם ממכר,חם,משכר...כל-כך נעים...ו..טעים...!
התנשקנו כמה דקות.
פשוט לא רציתי שזה יגמר לעולם.
היה לי הכי נעים ובטוח בעולם!
באיזשהו שלב, היינו חייבים להתנתק, נגמר לשנינו האוויר.
הבטנו אחד על השני.
הוא הסתכל בי בחיוך,ואני הסתכלתי עליו נבוכה.
"מה זה אומר לי?" שאל בחיוך גדול,ואני?שתקתי.
לא יכולתי להוציא מילה מהפה, גם אם הכי רציתי בעולם.
"תגידי משו.."הפציר בי...
ואני? ש-ת-ק-ת-י-!
פשוט נתתי לו חיבוק גדול בשקט.
הוא הבין אותי כל-כך וחיבק אותי גם.
נשארנו כך מחובקים למשך דקות ארכות.
-------------------------------------
















פרק 22



















"קלולולולולולולו..." שמענו צעקות.
התנתקנו מהחיבוק הארוך והכי כיפי שהיה לי אי פעם וראיתי את ירדן עם 3 בלוני הליום גדולים ויפים.
"אני אומרת לכם ירדתי 5 קילו רק מלצפות בכם" אמרה וצחקנו.
הסתכלתי על ספיר, סוףסוף יכולתי לנשום לרווחה,הייתי מאושר.
השגתי את מה שרציתי במשך הרבה הרב זמן.
כל יום שעבר לא הפסקתי לחשוב עליה,להתגעגע, אני באמת אוהב אותה.
"את פשוט משוגעת!!" אמרה לה ספיר
"שתקי טוב.." אמרה ספיר והביאה לה את הבלונים
"את לא נורמאלית אני נשבעת לך שאת מפגרת" אמרה ספיר שוב
"אמרתי לך לשתוק נכון, אין-איזה יפים אתם!" אמרה והסתכלה עלינו במבט אימהי שכזה
"אתה מוכן לעזור לי אדוני היקר?!" פנתה אלי ספיר בשאלה רטורית ואני צחקתי
"מה את רוצה שאני יעשה?" שאלתי, לא מבין. מאוד נהניתי להביט בה.
"לא לא לא לא, לא מתחילים לריב מעכשיו...אני מתנצלת לא התכונתי לסכסך.." אמרה והתפוצצנו מצחוק
"טוב,נראלי שאני טסה הביתה,אמא שלי תהרוג אותי, אמרתי לה שאני באה אליך לשעה" אמרה ספיר
"טוב..ניפגש מחר?" אמרה ירדן בחיוך מאוזן לאוזן
"ניפגש מחר משוגעת" אמרה ספיר וחיבקה את ירדן.
"ביי" אמרנו יחד לירדן, וירדן נכנסה לביתה.
"היא פשוט לא נורמאלית" אמרתי כשהיא נכנסה
"ואו, עכשיו אתה נזכר לדבר? מה עשית כל הזמן הזה שרבתי איתה?"
"נהניתי להסתכל עליך" אמרתי בכנות
"אני מסמיקה פה" אמרה והסתירה את פניה
"לא, אל תסתירי אותם" אמרתי לה והורדתי את ידיה מפניה,חיבקתי אותה והלכנו מחובקים לכיוון האוטו. מידי פעם הגנבתי לה נשיקה על הלחי והיא חייכה חיוך מבויש.
אהבתי את הביישנות שלה, את הצניעות.
פשוט אהבתי אותה.
הייתי בעננים.
הגענו לביתה.
"הפ הפ הפ הפ..." אמרתי לה כשהיא באה לרדת מהמכונית בלי נשיקה.
הייתי חייב להרגיש את שפתיה על שלי שוב.
זה היה כל-כך ממכר.
"מה?" שאלה, לא מבינה
"אני ירביץ לך, בואי לפה..." אמרתי לה וקירבתי אותה אלי
"אוצ'" אמרה והתקרבתי לפניה
נישקתי את שפתיה ברכות. "הכאב עבר?" שאלתי
"עבר" חייכה ונתנה לי עוד נשיקה קטנטנה
"עכשיו יש לי אישור ללכת?" שאלה בחיוך
"יש אישור" אמרתי והיא יצאה מהמכונית.
"לילה טוב" אמרה ואני חייכתי אליה.
חיכיתי שהיא תיכנס לביתה.
נשענתי לאחור,מסתכל על תקרת הרכב ומחייך.
אני פשוט לא יודע איך להסביר את ההרגשה הזו.
פשוט הרגשה טובה וכיפית.
היה לי מין פרפרים בבטן והלב שלי דפק, גם כשהיא לא הייתה לידי, רק מהמחשבה עליה.
