את מוודעת לזה שזה מוושלם!!
תמשיכייי!!
קראתי הכול עכשיו ואת כותבת בצורה נהדרת מחכה להמשך
QUOTE (smallgirl @ 09/09/2010) מדהייים בובי תמשיכייי 😊
😁 😁
שכבנו על החוף,השתזפנו.
"מה היה אתמול?" שאלה
"סתם..אל תזכירי לי." אמרתי ומיד הוספתי "תכלס, אני אפילו לא יודעת למה בכיתי ככה..סתם הייתי סתומה רגעית"
"חחח..מאמי שלי ככה זה כשמאוהבים" אמרה ושתקתי.
"אני פשוט לא מבינה למה את כל-כך קשה עם עצמך? למה את לא יכולה להרשות לעצמך קצת יותר להתפרע. את רוצה אותו-ואני יודעת שאת רוצה אותו. והוא רוצה אותך-ואפילו מאוד.
אז אני לא מבינה מה בעיה, אתם סתם זוג מפוספס"
"את צודקת"
"באמת שאני לא מבינה..למה את לא מנסה? יכול להיות לך בן-זוג מדהים. הוא כזה מקסים כזה רגיש"
"את צודקת"
"הוא אפילו חכם,ויכול לעזור לך בהמון שיעורים שאולי את תתקשי ולהיפך.אתם יכולים להיות לעיזר אחד לשני"
"את צודקת"
"באמת שאני לא מבינה למה את לא מנסה.. כאילו מה את כבר יכולה להפסיד...ילך-מה טוב. לא ילך-לא קרה כלום-לפחות ניסיתם"
"את צודקת"
"את צודקת,את צודקת,את צודקת, את מוכנה להפסיק להגיד לי כבר 'את צודקת' ובמקום להגיד לי 'את צודקת ' עופי אליו כבר ותתנשקו"
"מהה??" אמרתי
"את אפילו לא שמה לב מה את אומרת..מאמילה, את כל-כך מעופפת..עופי אליו כבר תגידי לו שאת רוצה..ויאללה..."
"אני פשוט לא רוצה לפגוע יותר מידי"
"אם תלכי אליו-תאמיני לי שאת ככה תפגעי הכי פחות שאפשר"
"כן?!"
"את עדיין פה?" שאלה בחצי כעס חצי צחוק
"ומה איתך? איך תלכי הביתה?" שאלתי תוך כדי שאני אוספת את הדברים
"אני אסתדר,אל תדאגי לי.לכי ותהני" אמרה בחיוך גדול ומרוצה
"רגע..מה..אני אלך אליו?" היססתי
"עוווווופפפפפפייייייי!!!!!" צעקה ואני הרמתי את תיקי במהירות והלכתי בחיוך גדול.
----------------------------------------
פרק 19הלכתי לכיוון ביתו של דניאל.
כאבה לי הבטן מרוב התרגשות.
לא ידעתי מה אני הולכת לעשות בכלל, לא ידעתי איך,כמה ולמה...
פשוט הלכתי בעיניים עצומות-ומה שיהיה-יהיה.
פחדתי שכבר מאוחר מידי.
קיוויתי שהוא עוד לא שינה את דעתו.
הייתי מטרים ספורים מהבית שלו ועצרתי.
חשבתי כמה דקות, לפני שאני נכנסת ועושה את הצעד הזה.
נשמתי כמה נשימות עמוקות ועצמתי את עיני.
מתפללת לה' שהכול יהיה בסדר וילך לפי התכנון.
כל-כך קיוויתי שאני לא עושה טעות.
ושאני לא אתחרט על מה שאני עושה עכשיו בעתיד.
לקחתי שוב פעם נשימה עמוקה ודפקתי בדלת.
"שלום" פתחה לי אימו והסתכלה עלי במבט של 'מי את?'
"שלום,אני ספיר,דניאל נמצא?" שאלתי
"היי ספיר, אמ..דניאל למעלה.." אמרה בהיסוס
"אפשר לעלות אליו?" שאלתי בחיוך
"אמ..כן" גמגמה שוב.
"תודה" אמרתי בשקט וסגרתי את הדלת.
"רק איפה החדר שלו?" שאלתי
"תעלי למעלה-עד הסוף מצד ימין. שמאל זה המקלחת והוא בצד ימין" ענתה
"תודה" אמרתי בחיוך ועליתי למעלה.
