-בחירה-

QUOTE וואי ממש ממש אהבתי .!
קראתי את הסיפור רק בתורר אורחת באתר הזה אבל מכיוון שאי אפשר להגיב
אם את אורחת אז נרשמתי לאתר כי רציתי מאוד להגיד לך
שאני רוצה לקרוא את המשך הסיפור המדהים הזה!
אני ממש ישמח אם תוסיפי את הפרקים הנוספים
מכלל הלבב לינויי...!    😊  🙄

ואיי,איזה כיף..!! 😛
ממש שמחתי לקרוא את זה..
המשך יהיה היום,במהלך הערב😊

תודה לך ולמי שהגיבה 😁

שכבתי במיטה,עוצמת את עיני, אבל כל פעם עלו לי פלשבקים.
"הלו" ענה לטלפון שלו,שצלצל
"לא אחי אני לא בא.... כי שכחתי שיש לי איזה משו ......כן, אני לא בא....בקטנה אחי....יאללה ביי תהנה"
"תלך" אמרתי, המילה הראשונה שיצאה לי מהפה מאז...
"מה פתאום,נראלך שאני משאיר אותך במצב כזה..אני מחכה עד שעומרי יבוא ואז אני אשקול אם ללכת"
"תודה" אמרתי והתחלתי לבכות שוב.
"דיי מאמי..אל תבכי הכול בסדר עכשיו..יהיה טוב"
"בואי..שימי עלי את הראש.."חייך ויישר את רגליו.
קמתי באיטיות וחיבקתי אותו חזק,לא היה לי כוח לדבר,ולא ידעתי איך להודות לו על הכול אז פשוט חיבקתי אותו.
הנחתי את ראשי עליו, הוא ליטף את שערי.
היה לי דפיקות לב ופלשים אבל ניסיתי לנטרל את המחשבה
עצמתי את עיני,ואין לי מושג מתי ואיך,אבל נרדמתי...
-----------------------------











פרק 12











"ספירי.."העירה אותי אמא בעדינות
"בוקר טוב...מה שלומך?" שאלה אותי בעדינות וידעתי,שאם היא לא אומרת לי כלם על בית הספר כנראה היא יודעת,בטח דניאל סיפר לה.
"היי..אני בסדר" אמרתי ונזכרתי באתמול.
זה עשה לי כל-כך רע.הדפיקות לב שלי עלו בשנייה.
"תספרי לי איך זה קרה.." ביקשה אמא בעדינות
"אמא בבקשה,אני נורא מבקשת ממך..תני לי קצת לנוח.אני מעדיפה לא לדבר על זה עכשיו" ביקשתי
"טוב מאמי..רק שתדעי שלקחתי יום חופש,אם תרצי משהו אני פה.." אמרה אמא ואני הנהנתי בחיוך נימוסי
"קחי" אמרה והושיטה לי צלחת עם 2 פרוסות לחם,גבינה בצד,חביתה וירקות חתוכים "הכנתי לך ארוחת בוקר..תאכלי"
"אני לא רעבה עכשיו,אני רוצה עוד לישון,אני אוכל אח"כ..תודה"
"איך שאת רוצה" אמרה.היא הניחה את הצלחת על השידה והניחה לי לנפשי
"אמא" קראתי לה עוד לפני שהספיקה לצאת מהחדר
"מה מאמי?"
"איך את יודעת?" שאלתי
"דניאל סיפר לי" אמר ואני הנהנתי בהבנה.
היא חייכה חיוך קטנטן ויצאה מחדרי.
ברגע שיצאה וסגרה אחריה את הדלת הנחתי את ראשי על הכר ובכיתי.
כל-כך היה לי רע.
היה לי מחנק בגרון,וקוצר נשימה..נגעלתי ממנו...מעצמי...
כל-כך הערכתי את דניאל.על כל מה שהוא עושה למעני.
התמונות והנושא הזה פשוט לא יצאו לי מהראש.
הסתכלתי על הצלחת עם החביתה, היא הייתה נראית מש טוב,אבל פשוט לא היה לי חשק לאכול.
הרגשתי שבא לי להקיא.
שכבתי שוב במיטה.
ניסיתי להירדם. התגלגלתי לצד ימין,ואח"כ שמאל,ושוב ימין,ושוב שמאל.
ופשוט לא הצלחתי לישון.
כל הזמן רק התגלגלתי והתגלגלתי והתגלגלתי...