אני אוהב אותה.
------------------------------
"בוקר טוב" ירדתי בחיוך גדול למטה
"מה האושר על הבוקר?" שאלה אימי בחיוך וניסתה לפצח אותי
"שום אושר..סתם בוקר טוב" חייכתי
"טוב.." אמרה ואני הוצאתי את הקורנפלקס והחלב מהמקרר.
"ואוו, את סופסוף אוכלת בלי שאני אתחנן אליך,בטוח שקרה משו.." פסקה ואני צחקתי
"לא אמא, לא קרה כלום, פשוט קמתי קצת רעבה זה הכול" אמרתי והתיישבתי לאכול.
גם עומרי ירד, אכל ושתה.
לאחר 20 דקות בערך לקחנו את הכריכים שלנו והלכנו לבית-הספר.
" את מוכנה למחוק את החיוך הזה כבר מהפרצוף,הוא מתחיל לעצבן אותי.." אמר לי עומרי ואני צחקתי
"מה יש לך?" שאלתי
"מה יש לי? מה יש לך?" שאל וצחקתי
"נראלי שיש לי חבר" אמרתי בחיוך עוד יותר גדול מקודמו
"מההה?" אמר ובלם. מזל שהיה רמזור אדום
"כן"
"מי?" שאל בחיוך
"אתה מוכן למחוק את החיוך הזה מהפנים" חיקיתי אותו
"נו מי?" העלה את הטון וצחק, "אני סקרן"
"דניאל" עניתי והוא חייך חיוך ע נ ק י
"אני ידעתי!! כל-כך ידעתי. ידעתי או לא ידעת?!" פנה אלי בשאלה
"ידעת,ידעת" אמרתי בחיוך
"הפסקת לספר לי דברים אה?!"
"פשוט לא היה זמן, וחוצמיזה זה מאתמול,אז אני כן מספרת לך.." אמרתי
"שיהיה..מזל טוב !" אמר ואני חייכתי במבוכה
"תודה" אמרתי בחיוך.
הגענו לבית הספר ונכנסנו פנימה לחצר.
דניאל ישב על הבטון בחוץ,וכשראה אותנו התקדם לעברינו.
"הינה חבר שלך" לחש לי עומרי
"וואלה.." צחקתי
"בוקר אור" אמר דניאל לעומרי ולי וחיבק אותי
"בוקר טוב" עניתי לו
"בוקר טוב ביי לכם" אמר עומרי בחיפזון והלך
"מה יש לו?" שאל
"חח..אין לי מושג" אמרתי
"מה שלומך?" שאלתי
"בסדר.."
"איך ישנת?"
"לא ישנתי" ענה וצחקתי "אל תגידי לי שאת הצלחת לישון.." אמר בחיוך
"אני דווקא ישנתי די טוב" אמרתי בחיוך גדול
דניאל בא לתת לי נשיקה בפה והתרחקתי.
"עשיתי משהו לא בסדר?" שאל
"לא נעים לי ליד כולם" עניתי בכנות
"מה אכפת לך מכולם? תראי את אלה ממול.." אמר וראינו זוג אוכלים אחד את השני,על הבוקר
"אני מכבד אותך.." אמר
"תודה" אמרתי.
וכל-כך אהבתי את זה שהוא מבין אותי ומתחשב.
"אז ניפגש בהפסקה במקום הזה שלך, לפחות שם אין אף-אחד ואני אוכל לנשק אותך..משהו שאני לא עומד בו כבר עכשיו, אז אני אגיד לך ביי.." אמר וצחקתי
"ביי " אמרתי בחיוך והוא הלך לכיתתו. ואני לכיתתי.
"בוקר בוקר בוקר בוקר" נכנסה ירדן לכיתה ובא אלי מחויכת מאוזן לאוזן..
"בוקר טוב" אמרתי בחיוך והיא חיבקה אותי
"מה שלום הזוג הטרי?" שאלה
"רבנו" עניתי בציניות
"באמת?" שאלה, חשבה ברצינות
"מה נראלך?? אנחנו פחות מ24 שעות ביחד כבר את רוצה שנריב? מה כבר יכול להיות שלומו של בזוג הטרי?" ענית והיא חייכה
"אני לא יודעת,כבר נבהלתי...אבל מה שלומך?" התעניינה
"בסדר גמור.." עניתי בחיוך
"עלק בסדר..בא לך לצרוח מאושר, אני רואה את זה" אמרה וצחקתי
"טוב בסדר, עלית עלי. אני מאושרת ממש, סופסוף אני מרגישה שטוב לי ויש לי הרגשה טובה כזאת בבטן" שיתפתי אותה
"איזה כיף"
"כן, הרגשה כיפית שיש חבר" אמרת לה והיא חייכה
"אמרתי לך"
"כן אה..אבל מוזר לי להגיד 'חבר שלי' 'הזוג הטרי'...חחחח..אני לא רגילה"
"זה תמיד ככה פעם ראשונה..לאט לאט את תתרגלי ויהיה לך כל-כך טבעי..."