דפקתי בדלת. הוא לא ענה לי, אבל שמעתי צחקוקים, ידעתי שהוא בפנים.
השאלה עם מי?!
"אמא תעזבי אותנו" הפעם דניאל צעק,לאחר שדפקתי שנית
"זו מירית" עניתי בשקט
"מירית?" שמעתי אותו אומר בקול מופתע ואחרי מספר שניות נפתחה הדלת
"היי" עמדתי בחיוך הפתח חדרו
"מה את עושה כאן?" שאל בגמגום.
"אמ..אפשר להיכנס רגע?" שאלתי בחיוך
"היי מירית" שמעתי קול ושקד הציצה מאחורי דניאל בלבוש מינימלי לחלוטין
שקד הייתה ילדה יפה.
היו לה עיניים גדולות וחומות,שיער מדורג בצבע שחור עד הכתפיים-חלק, הייתה רזונת.
"הבנתי..טוב לא משנה.." אמרתי והסתובבתי לכיוון גרם המדרגות
"חכי רגע..עצר אותי דניאל,מה רצית?" שאל
"זה כבר לא רלוונטי.." עניתי והורדתי את ידיו מידי
"מה לא רלוונטי?" שאל
"אתה יודע מה..סתם רציתי לראות איך אתה..אם אתה בסדר אחרי שאמרתי לך 'לא' אבל אני רואה שאתה בסדר גמור" אמרתי
"אה.." אמר והוריד את ראשו
"התקדמת מהר" אמרתי וירדתי במהירות במדרגות.
דניאל לא הלך אחרי. ראיתי אותו עומד ובוהה בי.
"את כבר הולכת? בכול בסדר?" שאלה אותי אימו
"כן..בסדר גמור,תודה" עניתי בנימוס "להתראות" אמרתי ויצאתי מביתו.
התיישבתי בגן השעשועים הקרוב שראיתי.
אני לא יודעת למה,אבל התחילו לזלוג לי דמעות בעיניים.
יכול להיות שירדן צודקת ואני מאוהבת?!
אפעם לא התאהבתי במישהו,אני לא בדיוק יודעת איך זה מרגיש...
"ירדן" אמרתי כשהיא ענתה לי לטלפון,לאחר שחייגתי אליה.
"אוי לא..למה זה לא שמע משהו." אמרה וגרמה לי לחייך
"את יכולה לבוא אלי?" שאלתי
"בטח, 10 דקות אני אצלך.." אמרה וניתקתי.
קמתי מהספסל לכיוון ביתי.
בדיוק הגעתי לכניסה וראיתי אותה מרחוק
"מאמי שלי..מה קורה?" שאלה וחיבקה אותי
"חרא..בואי נכנס אני אספר לך.." אמרתי ונכנסנו אלי פנימה
"שלום" עניתי כשנכנסנו הביתה.
"היי..רוצה לאכול?" שאלה אימי
"לא תודה" אמרתי
"היי ירדן מה שלומך?" שאלה אימי
"בסדר..את?" שאלה בנימוס
"מעוולה מתוקה.."
"אנחנו בחדר שלי אם מישהו מחפש אותי" אמרתי ונכנסו לחדרי.
"טוב ספרי לי את נראית לא משהו ,מדברת לא משהו..בטוח קרה משהו לא משהו.."
"הלכתי אליו...ו..." אמרתי והתחלתי לספר לה את כול הסיפור שקרה. מאז שהייתי אצלו עד שהגעתי הביתה איתה יחד.
ממש מילה במילה, ללא שום פספוס של פרטים.
" מאמי, הוא סתם מנסה להתחמק מזה..הוא מנסה לשכוח אותך אחרי שאמרת לו 'לא'.." אמרה לי וגיכחתי.
"לא תראי מאמי'לה..את לא בדיור מבינה בזה אבל בואי אני אסביר לך משהו..
ככה זה גברים-מניסיון.
אם הם אוהבים מישהי והיא לא רוצה או שהיא נפרדת ממנו, הוא תמיד הולך ומנסה להיות עם כל בת שבאה.
בתקופה הזו זה- 'מי שבא-ברוך הבא'. או,שהם משתכרים.