"ספיר...דניאל פה..זה בסדר?" נכנסה אלי אמא לחדרי,העירה אותי ושאלה..
"ואיי מה ישנתי?"
"כן מותק..להכניס?"
"כן ברור.." אמרתי והוא נכנס בחיוך..
"היי" חייכתי וסידרתי את שערי, להראות קצת פחות גי'פה
"מה שלומך?" שאל
"בסדר" אמרתי באנחה קלה
"הבאתי לך קצת שוקולדים,שתתעודדי..זה תמיד מעודד"
"ואיי..תודה" הורדתי את ראשי וחייכתי במבוכה. היה שקט.
"היי" אמר והרים את ראשי. "זה בסדר להישבר ולהגיד שחרא" אמר ונשברתי.
הנחתי את ראשי על כתפו והתחלתי לבכות.
"תבכי מאמי,זה בסדר..זה משחרר" אמר וליטף את שערי
"אוף.אני מרגישה כל-כך חרא" שפכתי בפניו
"זה הגיוני יפה שלי, את עברת אירוע טראומטי שאף אחד לא היה מייחל שיקרה לו וזה הגיוני שתרגישי ככה., אם לא היית מרגישה ככה אז הייתה לך בעיה..אבל זה הגיוני וזה בסדר,וזה לגיטימי. מותר לך"
"אני לא מסוגלת להמשיך בחיים שלי, זה כל הזמן חוזר אלי ואני לא מצליחה להתנתק מזה" המשכתי לשפוך בפניו..
"אל תדאגי..זה הגיוני שתרגישי ככה כי את הסך-הכול יום אחרי...אני מבטיח לך שעוד חודש זה יעבור"
"ומה עד אז?"
"עד אז..יהיה קצת קשה...אבל מתגברים..בכול מיני דרכים"
"איזה?" שאלתי,מנגבת את דמעותיי
"לצאת עם חברים,ללכת לקנות בגדים,לצאת לאיזה מסיבה טובה,ללכת לדודים, לשיר שירים,לשמוע מוזיקה..לא חסר, יש 1001 דברים שיכולים להסית את המחשבות שלך .."
"סליחה על ההפרעה" נכנסה אימי לחדר "פשוט המשטרה פה,הם רוצים עדות"
"אויי נו..." אמרתי והשמעתי אנחה קלה
"אני יעזור לך מאמי..זה בסדר אם הם יכנסו לחדר?" שאל דניאל את אימי
"בטח" אמרה ואימי קראה להם לחדר.
נכנסו שתי שוטרים, אמא שלי נכנסה איתם.
"שלום לך.." אמרו השוטרים
"שלום" אמרתי בחיוך קטן ומאולץ
"מה שלומך?" שאל אחד מהם
"בסדר" אמרתי, כאילו מה כבר יש להגיד.
"טוב,אני מוטי וזה יעקב..באנו לקחת ממך ומהחבר שלך עדות על המאורע אתמול" אמר ואני התחלתי לספר להם.
סיפרתי ובכיתי,בכיתי וסיפרתי.
רק המחשבה הזאת שמישהו זר נגע בך ללא רצונך העבירה בי צמרמורת וחלחלה..
הם כתבו את כל מה שאמרתי ואח"כ עברו לדניאל,וגם הוא סיפר את מה שראה ועשה.
"אוקי..תודה רבה לך..נזמין אותך בהמשך למשפט שלו,להעיד נגדו.את לא הראשונה,אם זה מנחם אותך"
"תודה.." אמרתי והם יצאו.
"יהיה בסדר,ילדה שלי,יהיה בסדר" חיבקה אותי אמא ואף היא הזילה דמעה
"טוב..אני אזוז, אני מקווה שיהיה בסדר..אם תצטרכי משהו יש לך את הטלפון שלי" אמר בחיוך ואני הנהנתי.
"בואי מאמי..רוצה נצא קצת? נלך לקנות לך איזה חולצה יפה,ונשב לאכול איפשהו..לא אכלת כל היום,כבר 17:00"
"לא אמא לא בא לי אני רוצה לישון"
"לא אל תגזימי...את סתם בורחת עכשיו...בואי תצאי תתאווררי קצת..תנשמי אוויר תשכחי מכל הבעיות...נו בואי"
"טוב..תני לי להתארגן" אמרתי
"טוב..גם אני אלך להתארגן"
קמתי בכבדות ובאיטיות מהמיטה, הוצאתי מכנס גי'נס וחולצה שחורה מהארון,בדיוק בצבע הזה ראיתי את החיים שלי עכשיו.
התבשמתי קצת,עשיתי קוקו מרושל,בלי איפור ובלי כלום ויצאתי.
"אמא את מוכנה?" שאלתי כשנכנסתי לחדרה
"הינה אני באה" אמרה "מה ככה את הולכת?" שאלה
"כן" אמרה בעייפות
"למה? תתאפרי קצת..תראי טוב,אני אומרת לך זה יעשה לך טוב" אמרה בעדינות
"לא עכשיו אמא,אין לי כוח" אמרתי והיא עזבה אותי.
יצאנו לכיוון הקניון.
קניתי לי 2 חולצות,שמלה ומכנס 3/4 לים.
יישבנו לאכול באיזו מסעדה בשרית אמא הזמינה ציפ'ס ו2 שיפודים אני הזמנתי חזה עוף וציפס אבל בקושי אכלתי משהו כי בכלל לא התחשק לי, אם אמא שלי לא הייתה מכריחה אותי אפילו את המעט שאכלתי לא הייתי אוכלת..
בערך ב20:30 חזרנו הביתה.
סידרתי את הבגדים החדשים שלי בארון.
עומרי נכנס וישבנו לדבר בערך איזה שעה, על מה שקרה.
נכנסתי למקלחת, וכשיצאתי באמת הרגשתי קצת יותר טוב.
ישבתי לגלוש קצת באינטרנט ובערך ב23:00 נכנסתי למיטה,לישון.