"בעז"ה" אמרתי ובדיוק המורה נכנסה.
ירדן הלכה לשבת במקומה ואני נשארתי לבדי במקומי, כמו תמיד.
השיעור התחיל.
השיעור נגמר.
ואיתו ההפסקה.
"לאן את הולכת?" שאלה ירדן בתחילת ההפסקה
"למקום שלי, קבעתי שם עם דניאל.."אמרתי
"אה..ביי לך.." אמרה והלכה לכיוון הקפיטריה
נגעתי למקום ודניאל כבר היה שם.
"הינה את כמה זמן?" שאל בחיוך והתיישבתי על האדמה,כמוהו.
"סורי..דיברתי עם ירדן..." הסברתי
"מה היא רצתה הפעם?" שאל בחיוך
"סתם שאלה לאן אני הולכת" אמרתי בחיוך
"טוב אני כבר לא יכול לחכות" אמר ודפק לי נשיקה בלי שאני אתכונן אליה לפני..
"חחח..משוגע תן לנשום" אמרתי והתנתקתי ממנו
"אין את משגעת אותי אני לא יכול" אמר וחייכתי
כל ההפסקה ואנחנו רק מתחבקים ומתנשקים.
כאילו אין מחר ולא נמאס לנו.
"את בטוחה שאני הפעם הראשונה שלך?" שאל
"למה יש לך ספק?" שאלתי
"את האמת..כן..את מנשקת כאילו את ממוחית מזה אמור להיות אני מרגיש מתלמד לידך.."
"טוב תשתוק..." אמרתי ונתתי לו נשיקה בלחי
"למה בלחי?"
"סתם,לגוון קצת אתה יודע.." אמרתי והוא חייך
"אני מת עליך..." אמר ושיחק בשערי.
שמתי את ראשי על ברכיו. ועצמתי את עיני.
הרגשתי פתאום את שפתיו על שפתי. התנשקנו-נשיקה שהתארכה קצת מעל המצופה.
כשלפתע נשמע הצלצול
"יאללה לכיתה.."
"אויי נו..." התבכיין דניאל
"תשתוק, מעכשיו אתה תלמיד טוב" אמרתי וקמתי ממנו על רגלים
"אני לא מרוכז בשיעורים" אמר בחיוך ואני צחקתי
"גם אני לא בדיוק מרוכזת אבל תשתדל..יאללה קום כבר" הפצרתי בו שהוא עדין ישב על האדמה.
"קמתי קמתי" אמר ובאמת קם.
התחלנו ללכת לכיוון הבניין שפתאום שקד קפצה עלינו משומקום
"אל תתייחסי" דניאל הספיק ללחוש לי במהירות לפני שהיא הייתה ממש קרובה אלינו
" אז בשבילה ויתרת עלי? כאילו היא יותר שווה ממני?" שאלה שקד והסתכלה עלי במבט נגעל
"שקד די..תתבגרי כבר ותמשיכי הלאה" אמר דניאל ואנחנו התקדמנו, מנסים להתעלם
" את לא מבינה איזה טוב הוא במיטה..נכון שהוא מנשק מעולה..." לחשה לי חצי בקול חצי בלחש
זה צרם לי, לחשוב שדניאל היה עם בנות במיטה, ונישק אחרות.
אבל ידעתי שלא כולם כמוני,ובמיוחד לא הבנים.
ידעתי שאני לא אמצא מישהו שלא היה עם אפחד..זה קשה..כמעט בלתי אפשרי:/
"אל תתייחסי אליה" דניאל לחש באוזני
"תתייחסי, תתייחסי מאוד.. למה לא להתייחס דניאל? כי זה נכון?" שאלה
"את פשוט משפילה את עצמך..חבל על הכבוד שלך" אמר לה דניאל.
התקדמנו לכיוון כיתתי,אני מניחה שדניאל לא רצה שאני אלך לכיתה לבד עם האובססיבית הזו.
נכנסתי יחד עם המורה.
דניאל אמר לי שלום,אני לחשתי לו 'בהצלחה' הוא חייך ונכנסתי לכיתה.
ממש הסתקרנתי לדעת מה נסגר ונגמר בסוף עם שקד.
חיכיתי כל-כך שהשעתיים מתמטיקה יגמרו.
בסופו של דבר הם נגמרו.
ירדתי למטה במהירות לכיוון הקפיטריה וראיתי את דניאל מתווכח עם שקד,עדיין.