זה אחד מבין השתים.
ודניאל, כמו כל גבר טיפוסי.
הלך להצעה הראשונה. לבנות.
נראה לך שהוא יכול לשכוח ממך כל-כך מהר?! ועוד ללכת עם שקד??
שקד זה סתם נחמה בשבילו, את תראי שברגע שאת אומרת לו שאת רוצה הוא זורק אותה לקיבינמט"
"נראלך אבל שאני ארצה אותו אחרי מה שראיתי?!"
"מאמי שלי, מה את חושבת שכולם שמורים כמוך?!" שאלה ושתקתי
"את לא יכולה לקבל גבר שעוד לא עשה את זה..אין מה לעשות 99,9 מהגברים עשו את זה כבר בגיל 10" אמרה וצחקתי
"אין מה לעשות את לא יכולה לקבל גבר בתול, קשה למצוא כאלה בשוק. וגם בגלל זה עד שווה המון. בגלל שאת בתולה. לא כל יום מוצאים מישהי כמוך, שכל-כך שומרת על עצמה." החמיאה לי
"אוווי" אמרתי ונאנחתי "ידעתי שזה לא יהיה רעיון טוב" אמרתי
"זה היה רעיון מעוולה את פשוט צריכה ללכת אליו, לדבר איתו,להיות גלויה אליו וזהו. הוא נופל לרגליך-מילה שלי!"
"אני לא ישפיל את עצמי"
"מאמי למה את סתם עם אגו?"
"שום אגו..אני באתי אליו עכשיו...זהו..עכשיו זה תורו.." הסברתי
"מה זה תורו..זה לא תורי-תורך..וחוצמיזה הוא בא אליך מיליון פעם,בלי לעשות חשבונות כאלה מפגרים. כי הוא אוהב אותך ספיר תביני!"
"יופי לי"
"נו..למה את כזאת עקשנית..?"
"כ"כ,אין לי כוח להסביר,את פשוט לא תביני.." אמרתי והיא שתקה
"איך שבא לך..רק שתדעי שאת מפסידה. כל יום שעובר את מפסידה!"
"טוב" אמרתי והיא שתקה.
"אני חייבת ללכת..תחשבי על זה עוד קצת..ותודיעי לי מה קורה ואם יש התפתחויות סבבה?!"
"אין בעיה." אמרתי בחיוך קטנטן
"אל תתבאסי,יהיה בסדר" אמרה בחיוך .
ליוויתי אותה קצת ונכנסתי חזרה לביתי.
נכנסתי להתקלח.
לאחר המקלחת נכנסתי ישירות לישון.
בלי לאכול ולשתות,לא היה לי תאבון. הפעם את הרזון שלי כבר ראיתי.
אבל מה אני יכולה לעשות? אני באמת לא רעבה.
עומרי נכנס לחדרי וכשראה שאני במיטה, מנסה להירדם אמר "לילה טוב מותק שלי" ויצא
עצמתי את עיני,מנסה להירדם..
ובין מחשבה למחשבה-נרדמתי...
-----------------------------------
"מאמי מה יש לך?" שאלה שקד
"לא כלום..סתם עייף,אין לי חשק" אמרתי
"אבל עוד לא התחלנו את החלק הכיפי" אמרה בקול חושני במיוחד
"עזבי שקד באמת שאין לי חשק" אמרתי והעפתי אותה מעלי
"דניאל מה יש לך? מאז שראית את ספיר הכול השתנה.."
"שום דבר לא התשנה מאמי פשוט לא בא לי עכשיו.." הסברתי
"אז למה קראת לי?" שאלה, ושמעו בקולה שהיא מבולבלת
"סתם לשבת, לדבר, כמו פעם.." הסברתי
"נראלך שאני יכולה לשבת ולדבר איתך ככה סתם-כמו פעם.. אתה אטום אתה יודע את זה.." הרימה את קולה ואני הסתכלתי עליה במבט חסר אונים
"מה את רוצה?" שאלתי לא מבין
"אני אוהבת אותך,אדיוט, זה מה שאתה לא מבין אמרה ודפקה לי נשיקה.
היא דחפה את לשונה לפי, ואני? ללא יכולת להתנגד.
היא הורידה את חולצתה במהירות הבזק והחלה להוריד גם את שלי.