מישהי?משהו?? 😊

סיפור יפה מאמי...המשך? 😊

QUOTE סיפור יפה מאמי...המשך?  😊

תודה מאמי...
אני מאוד רוצה להמשיך אבל אין לי בכלל קוראים,אני מרגישה שאני כותבת לעצמי..
אומנם כן,אני כותבת לעצמי כי אני אוהבת..ןמאוד..
אבל לא כיף לפרסם ואפחד לא מגיב.. 😢

ד"א..אני קראתי את הסיפור שלך..
והוא מהמממםםם!!! ממש ממש ממש...לא הגבתי בגלל שהוא כבר נגמר אז לא היה טעם.
אבל אם את כבר קוראת פה..
אני חייבת להגיד לך שהוא מהמם ממש..

אייי תמשיייכייי!!!!!!!!!
ואמתי לך כבר שאת יכולה לפרסם אותו ב-4 בנות אם את רוצה..

QUOTE אייי תמשיייכייי!!!!!!!!!
ואמתי לך כבר שאת יכולה לפרסם אותו ב-4 בנות אם את רוצה..

אני אמשיך,כי אני רוצה להמשיך ואני אוהבת..
וגם בגלל שאני לא אוהבת להתחיל סיפור ולהספיק באמצע.
זה מבאס אותי,ובטח ובטח שמאכזב ומבאס את מי שקורא.