'איזה קרציה' חשבתי לעצמי.
איך ששקד קלטה אותי היא דפקה לו נשיקה בפה.
"מה את חושבת שאת עושה מפגרת" שמעתי את דניאל אומר לה והעיף אותה ממנו.
צבט לי לראות את זה אבל יחד עם זו שמחתי לשמוע אותו אומר לה את זה.
הייתי מאחורי דניאל,כך שהוא לא שם לב שנכנסתי.
"אני לא אוהב אותך תביני את זה! את חייבת לקלוט את זה כבר,עם כל הכאב"
"היי.." התקרבתי עליו וחייכתי אליו,.
"היי.."אמר בגמגום. ידעתי שהוא חושש שראיתי את הנשיקה ופחד שאפרש לא נכון.
כרכתי את ידי סביב מותניו, לאות הרגעה,שיבין שהכול בסדר,שאני סומכת עליו ומאמינה בו.
ראיתי בעיניים שלו שהוא נרגע.
היא הסתכלה עלי במבט נגעל. ואני הסתכלתי עליה רגיל,אפילו קצת במבט מרחם.
"את מוזמנת ללכת,זה אפילו רצוי" אמר לה דניאל.
היא נשארה עומדת שם מס' שניות,הפנתה את גבה והלכה.


השתדלתי שזה יהיה יותר ארוך.
זה גם יותר ארוך לא?! 😎

מדהיים בובית תמשיכיי 😁

לייק לייק לייק לייק לייק לייק ושוווווווב ליייייייייקק 😊
ת מ ש י כ י !!!!!!!!!!!!!!1

^

תודה לכן...
אולי אמשיך מחר..
אני מחכה לעוד קצת תגובות.....

יפההההההה ..המשך? 😊

ירדתי למטה במהירות לכיוון הקפיטריה וראיתי את דניאל מתווכח עם שקד,עדיין.
'איזה קרציה' חשבתי לעצמי.
איך ששקד קלטה אותי היא דפקה לו נשיקה בפה.
"מה את חושבת שאת עושה מפגרת" שמעתי את דניאל אומר לה והעיף אותה ממנו.
צבט לי לראות את זה אבל יחד עם זו שמחתי לשמוע אותו אומר לה את זה.
הייתי מאחורי דניאל,כך שהוא לא שם לב שנכנסתי.
"אני לא אוהב אותך תביני את זה! את חייבת לקלוט את זה כבר,עם כל הכאב"
"היי.." התקרבתי עליו וחייכתי אליו,.
"היי.."אמר בגמגום. ידעתי שהוא חושש שראיתי את הנשיקה ופחד שאפרש לא נכון.
כרכתי את ידי סביב מותניו, לאות הרגעה,שיבין שהכול בסדר,שאני סומכת עליו ומאמינה בו.
ראיתי בעיניים שלו שהוא נרגע.
היא הסתכלה עלי במבט נגעל. ואני הסתכלתי עליה רגיל,אפילו קצת במבט מרחם.
"את מוזמנת ללכת,זה אפילו רצוי" אמר לה דניאל.
היא נשארה עומדת שם מס' שניות,הפנתה את גבה והלכה.
---------------------------












פרק 23















"היי מאמי שלי.." אמר לי דניאל וחיבק אותי
"היי" חייכתי אליו
"את ראית את ה.."
"נשיקה" קטעתי אותו "כן,ראיתי..." אמרתי
"אבל את יודעת שזה לא.."
"תירגע מאמי..אני יודעת ואני סומכת עליך..גם שמעתי אותך מדבר אליה אח"כ.." אמרתי לו, ראיתי שהרגעתי אותו.
"כפרעליך" אמר וקירב אותי אליו שוב
"אתם מוכנים להיפרד קצת,אני מתחילה להתחרט על הרגע הזה" צצה ירדן משומקום
"אויי נו..תשתקי.." אמר דניאל
"טוב יאללה עזוב אותה,ההפסקה הזו- היא שלי" אמרה ירדן ומשכה אותי אליה
"זה לא פייר ההפסקה הבאה היא כולה 10 דק'" התבכיין דניאל
"לא נורא...אתה צריך ללמוד להתחלק"
"היי..מה קורה פה?אני לא חפץ של אפחד..מאמי,אתה לך לחברים שלך ואני אדבר איתך כבר..ואת?תתחילי לשתוק!" סידרתי שם את העיניינים והם צחקו
"את אמורה להיות בעדי" אמר לי דניאל בפנים עצובות
"חחח...בהפסקה הבאה אני בעדך" אמרתי
"טוב יאללה עוד שניה מסתיימת ההפסקה" אמרה ירדן ומשכה אותי
"ביי מאמי.." אמר דניאל והלך לחברים שלו.