"לא,שקד..לא" עצרתי אותה
"אני רוצה אותך דניאל,אני רוצה אותך עכשיו" אמרה והשכיבה אותי שוב על מיטתי
"שקד די!" אמרתי והעפתי אותה מעלי
"למה?" שאלה ועיניה התמלאו דמעות
"את מהממת,את מושכת,את יפה,את מקסימה...באמת..אני פשוט...תפוס כרגע.." אמרתי בגמגום
"ת...תפוס?" שאלה
"רגשית" אמרתי והצבעתי על החזה-לכיוון הלב.
"אני יעזור לך לשכוח אותה..מי זו ספיר?" שאלה ושתקתי
"מה אתה צריך את הבתולת ים הזאתי?!" ניסתה להתגרות
"שקד די..תמצאי לך מישהו אחר.שיאהב אותך באמת" אמרתי,מנסה לעזור לה..
"אני לא רוצה מישהו אחר, אני רוצה אותך" אמרה וניגבה את דמעותיה
"אני..אני מצטער" אמר והורדתי את ראשי.
היא הרכינה גם היא את ראשה.
אחרי מספר שניות של שקט מביך ביותר, היא שמה את החולצה,את הנעלים סידרה קצת את שערה הפרוע ויצאה מחדרי בטריקת דלת
נאנחתי. מה אני כבר יכול לעשות.
אני פשוט לא מצליח להפסיק לחשוב עליה...
היא משגעת אותי.
למה היא באה לפה בכלל?!
נכנסתי להתקלח ,להתרענן קצת, לנקו את עצמי מהמחשבות-אך ללא הצלחה.
לאחר המקלחת נכנסתי למיטה.
הם הרבה מאוד מחשבות
ומה הולך לקרות מחר.
בין מחשבה למחשבה נמנמתי קצת עד..שנרדמתי
מדהיייייים תמשיכי מדהים !
QUOTE (רונילי10 @ 12/09/2010) מדהיייייים תמשיכי מדהים !
😊 😊
QUOTE (hila_t @ 13/09/2010) QUOTE (רונילי10 @ 12/09/2010) מדהיייייים תמשיכי מדהים !
😊 😊
תמשיכיייי 😊 😊 😊 😊 😊 😊 😊 😊 😊
נאנחתי. מה אני כבר יכול לעשות.
אני פשוט לא מצליח להפסיק לחשוב עליה...
היא משגעת אותי.
למה היא באה לפה בכלל?!
נכנסתי להתקלח ,להתרענן קצת, לנקו את עצמי מהמחשבות-אך ללא הצלחה.
לאחר המקלחת נכנסתי למיטה.
הם הרבה מאוד מחשבות
ומה הולך לקרות מחר.
בין מחשבה למחשבה נמנמתי קצת עד..שנרדמתי
----------------------------
פרק 20
"היי אחי מה קורה?" שאלתי את מאור כשנכנסתי לבית הספר
"בסדר אחי מה איתך אתה חיוור קצת"
"אל תהיה סבא..אני בסדר גמור" חייכתי אליו
"מה שתגיד אחי...תגיד..ראית את המשחק אתמול?" שאל ועיניו קרנו מאושר
"לא..נרדמתי..למה מי ניצח?" שאלתי בחוסר התעניינות
"מה אתה דפוק?! איך אתה מפסיד כזה משחק..מה קורה איתך אחשלי..כבר 2 משחקים ברצף שאתה לא רואה.."
"לא פשוט לא היה לי זמן"
"מה יש לך תגיד..?" שאל, והפעם ברצינות
"כלום אחי באמת שכלום.."
" טוב אחשלי אם תרצה לדבר או משו..בכי" אמר וחייכתי אליו.