ב4 בנות פירסמתי בפוסטים שלי וגם בקושי הגיבו.
היום התחלתי לפרסם בפורום שלהם,אני מקווה שיהיו תגובות..
אבל תודהה😊

יש מחר ניקוי ומחוקים את כל השיחות אז אל תתפאלי

יצאנו לכיוון הקניון.
קניתי לי 2 חולצות,שמלה ומכנס 3/4 לים.
יישבנו לאכול באיזו מסעדה בשרית אמא הזמינה ציפ'ס ו2 שיפודים אני הזמנתי חזה עוף וציפס אבל בקושי אכלתי משהו כי בכלל לא התחשק לי, אם אמא שלי לא הייתה מכריחה אותי אפילו את המעט שאכלתי לא הייתי אוכלת..
בערך ב20:30 חזרנו הביתה.
סידרתי את הבגדים החדשים שלי בארון.
עומרי נכנס וישבנו לדבר בערך איזה שעה, על מה שקרה.
נכנסתי למקלחת, וכשיצאתי באמת הרגשתי קצת יותר טוב.
ישבתי לגלוש קצת באינטרנט ובערך ב23:00 נכנסתי למיטה,לישון.
-------------------------------









פרק 13








"אמא להעיר את ספיר לביצפר?" שמעתי את עומרי שואל את אימי
"לא,תן לה להתאושש עוד כמה ימים בבית" שמעתי את אימי מחזירה לו תגובה
הסתכלתי על השעון,השעה הייתה 7. באמת לא היה לי כל חשק ללכת לבית הספר.
אבל כל הזמן הדהדו לי מילותיו של דניאל "יש 1001 דרכים להשכיח.." והוא באמת צודק.
קמתי באיטיות ממיטתי והתארגנתי.
"את באה לביצפר?" שמעתי את עומרי, הוא נכנס לחדרי בלי ששמתי לב.
"כן" עניתי בקצרה
"לחכות לך מותק?" שאל
"כן" אמרתי והמשכתי להתארגן.
"בוקר טוב" אמרתי כשנכנסתי למטבח
"היי..מה את הולכת לביצפר?" שאלה אמא בפליאה
"כן..אני לא רוצה שירגישו כאילו משהו קרה" הסברתי
"כל-הכבוד לך.את צודקת,את חייבת להמשיך הלאה,אם כל הקושי והכאב."
"כן" מלמלתי והתיישבתי לידה
"מה קרה את לא אוכלת?" שאלה
"אין לי חשק" השבתי
"ספיר את מלחיצה אותי, את גם אתמול בקושי אכלת,ואת צהובה כמו לימון,תאכלי משהו-אפילו קטן. את תמיד אוכלת בבוקר"
"לא אמא באמת אין לי חשק"
"טוב אז תיקחי לך לפחות שוקו מהמקרר"
"טוב" אמרתי בלית ברירה והוצאתי מהמקרר את השוקו.
"את באה מאמי?" שאל עומרי
"כן" עניתי.
לקחתי את הכריכים שלי ואת הפירות ויצאתי.
"מה איתך מאמי?" שאל עומרי בעדינות
"בוא לא נדבר על זה טוב" ביקשתי, לאחר שראיתי שהגרון שלי נחנק מדמעות שמתפוצצת ורוצות לצאת.
"טוב מאמי"
הגענו לביצפר, ישר נכנסתי לכיתה, לא הסתכלתי לא ימינה ולא שמאלה.
גם לא רציתי לשמוע כל מיני לחשושים-אם יש.
התיישבתי בפינה שלי והוצאתי את המחברות.
"ספירוש מה נשמע מאמי?" נכנסה שיר ושאלה אותי
"בסדר.."
"איך את מרגישה?" שאלה
"איך את יודעת?" שאלתי בפליאה
"יודעת מה?" שאלה,לא מבינה
"לא משנה..אני בסדר.." עניתי
"טוב..יומטוב מאמי.." אמרה והלכה להתיישב במקום ליד מתן.
השיעור התחיל, אבל אני בכלל לא הייתי מפוקסת. כל הזמן עלו לי פלאשבים. מידי פעם דמעה התפלקה לי אבל מהר העפתי אותה.
נגמר השיעור ויצאתי להפסקה.
היה לי כאב ראש והלכתי לשבת במקום שאני אוהבת.
כשהגעתי לשם הרשיתי לעצמי להתפרק ולבכות.
לא יכולתי יותר.
אני באמת מנסה,באמת משתדלת להמשיך בחיים שלי הכי הכי הכי מהר שאני יכולה,אבל אני פשוט לא מסוגלת!
שמעתי צעדים ניגבתי מהר את הדמעות כדי שאף אחד לא ישים לב.ראיתי את דניאל.
הוא התיישב לידי בדממה..ושתק.
הסתכלתי עליו,לא הבנתי כל-כך מה הקטע אבל המשכתי לשתוק.
ניסיתי,באמת שניסיתי לא לבכות אבל פשוט לא הצלחתי.
אחרי מספר דקות פרצתי שוב בבכי.
דניאל הסתכל עלי וחיבק אותי.
הנחתי את ראשי על ברכיו ופרקתי את הכול...דניאל שתק.
"מה אני אעשה דניאל,אני פשוט לא מסוגלת,אני לא מסוגלת לחזור לחיים הרגילים שלי. פשוט לא מצליחה." אמרתי והוא שתק.
"תראה אפילו הגעתי לביצפר היום כדי שחס וחלילה לא יתחילו לדבר עלי או משהו בסגנון" המשכתי לדבר " אבל אני פשוט לא מצליחה אני נגעלת מעצמי כל-כך"
"איי.." סופסוף הוא הוציא מילה "את זה אני לא מרשה לך להגיד" אמר דניאל
"את מה?" לא הבנתי
"את נגעלת מעצמך?" חזר אחרי "מאמי שלי, את מדהימה, את יפה,את מהממת, את..את פשוט...אין לי מילים" אמר והובכתי "מאמי תרימי את הראש" אמר והרים לי אותו עם שתי ידיו "את יפה,את מהממת,את מדהימה...אסור..פשוט אסור לך לא לאהוב את עצמך בגלל הבן זונה הזה"
"איך אני ממשיכה ככה בחיים שלי?"
"את תמשיכי ואת תצחקי ותחייכי ואת תראי שאת תהיי בסדר ואת תשכחי ממנו."
"את רוצה לעשות היום משהו?" שאל
"יש לי חוג היום" אמרתי
"אהה..נכון ריקוד..אז...רוצה אח"כ?" שאל
"אני אדבר איתך כבר,אולי מחר" עניתי
"טוב..את רוצה לחזור לכיתה או שאני אקח אותך הביתה?"
"אמ...אני אלך הביתה,גם במילא אני לא מצליחה להתרכז" נעניתי.
קמנו יחד והלכנו לכיוון המכונית.
"תודה רבה ממש..ממש תודה" אמרתי לפני שיצאתי מהרכב
"בכיף מאמי..תמיד ומתי שתרצי"
"טוב..בי תודה.." אמרתי שנית ויצאתי מהרכב
"ביי" ענה. הוא חיכה שאכנס לביתי ורק אז נסע.
החלפתי את בגדי לפיג'מה ונכנסתי למיטה.
עשיתי לי שעון ל6 כדי שאקום ואתארגן לחוג שלי ב-6 וחצי.
אחרי כמה וכמה וכמה וכמה מחשבות נרדמתי.