"מה היה כל-כך דחוף..?" שאלתי
"שום דחוף,אני לא רוצה שתהיו יותר מידי דביקים, תיפרדו קצת. אני לא אוהבת את כל הזוגות הדביקים עם הקוצ'י מוצ'י" אמרה לי וישבנו על הדשא
"את פשוט לא אמיתית אני אומרת לך.." אמרתי לה והיא חייכה
"טוב..אני רוצה לדעת מה היה אתמול עם שיר? שבאת עצבנית.." אמרה ירדן וסיפרתי לה מה קרה
"ואיי,היא ממש חוצפנית" אמרה ירדן שסיימתי לספר את מה שקרה
"כן..היא ממש איכזבה אותי... " אמרתי בעצב.
"בדר לא נורא, זה לא שהייתן יותר מידי חברות טובות"
"זה היה תקופות כאלה, של פעם כן-פעם לא. עד ההופעה של עברי דווקא היינו בקשר די טוב. ואז היא עשתה לי שם קטע עם מתן שממש התעצבנתי עליה ואז זה התרופף שוב" הסברתי
"אז יאללה..אם כאלה חברים מי צריך אויבים" אמרה ירדן
"אף-פעם לא הבנתי את המשפט הזה"
"כן גם אני לא..אבל הוא מראה שאני חכמה כזו לא?!" אמרה וצחקנו.
"טוב..תקשיבי..את סידרת לי את דניאל..עכשיו תורי.על מי את שמת עין?" שיניתי נושא
"את האמת..אין מישהו שמעניין אותי.."
"אין דבר כזה..חייב להיות מישהו.." אמרתי
"לא..באמת שאין.." אמרה ונראתה כנה ביותר
"טוב..אז תגידי לי תכונות ויופי ואני כבר אמצא מישהו.." אמרתי
"מאיפה את תמצאי לי מישהו? אם כל הביישנות שלך את לא תמצאי לי אפחד..עד שהסכמת לדבר בכלל עם דניאל זה היה נס אז את תמצאי לי מישהו?!" גיחכה
"תמשיכי לצחוק ותראי..תגידי תכונות ויופי כבר..." אמרתי שוב
"טוב..." אמרה בחיוך גדול וחשבה מס' שניות
"נוו.."
"טוב הינה...רגע,אני חושבת.." אמרה "אמ..הוא צריך להיות יותר גבוה ממני"
"טוב זה לא בדיוק קשה" אמרתי "את די נמוכה את יודעת"
"שתקי ותני לי להמשיך...אמ...לא אכפת לי צבע שיער, או עיניים. אמ...או בגיל שלי או שנה מעלי, אחד כזה שמטפח את עצמו..זאת אומרת לא הולך זרוק וכזה אלא גם גי'נס וחולצות יפות כאלה..ושלא יהיה שמן..לא אכפת לי אם הוא לא רזה,פשוט לא שמן-יש הבדל!"
"לא כזה קשה למצוא לך מישהו" אמרתי
"תמצאי...רגע..ואופי.."
"אה נכון..יאללה" אמרתי לה
"אמ..לא שחצן, שידע לפנק..לא שקרן, לא בוגד ולא פרפר...זו..ואם הוא יודע לנגן בגיטרה-זה בונוס" אמרה בחיוך גדול
"חחח...אני אמצא את האביר" אמרתי
"על הסוס הלבן,לא סתם אביר" תיקנה אותי
"חח...בטח בטח...רק עם סוס..." אמרתי וצחקנו.
נשעה הצלצול.
וקמנו מהדשא לכיוון הכיתה.
כל אחת התיישבה במקומה.
ושיעור תנ"ך החל.
------------------------------
"שלום" אמרתי כשחזרתי הביתה
"שלום מותק, יש אוכל אתה רוצה?" שאלה אותי אמא
"ואיי כן אני גווע ברעב" אמרתי
"יש תפו"א ונקניקיות" אמרה
"מעוולה" אמרתי ונכנסתי למטבח
"אתה רוצה שאני אמזוג לך?"
"לא, אני אמזוג לבד" אמרתי לה
"דניאל תגיד מה קורה עם שקד?" שאלה אימי
"מה קורה איתה?" החזרתי שאלה והתיישבתי לאכול
"לא יודעת..היא הייתה כאן לפני כמה ימים..מ? חזרתם להיות בקשר?" שאלה, ושמעו בקולה שהיא לא בדיוק מרוצה
"כמעט..אבל הפסקתי את זה יותר מוקדם משהתחיל.."
"יופי,טוב מאוד..למה?" שאלה
"כי יש לי חברה עכשיו" אמרתי בחיוך גדול תוך כדי שאני נותן ביס לנקניקיה
"אה..באמת..מזל טוב חמוד שלי מי זו? אני מכירה?" שאלה
"לא, את לא מכירה...קוראים לה ספיר" עניתי
"ספיר? איזו ספיר?" שאלה
"ספיר אמסלם" עניתי
"אה...אמא שלה זו פנינה?" שאלה
"לא יודע, עוד לא הכרתי את אמא שלה.." צחקתי
"כן..אמא שלה זו פנינה ואבא שלה זה יעקב..אני מכירה אותם בפנים..לא יותר מיזה..אבל הם נראים אנשים טובים"
"טוב..אם את אומרת.."
"תביא אותה לפה נראה אותה" ביקשה אימי
"חכי לאט לאט..זה עוד טרי, כולה מאתמול בלילה..לא נלחיץ אותה..כבר מעכשיו שתבוא אלי הביתה"
"בקטנה..כולה לבוא אליך הביתה, מה הביג דיל"
"לא יודע..אני מעדיף לקחת איתה את הכול איזי.."
"מפחדת לאבד אותה?" שאלה אימי בחיוך
"עד שהצלחתי להשיג אותה.יצאה לי הנשמה והשתגעתי עוד שנייה..את כבר מדברת איתי על לאבד..חכי לאט לאט" אמרתי וצחקנו.
" טוב..אני הולכת לתלות כביסה..אין לך איזה מבחן או מתכונת באופן?" שאלה
"יש לי..אני תכף הולך ללמוד" אמרתי ושמתי את הצלחת בכיור
"תשטוף את הצלחת שלך,אין בבית הזה משרתים" אמרה לי אמא וחייכתי
"בסדר דקה..מה את כבר מתנפלת" אמרתי בחיוך
"לא, שלא יהיה אי-הבנות אח"כ אין לי כוח יותר התעייפתי" הסבירה
"בסדר אל תדאגי אני אשטוף" אמרתי והיא הלכה לתלות כביסה
באמת אחרי מס' שניות הלכתי לכיון הכיור ושטפתי את הצלחת שלי והסכו"ם.
עליתי למעלה וניסיתי להתרכז בתנ"ך.
יש לנו מתכונת אוטוטו...
פשוט לא הצלחתי המחשבות שלי ישר נדדו לספיר.
'מה שהילדה הזאת עושה לי..' חשבתי לעצמי
'אני חייב לשמוע אותה' אמרתי וחייגתי אליה.
"הלו" ענתה
"מה קורה?" שאלתי וחיוך עלה על פני ששמעתי את קולה
"מה אתה מבסוט?" שאלה והתפלאתי, איך היא יודעת
"שמח לשמוע אותך אסור?" שאלתי
"בטח שמותר.." אמרה
"מה אני אעשה חטפו לי אותך בהפסקה ועכשיו אני מתגעגע.." אמרתי ושמעו בקולה שהיא חייכה
"בעיה..ממש בעיה בעיתית.." אמרה וצחקתי
"מה עושים במצב כזה??" שאלתי
"אמ..רוצה להיפגש?" שאלה ושמחתי שזה בא ממנה
"אמ..סבבה..מתי בא לך?" שאלתי
"אמ..8 זה טוב..." אמרה ואני הסתכלתי על השעון
"עוד שעה?" שאלתי
"כן,עוד שעה..תתאפק קצת" אמרה וחייכתי
"טוב בסדר..תתארגני..8 בול אני אצלך" אמרתי וניתקנו.
סגרתי את הספרים.
סתם מקרה אבוד לנסות ללמוד עכשיו.
הוצאתי לי בגדים מארון,תחתונים ונכנסתי למקלחת.
איך שיצאתי מהמקלחת שמעתי את הטלפון שלי מצלצל.
ראיתי שעל הצג כתוב –חזי-
"מה קורא אחי?" שאל אותי כשעניתי לטלפון
"טוב מה איתך?" שאלתי
"בסדר שומע?"
"נו.."
"יושבים היום ב 9 וחצי אתה בא?" שאל
"ואיי אני לא יודע אני יושב עם חברה שלי ב-8..."
"הופה אחי..חברה? ממתי?" שאל וחייכתי
"מאתמול בלילה" צחקתי
"אז יאללה תביא נראה אותה"
"נראה כבר..תלוי בה,אני לא רוצה להלחיץ אותה"
"פשש..מישהו מאוהב?" שאל
"חחח..אפשר לומר" אמרתי. מזל שאפחד לא היה בחדר. די הסמקתי=]
טוב..אז אם בא לך אנחנו יושבים אצל דביר"
"כן,אני יודע..סבבה אחי תודה" אמרתי וניתקנו.
המשכתי להתארגן ובחמישה ל8 יצאתי לכיוון ספיר.
------------------------------
"לאן את הולכת?" שאל אותי עומרי
"דניאל" עניתי בחיוך
"אווו..מה קורה, אז עכשיו תתפרפרי לנו כל היום?" שאל בחיוך
"חחח..לא...רק קצת" עניתי
"טוב..רק תשמרי על עצמך כן?! הוא בא לקחת אותך?" שאל בדאגה
"כן,אל תדאג.." עניתי בשקט ובהבנה. הבנתי אותו,הוא דואג לי.
"אמא ואבא כבר יודעים?" שאל
"לא, לא כזה נושא חשוב" אמרתי
"אני אספר להם" אמר ויצא מחדרי מבהירות
"איזה קטנוני..אמרתי לעצמי והמשכתי להתארגן."
שמתי שמלה שחורה נפוחה. ושרוולן לבן עם כפתורים.
נעל שחורה גבוה.שמתי מסקרה ושחור בעין,קצת סומק ואודם בצבע השפתיים.עגילים,בושם,והייתי מ-ו-כ-נ-ה-!
"פשש..איזה יפה" אמרה לי אימי בחיוך
"כן? תודה.." עניתי
" מה זה הכן ההססני הזה, את מהממת!" אמרה
"טוב בסדר"
"מזל טוב חמודה שלי, אני מקווה שהוא סופסוף יחזיר לך את הצבע לפנים-הצבע שאבד" אמרה ושמעו בקולה עצב..
"אמא די, אל תדאגי" אמרתי
"תביאי אותו הביתה נראה מי גורם לבת שלי אושר"
"אויי..נו אמא אל תהיי פלצנית..חכי קצת כולה יום אם לא פחות אנחנו ביחד"
"טוב בסדר בסדר..לא לוחצת..." אמרה וצלצול הטלפון שלי נשמע מחדרי
"איזה מזל,כמעט שכחתי אותו" אמרתי והלכתי להביא את הפלאפון.
על הצג היה כתוב –דניאל-
"אתה בחוץ?" שאלתי
"אמרת 8 לא?!"
"אמרתי אמרתי..אני יוצאת ביי" אמרתי וניתקנו.
הסתכלתי על הצג של הפלאפון היה 19:59 איזה חיוך זה העלה לי.
"ביי" אמרתי לעומרי ואמא ויצאתי
ראיתי אותו מחכה לי מחוץ לרכב.
נשען על הרכב.
לובש גינס וחולצה כחולה. עם נעלי ספורט יפות בצבע שחור לבן.
הוא היה נראה ממש טוב.
"שלום שלום" אמר וחיבק אותי
התחלתי להתמכר לחיבוקים שלו.
היה לי כל-כך נעים,טוב,חם וכיפי.
"מה שלומך?"שאל אותי כשהתנתקנו
"בסדר..לאן הולכים?" שאלתי
"לאן בא לך?את רעבה?" שאל
"אמ האמת לא, אני לא רעבה בכלל" אמרתי
"אז בואי נשב פשוט איפשהו..." אמר והנהנתי בראשי.
נסענו ונסענו ולא הבנתי לאן הוא לוקח אותי.
"לאן אתה לוקח אותי דניאל?" שאלתי אותו והייתי קצת לחוצה
"חוטף אותך" אמר ונלחצתי. הרגשתי שאני חמה..והיה לי פלאשים מהלילה ההוא.
"דיי דניאל אתה מפחיד אותי" אמרתי
"סתם יפה שלי הינה הגענו" אמר והחנה את האוטו
"יאללה בואי" אמר ובא לצאת מהרכב
"עכשיו חכה,תן לי להירגע" אמרתי ברצינות. ליבי פעם בחוזקה.
"סליחה מאמי שלי...שכחתי מהעניין הזה לגמרי" אמר וליטף את שערי. התרחקתי ממנו קצת.
אני חייבת אויר" אמרתי ויצאתי מהרכב.
היינו ביער כזה שנחל זורם לנו בין הרגלים. זה באמת היה מקום קסום.
התיישבתי על שפת הנחל משכשכת את רגלי במים ומנסה להירגע.
כל-כך נלחצתי.
"סליחה מאמי..אני באמת מצטער" אמר והתיישב לידי
"זה בסדר אני הסתומה" אמרתי
"לא, מה פתאום! אני מבין אותך...אני הייתי צריך להגיד לך לאן הולכים.."
"לא נורא עבר.."אמרתי חיוך
היה בינינו שתיקה מביכה.
רציתי להפסיק אותה זה היה ממש לא נעים.
לקחתי טיפה מים בידי והשפרצתי עליו קצת
"זה קפוא משוגעת" אמר צחקתי
"חחח...לא נורא" אמרתי החיוך
"אז זהו? עבר לגמרי אני רואה.."
"לגמרי לגמרי" צחקתי
"אז תביאי חיבוק" אמר ופתח את זרועותיו
"אפילו נשיקה.." אמרתי לו בחיוך והתקרבתי אליו.
שפתינו נפגשו. ולאט לאט לשוננו התערבבו זה בזו.
אין לי דרך לתאר בכלל את הדפיקות לב והפרפרים שעפו לי וצצו לי בבטן באותם רגעים.
"אווח..מהבוקר אני מחכה לרגע הזה" אמר דניאל כשהתנתקנו
"חחח...כל הכבוד על האיפוק" צחקתי
"זה קשה..אל תראי את זה ככה.."
"אני יודעת ומבינה..בגלל זה אמרתי כל-הכבוד.."
"מאמי..חברים שלי נפגשים ב-9 וחצי אצל אחד החברים שלי,דביר..את רוצה לבוא או שאת מעדיפה שנשאר יחד?" שאל אותי דניאל
"איך שאתה רוצה/חושב/מרגיש..מה שבא לך..באמת" אמרתי.
מה אני אגיד לו לא?! אני לא יכולה לעשות את זה.
זה חברים שלו.
אני לא אמנע ממנו ללכת.
הוא היה נשמע שהוא די רוצה ללכת.
ואני לא אהיה זאת שיגיד לו לא.
"נו..תגידי לי כן או לא. באמת מה שתגידי אני הכי מקבל ומבין אותך בעולם" אמר בכנות
"מה שבא לך..אני זורמת איתך.." אמרתי
"כן את זורמת?" שאל ונשק על שפתי
"לא בקטע הזה" אמרתי בחיוך ונישקתי אותו שוב
"טוב אז תראי מה נשעה, נלך אליהם,ואם לא תרגישי נעים או שתרצי לחזור הביתה תגידי לי ואני לוקח אותך.." אמר
"אין בעיה" אמרתי והשענתי את ראשי על כתפו
ישבנו ודיברנו, התנשקנו התחבקנו.
היה לי הכי כיף שבעולם.
בשעה 21:30 קמנו,שמנו נעלים ונכנסנו לרכב לכיוון הבית של חבר שלו.
"יהיו שם גם בנות?" שאלתי
"נראלי שכן" אמר
"פאדיחה לי אם יש שם רק בנים" אמרתי
"לא אל תדאגי,נראלי שיש איזה 2-3 בנות" אמר
"וכמה בנים?" שאלתי
"5-6 בערך..לא הרבה"
"טוב נראה כבר" אמרתי ונסענו.
הגענו לבית וראיתי מס' מכוניות חונות ליד ביתו.
הבית היה די גדול ונראה מפואר מבחוץ, גינה נורא יפה,מזרקה.
הבית היה מצופה אבנים ירושלמיות.
נראה על פניו שיש להם כסף.
"הווו...שלום שלוםםם" שמעתי אנשים צועקים כשדניאל ואני נכנסנו.
כולם הסתכלנו עלי,בנים בנות כאחד.
כל-כך התבישתי.
"מי זאת היפה הזו?תכיר לנו.." אמר אחד מהם והחזיק בקבוק בירה בידו.
"תכירו זו חברה שלי ספיר. ספיר תכירי..אלה החברים המסטולים שלי..את לאט לאט תכירי את כולם סתם מפגר להגיד לך עכשיו את כל השמות בכל מקרה את לא תזכרי כלום אחרי שניה" אמר לי דניאל וחייכתי
"למה אתה ככה אחי תכיר לה אותנו..מה אתה מתבייש??" אמר אחד מהם..
"לי קוראים דביר.."
"ולי יונתן" אמר עוד אחד "את יכולה לקרוא לי יוני"
"מה קרה כבר שמות חיבה אחי..תירגע יש לה חבר" אמר דביר וצחקתי
"אני שלומי וזה אביאל" אמר שלומי
"בנות, תגידו גם אתן י'סנוביות" אמר שלומי והבנות הציגו את עצמן.
אחת קוראים לה אודליה,השנייה ענבר,והשלישית לירון.
התיישבנו עם כולם,דווקא היה נורא נחמד.
דניאל ישב לידי, שמר עלי.
וכל כמה דקות התעניין ושאל עם אני בסדר, אם אני רוצה ללכת.
הוא היה כל-כך חמוד.
אחרי שעה בערך שלומי ודביר הוציאו גיטרות והתחילו לנגן.
"מצאתייי" אמרתי באוזנו של דניאל והוא הסתכל עלי במבט לא מבין
"מצאתי לירדן מישהו" אמרתי בחיוך










יצא ארווווווווך,תודו!!!

ארוך זה טוב..המשך?????????? 😊

😁 מקסיים תמשיכיייי