"דניאל גש אלי בבקשה" קראה לי המורה כשהסתיים השיעור
"מה?" שאלתי
"תלוה אותי לחדר המורים" אמרה והלכנו יחד לכיוון החדר מורים
"מה קורה איתך תגיד?" שאלה
"מה קורה איתי?" החזרתי שאלה
"אני לא יודעת,תגיד לי אתה..אחרי השיחה הרצינית והטובה,אני חייבת לציין, שהייתה בינינו לפני כמה שבועות אני רואה שחל שיפור ואתה באמת משתדל לא לצאת מהשיעורים, להקשיב להכין שיעורים אבל שוב..משהו בך לא איתי..אתה מרחף ואתה מאבד אותנו. אתה רוצה לשתף?" שאלה המורה
"לא המורה..הכול בסדר..את יודעת,זה תהליך לאט לאט.." תירצתי תירוץ חנפני שכזה
"טוב..אם זה עניין של זמן אז מעולה" חייכה
"משוחרר?" שאלתי
"משוחרר" חייכה והלכתי לכיוון החצר
לא משנה כמה שאנסה להתרכז בשיעור לא אצליח.
אני מנסה להשתפר, באמת שאני מנסה.
אבל המחשבות שלי נודדות בכלל למקומות אחרים לגמרי.
לא משנה כמה שאני מנסה להחזיר אותם למקום,כדי שאני באמת יהיה בשיעורים ואקשיב אני פשוט לא מצליח.
השנה הזו זו שנה רצינית,והיא ממש חשובה להמשך החיים, אני חייב להתרכז..
פשוט חייב.
ראיתי אותה מתיישבת על הספסל עם ירדן.
'מה קרה הם נהיו חברות פתאום שתי אלה?' חשבתי לעצמי 'מה כבר ירדן זוממת?'
הסתכלתי עליה, פשוט לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים.
על הפעם הראשונה שראיתי אותה ידעתי שאני רוצה אותה.
כל-כך שונה, כל-כך מיוחדת, לא כמו כולם.
עדינה, פשוטה, יפה, לא מוחצנת ושחצנית.
פשוט בנאדם טוב ונעים.
גם כל-כך כיף לדבר איתה.
יש לה פרצוף כזה עדין כל פעם שאני רואה אותה, אני נרגע.
אני יכול לשבת ולהסתכל עליה שעות.
פתאום ראיתי את שקד מתקרבת אל ספיר וירדן.
'אווי לא' חשבתי לעצמי.
'אני ממש לא רוצה צרות עכשיו'
הסתכלתי על שקד שעשתה תנועות מאוד מוחצנות וצעקה בשביל שכולם ישמעו אותה.
הרי תמיד חייבים לראות ולשמוע אותה-איך אפשר שלא?!
אחרי מספר דקות בהם עמדה וצעקה וספיר שתקה ראיתי אותה מתקרבת לכיווני.
בלי התראה מוקדמת ובלי מוכנות היא דפקה לי נשיקה.
תפסה את חולצתי בחוזקה והכניסה את לשונה לפי בכוח
התאבנתי. לא ידעתי מה לעשות.
לא זרמתי איתה-אבל גם לא התנגדתי למעשיה.
אחרי מספר שניות העפתי אותה מעלי ואמרתי לה "מה את חושבת שאת עושה?" אמרתי בעצבים
"מאמי שלי..התגעגעתי אליך" חייכה חיוך שכאילו אמור להמיס אותי
"תקשיבי לי, זו פעם אחרונה שאת ככה מתנפלת עלי. גם ליד כולם,גם בלי הודעה מוקדמת וגם בלי רצוני שמעת?! " אמרתי בקול רם ובכעס,שתבין
"אבל..."
"שום אבל...שקד זו כבר הטרדה ואני רציני..הסברתי לך משהו אתמול. תכבדי אותי" אמרתי והפעם הייתי טיפלה יותר עדין, אך עדין כועס
"מה אני בסך הכול מבקשת ממך?!" אמרה והחלה לבכות.
שנאתי שבנות בוכות,ועוד בגללי.
התרככתי.
"אל תבכי, פשוט תביני אותי, אני לא רוצה שומדבר אינטימי איתך.." אמרתי
"אתה לא נמשך אלי?" שאלה
"את יפה,את מהממת,את פצצה, אבל אני לא יכול להיות איתך תביני..." הסברתי שוב
"למה"
"ככה..פשוט לא..את חייבת להפסיק להשפיל את עצמך ככה,ועוד מול כולם.
תביני אותי, אני לא רוצה..למה זה חייב להיות בכוח?!"
"אתה יודע מה..אתה עוד תשלם על זה.." אמרה והלכה.
נאנחתי.
מה היא רוצה שאני אעשה??
שאהיה איתה בכוח?!
שתעזוב אותי בשקט.