דנייאלל אמיתי בכלל??
תמשיכייי1!!!

QUOTE (ייללדדדההה @ 25/08/2010) QUOTE סיפור יפה מאמי...המשך?   😊

תודה מאמי...
אני מאוד רוצה להמשיך אבל אין לי בכלל קוראים,אני מרגישה שאני כותבת לעצמי..
אומנם כן,אני כותבת לעצמי כי אני אוהבת..ןמאוד..
אבל לא כיף לפרסם ואפחד לא מגיב.. 😢

ד"א..אני קראתי את הסיפור שלך..
והוא מהמממםםם!!! ממש ממש ממש...לא הגבתי בגלל שהוא כבר נגמר אז לא היה טעם.
אבל אם את כבר קוראת פה..
אני חייבת להגיד לך שהוא מהמם ממש..
תודה! שמחה לדעת שאהבת..בקרוב אני מעלה סיפור חדש...אשמח אם תהיי מהקוראות!

אגב..פרק מהמם..המשךךך?.. 😂

"את רוצה לעשות היום משהו?" שאל
"יש לי חוג היום" אמרתי
"אהה..נכון ריקוד..אז...רוצה אח"כ?" שאל
"אני אדבר איתך כבר,אולי מחר" עניתי
"טוב..את רוצה לחזור לכיתה או שאני אקח אותך הביתה?"
"אמ...אני אלך הביתה,גם במילא אני לא מצליחה להתרכז" נעניתי.
קמנו יחד והלכנו לכיוון המכונית.
"תודה רבה ממש..ממש תודה" אמרתי לפני שיצאתי מהרכב
"בכיף מאמי..תמיד ומתי שתרצי"
"טוב..בי תודה.." אמרתי שנית ויצאתי מהרכב
"ביי" ענה. הוא חיכה שאכנס לביתי ורק אז נסע.
החלפתי את בגדי לפיג'מה ונכנסתי למיטה.
עשיתי לי שעון ל6 כדי שאקום ואתארגן לחוג שלי ב-6 וחצי.
אחרי כמה וכמה וכמה וכמה מחשבות נרדמתי.
-------------------------------














פרק 14



















התעוררתי ב-6 מהשעון מעורר.
שמתי מכנס רחב שחור וגופית סבא ירוקה.
נעלתי את נעלי הספורט שלי ויצאתי לסלון.
"לאן את הולכת?" שאל אבי
"לחוג" עניתי
"אה..את רוצה אני אקפיץ אותך?" שאל
"כן.." עניתי. פחדתי ללכת לבד לא משנה אם זה היה בוקר או ערב.
כל אדם שראיתי ברחוב היה נראה לי חשוד.
ובכלל, ההורים שלי ועומרי לא מרשים לי ללכת לבד 'עד להודעה החדשה' כך אימי אמרה.
"יאללה בואי" אמר אבא ויצאנו לכיוון הרכב.
התחלתי לרקוד בחוג וכל-כך השתחררתי.
כל רגע עלו לי זיכרונות מאותו הרגע וככל שזכרתי ככה רקדתי יותר מהר ויותר חזק. לפרק,לפרק ולפרק.
"ואו ספיר את מפציצה היום" החמיאה לי גלי, המורה-אחות של דניאל.
"תודה" חייכתי והמשכנו לרקוד.
היה לי כל-כך כיף לרקוד. זה הכי שיחרר אותי בעולם!
הרגשתי בעננים. מנסה לשכוח מהכול,וגם אם אני לא בדיוק מצליחה אז יש לי איך לפרק את כל העצבים-בשיא הכוח והמרץ.
השיעור נגמר. ואני הרגשתי שיש לי עוד כוח
החלטתי להתקשר לדניאל,ולשאול אותו אם הוא רוצה לצאת היום לאנשהו..כמו שדיברנו היום בביצפר.
"מה קורה?" ענה וישר שאל
"בסדר מה איתך?" שאלתי ועדיין התנשפתי מהחוג
"בסדר..מה יש לך את מתנשפת?" שאל וצחקתי
"הרגע סיימתי את החוד" אמרתי בחיוך
"אה,אחותי קרעה אתכן אה?!" אמר וצחקנו יחד
"תגיד..בא לך לצאת היום?" שאלתי
"אמ..כן למה לא?!"
"אמ..מתי בא לך?" שאלתי
"מתי שנוח לך-נוח לי" אמר וחייכתי
"אמ..אם עכשיו 8 ואני אגיע הביתה בערך עוד 10 דקות. אז ב-9 ורבע ככה מתאים לך?" שאלתי
"ורבע?" שאל ושמעתי אותו מחייך
"כן" עניתי
"לא מצאת שעה פחות תקועה..אולי 9 ו17 דקות,יותר מתאים לי.." אמר וצחקתי
"סבבה אם יותר נוח לך ב9:17 דקות אני בסדר אם זה" זרמתי איתו
"טוב אז ניפגש" אמר וצחקנו יחד
"יאללה ביי" אמרנו וניתקנו.
בתקשרתי הביתה שיבואו לקחת אותי מהחוג.
באמת תוך 10 דקות הייתי בבית.הודעתי לאמאבא שאני יוצאת עם דניאל.
ונכנסתי לחדרי להתארגן.
התקלחתי ולבשתי שמלה שחורה טיפלה מעל הברך שמנופחת בכתפיים, צמודה לגוף, עם 3 כפתורים למעלה.
התאפרתי עדין,בושם,נעלים והייתי מוכנה.
"לאן את הולכת כזאת יפה?" שאל עומרי בחיוך כשיצאתי מחדרי
"כזאת יפה מי ישמע..לא כזה השקעתי" אמרתי בחיוך
"טחחח..אם זה לא נקרא אצלך השקעה אז אני לא רוצה לדעת מה זה השקעה" אמר וצחקנו. ובדיוק היה לי טלפון "טוב זה דניאל,בטח הוא בחוץ,יאללה ביי"
"אז אם דניאל את יוצא,היית אומרת מההתחלה.." חייך חיוך מרוצה ויצאתי.
"שלום שלום" עניתי ונכנסתי למכונית
"היי לך" אמר ונתן לי נשיקה על הלחי
"מה קורה?" שאלתי
"התארגנת ככה לכבודי?" שאל דניאל בחיוך
"אויי אל תתחיל גם אתה.."
"למה מי עוד התחיל?" שאל
"עומרי...מה יש לכם כולה שמלה שחורה פשוטה" עניתי
"לעע..תודי שהתארגנת יפה כי ידעת שאת יוצאת איתי"
"בטח,ברור מה זאת אומרת?!"
"יופי..עכשיו בואי נסע" אמר והסתכלתי על השעון..9:16 "
"לאא" אמרתי והוא עצר את הרכב והסתכל עלי
"מה 'לא?" שאל לא מבין
"אתה הקדמת.." עניתי והוא הסתכל על השעון ונקרע מצחוק
"תגידי מה את דפוקה, הפלת לי את הלב" צחק
"השעה 9:16..חכה עוד דקה" חייכתי
"טוב בואי נחכה" אמר ואשכרה ישבנו ברכה דקה שלמה סתם,ללא מעש
"עכשיו אפשר לנסוע אמא?" שאל
"כן אבא" אמרתי בחיוך."ואי הדקה הזאת הייתה יותר מדקה רגילה נכון?!" שאל וצחקתי
"כן, היא נראתה כמו נצח.." הצדקתי אותו
דניאל החנה את הרכב ונכנסו למסעדה בשרית.
"מה את מזמינה?" שאל אותי לאחר שהתיישבנו ולקחנו תפריטים
"אמ..את האמת לא בא לי משהו ... אני אסתפק רק בסלטים שהם מביאים" עניתי
"נו מה את רצינית..תזמיני לעצמך משהו.."
"לא באמת שלא בא לי לאכול" עניתי
"את בכלל רוצה לשבת פה? זה מתאים לך?" שאל
"כן,אין לי בעיה..." עניתי
"טוב.." אמר.
הגיע המלצר ודניאל ביקש את סלטי הבית עם לחם, ובשבילו פרגיות.
סיימנו לאכול.
ויצאנו לכיוון הרכב.
"לאן עכשיו?" שאלתי
"ואוה..יש לך עוד כוח,אני לא יכול לזוז.." חייך דניאל
"חח..כן יש לי מרץ אחרי החוג. הוא נתן לי המון כוחות" הסברתי
"באמת איך בחוג?" שאל והתיישבנו ברכב
"היה כיף כל-כך,אמרתי לך..השתחררתי..הרשיתי לעצמי להתפרק..אפילו אחותך החמיאה לי היום ואמרה לי שאני מפציצה" חייכתי במבוכה
"למה בדרך כלל את לא מפציצה..?" שאל
"לא יודעת..אבל בדרך-כלל היא לא מחמיאה לי.."
"חח..רגע אז את אומרת שאחותי רעה?!" שאל
"לא,חס וחלילה..פשוט אמרתי.." באתי להמשיך את המשפט והוא צחק
"תרגעי" קטע אותי "צחקתי,נראלך שאכפת לי מה את חושבת על אחותי...אחותי-זו אחותי ואני-זה אני.." הסביר
"לא..דווקא אני ממש אוהבת את אחותך..פשוט סתם בדרך-כלל היא לא מחמיאה לאפחת..כי כאילו זורמים בשיעור..אבל לא התכוונתי שהיא רעה..בכלל לא.." הסברתי בכל זאת.
"אחלה..זה סבבה מבחינתי.." חייך בהבנה
"יופי" חייכתי
"שתדעי לך שאת נראית גם הרבה יותר טוב עכשיו"
"תודה" חייכתי
"באמת.בביצפר היית חיוורת וראו שעובר עליך משהו,אבל עכשיו? עכשיו את עם אודם בלחיים,את שמחה..רואים" הסביר את עצמו
"זה בזכותך באמת..ממש תודה לך על הכל.."
"אל תתחילי איתי.." קטע אותי דניאל והזהיר
"לא נו..ברצינות, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיך" אמרתי והרגשתי שאני חנוקה מדמעות
"די בואי נעביר נושא, סתם קשה לך לדבר על זה"
"עזוב בוא נחזור הבייתה" ביקשתי
"לא, אני לא מרשה לך,כדי שתיכנסי לדיכאון..נוסעים מפה.."
"לאן?" שאלתי
"תכף תראי" אמר והתניע את הרכב.

"אווי נו באמת,אתה לא רציני.." אמרתי כשראיתי שהוא החנה ליד כניסה למועדו
"תשתקי.את עם בגדים למועדון וברוח למועד,כמעט כל מי שבפנים בד"כ משכו אותו חברים שלו שיצא להתאוורר מהצרות את לא מכירה אתזה?! וחוצמיזה אמרת שריקוד גורם לך להשתחרר לא?!אז יאללה עכשיו יש לך הזדמנות להשתחרר בפעם השניה" חייך וצחקתי
"יאללה בואי נו.."אמר ויצא מהרכב.
"ממש טיפה" הזהרתי אותו והוא הנהן בחיוב.
נכנסנו למועדון ובדיוק היה שיר קצבי שגרם לי אוטומטית,אפילו בלי לשים לב להזיז את הרגלים.
"את רואה...את מתה לרקוד" אמר כשראה את הרגלים שלי זזות
"יאללה בואי לבפנים" אמר ומשך אותי פנימה.
רק נכנסתי לרחבה והתחלתי לרקוד במהירות, הסתכלתי על דניאל,הוא רקד די סבבה יחסית לגבר. היה לי כל-כך כיף,שוב פעם להשתחרר מהכל.
היה 4-5 שירים קצביים, ודניאל ואני לא הפסקנו לרקוד.
כשלפתע התחלף השיר והפך לרגוע. "מי אוהב אותך יותר ממני" של ארקדי דוכין
פתאום כולם הפכו לזוגות זוגות.
כך עשינו גם אנחנו,דניאל ואני.
הובכתי.בחיים שלי,אבל בחיים שלי לא הגעתי לרגע כזה,שהיה בשבילי הכי אינטימי שאפשר.
התהפכה לי הבטן,כל-כך התביישתי.
דניאל הניח את ידיו על מותני ואני שמתי את ידיי על צווארו.
הוא חייך,חייכתי חזרה, הסתכלנו אחד לשני בעיניים בלי להגיד מילה-ורקדנו.
זה היה רגע קסום.
עצמתי את עיני ואין לי מושג איך,אבל העזתי לשים את ראשי על חזהו
הוא השעין את ראשו על הקרקפת שלי ואני עצמתי את עיני.
הרגשתי טוב,הרגשתי מוגנת.
היה לי כל-כך כיף!

תממשייייכייי!!!!

QUOTE (מלאכית122 @ 26/08/2010) תממשייייכייי!!!!
😊 😊

QUOTE (hila_t @ 27/08/2010) QUOTE (מלאכית122 @ 26/08/2010) תממשייייכייי!!!!
😊 😊
😂