הסתובבתי לחפש בעיני את ספיר וירדן אבל הן נעלמו לי מהאופק.
'שית' אמרתי בליבי וחיפשתי אותן.
ראיתי אותן יושבות במקום הקבוע של ספיר.
כל-כך רציתי ללכת לשם.
לחבק אותה.
לגעת בה..
או..אפילו לא לגעת..רק להיות לידה..לנשום אותה,להריח את הריח שלה..הכל-כך נעים וממכר.
---------------------------------
"אל תאמיני למה שהיה שם בבקשה" התחננה אלי ירדן בפעם המיליון ואחת
"אני לא עיוורת ירדן, אני לא אעשה מעצמי צחוק..מספיק.."
"תקשיבי את לא ראית שהיא כפתה את עצמה עליו?"
"אה נכון..בגלל זה היה שם גם לשון.." אמרתי ועשיתי פרצוף נגעל
"אוייי נו..זה לא היה באמת..את פשוט סתם ילדה קטנה.."
"בסדר..ילדה קטנה ששומרת על עצמה ועל הכבוד שלה.." אמרתי בטון קצת גבוה
"אני עוד אוכיח לכם..שני מפגרים"
"מה?" שאלתי
"כלום מלמלתי לעצמי." ענתה
"טוב" אמרתי ועזבנו את הנושא.
"את באה אלי היום?" שאלה אותי ירדן בפתאומיות
"איזה חג היום שאני צריכה לבוא אליך?" שאלתי
"שום חג..סתם מתחשק לי.." חייכה
"אמ..נראה כבר"
"נו..תפסיקי להיות כבדה..בואי אלי חצי שעה-שעה ועופי הביתה.גם במילא אני לא רוצה אותך יותר מיזה.." אמרה וצחקנו.
"טוב..אבל חצי שעה-שעה" עניתי באזהרה
"מבטיחה" אמרה וחייכה
"טוב יאללה בואי לכיתה" אמרתי וקמנו ממקומנו.
"רגע..אז באיזה שעה בערך?" שאלה
"6-7..."
"סגור" אמרה בחיוך
בדרך ראיתי את דניאל.
חלפתי על פניו מבלי לומר לו שלום בכלל.
מבטינו הצטלבנו למספר שניות מועטות.
הבטנו בעצב אחד על השני.
אני לפחות הבטתי עליו בעצב מהול באכזבה.
----------------------------------
"ביי אחי..ניפגש.." אמרתי למתן
"ביי גבר..דבר איתי לפני כן.." אמר ואני הנהנתי
"הלכתי לכיוון הרכב שלי כשאני רואה שלידו מחכה לי ירדן..
"מה הולך דנדן...?" שאלתי
"אני חייבת שתבוא אלי היום" אמרה והייתה נראית לי עצובה
"מה יש מאמי שלי?" שאלתי בדאגה.
ירדן ואני ידידים מאוד טובים וקרובים.
היא יודעת הכול על ספיר.
ואני יודע הכול על דברים אחרים..
"זה לא לעכשיו..אני רוצה שתקפיץ אותי הביתה ותבוא אלי יותר מאוחר.."
"אין בעיה מאמי..תעלי..." אמרתי והתנעתי את הרכב
נסענו לכיוון ביתה בשתיקה.
את האמת היא די הלחיצה אותי
"את בטוחה שאת לא רוצה לדבר עכשיו?" שאלתי
"לא.." ענתה
"אז מתי את רוצה שאבוא?" שאלתי כשהגענו לחנית ביתה
"בסביבות 6 וחצי.." אמרה
"טוב מותק..6 וחצי בול" חייכתי וגם היא חייכה חיוך קטנטן..
"יאללה ביי תודה" אמרה ונכנסה לביתה..
נורא סיקרן אותי לדעת מה קרה לה..
יותר מסקרן-הדאיג אותי..
כל-כך חיכיתי כבר ל6וחצי.
ממש פרק יפה ..תמשיכי..
ובפעם המליון אני אגיד שאתן עושות לי חשק לכתוב עוד סיפור.... 😊 😁 😁
^ אז תכתבי סיפוור
תממשיכיי!
QUOTE (מלאכית122 @ 15/09/2010) ^ אז תכתבי סיפוור
תממשיכיי!
😊
????? 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢
